להלכה: חייב אדם לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום, והעושה כן זוכה לאריכות ימים, וחיוב זה חל על כל מי שמלאו לו י"ג שנים, ותלמיד חכם בתוכם, הנשים פטורות ממקרא שנים מקרא ואחד תרגום.
לכתחילה יש לקרוא הפרשה בערב שבת והוא להלכה מיום שישי בבוקר, אמנם מי שרגיל כל יום לקרוא מעט מהיום שלו, עושה כן לכתחילה.
וזמנו לכתחילה עד זמן הסעודה בבוקר, ואם לא הספיק זמנו עד זמן המנחה, ואם עבר ולא קרא זמנו עד יום רביעי, ואם עבר בדיעבד ולא קרא ישלים ביום שמיני עצרת.
ירא שמים יחמיר על עצמו לקרוא גם שנים מקרא ואחד תרגום וגם פירוש רש"י, מכל מקום אם רוצה לקרוא פירוש רש"י במקום תרגום, רשאי.
מי שהזמן דחוק לו, יש להורות לו שיקרא פעם אחת את כל הפרשה עם השליח ציבור ולאחר מכן יקרא בביתו עוד פעם את הפרשה עם תרגום, ויעלה לו מקרא שנים מקרא ואחד תרגום.
בביאור הדברים:
חייב אדם לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום כמבואר בגמרא (ברכות דף ח') "אמר רב הונא בר יהודה אמר רב אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום, ואפילו עטרות ודיבון שכל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכים לו ימיו ושנותיו".
וכך נפסק בשולחן ערוך (סימן רפ"ה הלכה א') אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בציבור, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו השבוע שנים מקרא ואחד תרגום, אפילו עטרות ודיבון.
הטעם והמקור לקריאה זו
המקור לקריאה זו, כתב בערוך השולחן (ס"ב) שוודאי שבשעה שתיקן משה לקרוא בתורה תיקן גם לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום.
והטעם לכך, כתב בבית יוסף (סוף הסימן) שהוא כדי שיהיה רגיל במה שהציבור קוראים, והלבוש כתב כדי שיהיה בקי ורגיל בתורה.
טעם נוסף מובא בערוך השולחן (שם) שבתלמוד תורה יש חיוב לשמוע ויש חיוב ללמד, אם כן ששומע מפיו של השליח ציבור קיים חובת שמיעה, וכשלומד מקיים מצווה של ללמוד.
הסגולה בקריאה זו
הגמרא (שם) "שכל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכים לו ימיו ושנותיו", ואם כן בקריאה זו יש סגולה נפלאה לאריכות ימים.
ומצאנו בפוסקים, שאין לאף אחד לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום כדי לזכות לאריכות ימים, אלא צריכים לקיים את מצווה זו ככל המצוות שמחיובים בהם ולא על מנת לקבל שכר, אלא שיש תוצאה ממילא.
כתב במעדני יו"ט על הרא"ש (ברכות פרק א' סימן ח' אות ה') שבזכות מקרא שניים מקרא ואחד תרגום יזכה לחיים טובים ומתוקנים, משום שאריכות ימים וקיצורם מתפרשים גם על הטובה והרעה.
עוד סגולה, כתב האור זרוע (שבת סימן מ"ב) ג' דברים צווה ר' יהודה הנשיא לבניו שבהם יזכו ליראת שמים, ואחד מהם זה השלמת פרשיות עם הציבור.
עוד סגולה, כתב הכף החיים (שם סימן קטן ל"ב) בשם המטה יהודה (אות ט') שכתב בשם המקובלים כי על ידי קריאת שנים מקרא ואחד תרגום, יזכה האדם להכנת תוספת נשמה יתרה, ונקרא אדם שהוא שם משובח ומפואר מכל הכינויים איש אנוש, כמבואר בזוהר כי זה כל האדם, וימשך עליו רוח טהרה מלמעלה.
ממתי אפשר להתחיל לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום
מזמן מנחה של שבת קודש
השולחן ערוך (שם הלכה ג') כתב שמיום ראשון ואילך חשוב עם הציבור, (וזה שיטת הכלבו המובא בדרכי משה שמיום ראשון בדווקא).
וכתב המשנה ברורה (שם) בשם הראשונים (תס' הרא"ש והמרדכי) שזמנו, מזמן מנחה של שבת שבה מתחילים לקרוא את הפרשה של שבוע הבא, ונחשב כקורא עם הציבור, וכתב מה שכתב השולחן ערוך (שם) מיום ראשון לאו דווקא, והכוונה מיום שבת קודש במנחה, ושיטת הכלבו שיטת יחידה.
הגיע זמן מנחה של שבת ועדיין לא התפלל, האם יכול לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום של השבת הבא, כתב הגר"ח קניבסקי בספר הליכות חיים (עמוד צ"ד) שלכאורה לא יכול להתחיל לקרוא עד שהוא עצמו יתפלל מנחה.
מאידך בספר מנחת חן (עמוד ק"ה) כתב בשם קונטרס שנים מקרא ואחד תרגום מהגרש"ב לונדינסקי מהגרי"ש אלישיב שפסק שמותר לקרוא מזמן מנחה גדולה, מכיון שהציבור התחילו להתפלל נחשב כקורא עם הציבור, ואינו תלוי בציבור או באדם אלא בזמן.
מזמן ערב שבת קודש
מצווה מן המובחר לקרוא בערב שבת, וכך כתב המשנה ברורה (שם) בשם האחרונים. ומה מוגדר כערב שבת, בבאר היטב (שם) כתב שעיקר המצווה לקרוא אחר חצות היום.
אמנם בשערי תשובה (שם) הביא בשם האר"י ז"ל שהיה קורא מיד אחר תפילת שחרית שנים מקרא ואחד תרגום.
וכך הסכים הכף החיים (שם) שמנהג החסידים ואנשי מעשה לקרות אותה בבוקר אחר סיום תפילת שחרית בעודנו מעוטף בטלית ותפילין, ואם חל ראש חודש ביום שישי לא יחזור ללבוש את הטלית והתפילין.
מזמן תחילת השבוע
אם קורא מתחילת השבוע ואילך, כתב המשנה ברורה (שם) הוא גם כן בכלל מצווה מן המובחר, כמו שכתב בבית יוסף, וכתב בספר מעשה רב בהנהגת הגר"א שהיה נוהג תכף אחר התפילה בכל יום לקרוא מקצת מהסדרה, שנים מקרא ואחד תרגום ומסים בערב שבת.
וכך נהג החזו"א (אורחות רבינו חלק א' עמוד קכ"ג) לומר כל יום קצת מהפרשה, אלא שהיה משאיר פרשה אחת לקוראה בשבת לאחר התפילה בבוקר, ונהג כן, כיון שבאופן זה נחשב שמשלים פרשיותיו עם הציבור, והיינו לאחר שהציבור סיים לקרות בתורה.
עד מתי זמן קריאתה
השולחן ערוך (שם הלכה ד') מצווה מן המובחר שישלים אותה קודם שיאכל בבוקר, כמבואר במדרש שצווה רבי את בניו אל תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו את כל הפרשה.
מכל מקום המתאחר ויודע שאם יקרא את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום יפסיד סעודה בזמנה קודם חצות היום, כתב המשנה ברורה (שם) שיאחר את הקריאה ויאכל בזמנה.
אכילת עראי, ומצוי כן הרבה פעמים שעושים קידושא רבא לאחר תפילת שחרית ואוכלים אכילת עראי, כתב הקצות השולחן (סימן ע"ב בדה"ש ס"ק ו') שיכול לאכול קודם שיקרא שנים מקרא ואחד תרגום.
עבר ולא השלים קודם האכילה, כתב השולחן ערוך (שם) ישלים לאחר האכילה עד המנחה, והטעם שמזמן מנחה כבר קורא בפרשה של שבוע הבא, ולעניין זמן מנחה כבר ביארנו שחולקים הגרי"ש אלישיב שסבר שאינו תלוי בתפילה בפועל אלא אחר זמן מנחה, ומאידך הגר"ח קניבסקי יסבור שתלוי בתפילה בפועל ולא אחר זמנה.
עבר ולא קרא בשבת, כתב השולחן ערוך (שם) שיש אומרים שזמנו עד יום רביעי בשבת, ומשום שג' ימים הראשונים עדיין שייכים לשבת, כמבואר לגבי הבדלה שבדיעבד יכול להשלים עד יום רביעי.
עבר ולא קרא עד יום רביעי, כתב השולחן ערוך (שם) שיש אומרים עד זמן שמיני עצרת, שהוא זמן שמחת תורה, שאז משלמים הציבור.
דין תלמיד חכם בקריאה זו
כל איש מישראל מעל י"ג שנים ואפילו הוא תלמיד חכם, חייב בקריאה זו, וביאר בשו"ת אגרות משה (אור החיים חלק ה' סימן י"ז) שכשם שלא נפטר שום אדם מלקיים מצווה דרבנן בטענה שהוא עוסק בתורה, כך לא פטרו שום אדם לחיוב שנים מקרא ואחד תרגום, ואפילו הוא תלמיד חכם שתורתו אומנתו.
וכבר כתבו הפוסקים שאלו שחושבים שהם תלמידי חכמים מופלגים ולכן אין להם זמן לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום, ובאותו הזמן הם יכולים להספיק וללמוד דברים אחרים, יש להם לידע שהגמ' בברכות אומרת שכל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכים לו ימיו ושנותיו, וא"כ יוכל להרוויח אריכות ימים ושנים, ויספיק ללמוד הרבה יותר.
שנים מקרא ופירוש רש"י עולה במקום תרגום
השולחן ערוך (שם הלכה ב') אם למד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום. ועל כן יוצא במה שקורא שני פעמים מקרא ואחד פירוש רש"י. וכתב החוט השני (חלק ד' פרק פ"ז סימן קטן ב' אות ג') שצריך שיוציא בשפתיו את פירוש רש"י כמו שאם היה קורא תרגום היה מוציא בפיו.
בפסוקים שאין בהם פירוש רש"י, כתב המשנה ברורה (שם סימן קטן ה') שיקרא את הפסוק עצמו ג' פעמים.
וכתב השולחן ערוך (שם) שירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י, והטעם כתב המשנה ברורה (שם) שלתרגום יש לו מעלה, שנתן בסיני, וגם הוא מפרש כל מילה ומילה, ובפירוש רש"י יש לו מעלה, שהוא מפרש את העניין על פי מדרשי חז"ל יותר מהתרגום.
ובחשיבות לימוד פירוש רש"י, כתב החפץ חיים באגרות ומאמרים (אגרת י"ח) שלא יאמר האדם שמעביר את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום ובזה יוצא ידי חובה, כי בזמן הגמ' היה התרגום לימוד ונכבד שעל ידו הבינו ההמון את התורה, מה שאין כן אצלנו אין יוצאים ידי חובה בתרגום, לפי שאין המוני בני ישראל מבינים אותו, וצריך לביאור נכבד שיפרש היטב את התורה, וביאור רש"י הוא כזה, והוא אצלנו מדינא במקום תרגום.
קריאת פרשיות אלו בזמן קריאת התורה
השולחן ערוך (שם הלכה ה') כתב יכול לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת התורה. מכל מקום כתב המשנה ברורה (שם) דלקרוא בלחש מילה במילה עם השליח ציבור, אין להחמיר בזה, כיון שמכון אז גם לשמוע כל תיבה מפי השליח ציבור.
וכתבו המגן אברהם בשם המטה משה, דלכתחילה נכון לעשות כן, וכן כתבו האחרונים, וכן כתב הילקוט יוסף (שם הלכה י') מי שהשעה דחוקה לו ביותר, ואין לו פנאי כלל לקרוא לעצמו את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, נכון להורות לו שיקרא בלחש את כל הפרשה עם השליח ציבור הקורא בתורה.
הקורא שנים מקרא ואחד תרגום בתפילת חזרת הש"ץ, כתב הגר"ח קניבסקי (אורחות יושר עמוד ק"ד) שיתכן שאפילו בדיעבד לא יצא ידי חובה, שהרי זו מצווה הבאה בעבירה.
