אָנָּא בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה: (אב”ג ית”ץ)
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא: (קר”ע שט”ן)
נָא גִבּוֹר דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם: (נג”ד יכ”ש)
בָּרְכֵם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם: (בט”ר צת”ג)
חֲסִין קָדוֹשׁ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ: (חק”ב טנ”ע)
יָחִיד גֵּאָה לְעַמְּךְ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ: (יג”ל פז”ק)
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: (שק”ו צי”ת)
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
>> תמונות אנא בכוח להורדה חינם לחצו כאן
מהי תפילת אנא בכח
הפיוט אנא בכח הוא תפילה הנאמרת בזמנים מיוחדים ומרוממים, בהם מתבצעת עליה רוחנית של הנשמה לדרגה גבוהה יותר. הפיוט נאמר בכל תפילת שחרית לאחר סדר עבודת הקורבנות, ובחלק מן הקהילות גם בלילות שבת לפני אמירת "לכה דודי".
אומרים אותו גם קודם התקיעות בראש השנה, לאחר קידוש לבנה וכן לאחר ספירת העומר. יש המזכירים את הפיוט גם בקריאת שמע על המיטה. מקור הפיוט מיוחס ככל הנראה לתנא רבי נחוניא בן הקנה. הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו) מביא את הפיוט בספרו 'תפלות לפנות המרכבה' ומשלב אותו כחלק מפיוט ארוך יותר שלו עצמו. מדובר בפיוט עתיק מאוד, המסוגל להמתקת הדינים מעל האדם ועם ישראל (מתוך פירוש לסידור “עת רצון” מכ”ק מוהרא”ש זי”ע)
פירוש הפיוט
אָנָּא בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ שַׂגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא
אנו פונים לריבונו של עולם בבקשה "להתיר את הצרורה", כלומר להסיר את הכבלים מעדת ישראל הצרורה בחבלי הגלות.
יש גם פירוש הרואה כ"צרורה" אשה שהיא עגונה, על פי שמואל ב, כ, ג: "…צרורות עד יום מותן אלמנות חיות". בכך יש מטאפורה למצב העם המדומה לאשה שבעלה (הקב"ה) נטש אותה. ואכן במגילת איכה מופיע הביטוי "היתה כאלמנה" (א,א) על מצב בת ציון (עם ישראל) לאחר החורבן.
לאחר מכן, אנו פונים להקב"ה לקבל את רינת עמו, את תפילותינו שכולן בקשה לגאולה. בעוד בעבר עם ישראל היה במצב מרומם וקדוש, כעת הוא נמצא במצב בזוי. לכן, הפייטן קורא להחזיר את העם לתפארת העבר.
נָא גִבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם
הפייטן מבקש ומתחנן עבור עם ישראל שהם דורשי ייחוד ה'. הקב"ה מכונה כאן "גיבור", הנקרא לשמור את עם ישראל כבבת העין, כי העם דורשים ייחודו של ה': הם מייחדים את שמו בתפילה שלוש פעמים באמרם "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד". לכן, הפייטן מבקש בשם עם ישראל לברכם, לטהרם ולגלות כלפיהם את מידת הצדק והרחמים.
חֲסִין קָדוֹשׁ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ
יָחִיד גֵּאֶה לְעַמְּךָ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ
אנו מבקשים מהקב"ה להנהיג ולהוביל את עדתו לארצה. בדיוק כשם שהרועה מנהיג את עדרו, כך אנו מבקשים שהקב"ה ינהל (=ינהיג) אותנו לקראת הגאולה, כפי שנאמר בישעיהו: כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא, עלות ינַהל (ישעיהו מ,יא).
כדי שהקב"ה יאות להקשיב לבקשתנו, הפייטן משתמש בנימוק "זוכרי קדושתך", כלומר עם ישראל מזכיר כל יום בתפילה את קדושת הא-ל (כך בתפילת שמונה עשרה המתפללים קוראים את "נקדישך ונעריצך" קטע הקדושה ומכריזים שם: "קדוש קדוש קדוש").
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת
בסיום הפיוט, כביכול עם ישראל עצמו פונה אל ריבונו של עולם ומפציר: "קבל שוועתנו ושמע צעקתנו". העם כמה לגאולה והוא זועק את זעקת הגאולה. והקב"ה אכן ישמע את צעקתו, ככתוב: "כי אם צעוק יצעק אליי שמוע אשמע צעקתו"- שמות כ"ב,כב.
