הנשמה היא החלק הרוחני שבאדם, המחיה את הגוף ומשפיעה על בחירותיו בטוב. בספרו על סידור התפילה כותב הרב שמשון דוד פנקוס זצ"ל שחז"ל למדו מתוך הפסוקים שנפש האדם נחלקת לחמישה חלקים: נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. כלל החלקים הללו נקראים בשם כולל "נשמה".
האם רק לאדם יש נשמה? תורת הסוד מגלה לנו כי לכל יצור נברא יש נשמה בקרבו. לבעלי החיים יש נשמה, לצמחים ואפילו לחפצים דוממים כמו גרגיר חול. כל הקיום עצמו, דורש נשמה שתחזיק אותו תדיר בהוויה ובמציאות. מכאן יוצא, שכל נשמה שנמצאת בעולמנו, היא ביטוי כוונתו של בורא עולם וחזונו ליצירת אותו דבר ספציפי
חמש רמות לנשמה
גדולי החסידות מסבירים, כי חמשת החלקים מהם מורכבת הנשמה, מתארים למעשה חמישה ביטויים שונים שלה:
- נפש: היא המנוע לחיים הפיזיים
- רוח: היא העצמיות והאישיות הרגשית
- נשמה: היא העצמיות השכלית
- חיה: היא מקום מושב הרצון, התשוקה והמחויבות
- יחידה: מתקשר לתמצית הנשמה ומהותה האמיתית, להתאחד עם כור מחצבתה.
היכן נמצאת הנשמה בגוף האדם?
את האדם ניתן לחלק לשני חלקים: חלק רוחני וחלק גשמי.
החלק הגשמי – הוא הגוף הפיזי, האיברים השונים, הבשר, העצמות והגידים.
החלק הרוחני – הוא החלק שמפעיל את הגוף הפיזי, כלומר נשמת האדם.
לאמיתו של דבר, הנשמה נמצאת בכל גוף האדם, ומכיוון שהיא אינסופית, לא שייך לומר שנמצאת במקום מסוים. עם זאת, הנשמה האלוקית מתגלה בעיקר במוח, החלק שבו אנו מתבוננים ומבינים את הציווי האלוקי ועל פיו אנחנו פועלים. הרוח מתגלה בעיקר בלב – את האנושיות שלנו אנחנו מזהים ברגשות הלב שלנו. הנפש, החלק שמחיה את הגוף וממנו באות תאוותינו וכעסינו מתגלה בעיקר בכבד. הכבד הוא חלק ממערכת העיכול, והוא נתפס (ברפואה המסורתית העתיקה) כקשור לכעס. התאווה והכעס הם החלק הנמוך והשפל שבנו שמכונה´נפש´.
לכל נשמה שירדה לעולם, ניתנת זכות הבחירה
"ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע… ובחרת בחיים." (דברים ל, טו).
בכל רגע ורגע בחייו ניצב האדם היהודי בפני פרשת דרכים, המבדילה אותו מכל שאר הברואים, ואף מהמלאכים. לשום יצור נברא ואף לא למלאכי רום, אין את חופש הבחירה האמיתי, מכוח הגדרתו. רק בנשמה האנושית נטע בורא עולם את הכוח לבחור בטוב ולהתעלות מעל הטבע, ולא סתם כך להגיב לסביבה.
בעודה ברחם, מקבלת הנשמה שליחות וזהות מיוחדת. כדי למלא את תפקידה, היא נאלצת לרדת מעולמות עליונים וממלכות רוחניות ונשגבות, לעולם פיזי מלא בחומר.
מהלך זה אינו קל לנשמה, להיות עטופה בנפש בהמית ומצוידת בגוף, והיא ניצבת כל הזמן בזמן אתגר: סתירה בין הנפש הבהמית לבין הנפש האלוקית. עם זאת, רק באמצעות התגברות הרוח על החומר, יכולה הנשמה לבטא את עוצמתה הרוחנית במלואה.
כאשר מגיע זמן הנשמה לרדת לעולם, היא מסרבת בכל תוקף
במדרש (תנחומא, פרשת פקודי) מובא כי כל נשמות בני האדם, שחיו משחר ההיסטוריה ויחיו עד סוף כל הדורות, נבראו כבר ביום בו הקב"ה ברא את העולם. כשמגיע זמנה של נשמה לרדת לעולם הזה בתוך גוף פיזי, מצווה הקב"ה את המלאך הממונה על הנשמות להביא את הנשמה המדוברת על מנת להורידה לעולם הזה כעובר ברחם האם. הנשמה, מצידה איננה מעוניינת לרדת לעולם הזה, והיא מפצירה בבורא עולם להישאר במקומה. על כך עונים לה בורא העולם ופמליה של מעלה כי "לכך נוצרה", כלומר בכדי לרדת לעולם ולהתמודד בתוך גוף פיזי, עם שלל הניסיונות והאתגרים. לאחר מכן, הם מורידים אותה בעל כורחה לעולם הזה.
בהיותה למעלה, הקב"ה משביע את הנשמה לקיים את ייעודה כאשר תהיה בעולם הזה, והוא לחיות חיי נאמנות כלפיו, חיים של אמונה ותורה.
התורה והמצוות: המצפן לנשמה
הנשמה לא נזרקת סתם כך לתפקידה המאתגר, אלא ניתנים לה מצפן ומדריך לניווט דרכה בתוך החיים הפיזיים המאתגרים. התורה והמצוות הם המצפן עבור הנשמה, המנחה אותה בשליחותה בחייה. התורה מהווה את המזון לנשמה: לימוד התורה מסייע לה לעכל את החוכמה הרוחנית הטמונה בכל פרט בבריאה, והוא גם מעניק לה את האנרגיה להתמיד בשליחותה ולהתגבר על ניסיונות שונים שעומדים לפתחה.
"ואתה עתיד לטלה ממנה"
אנו אומרים מדי בוקר בתפילה, שהקב"ה, יוצר כל בשר, עתיד ליטול מאיתנו את נשמתנו ביום מן הימים. כל אדם יהודי יודע שהעולם הזה הוא זמני, והתכלית הנעלה ביותר היא להגיע לעולם הבא. לכן, על האדם להכין את עצמו (ואת נשמתו) כל חייו לרגע המיתה, לרגע בו ימסור לקב"ה את נשמתו בחזרה, כשהיא טהורה ונקיה מכל רבב.
יוצא איפא, שהנשמה שבתוך האדם, היא כמו 'שגריר' של אלוקות אצל האדם. הנשמה מייצגת לאורך כל חייו את הגרעין של יצר הטוב, ומזכירה לאדם את מהותו הפנימית.
כאשר אדם עושה מעשים טובים וחי בדרך הראויה הוא מוסיף ברכה לנשמתו.
כאשר אדם, חלילה, עושה מעשים רעים ומקלקל את דרכו הוא מזיק לנשמתו.
בתום החיים – כאשר הגוף נקבר באדמה, חוזרת הנשמה למקורה העליון עם כל מה שהאדם העניק לה בימי חייו.
במקום הרוחני שממנו באה הנשמה ואליו היא חוזרת היא מקבלת גמול רוחני – גמול טוב לנשמה שחזרה בטוב וגמול קשה לנשמה שחזרה בלי טוב, זה הגיהנום.
כל עוד הנר דולק, ניתן לתקן את הנשמה
אך "כל זמן שהנשמה בקרבי, מודה אני לפניך… אדון כל הנשמות", בינתיים, אומר האדם היהודי, אני חי, וכל זמן שאני חי כאן בעולם אני עדיין יכול לנצל את הזמן ולחטוף עוד ועוד מצוות, ועל כך אני חייב לך, הקב"ה, הודיה עצומה.
כשאנו מביטים סביב על העולם והבריאה, אנו עלולים לטעות ולרדוף רק אחר החומריות שבהם. לכן, מדגישה לנו התורה "ובחרת בחיים!", הביטו אל הנשמה, אל החיים האלוקיים. אל תראו לנגד עיניכם רק את האלמנטים הפיזיים, החומריים, שכן הם בני חלוף.
החיים האמיתיים הם החיבור לצד הנשמתי שבתוכנו. יש לנסות לבחור בטוב ולהודות לקב"ה על הזכות שניתנת לנו מדי יום, להתקרב אליו ולקיים את התורה והמצוות.
