פרשת קורח | פרשת יהדות

פרשת קורח

פרשת קורח המלא - עם ניקוד וטעמים - חידושי תורה ופרפראות על הפרשה

ראשון א וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן. ב וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי שֵׁם. ג וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל קְהַל יְהוָה. ד וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו. ה וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ, לֵאמֹר, בֹּקֶר וְיֹדַע יְהוָה אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ, וְהִקְרִיב אֵלָיו; וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ, יַקְרִיב אֵלָיו. ו זֹאת, עֲשׂוּ: קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת, קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ. ז וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי יְהוָה, מָחָר, וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה, הוּא הַקָּדוֹשׁ; רַב לָכֶם, בְּנֵי לֵוִי. ח וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל קֹרַח: שִׁמְעוּ נָא, בְּנֵי לֵוִי. ט הַמְעַט מִכֶּם, כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל, לְהַקְרִיב אֶתְכֶם, אֵלָיו לַעֲבֹד, אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן יְהוָה, וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה, לְשָׁרְתָם. י וַיַּקְרֵב, אֹתְךָ, וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי, אִתָּךְ; וּבִקַּשְׁתֶּם, גַּם כְּהֻנָּה. יא לָכֵן, אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים, עַל יְהוָה; וְאַהֲרֹן מַה הוּא, כִּי תַלִּינוּ עָלָיו. יב וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה, לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב; וַיֹּאמְרוּ, לֹא נַעֲלֶה. יג הַמְעַט, כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, לַהֲמִיתֵנוּ, בַּמִּדְבָּר: כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ, גַּם הִשְׂתָּרֵר. שני יד אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הֲבִיאֹתָנוּ, וַתִּתֶּן לָנוּ, נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם; הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם, תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה. טו וַיִּחַר לְמֹשֶׁה, מְאֹד, וַיֹּאמֶר אֶל יְהוָה, אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם; לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם, נָשָׂאתִי, וְלֹא הֲרֵעֹתִי, אֶת אַחַד מֵהֶם. טז וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל קֹרַח, אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ, הֱיוּ לִפְנֵי יְהוָה: אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן, מָחָר. יז וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וּנְתַתֶּם עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת, וְהִקְרַבְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אִישׁ מַחְתָּתוֹ, חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת; וְאַתָּה וְאַהֲרֹן, אִישׁ מַחְתָּתוֹ. יח וַיִּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ עֲלֵיהֶם אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם, קְטֹרֶת; וַיַּעַמְדוּ, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. יט וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה, אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד; וַיֵּרָא כְבוֹד יְהוָה, אֶל כָּל הָעֵדָה. שלישי כ וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. כא הִבָּדְלוּ, מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת; וַאֲכַלֶּה אֹתָם, כְּרָגַע. כב וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, אֵל, אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר: הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא, וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף. כג וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כד דַּבֵּר אֶל הָעֵדָה, לֵאמֹר: הֵעָלוּ, מִסָּבִיב, לְמִשְׁכַּן קֹרַח, דָּתָן וַאֲבִירָם. כה וַיָּקָם מֹשֶׁה, וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם; וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו, זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. כו וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר, סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה, וְאַל תִּגְּעוּ, בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם: פֶּן תִּסָּפוּ, בְּכָל חַטֹּאתָם. כז וַיֵּעָלוּ, מֵעַל מִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם מִסָּבִיב; וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים, פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם, וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם, וְטַפָּם. כח וַיֹּאמֶר, מֹשֶׁה, בְּזֹאת תֵּדְעוּן, כִּי יְהוָה שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה: כִּי לֹא, מִלִּבִּי. כט אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם, יְמֻתוּן אֵלֶּה, וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם, יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא יְהוָה, שְׁלָחָנִי. ל וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְהוָה, וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם, וְיָרְדוּ חַיִּים, שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם, כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְהוָה. לא וַיְהִי, כְּכַלֹּתוֹ, לְדַבֵּר, אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם. לב וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ. לג וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם, חַיִּים שְׁאֹלָה; וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ, וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל. לד וְכָל יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם נָסוּ לְקֹלָם: כִּי אָמְרוּ, פֶּן תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ. לה וְאֵשׁ יָצְאָה, מֵאֵת יְהוָה; וַתֹּאכַל, אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ, מַקְרִיבֵי, הַקְּטֹרֶת.

א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב אֱמֹר אֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, וְיָרֵם אֶת הַמַּחְתֹּת מִבֵּין הַשְּׂרֵפָה, וְאֶת הָאֵשׁ, זְרֵה הָלְאָה: כִּי, קָדֵשׁוּ. ג אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם, וְעָשׂוּ אֹתָם רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ כִּי הִקְרִיבֻם לִפְנֵי יְהוָה, וַיִּקְדָּשׁוּ; וְיִהְיוּ לְאוֹת, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. ד וַיִּקַּח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, אֵת מַחְתּוֹת הַנְּחֹשֶׁת, אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ, הַשְּׂרֻפִים; וַיְרַקְּעוּם, צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ. ה זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא, לְהַקְטִיר קְטֹרֶת, לִפְנֵי יְהוָה; וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ. ו וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמָּחֳרָת, עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן, לֵאמֹר: אַתֶּם הֲמִתֶּם, אֶת עַם יְהוָה. ז וַיְהִי בְּהִקָּהֵל הָעֵדָה עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן, וַיִּפְנוּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, וְהִנֵּה כִסָּהוּ הֶעָנָן; וַיֵּרָא כְּבוֹד יְהוָה. ח וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד. רביעי ט וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. י הֵרֹמּוּ, מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת, וַאֲכַלֶּה אֹתָם, כְּרָגַע; וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם. יא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן, קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת, וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה, וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם: כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי יְהוָה, הֵחֵל הַנָּגֶף. יב וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה, וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל, וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף, בָּעָם; וַיִּתֵּן, אֶת הַקְּטֹרֶת, וַיְכַפֵּר, עַל הָעָם. יג וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים, וּבֵין הַחַיִּים; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה. יד וַיִּהְיוּ, הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה, אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף, וּשְׁבַע מֵאוֹת מִלְּבַד הַמֵּתִים, עַל דְּבַר קֹרַח. טו וַיָּשָׁב אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה, אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד; וְהַמַּגֵּפָה, נֶעֱצָרָה. חמישי טז וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יז דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה לְבֵית אָב מֵאֵת כָּל נְשִׂיאֵהֶם לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר, מַטּוֹת: אִישׁ אֶת שְׁמוֹ, תִּכְתֹּב עַל מַטֵּהוּ. יח וְאֵת שֵׁם אַהֲרֹן, תִּכְתֹּב עַל מַטֵּה לֵוִי: כִּי מַטֶּה אֶחָד, לְרֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָם. יט וְהִנַּחְתָּם, בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי, הָעֵדוּת, אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם, שָׁמָּה. כ וְהָיָה, הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח; וַהֲשִׁכֹּתִי מֵעָלַי, אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֵם מַלִּינִם, עֲלֵיכֶם. כא וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּתְּנוּ אֵלָיו כָּל נְשִׂיאֵיהֶם מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר, מַטּוֹת; וּמַטֵּה אַהֲרֹן, בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם. כב וַיַּנַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֹּת, לִפְנֵי יְהוָה, בְּאֹהֶל, הָעֵדֻת. כג וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת, וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן, לְבֵית לֵוִי; וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ, וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים. כד וַיֹּצֵא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמַּטֹּת מִלִּפְנֵי יְהוָה, אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּרְאוּ וַיִּקְחוּ, אִישׁ מַטֵּהוּ. שישי כה וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה, הָשֵׁב אֶת מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת, לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת, לִבְנֵי מֶרִי; וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם מֵעָלַי, וְלֹא יָמֻתוּ. כו וַיַּעַשׂ, מֹשֶׁה: כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ, כֵּן עָשָׂה. כז וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר: הֵן גָּוַעְנוּ אָבַדְנוּ, כֻּלָּנוּ אָבָדְנוּ. כח כֹּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב אֶל מִשְׁכַּן יְהוָה, יָמוּת; הַאִם תַּמְנוּ, לִגְוֺעַ.

א וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל אַהֲרֹן, אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ אִתָּךְ, תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֺן הַמִּקְדָּשׁ; וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֺן כְּהֻנַּתְכֶם. ב וְגַם אֶת אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ, הַקְרֵב אִתָּךְ, וְיִלָּווּ עָלֶיךָ, וִישָׁרְתוּךָ; וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת. ג וְשָׁמְרוּ, מִשְׁמַרְתְּךָ, וּמִשְׁמֶרֶת, כָּל הָאֹהֶל: אַךְ אֶל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרָבוּ, וְלֹא יָמֻתוּ גַם הֵם גַּם אַתֶּם. ד וְנִלְווּ עָלֶיךָ וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד, לְכֹל עֲבֹדַת הָאֹהֶל; וְזָר, לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם. ה וּשְׁמַרְתֶּם, אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ, וְאֵת, מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ; וְלֹא יִהְיֶה עוֹד קֶצֶף, עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ו וַאֲנִי, הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת אֲחֵיכֶם הַלְוִיִּם, מִתּוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֶם מַתָּנָה נְתֻנִים, לַיהוָה, לַעֲבֹד, אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד. ז וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ, וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת וַעֲבַדְתֶּם; עֲבֹדַת מַתָּנָה, אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם, וְהַזָּר הַקָּרֵב, יוּמָת. ח וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל אַהֲרֹן, וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי: לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה, וּלְבָנֶיךָ לְחָק עוֹלָם. ט זֶה יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, מִן הָאֵשׁ: כָּל קָרְבָּנָם לְכָל מִנְחָתָם וּלְכָל חַטָּאתָם, וּלְכָל אֲשָׁמָם אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לִי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְךָ הוּא, וּלְבָנֶיךָ. י בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, תֹּאכְלֶנּוּ; כָּל זָכָר יֹאכַל אֹתוֹ, קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָּךְ. יא וְזֶה לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם, לְכָל תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ, לְחָק עוֹלָם: כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ, יֹאכַל אֹתוֹ. יב כֹּל חֵלֶב יִצְהָר, וְכָל חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר יִתְּנוּ לַיהוָה, לְךָ נְתַתִּים. יג בִּכּוּרֵי כָּל אֲשֶׁר בְּאַרְצָם, אֲשֶׁר יָבִיאוּ לַיהוָה לְךָ יִהְיֶה: כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ, יֹאכְלֶנּוּ. יד כָּל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל, לְךָ יִהְיֶה. טו כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיהוָה, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה יִהְיֶה לָּךְ: אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה, אֵת בְּכוֹר הָאָדָם, וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה, תִּפְדֶּה. טז וּפְדוּיָו, מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה, בְּעֶרְכְּךָ, כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ: עֶשְׂרִים גֵּרָה, הוּא. יז אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז, לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם: אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה. יח וּבְשָׂרָם, יִהְיֶה לָּךְ: כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין, לְךָ יִהְיֶה. יט כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים, אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַיהוָה נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ, לְחָק עוֹלָם: בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי יְהוָה, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ. כ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַהֲרֹן, בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל, וְחֵלֶק, לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם: אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. שביעי כא וְלִבְנֵי לֵוִי, הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה, חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר הֵם עֹבְדִים, אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד. כב וְלֹא יִקְרְבוּ עוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, לָשֵׂאת חֵטְא, לָמוּת. כג וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא, אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד, וְהֵם, יִשְׂאוּ עֲוֺנָם: חֻקַּת עוֹלָם, לְדֹרֹתֵיכֶם, וּבְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה. כד כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָרִימוּ לַיהוָה תְּרוּמָה, נָתַתִּי לַלְוִיִּם, לְנַחֲלָה; עַל כֵּן, אָמַרְתִּי לָהֶם, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה. כה וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כו וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם, בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת יְהוָה, מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר. כז וְנֶחְשַׁב לָכֶם, תְּרוּמַתְכֶם כַּדָּגָן, מִן הַגֹּרֶן, וְכַמְלֵאָה, מִן הַיָּקֶב. כח כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם, תְּרוּמַת יְהוָה, מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם, אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת יְהוָה, לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן. כט מִכֹּל, מַתְּנֹתֵיכֶם, תָּרִימוּ, אֵת כָּל תְּרוּמַת יְהוָה: מִכָּל חֶלְבּוֹ אֶת מִקְדְּשׁוֹ, מִמֶּנּוּ. מפטיר ל וְאָמַרְתָּ, אֲלֵהֶם: בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ, מִמֶּנּוּ, וְנֶחְשַׁב לַלְוִיִּם, כִּתְבוּאַת גֹּרֶן וְכִתְבוּאַת יָקֶב. לא וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם, אַתֶּם וּבֵיתְכֶם: כִּי שָׂכָר הוּא לָכֶם, חֵלֶף עֲבֹדַתְכֶם בְּאֹהֶל מוֹעֵד. לב וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא, בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ; וְאֶת קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תְחַלְּלוּ, וְלֹא תָמוּתוּ.

הפטרת פרשת קורח בספר שמואל א’ (יא’-יב’).

יד וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם, לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל; וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה. טו וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם הַגִּלְגָּל, וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת שָׁאוּל לִפְנֵי יְהוָה בַּגִּלְגָּל, וַיִּזְבְּחוּ שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים, לִפְנֵי יְהוָה; וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, עַד מְאֹד.

יב’: א וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, הִנֵּה שָׁמַעְתִּי בְקֹלְכֶם, לְכֹל אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לִי; וָאַמְלִיךְ עֲלֵיכֶם, מֶלֶךְ. ב וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם, וַאֲנִי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי, וּבָנַי, הִנָּם אִתְּכֶם; וַאֲנִי הִתְהַלַּכְתִּי לִפְנֵיכֶם, מִנְּעֻרַי עַד הַיּוֹם הַזֶּה. ג הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד יְהוָה וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ, אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי, וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר, וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ; וְאָשִׁיב, לָכֶם. ד וַיֹּאמְרוּ, לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ וְלֹא רַצּוֹתָנוּ; וְלֹא לָקַחְתָּ מִיַּד אִישׁ, מְאוּמָה. ה וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עֵד יְהוָה בָּכֶם, וְעֵד מְשִׁיחוֹ הַיּוֹם הַזֶּה כִּי לֹא מְצָאתֶם בְּיָדִי, מְאוּמָה; וַיֹּאמֶר, עֵד. ו וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֶל הָעָם: יְהוָה, אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן, וַאֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת אֲבֹתֵיכֶם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. ז וְעַתָּה, הִתְיַצְּבוּ וְאִשָּׁפְטָה אִתְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה: אֵת כָּל צִדְקוֹת יְהוָה, אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם וְאֶת אֲבוֹתֵיכֶם. ח כַּאֲשֶׁר בָּא יַעֲקֹב, מִצְרָיִם וַיִּזְעֲקוּ אֲבוֹתֵיכֶם, אֶל יְהוָה, וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וַיּוֹצִיאוּ אֶת אֲבֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם, וַיֹּשִׁבוּם בַּמָּקוֹם הַזֶּה. ט וַיִּשְׁכְּחוּ, אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם; וַיִּמְכֹּר אֹתָם בְּיַד סִיסְרָא שַׂר צְבָא חָצוֹר וּבְיַד פְּלִשְׁתִּים, וּבְיַד מֶלֶךְ מוֹאָב, וַיִּלָּחֲמוּ, בָּם. י וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְהוָה, וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ, כִּי עָזַבְנוּ אֶת יְהוָה, וַנַּעֲבֹד אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרוֹת; וְעַתָּה, הַצִּילֵנוּ מִיַּד אֹיְבֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ. יא וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן, וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל; וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם, מִסָּבִיב, וַתֵּשְׁבוּ, בֶּטַח. יב וַתִּרְאוּ, כִּי נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן בָּא עֲלֵיכֶם, וַתֹּאמְרוּ לִי, לֹא כִּי מֶלֶךְ יִמְלֹךְ עָלֵינוּ: וַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם, מַלְכְּכֶם. יג וְעַתָּה, הִנֵּה הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם אֲשֶׁר שְׁאֶלְתֶּם; וְהִנֵּה נָתַן יְהוָה עֲלֵיכֶם, מֶלֶךְ. יד אִם תִּירְאוּ אֶת יְהוָה, וַעֲבַדְתֶּם אֹתוֹ וּשְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלוֹ, וְלֹא תַמְרוּ, אֶת פִּי יְהוָה וִהְיִתֶם גַּם אַתֶּם, וְגַם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר מָלַךְ עֲלֵיכֶם, אַחַר, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. טו וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה, וּמְרִיתֶם אֶת פִּי יְהוָה וְהָיְתָה יַד יְהוָה בָּכֶם, וּבַאֲבֹתֵיכֶם. טז גַּם עַתָּה הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ, אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, אֲשֶׁר יְהוָה, עֹשֶׂה לְעֵינֵיכֶם. יז הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים, הַיּוֹם אֶקְרָא אֶל יְהוָה, וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר; וּדְעוּ וּרְאוּ, כִּי רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי יְהוָה, לִשְׁאוֹל לָכֶם, מֶלֶךְ. יח וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל יְהוָה, וַיִּתֵּן יְהוָה קֹלֹת וּמָטָר בַּיּוֹם הַהוּא; וַיִּירָא כָל הָעָם מְאֹד אֶת יְהוָה, וְאֶת שְׁמוּאֵל. יט וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם אֶל שְׁמוּאֵל, הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ אֶל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְאַל נָמוּת: כִּי יָסַפְנוּ עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ רָעָה, לִשְׁאֹל לָנוּ מֶלֶךְ. כ וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם, אַל תִּירָאוּ אַתֶּם עֲשִׂיתֶם, אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת; אַךְ, אַל תָּסוּרוּ מֵאַחֲרֵי יְהוָה, וַעֲבַדְתֶּם אֶת יְהוָה, בְּכָל לְבַבְכֶם. כא וְלֹא, תָּסוּרוּ: כִּי אַחֲרֵי הַתֹּהוּ, אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ וְלֹא יַצִּילוּ כִּי תֹהוּ הֵמָּה. כב כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְהוָה, אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר, שְׁמוֹ הַגָּדוֹל: כִּי הוֹאִיל יְהוָה, לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם.

{א} ויקח קרח. פרשה זו יפה נדרשת  (א) במדרש רבי תנחומא. ויקח קרח. לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה  (ב) לעורר על הכהונה, וזהו שתרגם אונקלוס ואתפלג, נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת וכן מה יקחך לבך (איוב טו, יב), לוקח אותך להפליגך משאר בני אדם. דבר אחר, ויקח קרח,  (ג) משך ראשי סנהדראות שבהם בדברים, כמו שנאמר קח את אהרן (במדבר כ, כה), קחו עמכם דברים (הושע יד, ג)בן יצהר בן קהת בן לוי. ולא הזכיר בן יעקב, שבקש רחמים על עצמו  (ד) שלא יזכר שמו על מחלוקתם, שנאמר ובקהלם אל תחד כבודי (בראשית מט, ו), והיכן נזכר שמו  (ה) על קרח, בהתיחסם על הדוכן בדברי הימים, שנאמר בן אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל (דברי הימים-א ו, כב-כג. תנחומא ד)ודתן ואבירם. בשביל שהיה שבט ראובן שרוי בחנייתם תימנה,  (ו) שכן לקהת ובניו החונים תימנה, נשתתפו עם קרח במחלוקתו,  (ז) אוי לרשע אוי לשכנו. ומה ראה קרח לחלוק עם משה,  (ח) נתקנא על נשיאותו  (ט) של אליצפן בן עוזיאל, שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדבור. אמר קרח, אחי אבא ארבעה היו, שנאמר ובני קהת וגו’ (שמות ו, יח), עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה, אחד מלך ואחד כהן גדול, מי ראוי ליטול את השניה, לא אני, שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם, והוא מנה נשיא את בן אחיו הקטן מכולם, הריני חולק עליו ומבטל את דבריו. מה עשה, עמד וכנס מאתים וחמשים ראשי סנהדראות, רובן משבט ראובן שכיניו, והם אליצור בן שדיאור וחביריו וכיוצא בו, שנאמר נשיאי עדה קריאי מועד ולהלן הוא אומר אלה קרואי העדה (במדבר א, טז) (י) והלבישן טליתות שכולן תכלת, באו ועמדו לפני משה, אמרו לו, טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית  (כ) או פטורה, אמר להם חייבת, התחילו לשחק עליו, אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה: בני ראובן. דתן ואבירם  (ל) ואון בן פלת: {ג} רב לכם. הרבה יותר מדאי לקחתם  (מ) לעצמכם גדולה: כלם קדושים. כולם שמעו  (נ) דברים בסיני מפי הגבורה (תנחומא ד)ומדוע תתנשאו. אם לקחת אתה מלכות, לא היה לך לברר לאחיך כהונה,  (ס) לא אתם לבדכם שמעתם בסיני  (ע) אנכי ה’ אלהיך, כל העדה שמעו: {ד} ויפל על פניו. מפני המחלוקת,  (פ) שכבר זה בידם סרחון רביעי,  (צ) חטאו בעגל ויחל משה (שמות לב, יא), במתאוננים ויתפלל משה (במדבר יא, ב), במרגלים ויאמר משה אל ה’ ושמעו מצרים (שם יד, יג), במחלוקתו של קרח נתרשלו ידיו. משל לבן מלך שסרח על אביו ופייס עליו אוהבו, פעם ושתים ושלש, כשסרח רביעית נתרשלו ידי האוהב ההוא, אמר עד מתי אטריח על המלך שמא לא יקבל עוד ממני (תנחומא ד. במ”ר יח, ו){ה} בקר וידע וגו’. עתה  (ק) עת שכרות הוא לנו ולא נכון להראות לפניו, והוא היה מתכוין לדחותם שמא יחזרו בהם (במ”ר שם ז)בקר וידע ה’ את אשר לו. לעבודת  (ר) לויה. ואת הקדוש. לכהונה: והקריב. אותם אליו, והתרגום מוכיח כן, ויקרב לקדמוהי  (ש) יקרב לשימושיה (תנחומא ה). ומדרשו, בקר, אמר להם משה, גבולות חלק הקב”ה בעולמו, יכולים אתם להפוך בוקר לערב, כן תוכלו לבטל את זו, שנאמר ויהי ערב ויהי בקר (בראשית א, ה) ויבדל (שם ד), כך ויבדל אהרן להקדישו וגו’ (דברי הימים-א כג, יג){ו} זאת עשו קחו לכם מחתות. מה ראה לומר להם כך אמר להם, בדרכי העובדי כוכבים ומזלות יש נימוסים הרבה וכומרים הרבה וכולם (ס”א ואין כולם) מתקבצים בבית אחד, אנו אין לנו אלא ה’ אחד ארון אחד ותורה אחת ומזבח אחד וכהן גדול אחד, ואתם מאתים וחמשים איש מבקשים כהונה גדולה, אף אני רוצה בכך, הא לכם תשמיש חביב מכל, היא הקטורת החביבה מכל הקרבנות, וסם המות נתון בתוכו שבו נשרפו נדב ואביהוא, לפיכך התרה בהם, והיה האיש אשר יבחר ה’ הוא הקדוש, כבר הוא בקדושתו, וכי אין אנו יודעים שמי שיבחר הוא הקדוש, אלא אמר להם משה, הריני אומר לכם שלא תתחייבו, מי שיבחר בו יצא חי וכולכם אובדים (במ”ר יח, ז-ח)מחתות. כלים שחותין בהם גחלים, ויש להם בית יד: {ז} רב לכם בני לוי. דבר גדול אמרתי לכם. ולא טפשים היו, שכך התרה בהם וקבלו עליהם לקרב, אלא הם חטאו על נפשותם, שנאמר את מחתות החטאים האלה בנפשותם. וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה,  (ת) עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן, אמר, בשבילו אני נמלט, וכ”ד משמרות עומדות לבני בניו כולם מתנבאים ברוח הקודש, שנאמר כל אלה בנים להימן (דברי הימים-א כה, ה), אמר, אפשר כל הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אדום, לכך נשתתף לבוא לאותה חזקה, ששמע מפי משה שכולם אובדים ואחד נמלט. אשר יבחר ה’ הוא הקדוש, טעה ותלה בעצמו, ולא ראה יפה לפי שבניו עשו תשובה, ומשה היה רואה. (תנחומא ה)רב לכם. דבר גדול נטלתם בעצמכם  (א) לחלוק על הקב”ה: 

{ח} ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי. התחיל לדבר עמו דברים רכים, כיון שראהו קשה עורף, אמר, עד שלא ישתתפו שאר השבטים ויאבדו עמו, אדבר גם אל כולם, התחיל לזרז בהם שמעו נא בני לוי: {ט} ולעמוד לפני העדה. לשיר על הדוכן: {י} ויקרב אותך. לאותו שירות שהרחיק ממנו שאר  (ב) עדת ישראל: {יא} לכן. בשביל כך,  (ג) אתה וכל עדתך הנועדים אתך על ה’, כי בשליחותו עשיתי לתת כהונה לאהרן, ולא לנו הוא המחלוקת הזה: {יב} וישלח משה וגו’. מכאן שאין מחזיקין במחלוקת, שהיה משה מחזר אחריהם להשלימם בדברי שלום (סנהדרין קי)לא נעלה. פיהם הכשילם שאין להם אלא ירידה: {יד} ותתן לנו. הדבר מוסב על לא האמור למעלה, כלומר לא הביאותנו ולא נתת לנו נחלת שדה וכרם, אמרת לנו אעלה אתכם מעני מצרים  (ד) אל ארץ וגו’ (שמות ג, יז), משם הוצאתנו, ולא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו, אלא גזרת עלינו להמיתנו במדבר, שאמרת לנו במדבר הזה יפלו פגריכם (במדבר יד, כט)העיני האנשים ההם תנקר וגו’. אפילו אתה שולח לנקר את עינינו אם לא נעלה  (ה) אליך, לא נעלה: האנשים ההם. כאדם התולה קללתו בחבירו: {טו} ויחר למשה מאד. נצטער עד למאד: אל תפן אל מנחתם. לפי פשוטו, הקטורת  (ו) שהם מקריבין לפניך מחר אל תפן אליהם, והמדרש אומר, יודע אני שיש להם חלק בתמידי  (ז) צבור, אף חלקם לא יקובל לפניך לרצון, תניחנו האש ולא תאכלנו: לא חמור אחד מהם נשאתי. לא חמורו של אחד מהם נטלתי,  (ח) אפילו כשהלכתי ממדין למצרים והרכבתי את אשתי ואת בני על החמור והיה לי ליטול אותו החמור  (ט) משלהם, לא נטלתי אלא משלי (תנחומא ז). ותרגום אונקלוס שחרית, לשון ארמי כך נקראת אנגריא של מלך, שחוור: {טז} והם.  (י) עדתך: {יז} והקרבתם וגו’ איש מחתתו. החמשים ומאתים איש שבכם: {יט} ויקהל עליהם קרח. בדברי ליצנות, כל הלילה ההוא  (כ) הלך אצל השבטים ופתה אותם, כסבורין אתם שעלי לבדי אני מקפיד, איני מקפיד אלא בשביל כלכם, אלו באין ונוטלין כל הגדולות, לו המלכות ולאחיו הכהונה, עד שנתפתו כלם (תנחומא שם)וירא כבוד ה’. בא בעמוד  (ל) ענן: {כב} אל אלהי הרוחות. יודע מחשבות,  (מ) אין מדתך כמדת בשר ודם, מלך בשר ודם שסרחה עליו מקצת מדינה, אינו יודע מי החוטא, לפיכך כשהוא כועס נפרע מכולם, אבל אתה, לפניך גלויות כל המחשבות ויודע אתה מי החוטא: האיש אחד. הוא החוטא,  (נ) ואתה על כל העדה תקצוף. אמר הקב”ה יפה אמרת, אני יודע ומודיע מי חטא ומי לא חטא: {כד} העלו וגו’. כתרגומו אסתלקו,  (ס) מסביבות משכן קרח: {כה} ויקם משה כסבור שישאו לו פנים, ולא עשו (במ”ר יח, יב){כז} יצאו נצבים. בקומה זקופה  (ע) לחרף ולגדף (תנחומא ח), כמו ויתיצב ארבעים יום (שמואל-א יז, טז) (פ) דגלית: ונשיהם ובניהם וטפם. בוא וראה כמה קשה המחלוקת, שהרי בית דין של מטה אין עונשין אלא עד שיביא שתי שערות, ובית דין של מעלה עד כ’ שנה, וכאן אבדו אף יונקי שדים: {כח} לעשות את כל המעשים האלה. שעשיתי על פי הדבור,  (צ) לתת לאהרן כהונה גדולה, ובניו סגני כהונה, ואליצפן נשיא הקהתי: {כט} לא ה’ שלחני. אלא אני עשיתי הכל מדעתי, ובדין הוא חולק עלי: {ל} ואם בריאה. חדשה: יברא ה’. להמית אותם במיתה שלא מת בה אדם עד הנה,  (ק) ומה היא הבריאה, ופצתה האדמה את פיה ותבלעם, אז, וידעתם כי נאצו הם את ה’ ואני מפי הגבורה אמרתי, ורבותינו פירשו (סנהדרין קי) אם בריאה, פה לארץ מששת ימי בראשית,  (ר) מוטב, ואם לאו יברא ה’ (ר”ל יברא ה’ הפה לכאן){לד} נסו לקולם. בשביל  (ש) הקול היוצא על בליעתן:

במדבר פרק-יז

{ב} ואת האש. שבתוך  (ת) המחתות: זרה הלאה. לארץ מעל  (א) המחתות: כי קדשו. המחתות, ואסורין בהנאה  (ב) שהרי עשאום כלי שרת: {ג} החטאים האלה בנפשותם. שנעשו פושעים  (ג) בנפשותם שנחלקו על הקדוש ברוך הוא: רקעי. רדידין: פחים. טסין מרודדין טינבי”ש בלע”ז: צפוי למזבח.  (ד) למזבח הנחשת: ויהיו לאות. לזכרון, שיאמרו אלו היו מאותן שנחלקו על הכהונה ונשרפו: {ד} וירקעום. אינטינדר”ש בלע”ז: {ה} ולא יהיה כקרח. כדי שלא  (ה) יהיה כקרח: כאשר דבר ה’ ביד משה לו. כמו עליו, על אהרן דבר אל משה שיהיה הוא ובניו כהנים, לפיכך לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן וגו’, וכן כל לי ולו ולהם הסמוכים אצל דבור, פתרונם כמו על. ומדרשו על קרח. ומהו ביד משה  (ו) ולא כתב אל משה, רמז לחולקים על הכהונה שלוקין  (ז) בצרעת, כמו שלקה משה בידו, שנאמר ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג (שמות ד, ו), ועל כן לקה עוזיה בצרעת: {יא} וכפר עליהם. רז זה מסר לו מלאך המות כשעלה לרקיע, שהקטורת עוצר המגפה, (ר”ל כשניתן רשות למשחית, אז אין מבחין בין טוב לרע, ועל מה שמוסיף מדיליה יש תיקון בקטרת, אבל מה שגזר הקב”ה בהדיא, אין חכמה ואין תבונה. ובזה מתורץ מ”ש אח”כ שלא הניח המלאך את אהרן לעצור בקטרת, והלא הוא מסר לו רז זה, אלא שהיה גזרת הקב”ה, כמ”ש אני שלוחו של מקום ודו”ק) כדאיתא במסכת שבת (פט.){יג} ויעמוד בין המתים וגו’. אחז את המלאך והעמידו  (ח) על כרחו, אמר לו המלאך הנח לי לעשות שליחותי, אמר לו, משה צוני לעכב על ידך, אמר לו, אני שלוחו של מקום ואתה שלוחו של משה, אמר לו, אין משה אומר כלום מלבו אלא מפי הגבורה, אם אין אתה מאמין, הרי הקב”ה ומשה אל פתח אהל מועד בוא עמי ושאל, וזהו שנאמר וישב אהרן אל משה. דבר אחר, למה בקטרת,  (ט) לפי שהיו ישראל מליזין ומרננים אחר הקטורת לומר, סם המות הוא, על ידו מתו נדב ואביהוא, על ידו נשרפו חמשים ומאתים איש, אמר הקב”ה תראו שעוצר מגפה הוא (מכילתא ויסע פ”ו), והחטא הוא הממית: {יח} כי מטה אחד. אף על פי שחלקתים לשתי משפחות, משפחת כהונה לבד ולויה לבד, מכל מקום שבט אחד הוא: {כ} והשכתי. כמו וישכו המים (בראשית ח, א), וחמת המלך שככה (אסתר ז, י){כא} בתוך מטותם. הניחו באמצע,  (י) שלא יאמרו מפני שהניחו בצד שכינה פרח: {כג} ויצא פרח.  (כ) כמשמעו: ציץ. הוא חנטת הפרי כשהפרח נופל: ויגמל שקדים. כשהוכר הפרי הוכר שהן שקדים, לשון ויגדל הילד ויגמל (בראשית כא, ח), ולשון זה מצוי בפרי האילן, כמו ובוסר גומל יהיה נצה (ישעיה יח, ה). ולמה שקדים, הוא הפרי הממהר להפריח מכל הפירות, אף המעורר על הכהונה פורענותו ממהרת לבא, כמו שמצינו בעוזיה, והצרעת זרחה במצחו (דברי הימים-ב כו, יט), ותרגומו וכפית שגדין, כמין אשכול שקדים, יחד כפותים זה על זה: {כה} ותכל תלונתם. כמו ותכלה תלונתם, לשון זה שם מפעל יחיד לשון נקבה, כמו  (ל) תלונתם מרמורי”ש בלע”ז, ויש חילוק בין תלונותם לתלונתם, תלונתם תלונה אחת, תלונותם שם דבר בלשון יחיד, ואפילו הם תלונות הרבה: למשמרת לאות. לזכרון, שבחרתי באהרן הכהן,  (מ) ולא ילונו עוד על הכהונה: {כח} כל הקרב הקרב וגו’. אין אנו יכולין להיות זהירין בכך, כולנו  (נ) רשאין להכנס לחצר אהל מועד, ואחד שיקריב עצמו יותר מחבריו ויכנס לתוך אהל מועד, ימות: האם תמנו לגוע. שמא הופקרנו  (ס) למיתה:

במדבר פרק-יח:

{א} ויאמר ה’ אל אהרן. למשה אמר שיאמר לאהרן,  (ע) להזהירו על תקנת ישראל שלא יכנסו למקדש (ספרי קיז)אתה ובניך ובית אביך. הם בני קהת  (פ) אבי עמרם: תשאו את עון המקדש. עליכם אני מטיל עונש הזרים שיחטאו בעסקי הדברים המקודשים המסורים לכם, הוא האהל והארון והשלחן וכלי הקדש, אתם תשבו ותזהירו על כל זר הבא ליגע: ואתה ובניך. הכהנים: תשאו את עון כהנתכם. שאינה מסורה ללוים, ותזהירו הלוים השוגגים שלא יגעו אליכם בעבודתכם: {ב} וגם את אחיך. בני גרשון ובני מררי: וילוו. ויתחברו אליכם, להזהיר  (צ) גם את הזרים מלהתקרב אליהם: וישרתוך. בשמירת השערים, ולמנות מהם גזברין  (ק) ואמרכלין: {ד} וזר לא יקרב אליכם. אתכם אני  (ר) מזהיר על כך: {ה} ולא יהיה עוד קצף. כמו שהיה כבר,  (ש) שנאמר כי יצא הקצף (במדבר יז, יא. ספרי קטז){ו} לכם מתנה נתנים. יכול לעבודתכם של הדיוט, תלמוד לומר לה’, כמו שמפורש למעלה, לשמור  (ת) משמרת גזברין ואמרכלין: {ז} עבודת מתנה. במתנה  (א) נתתיה לכם: {ח} ואני הנה נתתי לך. בשמחה, לשון  (ב) שמחה הוא זה, כמו הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו (שמות ד, יד. ספרי קיז), משל למלך שנתן שדה לאוהבו, ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכאין, בא אחד וערער (עליו) על השדה, אמר לו המלך, כל מי שירצה יבא ויערער לנגדך הריני כותב וחותם לך ומעלה בערכאין, אף כאן לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן על הכהונה, בא הכתוב ונתן לו כ”ד מתנות  (ג) כהונה בברית מלח עולם, ולכך נסמכה פרשה זו לכאן: משמרת תרומתי. שאתה צריך לשמרן  (ד) בטהרה: למשחה.  (ה) לגדולה (ספרי קיז. חולין קלב:){ט} מן האש. לאחר הקטרת  (ו) האשים: כל קרבנם. כגון  (ז) זבחי שלמי צבור: מנחתם חטאתם ואשמם. כמשמעו: אשר ישיבו לי. זה גזל  (ח) הגר: {י} בקדש הקדשים תאכלנו וגו’. למד על קדשי קדשים שאין נאכלין אלא  (ט) בעזרה ולזכרי כהונה: {יא} תרומת מתנם. המורם מן התודה  (י) ומהשלמים ואיל נזיר: לכל תנופות. שהרי אלו טעונין תנופה: כל טהור. ולא  (כ) טמאים. דבר אחר, כל טהור, לרבות  (ל) אשתו (ספרי קיז){יב} ראשיתם. היא תרומה גדולה: {יח} כחזה התנופה וכשוק הימין. של שלמים, שנאכלים לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם לשני ימים ולילה אחד, אף הבכור  (מ) נאכל לשני ימים ולילה אחד: לך יהיה. בא רבי עקיבא ולמד, הוסיף לך הכתוב הוויה אחרת, שלא תאמר כחזה ושוק של תודה, שאינו נאכל  (נ) אלא ליום ולילה (ספרי קיח){יט} כל תרומת הקדשים. מחיבתה של פרשה זו, כללה בתחלה, וכללה בסוף, ופרט באמצע: ברית מלח עולם. כרת ברית עם אהרן, בדבר הבריא, ומתקיים, ומבריא את אחרים: ברית מלח. כברית הכרותה למלח, שאינו מסריח לעולם: {כ} וחלק לא יהיה לך בתוכם. אף  (ס) בביזה (ספרי קיט){כג} והם. הלוים ישאו עונם של  (ע) ישראל, שעליהם להזהיר הזרים מגשת אליהם: {כד} אשר ירימו לה’ תרומה. הכתוב קראו תרומה עד שיפריש ממנו  (פ) תרומת מעשר (ספרי שם){כז} ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן. תרומת מעשר שלכם, אסורה לזרים ולטמאים, וחייבין עליה מיתה וחומש, כתרומה גדולה שנקראת ראשית דגן מן הגורן: וכמלאה מן היקב. כתרומת תירוש ויצהר, הניטלת מן היקבים: מלאה. לשון בישול, תבואה שנתמלאת: יקב. הוא הבור שלפני הגת שהיין יורד לתוכו, וכל לשון יקב חפירת קרקע הוא, וכן יקבי המלך (זכריה יד, י), הוא ים אוקיינוס, חפירה שחפר מלכו של עולם: {כח} כן תרימו גם אתם. כמו שישראל מרימים מגרנם ומיקביהם, תרימו גם אתם ממעשר שלכם, כי הוא נחלתכם: {כט} מכל מתנתיכם תרימו את כל תרומת ה’. בתרומה גדולה הכתוב מדבר,  (צ) שאם הקדים לוי את הכהן בכרי, וקבל מעשרותיו קודם שיטול כהן תרומה גדולה מן הכרי, צריך להפריש הלוי מן המעשר תחלה אחד מחמשים לתרומה גדולה, ויחזור ויפריש תרומת מעשר: {ל} בהרימכם את חלבו ממנו. לאחר שתרימו  (ק) תרומת מעשר ממנו: ונחשב. המותר  (ר) ללוים, חולין גמורין: כתבואת גרן. לישראל, שלא תאמר הואיל וקראו הכתוב תרומה,  (ש) שנאמר כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה’ תרומה, יכול יהא כולו אסור, תלמוד לומר ונחשב ללוים כתבואת גרן, מה של ישראל חולין אף של לוי חולין: {לא} בכל מקום. אפילו בבית הקברות (יבמות פו:){לב} ולא תשאו עליו חטא וגו’. הא אם לא תרימו,  (ת) תשאו חטא: ולא תמותו. הא אם תחללו תמותו (בכורות כו:):

מפרשים על פרשת קורח

שניים מקרא ואחד תרגום על התורה | פרשת יהדות

שנים מקרא ואחד תרגום – קורח

במדבר פרק-טז: {א} וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַֽאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵֽן:  מ  וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן

דעת זקנים על התורה | פרשת יהדות

דעת זקנים על פרשת קורח

במדבר פרק-טז: {א}ויקח קרח. איתא בחלק ויקח אמר ריש לקיש שלקח מקח רע לעצמו. קרח שעשה קרחה בישראל ד”א קרח עולה בגימטריא שד”ד ששדד ולא שמר

כלי יקר על התורה | פרשת יהדות

כלי יקר על פרשת קורח

במדבר פרק-טז: {א}ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי. בקיחה זו באו הרבה פירושים יען כי לא פורש אם קיחה בידים או בדברים כמו קח

תרגום יונתן על התורה | פרשת יהדות

תרגום יונתן על פרשת קורח

במדבר פרק-טז: {א} ויקח קרח וּנְסֵיב גוּלְיָיתֵיהּ דְכוּלָא תִּיכְלָא קרַח בַּר יִצְהָר בַּר קְהָת בַּר לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בַּר פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן: {ב} וְקָמוּ בְּחוּצְפָּא

בעל הטורים על התורה | פרשת יהדות

בעל הטורים על פרשת קורח

במדבר פרק-טז: {א}ויקח קרח. סמך מחלוקת לפרשת ציצית שעל ענין ציצית חלק על משה: ויקח קרח. בגימטריא זה במקח רע. עושר שמור לבעליו לרעתו. בגימטריא עשרו

אבן עזרא על התורה | פרשת יהדות

אבן עזרא על פרשת קורח

במדבר פרק-טז: {א}ויקח קרח. זה הדבר היה במדבר סיני כאשר נתחלפו הבכורים ונבדלו הלוים כי חשבו ישראל שמשה אדונינו עשה מדעתו לתת גדולה לאחיו גם

שפתי חכמים | פרשת יהדות

שפתי חכמים על פרשת קורח

במדבר פרק-טז: {א}א דק”ל למה אמר לשון ויקח. ולפי שפרש”י בפרשת בראשית ואני לא באתי לפרש רק פשוטו של מקרא ולא על פי המדרש לכך פרש”י

רמב"ן על התורה | פרשת יהדות

רמב”ן על פרשת קורח

במדבר פרק-טז: {א}ויקח קרח. פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא (קרח ב) ויקח קרח לקח עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה וזהו

אור החיים על הפרשה | פרשת יהדות

אור החיים כל פרשת קורח

במדבר פרק-טז: {א}ויקח קרח וגו’. צריך לדעת אומרו ויקח, ורז”ל אמרו (במד”ר פי”ח) לקח עצמו לצד א’, ולדרך זה חסר עצמו, כי זכרון קרח הוא לומר מי הוא

חידושי תורה על פרשת קורח

זהירות מחלוקת | פרשת יהדות

זהירות מחלוקת

דבר תורה נפלא לשבת פרשת קורח, בנושא: “זהירות מחלוקת” ועל מחלוקת קורח ועדתו עם משה רבינו, עונשם ומה נלמד מהפרשה. מאת: הרב דוד הכהן.

אוי לרשע ואוי לשכנו | פרשת יהדות

אוי לרשע ואוי לשכנו

קורח היה ממורמר, חש מקופח. הוא זכה ונמנה על הדור שראה עין בעין את ניסי מצרים, חווה את קריעת ים סוף, עמד למרגלות הר סיני,

השפעת האישה | פרשת יהדות

השפעת האישה

וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו: (קורח טז. ד’)וישמע משה ויפול על פניו מה שמועה שמע אמר רבי שמואל בר נחמני א”ר יונתן שחשדוהו מאשת איש

היזהרו בגחלתן | פרשת יהדות

היזהרו בגחלתן

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי (פרשת קורח טז. א’)בן יצהר בן קהת בן לוי. ולא הזכיר בן יעקב, שבקש רחמים על עצמו

תוכן עניינים
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
מאמרים חדשים שעלו לאתר
פרשת מסעי | פרשת יהדות
פרשת מסעי

פרשת מסעי פרשת מסעי המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק לג’ ראשון א אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ

פרשת מטות | פרשת יהדות
פרשת מטות

פרשת מטות פרשת מטות המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק ל’ ראשון ב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, לִבְנֵי

פרשת פנחס - פרשת יהדות
פרשת פנחס

פרשת פנחס פרשת פנחס המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק כה’ ראשון י וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יא

פרשת בלק | פרשת יהדות
פרשת בלק

פרשת בלק פרשת בלק המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק כב’ ראשון ב וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן צִפּוֹר, אֵת כָּל

פרשת חוקת | פרשת יהדות
פרשת חוקת

פרשת חוקת פרשת חוקת המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק יט’ ראשון א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות