מצוות שילוח הקן, היא מצווה יסודית וחשובה המוזכרת לראשונה בספר דברים, פרק כ"ב, פרק ו' פסוק ז': כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים: (ז) שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים:
מהות המצוה היא כאשר "יקרא", כלומר בדרך מקרה ובמקום הפקר, קן ובו יונה עם ביצים או גוזלים, התורה מצווה אותנו לשלח את האם ולקחת את הביצים או הגוזלים. מצוה זו זוכה למעמד מיוחד, והיא דבר נדיר, עבור רובנו פעם בכמה שנים.
המצווה נוהגת רק בציפורי בר שאינן שייכות לאדם, שנאמר: "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר", במקומות הפקר. אבל בקן שנמצא ברשותו של אדם אין איסור, כי האם והביצים והאפרוחים שייכים לו, ולכן הוא רשאי ליטלם כשירצה (משנה חולין קלח, ב).
מהי תכלית המצווה?
התורה קובעת כי כאשר אדם נתקל בקן ציפורים, אל לו לקחת את האם יחד עם הגוזלים. יש תחילה לסלק את האם, ורק לאחר מכן לקחת את הגוזלים או הביצים.
הרשב"ם פירש את עניין המצוה, כשהוא רומז על מצוות בשר בחלב "לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות כ"ג, י"ט), התורה מצווה אותנו לכבד את בעלי החיים ואת הקשר ביניהם לבין ילדיהם ולנהוג איתם במידת הרחמים. גם הרמב"ם (מורה נבוכים ג, מח) מזכיר שעל-ידי שליחת האם, חוסכים ממנה את הצער הכבד של איבוד ילדיה.
עוד טעם למצות שילוח הקן, היא האיסור לפגוע ביכולת האם להמשיך ולהעמיד גוזלים, בדיוק כפי שאנו אסורים לעקור עץ פרי, הואיל וממנו עתידים לצמוח פירות רבים. את פירות העץ עצמם מותר לקטוף, כי אין בכך פגיעה בעץ שהוא המקור.
אם מקור המצוה הוא רחמים, מדוע לקחת את הבנים?
הדבר נראה תמוה למתבונן, שהרי אם הסיבה למצווה היא רחמים, כיצד התורה מתירה לנו לקחת את הגוזלים? הרי אם האם תחזור ותראה שהבנים נלקחו היא תצטער על כך?
המשנה (ברכות לג) אומרת שיש דברים שאסור להוסיף לתפילה, כמו “האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך… משתיקין אותו”. הכוונה היא, שאם אדם רוצה להתפלל ולומר להשם יתברך שכמו שהוא ריחם על קן ציפור כך ירחם עלינו, משתיקין אותו ולא נותנים לו לומר את זה.
ללמדנו שמי שיתעמק בטעמי המצוות וינסה להבין אותם מתוך השכל וההגיון בלבד, עלול בטעות ליפול ולעשות מה שנוח לו מתוך ההבנה המוגבלת שלו, ולא מתוך האמת האלוקית. הדרך הנכונה היא להבין שכלל המצוות הן גזירות השם, ונעים ונוח לחפש טעמים שמתיישבים עם השכל, אך הטעם האמיתי לקיום המצוות הן כי כך השם ציווה אותנו.
שכר הטורח במצוות שילוח הקן
על פי טעמים אלו, ניתן להבין את השכר שהבטיחה לתורה למשלח את האם, שנאמר: "לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים", כפי שאדם דבק במידותיו של הקב"ה ומרחם על בעלי החיים, כך יזכה שהשם ירחם עליו, ייטיב לו ויאריך את ימיו.
עוד אמרו חז"ל שמצוות שילוח הקן מועילה גם להפקד בבנים, שכשם שהוא כיבד את דאגת האם לגוזליה הרכים, כך יזכה לגדל ילדים (דברים רבה ו', ו').
העומק של מצוות שילוח הקן
בספר הזוהר נזכר טעם נוסף למצוות שילוח הקן, שכאשר אדם מישראל משלח את הציפור מעל בניה, והיא מצטערת על גוזליה, עולה זכרונם של עם ישראל לפני אביהם שבשמיים, שמשעה שגלתה השכינה ועם ישראל יצא לגלות וחרב בית המקדש, נתונים ישראל בצרה ובשביה.
על פי ספר הזוהר, שילוח האם הוא מעשה שיכול לעורר רחמי שמיים על עם ישראל: בכך שהציפור מצטערת שנלקחו אפרוחיה וקול הבכי שלה מגיע עד לשמי מרום, כך גם קול הבכי של עם ישראל שנלקחו לגלות, יגיע עד לבורא עולם, ויגאלו במהרה.
