פרשת פנחס - פרשת יהדות

פרשת פנחס

פרשת פנחס המלא - עם ניקוד וטעמים - חידושי תורה ופרפראות על הפרשה

ראשון י וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי. יב לָכֵן, אֱמֹר: הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי, שָׁלוֹם. יג וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. יד וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה, אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי, בֶּן סָלוּא: נְשִׂיא בֵית אָב, לַשִּׁמְעֹנִי. טו וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית, כָּזְבִּי בַת צוּר: רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן, הוּא. טז וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יז צָרוֹר, אֶת הַמִּדְיָנִים; וְהִכִּיתֶם, אוֹתָם. יח כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם, בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר; וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן, אֲחֹתָם, הַמֻּכָּה בְיוֹם הַמַּגֵּפָה, עַל דְּבַר פְּעוֹר.

א וַיְהִי, אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה, וְאֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֵאמֹר. ב שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם: כָּל יֹצֵא צָבָא, בְּיִשְׂרָאֵל. ג וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, אֹתָם בְּעַרְבֹת מוֹאָב: עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ, לֵאמֹר. ד מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וָמָעְלָה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, הַיֹּצְאִים מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. שני ה רְאוּבֵן, בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל; בְּנֵי רְאוּבֵן, חֲנוֹךְ מִשְׁפַּחַת הַחֲנֹכִי, לְפַלּוּא, מִשְׁפַּחַת הַפַּלֻּאִי. ו לְחֶצְרֹן, מִשְׁפַּחַת הַחֶצְרוֹנִי; לְכַרְמִי, מִשְׁפַּחַת הַכַּרְמִי. ז אֵלֶּה, מִשְׁפְּחֹת הָראוּבֵנִי; וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם, שְׁלֹשָׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף, וּשְׁבַע מֵאוֹת, וּשְׁלֹשִׁים. ח וּבְנֵי פַלּוּא, אֱלִיאָב. ט וּבְנֵי אֱלִיאָב, נְמוּאֵל וְדָתָן וַאֲבִירָם: הוּא דָתָן וַאֲבִירָם קְרִיאֵי הָעֵדָה, אֲשֶׁר הִצּוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּעֲדַת קֹרַח, בְּהַצֹּתָם, עַל יְהוָה. י וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת קֹרַח בְּמוֹת הָעֵדָה: בַּאֲכֹל הָאֵשׁ, אֵת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ, וַיִּהְיוּ, לְנֵס. יא וּבְנֵי קֹרַח, לֹא מֵתוּ. יב בְּנֵי שִׁמְעוֹן, לְמִשְׁפְּחֹתָם לִנְמוּאֵל מִשְׁפַּחַת הַנְּמוּאֵלִי, לְיָמִין מִשְׁפַּחַת הַיָּמִינִי; לְיָכִין, מִשְׁפַּחַת הַיָּכִינִי. יג לְזֶרַח, מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי; לְשָׁאוּל, מִשְׁפַּחַת הַשָּׁאוּלִי. יד אֵלֶּה, מִשְׁפְּחֹת הַשִּׁמְעֹנִי שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף, וּמָאתָיִם. טו בְּנֵי גָד, לְמִשְׁפְּחֹתָם לִצְפוֹן מִשְׁפַּחַת הַצְּפוֹנִי, לְחַגִּי מִשְׁפַּחַת הַחַגִּי; לְשׁוּנִי, מִשְׁפַּחַת הַשּׁוּנִי. טז לְאָזְנִי, מִשְׁפַּחַת הָאָזְנִי; לְעֵרִי, מִשְׁפַּחַת הָעֵרִי. יז לַאֲרוֹד, מִשְׁפַּחַת הָאֲרוֹדִי; לְאַרְאֵלִי מִשְׁפַּחַת, הָאַרְאֵלִי. יח אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי גָד, לִפְקֻדֵיהֶם אַרְבָּעִים אֶלֶף, וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת. יט בְּנֵי יְהוּדָה, עֵר וְאוֹנָן; וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. כ וַיִּהְיוּ בְנֵי יְהוּדָה, לְמִשְׁפְּחֹתָם לְשֵׁלָה מִשְׁפַּחַת הַשֵּׁלָנִי, לְפֶרֶץ מִשְׁפַּחַת הַפַּרְצִי; לְזֶרַח, מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי. כא וַיִּהְיוּ בְנֵי פֶרֶץ לְחֶצְרֹן, מִשְׁפַּחַת הַחֶצְרֹנִי; לְחָמוּל, מִשְׁפַּחַת הֶחָמוּלִי. כב אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת יְהוּדָה, לִפְקֻדֵיהֶם שִׁשָּׁה וְשִׁבְעִים אֶלֶף, וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת. כג בְּנֵי יִשָּׂשכָר, לְמִשְׁפְּחֹתָם תּוֹלָע, מִשְׁפַּחַת הַתּוֹלָעִי; לְפֻוָה, מִשְׁפַּחַת הַפּוּנִי. כד לְיָשׁוּב, מִשְׁפַּחַת הַיָּשֻׁבִי; לְשִׁמְרֹן, מִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְרֹנִי. כה אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת יִשָּׂשכָר, לִפְקֻדֵיהֶם אַרְבָּעָה וְשִׁשִּׁים אֶלֶף, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת. כו בְּנֵי זְבוּלֻן, לְמִשְׁפְּחֹתָם לְסֶרֶד מִשְׁפַּחַת הַסַּרְדִּי, לְאֵלוֹן מִשְׁפַּחַת הָאֵלֹנִי; לְיַחְלְאֵל מִשְׁפַּחַת, הַיַּחְלְאֵלִי. כז אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַזְּבוּלֹנִי, לִפְקֻדֵיהֶם שִׁשִּׁים אֶלֶף, וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת. כח בְּנֵי יוֹסֵף, לְמִשְׁפְּחֹתָם מְנַשֶּׁה, וְאֶפְרָיִם. כט בְּנֵי מְנַשֶּׁה, לְמָכִיר מִשְׁפַּחַת הַמָּכִירִי, וּמָכִיר, הוֹלִיד אֶת גִּלְעָד; לְגִלְעָד, מִשְׁפַּחַת הַגִּלְעָדִי. ל אֵלֶּה, בְּנֵי גִלְעָד אִיעֶזֶר, מִשְׁפַּחַת הָאִיעֶזְרִי; לְחֵלֶק, מִשְׁפַּחַת הַחֶלְקִי. לא וְאַשְׂרִיאֵל מִשְׁפַּחַת, הָאַשְׂרִאֵלִי; וְשֶׁכֶם, מִשְׁפַּחַת הַשִּׁכְמִי. לב וּשְׁמִידָע, מִשְׁפַּחַת הַשְּׁמִידָעִי; וְחֵפֶר, מִשְׁפַּחַת הַחֶפְרִי. לג וּצְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר, לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת: וְשֵׁם, בְּנוֹת צְלָפְחָד מַחְלָה וְנֹעָה, חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה. לד אֵלֶּה, מִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה; וּפְקֻדֵיהֶם, שְׁנַיִם וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת. לה אֵלֶּה בְנֵי אֶפְרַיִם, לְמִשְׁפְּחֹתָם לְשׁוּתֶלַח מִשְׁפַּחַת הַשֻּׁתַלְחִי, לְבֶכֶר מִשְׁפַּחַת הַבַּכְרִי; לְתַחַן, מִשְׁפַּחַת הַתַּחֲנִי. לו וְאֵלֶּה, בְּנֵי שׁוּתָלַח לְעֵרָן, מִשְׁפַּחַת הָעֵרָנִי. לז אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי אֶפְרַיִם לִפְקֻדֵיהֶם, שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת; אֵלֶּה בְנֵי יוֹסֵף, לְמִשְׁפְּחֹתָם. לח בְּנֵי בִנְיָמִן, לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֶלַע מִשְׁפַּחַת הַבַּלְעִי, לְאַשְׁבֵּל מִשְׁפַּחַת הָאַשְׁבֵּלִי; לַאֲחִירָם, מִשְׁפַּחַת הָאֲחִירָמִי. לט לִשְׁפוּפָם, מִשְׁפַּחַת הַשּׁוּפָמִי; לְחוּפָם, מִשְׁפַּחַת הַחוּפָמִי. מ וַיִּהְיוּ בְנֵי בֶלַע, אַרְדְּ וְנַעֲמָן מִשְׁפַּחַת, הָאַרְדִּי, לְנַעֲמָן, מִשְׁפַּחַת הַנַּעֲמִי. מא אֵלֶּה בְנֵי בִנְיָמִן, לְמִשְׁפְּחֹתָם; וּפְקֻדֵיהֶם, חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת. מב אֵלֶּה בְנֵי דָן, לְמִשְׁפְּחֹתָם לְשׁוּחָם, מִשְׁפַּחַת הַשּׁוּחָמִי; אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת דָּן, לְמִשְׁפְּחֹתָם. מג כָּל מִשְׁפְּחֹת הַשּׁוּחָמִי, לִפְקֻדֵיהֶם אַרְבָּעָה וְשִׁשִּׁים אֶלֶף, וְאַרְבַּע מֵאוֹת. מד בְּנֵי אָשֵׁר, לְמִשְׁפְּחֹתָם לְיִמְנָה מִשְׁפַּחַת הַיִּמְנָה, לְיִשְׁוִי מִשְׁפַּחַת הַיִּשְׁוִי; לִבְרִיעָה, מִשְׁפַּחַת הַבְּרִיעִי. מה לִבְנֵי בְרִיעָה לְחֶבֶר, מִשְׁפַּחַת הַחֶבְרִי; לְמַלְכִּיאֵל מִשְׁפַּחַת, הַמַּלְכִּיאֵלִי. מו וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר, שָׂרַח. מז אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי אָשֵׁר, לִפְקֻדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף, וְאַרְבַּע מֵאוֹת. מח בְּנֵי נַפְתָּלִי, לְמִשְׁפְּחֹתָם לְיַחְצְאֵל, מִשְׁפַּחַת הַיַּחְצְאֵלִי; לְגוּנִי, מִשְׁפַּחַת הַגּוּנִי. מט לְיֵצֶר, מִשְׁפַּחַת הַיִּצְרִי; לְשִׁלֵּם, מִשְׁפַּחַת הַשִּׁלֵּמִי. נ אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת נַפְתָּלִי, לְמִשְׁפְּחֹתָם; וּפְקֻדֵיהֶם, חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת. נא אֵלֶּה, פְּקוּדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף, וָאָלֶף; שְׁבַע מֵאוֹת, וּשְׁלֹשִׁים. שלישי נב וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. נג לָאֵלֶּה, תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת. נד לָרַב, תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ, וְלַמְעַט, תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ: אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו, יֻתַּן נַחֲלָתוֹ. נה אַךְ בְּגוֹרָל, יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ: לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם, יִנְחָלוּ. נו עַל פִּי, הַגּוֹרָל, תֵּחָלֵק, נַחֲלָתוֹ בֵּין רַב, לִמְעָט. נז וְאֵלֶּה פְקוּדֵי הַלֵּוִי, לְמִשְׁפְּחֹתָם לְגֵרְשׁוֹן מִשְׁפַּחַת הַגֵּרְשֻׁנִּי, לִקְהָת מִשְׁפַּחַת הַקְּהָתִי; לִמְרָרִי, מִשְׁפַּחַת הַמְּרָרִי. נח אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת לֵוִי, מִשְׁפַּחַת הַלִּבְנִי מִשְׁפַּחַת הַחֶבְרֹנִי מִשְׁפַּחַת הַמַּחְלִי מִשְׁפַּחַת הַמּוּשִׁי, מִשְׁפַּחַת, הַקָּרְחִי; וּקְהָת, הוֹלִד אֶת עַמְרָם. נט וְשֵׁם אֵשֶׁת עַמְרָם, יוֹכֶבֶד בַּת לֵוִי, אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי, בְּמִצְרָיִם; וַתֵּלֶד לְעַמְרָם, אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה, וְאֵת, מִרְיָם אֲחֹתָם. ס וַיִּוָּלֵד לְאַהֲרֹן, אֶת נָדָב וְאֶת אֲבִיהוּא, אֶת אֶלְעָזָר, וְאֶת אִיתָמָר. סא וַיָּמָת נָדָב, וַאֲבִיהוּא, בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה, לִפְנֵי יְהוָה. סב וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם, שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף כָּל זָכָר, מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה: כִּי לֹא הָתְפָּקְדוּ, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי לֹא נִתַּן לָהֶם נַחֲלָה, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. סג אֵלֶּה פְּקוּדֵי מֹשֶׁה, וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּעַרְבֹת מוֹאָב, עַל, יַרְדֵּן יְרֵחוֹ. סד וּבְאֵלֶּה, לֹא הָיָה אִישׁ, מִפְּקוּדֵי מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּמִדְבַּר סִינָי. סה כִּי אָמַר יְהוָה לָהֶם, מוֹת יָמֻתוּ בַּמִּדְבָּר; וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם, אִישׁ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה, וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן.

א וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד, בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה, לְמִשְׁפְּחֹת, מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף; וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה, וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה. ב וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם, וְכָל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, לֵאמֹר. ג אָבִינוּ, מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל יְהוָה, בַּעֲדַת קֹרַח: כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת, וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ. ד לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי אֵין לוֹ בֵּן; תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ. ה וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן, לִפְנֵי יְהוָה. רביעי ו וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ז כֵּן, בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם; וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן, לָהֶן. ח וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תְּדַבֵּר לֵאמֹר: אִישׁ כִּי יָמוּת, וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ, לְבִתּוֹ. ט וְאִם אֵין לוֹ בַּת וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו. י וְאִם אֵין לוֹ, אַחִים וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ, לַאֲחֵי אָבִיו. יא וְאִם אֵין אַחִים, לְאָבִיו וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, וְיָרַשׁ אֹתָהּ; וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְחֻקַּת מִשְׁפָּט, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת מֹשֶׁה. יב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה, עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה; וּרְאֵה, אֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. יג וְרָאִיתָה אֹתָהּ, וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ גַּם אָתָּה, כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף, אַהֲרֹן אָחִיךָ. יד כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר צִן, בִּמְרִיבַת הָעֵדָה, לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם, לְעֵינֵיהֶם: הֵם מֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ, מִדְבַּר צִן. טו וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, אֶל יְהוָה לֵאמֹר. טז יִפְקֹד יְהוָה, אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר, אִישׁ, עַל הָעֵדָה. יז אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם, וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם; וְלֹא תִהְיֶה, עֲדַת יְהוָה, כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה. יח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה, קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ; וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ, עָלָיו. יט וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ, לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי, כָּל הָעֵדָה; וְצִוִּיתָה אֹתוֹ, לְעֵינֵיהֶם. כ וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ, עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ, כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כא וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד, וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי יְהוָה: עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ, הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה. כב וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ; וַיִּקַּח אֶת יְהוֹשֻׁעַ, וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי, כָּל הָעֵדָה. כג וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו, וַיְצַוֵּהוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, בְּיַד מֹשֶׁה.

חמישי א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי, רֵיחַ נִיחֹחִי, תִּשְׁמְרוּ, לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ. ג וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה, אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהוָה: כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם, עֹלָה תָמִיד. ד אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד, תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר; וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי, תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם. ה וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת, לְמִנְחָה, בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן כָּתִית, רְבִיעִת הַהִין. ו עֹלַת, תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה, בְּהַר סִינַי, לְרֵיחַ נִיחֹחַ, אִשֶּׁה לַיהוָה. ז וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין, לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד; בַּקֹּדֶשׁ, הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לַיהוָה. ח וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי, תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם: כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה, אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה. ט וּבְיוֹם, הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה, תְּמִימִם; וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים, סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְנִסְכּוֹ. י עֹלַת שַׁבַּת, בְּשַׁבַּתּוֹ, עַל עֹלַת הַתָּמִיד, וְנִסְכָּהּ. יא וּבְרָאשֵׁי, חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ עֹלָה, לַיהוָה: פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם. יב וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים, סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, לַפָּר, הָאֶחָד; וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים, סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, לָאַיִל, הָאֶחָד. יג וְעִשָּׂרֹן עִשָּׂרוֹן, סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, לַכֶּבֶשׂ, הָאֶחָד; עֹלָה רֵיחַ נִיחֹחַ, אִשֶּׁה לַיהוָה. יד וְנִסְכֵּיהֶם, חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן: זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. טו וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת, לַיהוָה, עַל עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה, וְנִסְכּוֹ. שישי טז וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ: פֶּסַח, לַיהוָה. יז וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, חָג: שִׁבְעַת יָמִים, מַצּוֹת יֵאָכֵל. יח בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מִקְרָא קֹדֶשׁ: כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ. יט וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה עֹלָה לַיהוָה, פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד; וְשִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה, תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם. כ וּמִנְחָתָם סֹלֶת, בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן: שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר, וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל תַּעֲשׂוּ. כא עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן, תַּעֲשֶׂה, לַכֶּבֶשׂ, הָאֶחָד לְשִׁבְעַת, הַכְּבָשִׂים. כב וּשְׂעִיר חַטָּאת, אֶחָד, לְכַפֵּר, עֲלֵיכֶם. כג מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר, אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ, אֶת אֵלֶּה. כד כָּאֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם, שִׁבְעַת יָמִים לֶחֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה; עַל עוֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה, וְנִסְכּוֹ. כה וּבַיּוֹם, הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם: כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ. כו וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים, בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם: מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. כז וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם, אַיִל אֶחָד; שִׁבְעָה כְבָשִׂים, בְּנֵי שָׁנָה. כח וּמִנְחָתָם סֹלֶת, בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן: שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים, לַפָּר הָאֶחָד, שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים, לָאַיִל הָאֶחָד. כט עִשָּׂרוֹן, עִשָּׂרוֹן, לַכֶּבֶשׂ, הָאֶחָד לְשִׁבְעַת, הַכְּבָשִׂים. ל שְׂעִיר עִזִּים, אֶחָד, לְכַפֵּר, עֲלֵיכֶם. לא מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד, וּמִנְחָתוֹ תַּעֲשׂוּ; תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם, וְנִסְכֵּיהֶם.

א וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ: יוֹם תְּרוּעָה, יִהְיֶה לָכֶם. ב וַעֲשִׂיתֶם עֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד, אַיִל אֶחָד; כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה, תְּמִימִם. ג וּמִנְחָתָם סֹלֶת, בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן: שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר, שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאָיִל. ד וְעִשָּׂרוֹן אֶחָד, לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד, לְשִׁבְעַת, הַכְּבָשִׂים. ה וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד, חַטָּאת, לְכַפֵּר, עֲלֵיכֶם. ו מִלְּבַד עֹלַת הַחֹדֶשׁ וּמִנְחָתָהּ, וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ, וְנִסְכֵּיהֶם, כְּמִשְׁפָּטָם: לְרֵיחַ נִיחֹחַ, אִשֶּׁה לַיהוָה. ז וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם, אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם; כָּל מְלָאכָה, לֹא תַעֲשׂוּ. ח וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה לַיהוָה רֵיחַ נִיחֹחַ, פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד; כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה, תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם. ט וּמִנְחָתָם סֹלֶת, בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן: שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים, לַפָּר, שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים, לָאַיִל הָאֶחָד. י עִשָּׂרוֹן, עִשָּׂרוֹן, לַכֶּבֶשׂ, הָאֶחָד לְשִׁבְעַת, הַכְּבָשִׂים. יא שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד, חַטָּאת; מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים, וְעֹלַת הַתָּמִיד, וּמִנְחָתָהּ, וְנִסְכֵּיהֶם. שביעי יב וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ; וְחַגֹּתֶם חַג לַיהוָה, שִׁבְעַת יָמִים. יג וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁלֹשָׁה עָשָׂר, אֵילִם שְׁנָיִם; כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר, תְּמִימִם יִהְיוּ. יד וּמִנְחָתָם סֹלֶת, בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן: שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר הָאֶחָד, לִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר פָּרִים, שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאֶחָד, לִשְׁנֵי הָאֵילִם. טו וְעִשָּׂרוֹן, עִשָּׂרוֹן, לַכֶּבֶשׂ, הָאֶחָד לְאַרְבָּעָה עָשָׂר, כְּבָשִׂים. טז וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד, חַטָּאת; מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד, מִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ. יז וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי, פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנֵים עָשָׂר אֵילִם שְׁנָיִם; כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר, תְּמִימִם. יח וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים, בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט. יט וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד, חַטָּאת; מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד, וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם. כ וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי פָּרִים עַשְׁתֵּי עָשָׂר, אֵילִם שְׁנָיִם; כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר, תְּמִימִם. כא וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים, בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט. כב וּשְׂעִיר חַטָּאת, אֶחָד; מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד, וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ. כג וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי פָּרִים עֲשָׂרָה, אֵילִם שְׁנָיִם; כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר, תְּמִימִם. כד מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים, בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט. כה וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד, חַטָּאת; מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד, מִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ. כו וּבַיּוֹם הַחֲמִישִׁי פָּרִים תִּשְׁעָה, אֵילִם שְׁנָיִם; כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר, תְּמִימִם. כז וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים, בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט. כח וּשְׂעִיר חַטָּאת, אֶחָד; מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד, וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ. כט וּבַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי פָּרִים שְׁמֹנָה, אֵילִם שְׁנָיִם; כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר, תְּמִימִם. ל וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים, בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט. לא וּשְׂעִיר חַטָּאת, אֶחָד; מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד, מִנְחָתָהּ וּנְסָכֶיהָ. לב וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי פָּרִים שִׁבְעָה, אֵילִם שְׁנָיִם; כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר, תְּמִימִם. לג וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים, בְּמִסְפָּרָם כְּמִשְׁפָּטָם. לד וּשְׂעִיר חַטָּאת, אֶחָד; מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד, מִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ. מפטיר לה בַּיּוֹם, הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת, תִּהְיֶה לָכֶם: כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ. לו וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה פַּר אֶחָד, אַיִל אֶחָד; כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה, תְּמִימִם. לז מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם, לַפָּר לָאַיִל וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט. לח וּשְׂעִיר חַטָּאת, אֶחָד; מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד, וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ. לט אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיהוָה, בְּמוֹעֲדֵיכֶם לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם, לְעֹלֹתֵיכֶם וּלְמִנְחֹתֵיכֶם, וּלְנִסְכֵּיכֶם, וּלְשַׁלְמֵיכֶם.

א וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת מֹשֶׁה.

הפטרת פרשת בהעלותך בספר מלכים א’ פרקים יח’-יט’:

מו וְיַד יְהוָה, הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ, וַיְשַׁנֵּס, מָתְנָיו; וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב, עַד בֹּאֲכָה יִזְרְעֶאלָה.

א וַיַּגֵּד אַחְאָב לְאִיזֶבֶל, אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֵלִיָּהוּ, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הָרַג אֶת כָּל הַנְּבִיאִים, בֶּחָרֶב. ב וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ, אֶל אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר: כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים, וְכֹה יוֹסִפוּן, כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ, כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם. ג וַיַּרְא, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל נַפְשׁוֹ, וַיָּבֹא, בְּאֵר שֶׁבַע אֲשֶׁר לִיהוּדָה; וַיַּנַּח אֶת נַעֲרוֹ, שָׁם. ד וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר, דֶּרֶךְ יוֹם, וַיָּבֹא, וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אֶחָד; וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ, לָמוּת, וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה יְהוָה קַח נַפְשִׁי, כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי. ה וַיִּשְׁכַּב, וַיִּישַׁן, תַּחַת, רֹתֶם אֶחָד; וְהִנֵּה זֶה מַלְאָךְ נֹגֵעַ בּוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ קוּם אֱכוֹל. ו וַיַּבֵּט, וְהִנֵּה מְרַאֲשֹׁתָיו עֻגַת רְצָפִים וְצַפַּחַת מָיִם; וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּשָׁב וַיִּשְׁכָּב. ז וַיָּשָׁב מַלְאַךְ יְהוָה שֵׁנִית וַיִּגַּע בּוֹ, וַיֹּאמֶר קוּם אֱכֹל: כִּי רַב מִמְּךָ, הַדָּרֶךְ. ח וַיָּקָם, וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה; וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, עַד הַר הָאֱלֹהִים, חֹרֵב. ט וַיָּבֹא שָׁם אֶל הַמְּעָרָה, וַיָּלֶן שָׁם; וְהִנֵּה דְבַר יְהוָה, אֵלָיו, וַיֹּאמֶר לוֹ, מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ. י וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ. יא וַיֹּאמֶר, צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי יְהוָה, וְהִנֵּה יְהוָה עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי יְהוָה, לֹא בָרוּחַ יְהוָה; וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ, לֹא בָרַעַשׁ יְהוָה. יב וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ, לֹא בָאֵשׁ יְהוָה; וְאַחַר הָאֵשׁ, קוֹל דְּמָמָה דַקָּה. יג וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ, וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ, וַיֵּצֵא, וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה; וְהִנֵּה אֵלָיו, קוֹל, וַיֹּאמֶר, מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ. יד וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ. טו וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק; וּבָאתָ, וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם. טז וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי, תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל; וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה, תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ. יז וְהָיָה, הַנִּמְלָט מֵחֶרֶב חֲזָאֵל–יָמִית יֵהוּא; וְהַנִּמְלָט מֵחֶרֶב יֵהוּא, יָמִית אֱלִישָׁע. יח וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל, שִׁבְעַת אֲלָפִים: כָּל הַבִּרְכַּיִם, אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל, וְכָל הַפֶּה, אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ. יט וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט, וְהוּא חֹרֵשׁ, שְׁנֵים עָשָׂר צְמָדִים לְפָנָיו, וְהוּא בִּשְׁנֵים הֶעָשָׂר; וַיַּעֲבֹר אֵלִיָּהוּ אֵלָיו, וַיַּשְׁלֵךְ אַדַּרְתּוֹ אֵלָיו. כ וַיַּעֲזֹב אֶת הַבָּקָר, וַיָּרָץ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר אֶשְּׁקָה נָּא לְאָבִי וּלְאִמִּי, וְאֵלְכָה אַחֲרֶיךָ; וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ שׁוּב, כִּי מֶה עָשִׂיתִי לָךְ. כא וַיָּשָׁב מֵאַחֲרָיו וַיִּקַּח אֶת צֶמֶד הַבָּקָר וַיִּזְבָּחֵהוּ, וּבִכְלִי הַבָּקָר בִּשְּׁלָם הַבָּשָׂר, וַיִּתֵּן לָעָם, וַיֹּאכֵלוּ; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיְשָׁרְתֵהוּ.

{יא} פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. לפי שהיו השבטים מבזים אותו,  (א) הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת אלילים, והרג נשיא שבט  (ב) מישראל, לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן (סנהדרין פב: סוטה מג.)בקנאו את קנאתי. בנקמו את נקמתי, בקצפו את הקצף  (ג) שהיה לי לקצוף, כל לשון קנאה הוא המתחרה לנקום  (ד) נקמת דבר. אנפרימנ”ט בלע”ז: {יב} את בריתי שלום. שתהא לו  (ה) לברית שלום, כאדם המחזיק טובה וחנות,  (ו) למי שעושה עמו טובה, אף כאן פירש לו הקב”ה שלומותיו: {יג} והיתה לו. בריתי  (ז) זאת: ברית כהנת עולם. שאף על פי שכבר נתנה כהונה לזרעו של אהרן, לא נתנה אלא לאהרן ולבניו שנמשחו עמו, ולתולדותיהם שיולידו אחר המשחתן, אבל פינחס שנולד קודם לכן ולא נמשח, לא בא לכלל כהונה עד כאן, וכן שנינו בזבחים (קא:), לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי: לאלהיו. בשביל אלהיו, כמו המקנא אתה לי (במדבר יא, כט), וקנאתי לציון (זכריה ח, ב), בשביל ציון: {יד} ושם איש ישראל וגו’. כשם שייחס את הצדיק לשבח ייחס את הרשע  (ח) לגנאי: נשיא בית אב לשמעוני. לאחד מחמשת  (ט) בתי אבות שהיו לשבט שמעון. דבר אחר, להודיע שבחו של פינחס,  (י) שאף על פי שזה היה נשיא, לא מנע את עצמו מלקנא לחילול השם, לכך הודיעך הכתוב מי הוא המוכה: {טו} ושם האשה המכה וגו’. להודיעך שנאתן  (כ) של מדינים, שהפקירו בת מלך לזנות,  (ל) כדי להחטיא את ישראל: ראש אומות. אחד מחמשת מלכי מדין,  (מ) את אוי ואת רקם ואת צור וגו’ (במדבר לא, ח), והוא היה חשוב מכולם, שנאמר ראש אמות, ולפי שנהג בזיון בעצמו להפקיר בתו, מנאו  (נ) שלישי: בית אב. חמשת בתי אבות היו למדין, עיפה ועפר וחנוך ואבידע ואלדעה, וזה היה מלך לאחד מהם: {יז} צרור. כמו זכור שמור, לשון הווה. עליכם לאייב אותם: {יח} כי צררים הם לכם וגו’ על דבר פעור. שהפקירו בנותיהם  (ס) לזנות כדי להטעותכם אחר פעור, ואת מואב לא צוה להשמיד, מפני רות  (ע) שהיתה עתידה לצאת מהם, כדאמרינן בבבא קמא (לח:):



במדבר פרק-כו

{א} ויהי אחרי המגפה וגו’. משל לרועה  (פ) שנכנסו זאבים לתוך עדרו והרגו בהן, והוא מונה אותן לידע מנין הנותרות. דבר אחר, כשיצאו ממצרים ונמסרו למשה נמסרו לו במנין, עכשיו שקרב למות ולהחזיר צאנו, מחזירם במנין: {ב} לבית אבתם. על שבט האב  (צ) יתיחסו, ולא אחר האם: {ג} וידבר משה ואלעזר הכהן אתם. דברו עמם על זאת  (ק) שצוה המקום למנותם: לאמר. אמר להם, צריכים  (ר) אתם להמנות: {ד} מבן עשרים שנה ומעלה כאשר צוה וגו’. שיהא מנינם מבן עשרים שנה ומעלה, שנאמר כל העובר על  (ש ) הפקודים וגו’ (שמות ל, יג){ה} משפחת החנכי. לפי שהיו האומות מבזין אותם, ואומרים, מה אלו מתייחסין על שבטיהם, סבורין הן שלא שלטו המצריים באמותיהם, אם בגופם היו מושלים קל וחומר בנשותיהם, לפיכך הטיל הקב”ה שמו עליהם, ה”א מצד זה ויו”ד מצד זה,  (ת) לומר, מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם, וזה הוא שמפורש על ידי דוד, שבטי יה עדות לישראל (תהלים קכב, ד), השם הזה מעיד עליהם לשבטיהם, לפיכך בכולם כתב החנכי הפלאי, אבל בימנה לא הוצרך לומר משפחת הימני, לפי שהשם קבוע בו, יו”ד בראש וה”א בסוף: {ט} אשר הצו. את ישראל על  (א) משה: בהצתם. את העם על ה’: הצו. השיאו את ישראל לריב על משה, לשון הפעילו: {י} ויהיו לנס. לאות  (ב) ולזכרון, למען אשר לא יקרב איש זר (במדבר יז, ה), לחלוק עוד על הכהונה: {יא} ובני קרח לא מתו. הם היו בעצה תחלה. ובשעת המחלוקת הרהרו  (ג) תשובה בלבם לפיכך נתבצר  (ד) להם מקום גבוה בגיהנם וישבו שם (סנהדרין קי.){יג} לזרח. הוא צוחר, לשון צוהר, אבל משפחת אהד בטלה,  (ה) וכן חמש משבט בנימין, שהרי בעשרה בנים ירד למצרים וכאן לא מנה אלא חמשה, וכן אצבון  (ו) לגד הרי שבע משפחות. ומצאתי בגמרא ירושלמית, שכשמת אהרן נסתלקו ענני כבוד, ובאו הכנענים להלחם בישראל, ונתנו לב לחזור למצרים, וחזרו לאחוריהם שמונה  (ז) מסעות מהר ההר למוסרה, שנאמר ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן (דברים י, ו), והלא בהר ההר מת, וממוסרה עד הר ההר שמנה מסעות יש למפרע, אלא שחזרו לאחוריהם, ורדפו בני לוי אחריהם להחזירם, והרגו מהם שבע משפחות, ומבני לוי נפלו ארבע משפחות, משפחת שמעי ועזיאלי, ומבני יצהר לא נמנו כאן אלא משפחת  (ח) הקרחי, והרביעית לא ידעתי  (ט) מה היא. ורבי תנחומא דרש (תנחומא ויחי י), שמתו במגפה בדבר בלעם,  (י) אבל לפי החסרון שחסר משבט שמעון במנין זה ממנין הראשון שבמדבר סיני,  (כ) נראה שכל כ”ד אלף נפלו משבטו  (ל) של שמעון: {טז} לאזני. אומר אני, שזו משפחת אצבון,  (מ) ואיני יודע למה לא נקראת משפחתו על שמו: {כד} לישוב. הוא יוב האמור ביורדי מצרים,  (נ) כי כל המשפחות נקראו על שם יורדי מצרים, והנולדין משם והלאה לא נקראו המשפחות על שמם, חוץ ממשפחות אפרים ומנשה שנולדו כולם במצרים, וארד ונעמן  (ס) בני בלע בן בנימין, ומצאתי ביסודו של רבי משה הדרשן, שירדה אמן למצרים  (ע) כשהיתה מעוברת מהם, לכך נחלקו למשפחות,  (פ) כחצרון וחמול שהיו בני בנים ליהודה, וחבר ומלכיאל שהיו בני בנים של אשר. ואם אגדה היא  (צ) הרי טוב, ואם לאו, אומר אני, שהיו לבלע בני בנים הרבה, ומשנים הללו ארד ונעמן יצאה מכל אחד משפחה רבה,  (ק) ונקראו תולדות שאר הבנים על שם בלע, ותולדות השנים הללו נקראו על שמם. וכן אני אומר בבני מכיר, שנחלקו לשתי משפחות, אחת נקראת על שמו, ואחת נקראת על שם גלעד בנו. חמשה משפחות חסרו  (ר) מבניו של בנימין, כאן נתקיימה מקצת נבואת אמו שקראתו בן אוני בן אנינותי, ובפלגש בגבעה נתקיימה כולה. זו מצאתי ביסודו של רבי משה הדרשן: {לו} ואלה בני שותלח וגו’. שאר בני שותלח,  (ש) נקראו תולדותיהם על שם שותלח ומערן יצאה משפחה רבה ונקראת על שמו, ונחשבו בני שותלח לשתי משפחות, צא וחשוב ותמצא בפרשה זו חמשים ושבע משפחות, ומבני לוי שמונה, הרי ששים וחמש, וזהו שנאמר כי אתם המעט וגו’ (דברים ז, ז), ה”א מעט, חמשה אתם חסרים ממשפחות כל העמים שהן שבעים, אף זה הבנתי מיסודו של רבי משה הדרשן, אך הוצרכתי לפחות ולהוסיף בדבריו: {לח} לאחירם. הוא אחי שירד למצרים, ולפי שנקרא על שם יוסף שהיה אחיו ורם ממנו, נקרא אחירם: {לט} שפופם. הוא מופים, על שם שהיה יוסף שפוף  (ת) בין האומות: {מב} לשוחם. הוא חושים: {מו} ושם בת אשר שרח. לפי שהיתה קיימת בחיים, מנאה כאן: {נג} לאלה תחלק הארץ. ולא לפחותים מבן עשרים,  (א) אף על פי שבאו לכלל עשרים בטרם חלוק הארץ, שהרי שבע שנים כבשו ושבע חלקו, לא נטלו חלק בארץ אלא אלו שש מאות אלף ואלף, ואם היו לאחד מהם ששה בנים, לא נטלו אלא חלק אביהם לבדו: {נד} לרב תרבה נחלתו. לשבט שהיה מרובה באוכלוסין נתנו חלק רב,  (ב) ואף על פי שלא היו החלקים שוים, שהרי הכל לפי רבוי השבט חלקו החלקים, לא עשו אלא על ידי גורל, והגורל היה על פי רוח הקודש, כמו שמפורש בבבא בתרא (קכב.), אלעזר הכהן היה מלובש באורים ותומים ואומר ברוח הקודש, אם שבט פלוני עולה, תחום פלוני עולה עמו, והשבטים היו כתובים בי”ב פתקין, ושנים עשר גבולים בשנים עשר פתקין, ובללום בקלפי, והנשיא מכניס ידו לתוכה ונוטל שני פתקין, עולה בידו פתק של שם שבטו, ופתק של גבול המפורש לו, והגורל עצמו היה צווח ואומר, אני הגורל עליתי לגבול פלוני לשבט פלוני, שנאמר על פי הגורל, ולא נתחלקה הארץ במדה, לפי שיש גבול משובח מחבירו, אלא בשומא, בית כור רע כנגד בית סאה טוב, הכל לפי הדמים: {נה} לשמות מטות אבותם. אלו יוצאי מצרים, שינה הכתוב  (ג) נחלה זו מכל הנחלות שבתורה,  (ד) שכל הנחלות החיים יורשים את המתים, וכאן מתים יורשים את החיים. כיצד, שני אחים מיוצאי מצרים שהיו להם בנים  (ה) בבאי הארץ, לזה אחד ולזה שלשה, האחד נטל חלק אחד והשלשה נטלו שלשה, שנאמר לאלה תחלק הארץ, חזרה נחלתן אצל אבי אביהן  (ו) וחלקו הכל בשוה, וזהו שנאמר לשמות מטות אבותם ינחלו, שאחר שנטלו הבנים, חלקוה לפי האבות שיצאו ממצרים, ואילו מתחלה חלקוה למנין יוצאי מצרים, לא היו נוטלין אלו הד’ אלא שני חלקים, עכשיו נטלו ד’ חלקים: אך בגורל. יצאו יהושע וכלב,  (ז) וכן הוא אומר ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה (שופטים א, כ), ואומר על פי ה’ נתנו לו את העיר אשר שאל (יהושע יט, נ)מטות אבותם. יצאו גרים ועבדים: {נו} על פי הגורל. הגורל היה מדבר כמו שפירשתי, מגיד שנתחלקה ברוח הקודש  (ח) לכך נאמר על פי ה’: {נח} אלה משפחות לוי. חסר כאן משפחות השמעי והעזיאלי, וקצת מן היצהרי: {נט} אשר ילדה אותה ללוי. אשתו ילדתה  (ט) במצרים, [לידתה במצרים], ואין הורתה במצרים, כשנכנסו לתוך החומה ילדתה, והיא השלימה מנין שבעים, שהרי בפרטן אי אתה מוצא אלא ששים ותשע (סוטה יב.){סב} כי לא התפקדו בתוך בני ישראל. להיות נמנין בני עשרים שנה,  (י) ומה טעם, כי לא נתן להם נחלה.  (כ) והנמנין מבן עשרים שנה היו בני נחלה, שנאמר איש לפי פקדיו יותן נחלתו: {סד} ובאלה לא היה איש וגו’. אבל על הנשים  (ל) לא נגזרה גזרת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ, האנשים אומרים נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד, ד), והנשים אומרות תנה לנו אחוזה. לכך נסמכה פרשת  (מ) בנות צלפחד לכאן:



במדבר פרק-כז

{א} למשפחת מנשה בן יוסף. למה נאמר, והלא כבר נאמר בן מנשה, אלא לומר לך, יוסף חבב את הארץ, שנאמר והעליתם את עצמותי וגו’ (בראשית נ, כה), ובנותיו חבבו את הארץ, שנאמר תנה לנו אחוזה, וללמדך שהיו כולם  (נ) צדיקים, שכל מי שמעשיו ומעשה אבותיו סתומים, ופרט לך הכתוב באחד מהם ליחסו לשבח, הרי זה צדיק בן צדיק, ואם יחסו לגנאי, כגון בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע (מלכים-ב כה, כה), בידוע שכל הנזכרים עמו רשעים היו: מחלה נעה וגו’. ולהלן הוא אומר ותהיינה מחלה ותרצה (במדבר לו, יא), מגיד שכולן שקולות זו כזו, לפיכך שנה את סדרן: {ב} לפני משה ולפני אלעזר. מגיד שלא עמדו לפניהם אלא בשנת הארבעים, אחר שמת אהרן: לפני משה. ואחר כך לפני אלעזר, אפשר אם משה לא ידע אלעזר יודע, אלא סרס המקרא ודרשהו,  (ס) דברי רבי יאשיה, אבא חנן משום רבי אלעזר אומר, בבית המדרש היו יושבים, ועמדו לפני כולם (ספרי קלג. בבא בתרא קיט:){ג} והוא לא היה וגו’. לפי שהיו באות לומר בחטאו מת, נזקקו לומר לא בחטא מתלוננים, ולא בעדת קרח שהצו על הקב”ה, אלא בחטאו לבדו מת, ולא החטיא את אחרים  (ע) עמו (שם קיח: ספרי שם), רבי עקיבא אומר, מקושש עצים  (פ) היה, ורבי שמעון אומר, מן המעפילים  (צ) היה (שבת צו:){ד} למה יגרע שם אבינו. אנו במקום בן עומדות, ואם אין הנקבות חשובות זרע, תתיבם אמנו ליבם (בבא בתרא קיט:)כי אין לו בן. הא אם היה לו בן, לא היו  (ק) תובעות כלום, מגיד שחכמניות  (ר) היו: {ה} ויקרב משה את משפטן. נתעלמה הלכה ממנו,  (ש) וכאן נפרע על שנטל עטרה לומר והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי (דברים א, יז. סנהדרין ח.). דבר אחר, ראויה היתה  (ת) פרשה זו להכתב על ידי משה, אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן (סנהדרין שם){ז} כן בנות צלפחד דברת. כתרגומו יאות,  (א) כך כתובה פרשה זו לפני במרום, מגיד שראתה עינם מה שלא ראתה עינו של משה: כן בנות צלפחד דברת. יפה תבעו, אשרי אדם שהקב”ה מודה לדבריו: נתן תתן. שני חלקים,  (ב) חלק אביהן שהיה מיוצאי מצרים, וחלקו עם אחיו בנכסי חפר (בבא בתרא קיח:)והעברת. לשון העברה (ס”א  (ג) עברה) הוא, במי שאינו מניח בן ליורשו. דבר אחר, על שם שהבת מעברת נחלה משבט לשבט, שבנה ובעלה יורשין אותה, שלא תסוב נחלה לא נצטוה אלא לאותו  (ד) הדור בלבד, וכן והעברתם את נחלתו לבתו, בכולן הוא אומר ונתתם ובבת הוא אומר והעברתם: {יא} לשארו הקרב אליו ממשפחתו. ואין משפחה קרויה אלא משפחת האב (ספרי קלד. בבא בתרא קט:){יב} עלה אל הר העברים. למה נסמכה לכאן,  (ה) כיון שאמר הקב”ה נתן תתן להם, אמר, אותי צוה המקום להנחיל, שמא הותרה הגזרה ואכנס לארץ, אמר לו הקב”ה, גזרתי במקומה עומדת (במ”ר כא, יג). דבר אחר, כיון שנכנס משה  (ו) לנחלת בני גד ובני ראובן, שמח ואמר, כמדומה שהותר לי נדרי, משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס לפתח פלטין שלו, נכנס לשער והוא אחריו, לחצר והוא אחריו, לטרקלין והוא אחריו, כיון שבא ליכנס  (ז) לקיטון, אמר לו, בני, מכאן ואילך אתה אסור ליכנס (ספרי קלד){יג} כאשר נאסף אהרן אחיך. מכאן שנתאוה  (ח) משה למיתתו של אהרן. דבר אחר, אין אתה טוב  (ט) ממנו, על אשר לא קדשתם (דברים לב, נא), הא אם קדשתם  (י) אותי עדיין לא הגיע זמנכם להפטר מן העולם. בכל מקום שכתב מיתתם כתב סרחונם, לפי שנגזרה גזרה על דור המדבר למות במדבר בעון שלא האמינו, לכך בקש משה שיכתב סרחונו, שלא יאמרו אף הוא מן הממרים היה, משל לשתי נשים שלוקות בבית דין, אחת קלקלה  (כ) ואחת אכלה פגי  (ל) שביעית וכו’, אף כאן, בכל מקום שהזכיר מיתתן הזכיר סרחונם, להודיע שלא היתה בהם אלא זו בלבד (יומא פו:){יד} הם מי מריבת קדש. הם לבדם, אין בהם עון  (מ) אחר. דבר אחר, הם שהמרו במרה,  (נ) הם היו שהמרו בים סוף, הם עצמם שהמרו במדבר צין: {טו} וידבר משה אל ה’ וגו’. להודיע שבחן של צדיקים,  (ס) שכשנפטרין מן העולם מניחין צרכן ועוסקין בצרכי צבור: לאמר. אמר לו, השיבני  (ע) אם אתה ממנה להם פרנס אם לאו: {טז} יפקד ה’. כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו, אמר, הגיעה שעה  (פ) שאתבע צרכי שיירשו בני את גדולתי, אמר לו הקב”ה, לא כך עלתה במחשבה לפני, כדאי הוא יהושע ליטול שכר שמושו שלא מש  (צ) מתוך האהל (במ”ר כא, יד), וזהו שאמר שלמה, נוצר תאנה יאכל פריה (משלי כז, יח)אלהי הרוחות. למה נאמר  (ק) אמר לפניו, רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד, ואינן דומין זה לזה, מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו: {יז} אשר יצא לפניהם. לא כדרך מלכי האומות, שיושבים בבתיהם ומשלחין את חיילותיהם למלחמה, אלא כמו שעשיתי אני, שנלחמתי בסיחון ועוג, שנאמר אל תירא אותו (במדבר כא, לד), וכדרך שעשה יהושע, שנאמר וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה וגו’ (יהושע ה, יג), וכן בדוד הוא אומר כי הוא יוצא ובא לפניהם (שמואל-א יח, טז), יוצא בראש ונכנס בראש: ואשר יוציאם. בזכיותיו: ואשר יביאם. בזכיותיו. דבר אחר, ואשר יביאם שלא תעשה לו  (ר ) כדרך שאתה עושה לי, שאיני מכניסן לארץ: {יח} קח לך. קחנו בדברים,  (ש) אשריך שזכית להנהיג בניו של מקום: לך. את שבדוק לך,  (ת) את זה אתה מכיר: אשר רוח בו. כאשר שאלת, שיוכל להלוך כנגד  (א) רוחו של כל אחד ואחד: וסמכת את ידך עליו. תן לו מתורגמן,  (ב) שידרוש בחייך,  (ג) שלא יאמרו עליו לא היה לו להרים ראש בימי משה: {יט} וצויתה אתו. על ישראל, דע שטרחנין הם, סרבנים הם, על מנת שתקבל עליך: {כ} ונתתה מהודך עליו. זה קירון עור פנים: מהודך. ולא כל הודך, נמצינו למדין פני משה כחמה,  (ד) פני יהושע כלבנה: למען ישמעו כל עדת בני ישראל. שיהיו נוהגין בו כבוד  (ה) ויראה, כדרך שנוהגין בך: {כא} ולפני אלעזר הכהן יעמוד. הרי שאלתך  (ו) ששאלת שאין הכבוד הזה זז (ס”א נוטל) מבית אביך, שאף יהושע יהא צריך לאלעזר: ושאל לו. כשיצטרך לצאת למלחמה: על פיו. של אלעזר: וכל העדה.  (ז) סנהדרין (יומא עג:){כב} ויקח את יהושע. לקחו בדברים  (ח) והודיעו מתן שכר פרנסי ישראל לעולם הבא (ספרי קמא){כג} ויסמך את ידיו. בעין יפה יותר  (ט) ויותר ממה שנצטוה, שהקב”ה אמר לו וסמכת את ידך, והוא עשה בשתי ידיו, ועשאו ככלי מלא וגדוש, ומלאו חכמתו בעין יפה: כאשר דבר ה’. אף לענין ההוד נתן מהודו עליו:



במדבר פרק-כח

{ב} צו את בני ישראל. מה אמור למעלה,  (י) יפקוד ה’, אמר לו הקב”ה, עד שאתה מצוני על בני,  (כ) צוה את בני עלי. משל לבת מלך שהיתה נפטרת מן העולם והיתה מפקדת לבעלה על בניה וכו’, כדאיתא בספרי (קמב)קרבני. זה  (ל) הדם (ספרי שם)לחמי. אלו אימורין, וכן הוא אומר  (מ) והקטירם הכהן המזבחה לחם אשה (ויקרא ג, טז)לאשי. הנתנין לאשי מזבחי: תשמרו. שיהיו כהנים ולוים וישראל עומדין על גביו (ספרי שם), מכאן למדו (תענית כז.)  (נ) ותקנו מעמדות: במועדו. בכל יום  (ס) הוא מועד התמידים: {ג} ואמרת להם. אזהרה  (ע) לבית דין: שנים ליום. כפשוטו,  (פ) ועיקרו בא ללמד שיהיו נשחטין כנגד היום,  (צ) תמיד של שחר במערב, ושל בין הערבים במזרחן של  (ק) טבעות (יומא סב:){ד} את הכבש אחד. אף על פי שכבר נאמר בפרשת ואתה תצוה וזה אשר תעשה וגו’ (שמות כט, לח), היא היתה אזהרה לימי המלואים וכאן צוה לדורות: {ה} סלת למנחה. מנחת  (ר) נסכים: {ו} העשיה בהר סיני. כאותן  (ש) שנעשו בימי המלואים. דבר אחר, העשויה בהר סיני, הקיש עולת תמיד לעולת הר סיני, אותה שנתקרבה לפני מתן תורה שכתוב בה וישם באגנות (שם כד, ו), מלמד שטעונה כלי: {ז} ונסכו.  (ת) יין: בקדש הסך. על המזבח  (א) יתנסכו: נסך שכר. יין המשכר, פרט ליין מגתו (בבא בתרא צז.){ח} ריח ניחוח. נחת רוח לפני, שאמרתי ונעשה רצוני: {י} עולת שבת בשבתו. ולא עולת שבת בשבת אחרת,  (ב) הרי שלא הקריב בשבת זו, שומע אני יקריב שתים לשבת הבאה, תלמוד לומר בשבתו, מגיד שאם עבר יומו בטל קרבנו: על עולת התמיד, אלו מוספין, לבד אותן שני כבשים של עולת התמיד. ומגיד שאין קרבין אלא בין שני  (ג) התמידין (ספרי קמד), וכן בכל המוספין נאמר על עולת התמיד לתלמוד זה: {יב} ושלשה עשרנים. כמשפט נסכי פר, שכן הן קצובין בפרשת  (ד) נסכים: {יד} זאת עלת חדש בחדשו. שאם עבר יומו בטל קרבנו, ושוב אין לו תשלומין: {טו} ושעיר עזים וגו’. כל שעירי המוספין באין  (ה) לכפר על טומאת מקדש וקדשיו,  (ו) הכל כמו שמפורש במסכת שבועות (ט.), ונשתנה שעיר ראש חודש שנאמר בו לה’, ללמדך שמכפר על שאין בו ידיעה  (ז) לא בתחילה ולא בסוף, שאין מכיר בחטא אלא הקב”ה בלבד, ושאר השעירין  (ח) למדין ממנו, ומדרשו באגדה,  (ט) אמר הקב”ה, הביאו כפרה עלי על שמעטתי את הירח: על עלת התמיד יעשה. כל הקרבן  (י) הזה: ונסכו. אין ונסכו מוסב על השעיר,  (כ) שאין נסכים לחטאת: {יח} כל מלאכת עבודה. אפילו מלאכה הצריכה לכם, כגון דבר האבד המותרת בחולו של מועד. אסורה ביו”ט: {יט} פרים. כנגד אברהם, שנאמר ואל הבקר רץ אברהם (בראשית יח, ו)איל. כנגד אילו של יצחק: כבשים. כנגד יעקב, והכשבים הפריד יעקב (שם ל, מ). ביסודו של רבי משה הדרשן ראיתי זאת: {כד} כאלה תעשו ליום. שלא יהיו פוחתין והולכין כפרי החג: {כו} וביום הבכורים. חג השבועות קרוי בכורי קציר חטים, על שם שתי הלחם שהם ראשונים  (ל) למנחת חטים הבאה מן החדש: {לא} תמימים יהיו לכם ונסכיהם. אף הנסכים יהיו  (מ) תמימים, למדו רבותינו מכאן, שהיין שהעלה קמחין פסול לנסכים (מנחות פז.):



במדבר פרק-כט

{ו} מלבד עולת החדש. מוספי ראש חדש שהוא ביום ראש השנה: {יא} מלבד חטאת הכפרים. שעיר הנעשה בפנים, האמור באחרי מות, שגם הוא חטאת: ועלת התמיד. ומלבד עולת התמיד תעשו  (נ) עולות הללו: ונסכיהם. מוסב על המוספין הכתובין, ועל תעשו,  (ס) והוא לשון ציווי,  (ע) מלבד עולת התמיד ומנחתה, תעשו את אלה ונסכיהם. וכן כל ונסכיהם האמורים בכל המועדות, חוץ משל קרבנות החג, שכל ונסכה, ונסכיהם, ונסכיה, שבהם מוסבים על התמיד ואינן לשון ציווי, שהרי נסכיהם של מוספין כתובין לעצמן בכל יום ויום: {יח} ומנחתם ונסכיהם לפרים. פרי החג שבעים הם, כנגד ע’ אומות עובדי גילולים שמתמעטים והולכים סימן כליה להם, ובימי המקדש היו מגינין עליהם מן היסורין (סוכה נה:)ולכבשים. כנגד ישראל שנקראו שה פזורה (ירמיה נ, יז), והם קבועים, ומניינם תשעים ושמונה, לכלות מהם תשעים ושמונה קללות שבמשנה תורה. בשני נאמר ונסכיהם על שני תמידי היום, ולא שינה הלשון אלא לדרוש, כמו שאמרו רז”ל, בשני ונסכיהם, בששי ונסכיה, בשביעי כמשפטם, מ”ם, יו”ד, מ”ם הרי כאן מים, רמז לנסוך המים מן התורה בחג: {לה} עצרת תהיה לכם. עצורים בעשיית  (פ) מלאכה. דבר אחר, עצרת עצרו  (צ) מלצאת, מלמד שטעון לינה (ספרי קנא). ומדרשו באגדה, לפי שכל ימות הרגל  (ק) הקריבו כנגד ע’ אומות, וכשבאין ללכת, אמר להם המקום, בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם: {לו} פר אחד איל אחד. אלו כנגד ישראל,  (ר) התעכבו לי מעט עוד, ולשון חבה הוא זה, כבנים הנפטרים מאביהם והוא אומר להם קשה עלי פרידתכם, עכבו עוד יום אחד. משל למלך שעשה סעודה וכו’ כדאיתא במסכת סוכה (נה:). ובמדרש רבי תנחומא (יז), למדה תורה דרך ארץ,  (ש) שמי שיש לו אכסנאי, יום ראשון מאכילו פטומות, למחר מאכילו דגים, למחר מאכילו בשר בהמה, למחר מאכילו קטניות, למחר מאכילו ירק, פוחת והולך כפרי החג: {לט} אלה תעשו לה’ במועדיכם. דבר הקצוב  (ת) לחובה: לבד מנדריכם. אם באתם לידור קרבנות ברגל, מצוה היא בידכם, או נדרים או נדבות שנדרתם כל השנה תקריבום ברגל, שמא יקשה לו לחזור ולעלות לירושלים ולהקריב נדריו, ונמצא עובר בבל תאחר:



במדבר פרק-ל

{א} ויאמר משה אל בני ישראל. להפסיק הענין דברי רבי ישמעאל, לפי שעד כאן דבריו  (א) של מקום, ופרשת נדרים מתחלת בדבורו של משה, הוצרך להפסיק תחלה ולומר שחזר משה ואמר פרשה זו לישראל, שאם לא כן יש במשמע שלא אמר להם זו, אלא בפרשת נדרים התחיל דבריו:

מפרשים על פרשת פנחס

שניים מקרא ואחד תרגום על התורה | פרשת יהדות

שניים מקרא ואחד תרגום – פנחס

{י} וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר:  מ  וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר:  ת  וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: {יא} פִּֽינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַֽהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵל

דעת זקנים על התורה | פרשת יהדות

דעת זקנים על פרשת פנחס

{יא}פינחס בן אלעזר. כלומר אין להם לשנאתו אם הרג זמרי שהרי על ידי כן השיב את חמתי מעליהם ולא כליתי אותם:{יב}לכן. שעשה דבר הגון לפני הנני נותן

כלי יקר על התורה | פרשת יהדות

כלי יקר על פרשת פנחס

במדבר פרק-כה: {יא}פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וגו’. הכל לרבותא נקט כי אע”פ שהיה בן אלעזר אשר לקח לו מבנות פוטיאל מזרע יתרו שפיטם עגלים

תרגום יונתן על התורה | פרשת יהדות

תרגום יונתן על פרשת פנחס

{י} וידבר יי וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: {יא} פִּנְחָס קַנָאָה בַּר אֶלְעָזָר בַּר אַהֲרן כַּהֲנָא אָתֵיב יַת רִתְחִי מֵעַל בְּנֵי יִשְרָאֵל בִּזְמַן דְקַנֵי יַת קִנְאָתָא וְקָטִיל חַיָיבָא

בעל הטורים על התורה | פרשת יהדות

בעל הטורים על פרשת פנחס

{יא}השיב את חמתי מעל. בגימטריא זהו את המלאך של אף ושל חמה: בקנאו את קנאתי. תגין על הקו”ף לומר שעטרו על שקנא לה’. ג”פ קנאה כנגד

אבן עזרא על התורה | פרשת יהדות

אבן עזרא על פרשת פנחס

{יא}בקנאו. קל הנו”ן להקל על הלשון והטעם כי הוא קנא כקונו וכתוב על השם כי הוא אל קנא בע”א ולולי הוא שקנא הייתי מכלה כל

שפתי חכמים | פרשת יהדות

שפתי חכמים על פרשת פנחס

{יא}א דאם לא כן הא כתיב לעיל בסוף פרשת בלק פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ולמה כתיב כאן אלא על כרחך כדי ליחסו ואם כן

רמב"ן על התורה | פרשת יהדות

רמב”ן על פרשת פנחס

{יא}פינחס בן אלעזר. הודיע הקב”ה למשה שישלם שכר טוב לפנחס על קנאתו אשר קנא לאלהיו ועל הצדקה שעשה עם ישראל לכפר עליהם ולא מתו כולם

אור החיים על הפרשה | פרשת יהדות

אור החיים על פרשת פנחס

{י}לאמר. צריך לדעת למי יאמר, אם לפנחם לא היה צריך לומר אחר כך לכן אמור שכבר אמר שיאמר לו הדברים, ועוד סדר הדברים יגיד שלא

חידושי תורה על פרשת פנחס

שכר על מסירות נפש | פרשת יהדות

שכר על מסירות נפש

לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: (פרשת פנחס כה. יב’) זכה פנחס וקיבל שכר שלא כדרך הטבע. וכך פירש התרגום יונתן בן עוזיאל

מסירות נפש | פרשת יהדות

מסירות נפש

פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי

זכות פנחס - פרשת יהדות

זכות פנחס

פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: (פרשת פנחס כה.

מצוות עשה ולא תעשה | פרשת יהדות

מצוות עשה ולא תעשה

מספרים על רב שהגיע לקהילה חשובה בחו”ל והוזמן לדרוש בפני הקהילה בשבת. בערב שבת התעניין נשיא הקהילה אצל הרב על מה מתכונן לדבר? אמר הרב,

גלגולים ותיקונים | פרשת יהדות

גלגולים ותיקונים

פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי

תוכן עניינים
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
מאמרים חדשים שעלו לאתר
אבלות בין המצרים | פרשת יהדות
אבלות בין המצרים

ימים אלו ימי בין המצרים, אבלים אנו כל בית ישראל די בכל אתר ואתר, על חורבן בית מקדשנו ותפארתנו, על אשר ניטלה עטרת ראשנו, על

בין המצרים | פרשת יהדות
בין המצרים

בין המצרים הכל על תקופת בין המצרים אלו תאריכים נקראים בין המצרים? הימים שבין צום יז’ בתמוז ועד צום תשעה באב, נקראים “בין המצרים”.  ע”פ

פרשת דברים | פרשת יהדות
פרשת דברים

פרשת דברים פרשת דברים המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק א’ ראשון א אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל

פרשת מסעי | פרשת יהדות
פרשת מסעי

פרשת מסעי פרשת מסעי המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק לג’ ראשון א אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ

פרשת מטות | פרשת יהדות
פרשת מטות

פרשת מטות פרשת מטות המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק ל’ ראשון ב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, לִבְנֵי

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות