תפילת חנה

תפילת חנה

וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר: עָלַץ לִבִּי בַּיְהֹוָה, רָמָה קַרְנִי בַּיְהֹוָה רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי – כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ. אֵין קָדוֹשׁ כַּיְהֹוָה כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ, וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ. אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם, כִּי אֵל דֵּעוֹת יְהֹוָה וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת. קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים, וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל. שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ, עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה. יְהֹוָה מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל. יְהֹוָה מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם. מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן, לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם, כִּי לַיְהֹוָה מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל. רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר, וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ, כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ. יְהֹוָה יֵחַתּוּ מְרִיבָיו עָלָיו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם, יְהֹוָה יָדִין אַפְסֵי אָרֶץ, וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ.

לאחר תפילת חנה נוהגים להוסיף:

ריבונו של עולם, כשם ששמעתה לחנה בתפילתה, כן תשמע ותענה לתפילתי.
(ובשחרית מוסיפים:)
אָתוֹהִי כְּמָה רַבְרְבִין, וְתִמְהוֹהִי כְּמָה תַקִּיפִין, מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם, וְשָׁלְטָנֵהּ עִם דָּר וְדָר.
וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ, נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם לְדֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ.
עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וַיִּשְׁמַע קוֹלִי.
בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים.‏
לֹא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי.‏ 
וַאֲנִי בַּה’ אֲצַפֶּה אוֹחִילָה לֵאלֹהֵי יִשְׁעִי יִשְׁמָעֵנִי אֱלֹהָי. 
אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי, כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי, כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה’ אוֹר לִי. (אין אומרים פסוק זה בשבת)
כִּי לְךָ יְהֹוָה הוֹחָלְתִּי אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהָי.‏ 
רַגְלִי עָמְדָה בְמִישׁוֹר בְּמַקְהֵלִים אֲבָרֵךְ יְהֹוָה.‏

שמואל הנביא

מהי תפילת חנה?

לאחר עשר שנות עקרות מתישות, מבקשת חנה מבורא עולם ללדת בן, בתפילה אישית. את התפילה, התפללה חנה גם כאשר ציפתה לילד, ולאחר מכן, גם כתפילת הודיה, כאשר העלתה את שמואל למשכן שילה, להתלמד אצל עלי הכהן בעבודת ה'.

ספר שמואל א' פותח בסיפור חנה, ומלמד אותנו שלחנה לא היו ילדים. אלקנה, בעלה, נשא שתי נשים, כפי המקובל באותם הימים. הראשונה- חנה והשניה פנינה. לפנינה נולדו ילדים, ואילו לחנה לא היו ילדים.
בתקופה זו, רבים מעם ישראל הגיעו למשכן שילה להתפלל, כיוון שהיה מקום מיוחד לתפילות. גם אלקנה הגיע למשכן שילה עם שתי נשיו ובניו. במפגשים הללו, כאשר ישבו לאכול, פנינה היתה מעליבה את חנה ומזכירה לה שוב ושוב שאין לה ילדים, כפי שכתוב בשמואל א', פרק א', פסוק ז': וְכֵן יַעֲשֶׂה שָׁנָה בְשָׁנָה מִדֵּי עֲלֹותָהּ בְּבֵית יְהֹוָה כֵּן תַּכְעִסֶנָּה, וַתִּבְכֶּה, וְלֹא תֹאכַל.
כתוצאה מכך, חנה הצטערה צער גדול ולא יכלה לאכול.

הניסיון של חנה

הקב"ה העמיד את חנה בניסיון מאתגר. הניסיון של אישה עקרה הוא גם כך קשה מנשוא, אך כיוון שצרתה, פנינה, הוסיפה והתגרתה בה, הניסיון הוכפל. מגלים לנו חז"ל מדוע הרבתה לצער אותה: "כדי שתתחזק בתפילה". על הפסוק "וכעסתה צרתה גם כעס", אמר רבי נחמן בר אבא: "היתה פנינה משכמת ואומרת לחנה: 'אין את עומדת ומרחצת פניהם של בנייך כדי שילכו לבית הספר?', ובשש שעות היתה אומרת לה: 'חנה, אין את עומדת ומקבלת בנייך שבאו מבית הספר?'.

רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, מראשי ישיבת מיר, מסביר כי ניתן ללמוד ממעשה פנינה כי "בין אדם לחברו – זה אש. כשם שאש שורפת גם כשהכוונה טובה, כך בין אדם לחברו. כאשר אדם פוגע בחברו, גם אם כוונתו טובה – הוא משחק באש, ונענש על כך בחומרה".

תפילת חנה ע"ה

הנדר של חנה

בצר לה, נדרה חנה נדר: "וַתִּדֹּור נֶדֶר וַתֹּאמַר: "יְהֹוָה צְבָאוֹת, אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ, וּזְכַרְתַּנִי, וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ, וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַיהֹוָה כָּל יְמֵי חַיָּיו, וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ", חנה ביקשה שהקב"ה יקשיב לתפילתה ולכאבה, והיא, מצידה, לא תשאר חייבת- תקדיש את בנה לעבודת השם, והוא יעבוד במשכן.
אלקנה ראה בצערה של חנה ואמר לה: מדוע הנך בוכה ולא אוכלת? אין לך מה להצטער, "הלא אנוכי טוב לך מעשרה בנים", כלומר- אני כל כך אוהב אותך, וזה טוב עבורך יותר מאשר היו לך עשרה בנים"! אלקנה מנסה לעודד את חנה, אולם חנה נותרת בשלה, ואינה מוותרת על משאלת הלב שלה.
הפסוקים מאריכים בתפילת חנה, ומספרים לנו כי תפילתה היתה מעומק הלב, בשקט ובלחש. רק שפתיה נעו, אך קולה לא נשמע. כתוצאה מתפילתה בלחש, חשב אותה עלי לשיכורה.
חנה היתה דוגמא חיה לאישה המצטיינת בכוח תפילתה, עד כדי כך שאופן תפילתה הפך מופת לרבים.

גדולתה של חנה

מספרים לנו חז"ל, כי חנה התאוותה ללדת בן לאו דווקא כדי לספק את הדחף האמהי בקרבה. המטרה שעמדה לנגד עיניה היתה למלא את ייעודה בעולם, ולהקדיש את בנה לעבודת ה'.
לאחר שראה עלי הכהן שאשה גדולה עומדת לפניו, והתפעל מעוצמת התפילה, הוא בישר לה שתפילתה התקבלה.
לאחר זמן קצר, חנה זוכה ללדת בן וקוראת את שמו "שמואל", שם המלמד אותנו שחנה קיבלה את בנה בהשאלה מאת ה'. חנה מגדלת אותו עד שייגמל, כדי להכין אותו למלא את ייעודו, ולאחר מכן להביא אותו לבית ה'.

הלכות הנלמדות מתפילת חנה

תפילת חנה, אמו של שמואל הנביא, העקרה המייחלת ללדת בן ולהקדישו לה', נחשבת לאם כל התפילות. כמה וכמה הלכות העוסקות בתפילה, נלמדו מתפילת חנה. למשל:

  • "וחנה היא מדברת על לבה" – מכאן למתפלל צריך שיכוין לבו;
  • "רק שפתיה נעות" – מכאן למתפלל שיחתוך בשפתיו;
  • "וקולה לא ישמע" – מכאן שאסור להגביה קולו בתפלתו;
  • "ויחשבה עלי לשכרה" – מכאן שלשיכור אסור להתפלל.

נשים נוהגות לומר את תפילת חנה בשבתות וחגים או בזמן הדלקת נרות, שמסוגל ביותר לתפילה על הבנים.
מחנה נוכל ללמוד את גודל ומעלת תפילה הנאמרת מעומק הלב, מתוך אמונה יוקדת ואיתנה. פירותיה של תפילה זו הם רבים ממה שנוכל לשער.

שתפו את המאמר:
עסקים מומלצים באינדקס אנ"ש​
דבר תורה על פרשת השבוע​
הישארו מעודכנים

הצטרפו אל רשימת התפוצה שלנו ותקבלו עדכונים בכל מה שחדש

מה חדש באתר
Translate »