פיטום הקטורת

פיטום הקטורת, כהן בבית המקדש
נוסח פיטום הקטורת המלא עם ניקוד ובאותיות ברורות, לשמירה ולישועה

אַתָּה הוּא יהֵוָהֵ אֱלוֹהֵינוּ שֶׁהִקְטִירוּ אֲבוֹתֵינוּ לְפָנֶיךָ אֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אוֹתָם עַל יַד מֹשֶׁה נְבִיאָךְ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וַיּאמֶר יהֵוָהֵ אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה: וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ, מְמֻלָּח טָהוֹר קדֶשׁ: וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם: וְנֶאֱמַר: וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה: וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יהֵוָהֵ לְדֹרֹתֵיכֶם:‎

תָּנוּ רַבָּנָן: פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת כֵּיצַד? שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ, שְׁלֹש מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, מָנֶה בְּכָל יוֹם, מַחֲצִיתוֹ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתוֹ בָּעֶרֶב. וּשְׁלֹשָׁה מָנִים יְתֵרִים, שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כֹּהֵן גָּדוֹל, וְנוֹטֵל מֵהֶם מְלֹא חָפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וּמַחֲזִירָן לַמַּכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת דַּקָּה מִן הַדַּקָּה. וְאַחַד עָשָׂר סַמֲמָנִים הָיוּ בָהּ. וְאֵלּוּ הֵן: הַצֳּרִי. וְהַצִּפּוֹרֶן. וְהַחֶלְבְּנָה. וְהַלְּבוֹנָה. מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה. מוֹר. וּקְצִיעָה. וְשִׁבּוֹלֶת נֵרְדְּ. וְכַרְכּוֹם. מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר, שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה. קוֹשְׂטְ שְׁנֵים עָשָׂר. קִלּוּפָה שְׁלֹשָׁה. קִנָּמוֹן תִּשְׁעָה. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא תִּשְׁעָה קַבִּין. יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָתָא, וְאִם לֹא מָצָא יֵין קַפְרִיסִין מֵבִיא חֲמַר חִיוָר עַתִּיק. מֶלַח סְדוֹמִית רוֹבַע, מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא. רִבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אוֹמֵר: אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל שֶׁהִיא. אִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ, וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל סַמֲמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה: ‎

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׁרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא לְמָה הִיא בָאָה? כְּדֵי לְשַׁפּוֹת בָּהּ אֶת הַצִּפּוֹרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה. יֵין קַפְרִיסִין לְמָה הוּא בָא? כְּדֵי לִשְׁרוֹת בּוֹ אֶת הַצִּפּוֹרֶן, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה. וַהֲלֹא מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ? אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הַכָּבוֹד:

תַּנְיָא רִבִּי נָתָן אוֹמֵר: כְּשֶׁהוּא שׁוֹחֵק אוֹמֵר: הָדֵק הֵיטֵב, הֵיטֵב הָדֵק, מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָׂמִים. פִּטְּמָהּ לַחֲצָאִין כְּשֵׁרָה. לְשָׁלִישׁ וּלְרָבִיעַ לֹא שָׁמַעְנוּ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה: זֶה הַכְּלָל: אִם כְּמִדָּתָהּ כְּשֵׁרָה לַחֲצָאִין. וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל סַמֲמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:

תָּנֵי בַר קַפָּרָא: אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְתָה בָאָה שֶׁל שִׁירַיִם לַחֲצָאִין. וְעוֹד תָּנֵי בַר קַפָּרָא: אִלּוּ הָיָה נוֹתֵן בָּהּ קָרְטוֹב שֶׁל דְּבַשׁ, אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמוֹד מִפְּנֵי רֵיחָהּ. וְלָמָּה אֵין מְעָרְבִין בָּהּ דְּבַשׁ? מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה: כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיהֵוָהֵ: יהֵוָהֵ צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלוֹהֵי יַעֲקב סֶלָה: יהֵוָהֵ צְבָאוֹת, אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ: יהֵוָהֵ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:

יָהּ יהֵוָהֵ אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה שַׁדַּי צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְגָּב לָנוּ אֱלוֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה: (3 פעמים)

יָהּ יהֵוָהֵ אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה שַׁדַּי צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בּוֹטֵחַ בָּךְ: (3 פעמים)

יָהּ יהֵוָהֵ אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה שַׁדַּי צְבָאוֹת הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ: (3 פעמים)

נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן: נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי יהֵוָהֵ אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן: נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יהֵוָהֵ אֱלוֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן: נָהָר פְּלָגָיו יְשַׂמְּחוּ עִיר אֱלוֹהִים קְדֹשׁ מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן: נֶגֶד אֲבוֹתָם עָשָה פֶלֶא בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׂדֵה צֹעַן: נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן: נַפְתִּי מִשְׁכָּבִי מֹר אֲהָלִים וְקִנָּמוֹן: נֵר יהֵוָהֵ נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשֹ כָּל חַדְרֵי בָטֶן: נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן: נֻדוּ מִתּוֹךְ בָּבֶל וּמֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים צְאוּ וִהְיוּ כְּעַתּוּדִים לִפְנֵי צֹאן: נֹשְׁקֵי קֶשֶׁת מַיְמִינִים וּמַשְׂמִאלִים בָּאַבָנִים וּבַחִצִּים בַּקָּשֶׁת מֵאֲחֵי שָׁאוּל מִבִּנְיָמִן:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יהֵוָהֵ אֱלוֹהֵינוּ וֵאלוֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתִּתְמַלֵּא רַחֲמִים עָלֵינוּ, וְתַצִּילֵנוּ לָנוּ וּלְכָל בְּנֵי בֵיתֵינוּ וּלְכָל יִשְרָאֵל, מֵעַיִן הָרָע וּמִכָּל מִינֵי כִּישׁוּף. וְתַבְרִיחַ הַיֵּצֶר הָרָע וְהַשָּׂטָן מִמֶּנּוּ. וּכְשֵׁם שֶׁפָּרַשְׂתָּ כְּנָפֶיךָ עַל אֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר וְהִצַּלְתָּם מֵעֵינָא בִישָׁא דְבִלְעָם הָרָשָׁע, כֵּן תִּפְרוֹשֹ כְּנָפֶיךָ עָלֵינוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וְנִהְיֶה מְכוּסִים בְּמִכְסֶה וּבְהַנְהָגָה בִּשְׁמוֹתֶיךָ הַקְדוֹשִׁים, אָמֵן נֶצַח סֶלָה וָעֶד:

מעמד פיטום הקטורת בית המקדש | פרשת יהדות

מהי תפילת פיטום הקטורת?

דמיינו את הריח הטוב ביותר שיצא לכם להריח אי פעם. כעת, דמיינו כי קיים ריח משופר וטוב ממנו, עשרות מונים, ריח אחד שאיש מאיתנו לא זכה להריח מעולם: ריח קטורת הסמים בבית המקדש.

בגמרא מובא כי כאשר הועלתה הקטורת על המזבח בבית המקדש, היה ניחוחה החזק והטוב מגיע עד לעיר יריחו וגורם לעיזים להתעטש. בנוסף, ריחה המופלא של הקטורת, חסך לנשות יריחו את הצורך לשים בשמים שונים. זו תערובת הקטורת המוכנה, שניחוחה היה הניחוח המשכר ביותר שאדם הריח מעודו.

את הציווי על הכנת והקטרת הקטורת אנו מוצאים בספר שמות: "קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבונה זכה.. ועשית אותה קטורת.. ושחקת ממנה הדק ונתתה ממנה לפני העדות באהל מועד.. קדש קדשים תהיה לכם".

זכר לכך, מנהג ישראל לומר בכל יום פעמיים את "פיטום הקטורת", פסוקים בהם מפורטים סממני הקטורת, שיעורם והלכותיהם. את פיטום הקטורת אומרים בתפילת שחרית, לאחר ברכות השחר, וביום שיש בו מוסף, היא נאמרת גם לאחר תפילת מוסף. באמירת הברייתא של פיטום הקטורת, קיים זכר להקטרת הקטורת במקדש, ובאמירתה מסלקים את כוחות הטומאה הרוצים לדבוק בתפילתו של האדם ולהפריע לו.

חז"ל אומרים כי אמירת פיטום הקטורת מדי יום, שקולה להקטרת הקטורת בבית המקדש, כדרשתם: "ונשלמה פרים שפתינו" (הושע, י"ד, ג'). מחמת שאיננו יכולים לקיים את מצוות עבודת הקורבנות (כיוון שבימינו טרם נבנה בית המקדש), נקיים אותן על ידי הזכרתן בזמן התפילה.

כאשר בית המקדש היה קיים, היתה עבודה כתישת והקטרת הקטורת, עבודה סודית השמורה לכהנים בלבד. הכהנים היו כותשים את הרכיבים הבאים יחד: צרי, ציפורן, חלבנה, לבונה, מור, קציעה, שיבולת נרד, כרכום, קשט, קילופה וקינמון. מלבד רכיבי הבושם, הוסיפו הכהנים אל תערובת הקטורת רכיבים נוספים כמו 'בורית כרשינה', יין מקפריסין, מלח שנקרא בשם 'מלח סדומית', וצמח בשם 'מעלה עשן'. כתישים כל הרכיבים יחד, העניקו לקטורת ריח וארומה מיוחדים במינם.

בעת הכתישה, היה הכהן מכריז בפיו "הדק היטב", זאת על פי המסורת כי הדיבור מועיל לבשמים. הכנת הקטורת היתה אומנות מיוחדת שהיתה שמורה לכהנים בלבד, וכמו בשאר עבודות המשכן, היתה נערכת הגרלה בין כלל הכהנים מי יזכה לקיים את המצווה המיוחדת ולהקטיר את הקטורת.

אומרים לנו חז"ל, שכאשר משה רבינו עלה לשמי מרום לקבל את התורה, העניק לו כל מלאך מתנה מיוחדת, וגם מלאך המוות העניק לו סגולה מופלאה: אמירת פיטום הקטורת, שבכוחה להציל ממוות ומגזרות רעות וקשות. וכך מובא בזוהר הקדוש, בפירוש עכשווי:

אמר רבי שמעון: אם בני האדם היו יודעים כמה גדול הוא מעשה הקטורת לפני הקב"ה, היו לוקחים כל מילה ומילה ממנה ושמים אותה על ראשם ככתר של זהב. וכל מי שמשתדל בו צריך להתבונן במעשה הקטורת. ואם יקרא את פרשת הקטורת בכל יום ויכוון בה יש לו חלק בעולם הזה ובעולם הבא ויסתלק המוות ממנו ומהעולם וינצל מכל הדינים של העולם ומכל רע ומדין של גיהנום ומדינם של מלכויות אחרות.

סגולות נוספות באמירת פיטום הקטורת

מצילה משעבוד מלכויות, הברכה מצויה במעשי ידיו, ינצל מדינה של גיהנום, מבטלת מגיפות, מבטלת הרהורים רעים, עוזר לאדם למצוא חן בעיני כל רואיו, מסוגלת לעשירות ומסלקת את כלל הדינים מהאדם.

יש המקפידים לקרוא את פרשית פיטום הקטורת מקלף, בכתיבת סת"ם כספר תורה.

שתפו את המאמר:
עסקים מומלצים באינדקס אנ"ש​
דבר תורה על פרשת השבוע​
הישארו מעודכנים

הצטרפו אל רשימת התפוצה שלנו ותקבלו עדכונים בכל מה שחדש

מה חדש באתר
Translate »