אגרת הרמב"ן

אגרת הרמב"ן

נוסח אגרת הרמב"ן מנוקד לקריאה נוחה וברורה

שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ: תִּתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר כָּל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת, לְכָל אָדָם וּבְכָל עֵת, וּבָזֶה תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, שֶׁהִיא מִדָּה רָעָה לְהַחֲטִיא בְנֵי אָדָם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "כָּל הַכּוֹעֵס כָּל מִינֵי גֵּיהִנָּם שׁוֹלְטִין בּוֹ", שֶׁנֶאֱמַר: הָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ, וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ, וְאֵין רָעָה אֶלָּא גֵהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה".

וְכַאֲשֶׁר תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הָעֲנָוָה שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה מִכָּל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁנֶאֱמַר: עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה'. וּבַעֲבוּר הָעֲנָוָה, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הַיִרְאָה, כִּי תִתֵּן אֶל לִבְּךָ תָּמִיד: מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאַן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְשֶׁאַתָּה רִמָּה וְתוֹלֵעָה בְּחַיֶיךָ, וְאַף כִּי בְּמוֹתֶךָ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׁנֶאֱמַר: הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ, אַף כִּי לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם, וְנֶאֱמַר: הֲלֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם ה'. וְכַאֲשֶׁר תַּחֲשׁוֹב אֶת כָּל אֵלֶּה, תִּירָא מִבּוֹרַאֲךָ וְתִשָּׁמֵר מִן הַחֵטְא, וּבְמִדּוֹת הָאֵלֶּה תִּהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקֶךָ.

וְכַאֲשֶׁר תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה לְהִתְבּוֹשֵׁשׁ מִכָּל אָדָם וּלְהִתְפַּחֵד מִמֶּנּוּ וּמִן הַחֵטְא, אָז תִּשְׁרֶה עָלֶיךָ רוּחַ הַשְּׁכִינָה, וְזִיו כְּבוֹדָהּ, וְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא. וְעַתָּה בְּנִי דַע וּרְאֵה, כִּי הַמִּתְגָּאֶה בְלִבּוֹ עַל הַבְּרִיוֹת, מוֹרֵד הוּא בְּמַלְכוּת שָׁמַיִם, כִּי מִתְפָּאֵר הוּא בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת שָׁמַיִם, שֶׁנֶאֱמַר השם מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ וגו'. וּבַמֶּה יִתְגָּאֶה לֵב הָאָדָם? אִם בְּעֹשֶׁר, ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר, וְאִם בְּכָבוֹד, הֲלֹא לֵאלֹהִים הוּא, שֶׁנֶאֱמַר: וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ, וְאֵיךְ מִתְפָּאֵר בִּכְבוֹד קוֹנוֹ?! וְאִם מִתְפָּאֵר בְּחָכְמָה – "מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים, וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח": נִמְצָא הַכֹּל שָׁוֶה לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, כִּי בְאַפּוֹ מַשְׁפִּיל גֵּאִים, וּבִרְצוֹנוֹ מַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים, לָכֵן הַשְׁפִּיל עַצְמְךָ וִינַשַּׂאֲךָ הַמָּקוֹם.

עַל כֵּן אֲפָרֵשׁ לְךָ אֵיךְ תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה לָלֶכֶת בָּהּ תָּמִיד: כָּל דְּבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּנַחַת, וְרֹאשְׁךָ כָּפוּף, וְעֵינֶיךָ יַבִּיטוּ לְמַטָּה לָאָרֶץ וְלִבְּךָ לְמַעְלָה, וְאַל תַּבִּיט בִּפְנֵי אָדָם בְּדַבֶּרְךָ עִמּוֹ, וְכָל אָדָם יִהְיֶה גָּדוֹל מִמְּךָ בְּעֵינֶיךָ, וְאִם חָכָם אוֹ עָשִׁיר הוּא – עָלֶיךָ לְכַבְּדוֹ, וְאִם רָשׁ הוּא, וְאַתָּה עָשִׁיר אוֹ חָכָם מִמֶּנּוּ – חֲשֹׁב בְּלִבְּךָ כִּי אַתָּה חַיָּב מִמֶּנּוּ וְהוּא זַכַּאי מִמְּךָ, שֶׁאִם הוּא חוֹטֵא הוּא שׁוֹגֵג וְאַתָּה מֵזִיד.

בְּכָל דְּבָרֶיךָ וּמַעֲשֶׂיךָ וּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ וּבְכָל עֵת, חֲשֹׁב בְּלִבְּךָ כְּאִלּוּ אַתָּה עוֹמֵד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּשְׁכִינָתוֹ עָלֶיךָ, כִּי כְּבוֹדוֹ מָלֵא הָעוֹלָם. וּדְבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ, וְתִתְבַּיֵּשׁ מִכָּל אָדָם, וְאִם יִקְרָאֲךָ אִישׁ, אַל תַּעֲנֵהוּ בְקוֹל רָם, רַק בְּנַחַת כְּעוֹמֵד לִפְנֵי רַבּוֹ.

וֶהֱוֵי זָהִיר לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה תָּמִיד אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמָהּ. וְכַאֲשֶׁר תָּקוּם מִן הַסֵּפֶר, תְּחַפֵּשׂ בַּאֲשֶׁר לָמַדְּתָּ אִם יֵשׁ בּוֹ דָּבָר אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמוֹ, וּתְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשֶׂיךָ בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, וּבָזֶה יִהְיוּ כָּל יָמֶיךָ בִּתְשׁוּבָה. וְהָסֵר כָּל דִבְרֵי הָעוֹלָם מִלִּבְּךָ בְּעֵת הַתְּפִלָּה, וְהָכֵן לִבְּךָ לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, וְטַהֵר רַעְיוֹנֶיךָ, וַחֲשֹׁב הַדִּבּוּר קֹדֶם שֶׁתּוֹצִיאֶנּוּ מִפִּיךָ, וְכֵן תַּעֲשֶׂה כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלְךָ בְּכָל דָּבָר וְדָבָר וְלֹא תֶחֱטָא, וּבָזֶה יִהְיוּ דְּבָרֶיךָ וּמַעֲשֶׂיךָ וּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ יְשָׁרִים, וּתְפִלָּתְךָ תִהְיֶה זַכָּה וּבָרָה וּנְקִיָּה וּמְכֻוֶּנֶת וּמְקֻבֶּלֶת לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶאֱמַר: תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ.

תִּקְרָא הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת פַּעַם אַחַת בַּשָּׁבוּעַ וְלֹא תִפְחוֹת, לְקַיְּמָהּ וְלָלֶכֶת בָּהּ תָּמִיד אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְמַעַן תַּצְלִיחַ בְּכָל דְּרָכֶיךָ וְתִזְכֶּה לָעוֹלָם הַבָּא הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים, וּבְכָל יוֹם שֶׁתִּקְרָאֶנָּה יַעֲנוּךָ מִן הַשָּׁמַיִם כַּאֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לִבְּךָ לִשְׁאוֹל עַד עוֹלָם אָמֵן סֶלָה.

מי היה הרמב"ן?

רבי משה בן נחמן (הידוע גם בכינויו הרמב"ן) נחשב לאחד מגדולי רבני ספרד בימי הביניים, פרשן, פוסק, מקובל, הוגה ורופא. הרמב"ן גם ידוע בשל ויכוחיו הפומביים כנגד כמרים נוצרים שהתנכלו לעם ישראל ודרשו מן היהודים להתנצר.

לאחר ניצחונותיו המרובים בויכוחים אלה נאלץ הרמב"ן לברוח לארץ-ישראל כדי להגן על חייו. באותה תקופה, כמעט שלא היו מקומות יישוב יהודים בארץ ולכן הוא החליט לחדש את החיים היהודיים בירושלים ואף הקים בית כנסת שגם כיום נקרא על שמו.

בארץ ישראל כתב הרמב"ן את אחד מחיבוריו המפורסמים ביותר שזכה לשם "אגרת הרמב"ן". האגרת מהווה את צוואתו הרוחנית של הרמב"ן וכוללת דגש על חשיבות הענווה והימנעות מכעס. ככל הנראה את האגרת כתב הרמב"ן כאשר שהה בארץ ישראל לבנו שחי בספרד.

האגרת נחלקת ל-2: חלק מחשבתי שעוסק בתכונות שעל כל אדם לשפר, וחלק מעשי שבו מעניק הרמב"ן שלל עצות מעשיות ומציע לבנו לקרוא איגרת זו פעם בשבוע לפחות. הרמב"ן מבטיח לבנו שאם יקפיד לקרוא את האגרת ולקיים את הנאמר בה יזכה לשפע ברכות: הצלחה, ישיבה לצד הצדיקים בעולם הבא ומענה מהשמיים לכל שאלה שעולה בדעתו.

מאז פרסומה לפני כ-800 שנה, זכתה האגרת לתפוצה נרחבת כך שכיום ניתן למצוא אותה במהדורות רבות של סידור התפילה ובספרי מוסר. ידוע גם הסיפור על הרבנית קנייבסקי ע"ה עצה טובה לאישה ששאלה אותה: "מה אני יכולה לעשות כדי להיות אמא טובה?" עצתה של הרבנית היתה: "קראי פעמיים בשבוע את איגרת הרמב"ן". בנוסף זכו חלקים רבים מן האגרת ללחנים בני זמננו כמו למשל השיר "שמע בני" בביצוע הזמר מרדכי בן דוד.

כדי להינצל ממידת הכעס על כל אדם להרגיל עצמו לדבר תמיד בצורה רגועה ונינוחה לכל אדם. התנהגות רגועה כזו מרחיקה מאוד את האדם ממידת הכעס. הדיבור ברוגע לא רק מלמד על מצבו הנפשי של הדובר אלא גם משפיע על מצבו הנפשי. כאשר אדם רוגז ומדבר בכעס, איש לא מקשיב לדעתו. המתכון המנצח אם כן הוא לדבר בנחת. פשוט לא להרים את הקול. שלוט בכך, והשג שליטה בעצמך – מבצע לא פשוט.

כדי להימנע מכעס יש לרכוש את מידת הענווה. זאת משום שהכעס שלנו נובע בלא מעט מקרים מגאווה פסולה. הרמב"ן מצטט את הפסוק מספר משלי: "עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה'". הפסוק מלמד שאת יראת ה' אפשר להשיג באמצעות הענווה. הרב אברהם חיים פויר בחוברתו "מכתב לדורות" מסביר שאדם שמרגיש שהכל נמצא בשליטתו נלחץ מכל מצב מדאיג. אותו אדם מדמיין שכולם מחכים לראות את תגובתו ולכן הוא נלחץ וצועק בחזרה על מנת להשיג שליטה מחודשת.

כאשר אנחנו פוגשים באנשים אחרים עלינו תמיד לחשוב שהם גדולים מאיתנו. אם למשל אנו חשים שאנחנו יותר חכמים מהאדם העומד מולנו נבין מכך שכאשר אנחנו חוטאים, העבירה שלנו חמורה יותר בגלל רוחב הדעת שלנו. וכך בכל מידה ומידה. כך נלמד להתרגל לא להתנשא על אף אדם בשום מצב.

לימוד התורה לא נועד להיות עיוני בלבד, אלא להשפיע על התנהגותנו כלפי הזולת. למשל, מצוות כגון "ואהבת לרעך כמוך", "ואהבת את הגר", "הוכח תוכיח את עמיתך" ועוד, מלמדות אותנו להתייחס בצורה מכובדת לכל אדם. הרמב"ן כותב: "וְכַאֲשֶׁר תָּקוּם מִן הַסֵּפֶר – תְּחַפֵּשֹ בַּאֲשֶׁר לָמַדְתָּ אִם יֵשׁ בּוֹ דָבָר אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמוֹ". כלומר, בכל לימוד תורה או הלכה, על האדם לחפש לפחות פרט אחד קטן אותו יוכל לקיים.
בהמשך דבריו כותב הרמב"ן שלימוד התורה צריך להוביל לחשבון נפש פנימי ושאיפה לשיפור מעשינו.

תמונות של אגרת הרמב"ן להורדה ולהדפסה חינם

שתפו את המאמר:
עסקים מומלצים באינדקס אנ"ש​
דבר תורה על פרשת השבוע​
הישארו מעודכנים

הצטרפו אל רשימת התפוצה שלנו ותקבלו עדכונים בכל מה שחדש

מה חדש באתר