שמואל הנביא היה בנם של חנה ואלקנה, ומנהיג עם ישראל בסוף תקופת השופטים. עוד בטרם לידתו הוקדש שמואל, על ידי חנה אמו, לעבודת ה' במשכן, והובא למשכן שילה עוד בהיותו פעוט, שם גדל וחונך על ידי עלי הכהן, שהיה הכהן הגדול והשופט של אותה תקופה.
על שמואל הנביא נאמר "ומורה לא יעלה על ראשו". עוד בטרם לידתו, נדרה חנה אמו, כי שמואל הנביא יוקדש להיות נזיר עולם, כל כולו מוקדש לעבודת ה' יתברך.
סיפור לידתו
סיפור הלידה של שמואל הנביא, מובא בהרחבה בספר שמואל א': לאבין של שמואל, אלקנה, היו שתי נשים: שם האחת חנה ושם השנייה פנינה. לפנינה היו עשרה בנים, ואילו חנה הייתה עקרה ללא יכולת ללדת בדרך הטבע. בעקבות תפילת חנה, ונדר שנדרה שהבן שיוולד לה יוקדש לעבודת ה', נולד שמואל. כבר בהיותו בן שנתיים הובא למשכן שילה, לשרת את ה' ולעבדו, בהדרכתו של עלי הכהן.
"שמואל בקוראי שמו"
במדרש מובא כי ארבעים שנה לפני לידתו של שמואל הנביא, יצאה בת-קול משמים והכריזה ש"עתיד לעמוד צדיק אחד ושמו שמואל". הודעה זו התפרסמה בקרב עם ישראל, וכל הנשים שילדו בנים, קראו להם "שמואל" מתוך שאיפה לזכות לאותה גדולה. כאשר נולד שמואל בן חנה, פסקה בת הקול וכל ישראל ידע כי נאמן שמואל לנביא.
אמרו חז"ל ש"כל אותן הבנים שאימותם קראו לילדיהם "שמואל" זכו לנבואה. זהו פירושו הפשוט של הפסוק: "שמואל בקוראי שמו", מפני שנקרא שמם שמואל – נתנבאו". רבותינו גדולי המוסר מלמדים ממדרש זה את כוחו של הרצון. בזכות רצונן של הנשים ללדת את הצדיק שמואל, זכו שבניהם יהיו נביאים.
שמואל הנביא מנהיג ישראל
לאחר מות עלי הכהן, הנהיג שמואל את עם ישראל. בנביא מובא כי שמואל שפט את עם ישראל באמונה, תוך שהוא סובב בערי ישראל, מדן ועד באר שבע ללמד ולשפוט את העם. מנהיגותו של שמואל התאפיינה בכך שהיה זמין לציבור להתדיינות בפניו וללימוד התורה, ולא המתין לבוא המתדיינים למקום מגוריו. על כל טרחתו, לא דרש שכר ואף לא כיסוי הוצאות או סיוע כמו חמור לרכב עליו. בהמשך, הקב"ה בכבודו ובעצמו העיד על טוהר כפיו ומידותיו. למרות היציבות הביטחונית והרוחנית ממנה נהנה העם בתקופת שמואל הנביא, עם ישראל מאס בשיטה זו וביקשו להמליך עליו מלך. שמואל כאב את בקשתם והוכיח אותם בנאום המפורסם כמשפט המלך. העם דבק ברצונו ושמואל בציווי ה' נענה לבקשתם.
שמואל ייסד בית דין קבוע ברמה. על בית דין זה מובא במסכת מכות כי היה אחד משלושה מקומות בהם הופיעה רוח הקודש. על פי הברייתא שבמסכת בבא בתרא, שמואל הנביא כתב את ספר שמואל וכן את ספר שופטים ומגילת רות.
במספר מקומות נזכר שמואל כנביא בולט במעלתו ובקדושתו. בתהילים מצוין שהוא שקול כנגד משה ואהרן: "מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ קֹרִאים אֶל ה' וְהוּא יַעֲנֵם". חז"ל מבארים את הפסוק כך: "שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם, לומר לך: ירבעל בדורו כמשה בדורו, בדן בדורו כאהרן בדורו, יפתח בדורו כשמואל בדורו".
שמואל מושח את שאול המלך
לאחר בקשת העם ובציווי ה', משח שמואל את שאול למלך ומסר לו שלש אותות שהגשמתם תוכיח לשאול כי בו בחר ה' וכי הוא ראוי למלוכה. שמואל הזעיק את העם אל המצפה ושם ערך גורל בו נבחר שאול למלך בפומבי. לאחר ניצחונו של שאול במלחמתו מול עמון שמואל כינס בשנית את העם לגלגל, וערך המלכה פומבית נוספת כדי לחזק את תוקף מלכות שאול. במעמד מרגש זה, נפרד שמואל מהעם, הוכיח אותם על חטאיהם וערך סקירה היסטורית על מלחמות ישראל מאז כיבוש הארץ.
גם בתקופת מלכות שאול, המשיך שמואל הנביא לשמש כסמכות רוחנית, וכמביא דבר הקב"ה אל העם, אולם ההנהגה בפועל היתה בידי שאול.
שאול ממרה את פי שמואל, ונענש
ביום בו המרה שאול את פי שמואל במלחמתו בעמלק, ולא פעל כפי שכיוון אותו שמואל, הוכיח אותו שמואל ואמר כי עונשו יהיה קטיעת המלכות ממשפחתו והעברה לבית דוד. כל חייו המשיך שמואל להתחנן לפני ה' שיבטל את העונש מעל שאול והתעצב על קריעת מלכותו עד שבשל כך הקפיץ עליו הקב"ה זקנה והוא מת בקיצור ימים.
