שפתי חכמים | פרשת יהדות

שפתי חכמים על פרשת ואתחנן

{כג}א דאם לא כן הל”ל ואתפלל: ב רצ”ל מהיכן ידע משה לבקש מהקדוש ברוך הוא בקשה אף במתנת חנם ולא בשביל מעשים טובים ועל זה פירש וחנותי וגו’: ג דלטעם ראשון קשה למה לא כתיב ואתחנם לכן קאמר דבר אחר כו’ ולטעם אחרון קשה למה לא אמר ויחל כדלעיל: ד ואלו הן שועה צעקה נאקה רנה פצור קריאה נפול פלול פגיעה תחנה: ה דק”ל דהא לעיל מיניה כתיב ואת יהושע צויתי בעת ההיא וגו’ שפירושו בעת כיבוש סיחון ועוג ועלה קאי ואתחנן ומתרץ לאחר כו’ דמיתי שהותר קצת הנדר לכך עלתה על דעתי להתפלל כדי שאכנס לארץ כו’: ו ואם תאמר וכיון שהותר הנדר תפלה זו למה ויש לומר דהכי קאמר משה קודם כיבוש ארץ סיחון ועוג לא עלתה על דעתי להתפלל כיון שהיה גזר דין עם שבועה לא יועיל שום תפלה אבל לאחר הכבוש והנחיל לבני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה אמרתי שמא הותר הנדר דנדר שהותר מקצתו הותר כולו ואם כן הוי גזר דין בלא שבועה להכי מהני תפילה: ז כ’ הרא”ם צריך עיון דבספרי חשיב ה’ מקומות ור’ אלעזר בן עזריה אומר בד’ מקומות בקש משה וכו’ והביא כולם אם כן דברי רש”י דלא כמאן ונראה לי הא דכתב רש”י הכא זה אחד מג’ מקומות כו’ ר”ל שהתפלל משה עליהם ובקש מהקדוש ברוך הוא שימלא שאלותיו ושיודיענו אם יעשה שאלתו ובקשתו כמו גבי מרים שבקש שירפא אותה מצרעתה וכן גבי יפקוד ה’ אלהי הרוחות בקש שירשו בניו אחריו גדולתו וכמו שפירש רש”י שם והכא התפלל שיעבור הירדן אבל השנים האחרים שמביא שמה דהיינו האחד וידבר משה לפני ה’ לאמר מה אעשה לעם הזה וגו’ שאמר משה הודיעני אם נופל אני בידם כו’ אותן שני דברים אינן אלא הודעה בעלמא ולא בקשה ותפלה שימלא את שאלתו וכן הוא בדברי רש”י אם תדקדק בלשונו הכא:
{כד}ח רצ”ל דהא שם של ד’ אותיות מדת רחמים הוא ואדני הוא מדת הדין ומפרש רחום בדין כלומר רחום בדינו ולא במדת הדין הקשה. אי נמי רצונו לפרש למה נקוד שם של ד’ אותיות הכתוב כאן בנקודות שם אלהים דהיינו חטף סגו”ל וחול”ם וחיר”ק ולא נקוד כשאר שם של ד’ ולכך נקט רש”י בלשון הקרא אדני אלהים אף על פי שכתיב יהו”ה כלומר שם של ד’ אבל לפי קריאת נקודתו דומה כאלו כתיב אלהים ומפרש דלכך נקוד ידו”ד בנקודות אלהים שהוא מדת הדין אף על פי שידו”ד מדת הרחמים לומר לך רחום בדין והשם הראשון של אדני דכתיב בקרא לא כוון משה בו כלום רק פירושו רבוני והוא התחלת דבור ולפי לשון ראשון נראה לי מה שנקט רש”י אלהים לפי הקריאה של שם של ד’ נקט ואף על גב דלעיל בפרשת לך לך כתיב נמי ה’ אלהים מה תתן לי ולא מפרש רש”י כלום יש לומר דלעיל הכי קאמר הן מצד הדין הן מצד הרחמים אני מבקש שתתן לי בנים מאחר שאמרת לי לך לך מארצך וגו’ ואעשך לגוי גדול אבל הכא קשה למה לו להזכיר שם של אדנות שהוא מדת הדין: ט דאם לא כן אתה הראת את עבדך וגו’ מיבעי ליה כמו שמפרש והולך: י וכתיב בתריה ויאמר ה’ סלחתי כדבריך כלומר זו מדת טובך שאתה מוחל וסולח לעוברי רצונך: כ לקבל שבים שגם זו מענין בקשתו: ל שגם זו מענין בקשתו ולא כמו כי ביד חזקה ישלחם וגו’ כי מה ענין זה לבקשתו: מ וזהו מענין בקשתו ולא שפירושו שאין דומה לו כמו כי אין כמוך באלהים וגו’ דמה ענין זה לבקשתו: נ פירוש קטיגורין: ס גם לפי הפשט דבר דבור על בקשתו כלומר מאחר שהחלות להראות אותי שתי המלחמות של סיחון ועוג הראני גם מלחמת ל”א מלכים:
{כה}ע כלומר נא האמור כאן אבל שאר נא שבתורה פירוש עתה: פ כדכתיב ירושלים הרים סביב לה: צ למה נקרא בית המקדש לבנון משום דמלבן האדם מן העבירות:
{כו}ק מלשון עברה: ר ר”ל בשביל שאמרתי לכם שמעו נא המורים בשביל חטא זה נגזר עלי שלא אכנס לארץ ומביא ראיה וכן הוא אומר וגו’ וירע למשה בעבורם דאף התם פי’ כמו הכא בעבורם וירע למשה בשביל שהם גרמו ואין למענכם פירושו בעבור שיעשה רצונכם שהייתם חפצים שלא אכנס לארץ כמו למענכם שולחתי בבלה: (מנחת יעקב, רא”ם)ש ופירוש רב לך מלשון רבנות כאלו אמר מאחר שאני רבך ואתה תלמידי אין לך אלא לשמוע דברי רבך ולא להיות סרבן נגדי שלא וכו’: ת דלטעם ראשון קשה הל”ל רב אני משום הכי פירש דבר אחר וכו’ ולטעם של דבר אחר לחוד נמי קשה הל”ל רב טוב לך לכן צריך גם לטעם ראשון: א ר”ל טוב הצפון בעולם הבא יותר משתכנס אתה לארץ:
{כז}ב רצ”ל מה שהשיב הקדוש ברוך הוא למשה על בקשתו לעבור הירדן שהשיב לו עלה ראש הפסגה כו’ וראה בעיניך וגו’ מה השיב הקדוש ברוך הוא בזה ומפרש בקשת ממני כו’ לראות ההר הטוב הזה והלבנון שהוא ירושלים ובית המקדש שהוא הטוב שבכל הארץ ואני אראה לך את כולה יותר ממה שבקשת:
{כח}ג כמו שאמר הכתוב טרחכם ומשאכם וריבכם דאי קאי האי וצו על ואמצהו וחזקהו הא כבר אמר וחזקהו בוי”ו דמשמע שחוץ מן הצווי שתצוהו גם חזקהו ואמצהו אלמא הצווי לחוד והחזוק והאמוץ לחוד: ד כלומר ולא בפעולתך שאין בידו לעשותו חזק ואמיץ אלא בדברים כלומר מבטיחני אותו כי הוא יעבור כי אחריו פירש ואמר כי הוא יעבור וכו’ אלמא בדיבור הוא החיזוק והאימוץ: ה רל”ת לא הל”ל רק וינחיל וכו’ אלא תיבת והוא בא ללמד דוקא כשהוא יעבור אז ינחיל ואם לאו כו’: ו ר”ל כאשר היו נהרגין ישראל במלחמת אנשי העי נפל יהושע לפני הקדוש ברוך הוא: ז כלומר משום דקמת במקומך ולא הלכת עמהם:
{כט}ח ר”ל דקרא לפניו מיירי בענין תשובת הקדוש ברוך הוא למשה שלא יכנס לארץ אמר משה לישראל ונשב בגיא כלומר שנצמדתם לעבודת אלילים והייתם חוטאים בעבודת אלילים אף על פי כן נאמר לכם ועתה ישראל וגו’ כלומר אף על פי כן אתם נכנסין לארץ ואני כו’ ואף על גב שהיא פרשה בפני עצמה הנה כמוה ויהי אחרי המגפה ויאמר ה’ אל משה וגו’ ועוד אחרים ואם תאמר למה הזכיר משה לישראל עבירה זו יותר משאר עבירות שעשו במדבר ויש לומר דלכך מזכיר משה להם עבירה דמול בית פעור דאף על פי כן מחל לכם הקדוש ברוך הוא על ידי קבורתי דלכך נקברתי בחוץ לארץ כדכתיב בפרשת וזאת הברכה ויקבור אותו בגיא בארץ מואב מול בית פעור ופירש”י שם לכך נקבר מול בית פעור דהיינו בחוץ לארץ שיהא כפרה על מה שחטאו בבית פעור בעבודת אלילים מצאתי בשם מהרי”ץ:


ואתחנן פרק-ד

{ו}ט ששמירה הוא הלימוד והעשיה הוא קיום המצות שכל שאינו לומד אינו עושה: י שינה הרב שמות החכמה והבינה בשמות התואר מפני שאין החכמה והבינה בערך אל האומות רק מצד עצמן ולא יתכן לומר לעיני העמים והוסיף מלת תחשבו שפירושו שתחשבו חכמים ונבונים לעיניהם:
{ח}כ ר”ל היאך שייך על חוקים ומשפטים צדיקים דדוקא גבי אדם שייך לשון זה. ומפרש דלשון צדיקים הגונים כו’ ומוסב גם על חקים:
{ט}ל ר”ל כתיב רק שהוא לשון מיעוט והכא מה ממעט ומפרש דקאי אדלעיל מיניה כי היא חכמתכם וגומר הני מילי שתהיו נחשבים חכמים אז כשלא כו’:
{י}מ(גור אריה) דאין לומר שתודיע לבניך יום אשר עמדת שהרי והודעתם דכתיב במ”ם כינוי הרבים משמע דקאי אלמעלה פן תשכח את הדברים שראו עיניך והודעתם פירש והודעתם הדברים ואלו קאי למטה הל”ל והודעת לבניך: נ ר”ל ילמדו כתרגומו ילפון דהיינו שילמדו לעצמן. אבל ילמדון דבסמוך דתרגומו יאלפון היינו ללמד לאחרים:
{יד}ס דק”ל דואותו צוה ודאי קאי אלעיל מיניה אויגד לכם וגו’ עשרת הדברים דמשמע באותו זמן צוה ה’ את משה ללמד אותם והא באותו זמן לא נצטוו אלא בי’ דברות ואי אעשרת הדברים קאי מאי ללמד אתכם חוקים ומשפטים דקאמר. אלא ודאי קאי על התורה שבעל פה שבעשרת הדברות דהיינו כללותיהן ופרטותיהן ואת כל המצות הנכללות בהן: (גור אריה) פירוש מדכתיב ללמד שזה הלשון שייך לומר על תורה שבעל פה אבל תורה שבכתב שייך לומר בה נתינה דמאחר שהיא כתובה לפני האדם יוכל ללמוד אותה מעצמה:
{יט}ע דק”ל מה דכתיב ופן תשא עיניך וגומר משום דנושא עיניו לשמים משום הכי יבא לעבוד אותם. לכן פירש להסתכל כו’: פ רצה לומר מה דכתיב ועבדת אשר חלק לכל העמים וגו’ וכי הקדוש ברוך הוא חלק לעמים לעבוד להם: צ ולא שנתנם לאלהות שבראם לשם כך רק שלא מנען וכו’ אלא החליקם בדברי הבל שנראה להם הטובות המגיע להם מכוכבי מעלה בעבדם אותם ולפי האמת הם רעות כדי לטרדם: ק דלטעם ראשון קשה למה אמר להם וכי להם בלבד הם מאירים לכן אמר דבר אחר. ולטעם זה לחוד קשה ולמה ברא בתחלה דבר שיבאו לטעות בהם בני אדם והא כתיב עולם חסד יבנה לכן צריך לשני טעמים:
{כג}ר רצה לומר כל היכא שכתוב מלת כל במקרא יש תיבה אחריו שדבוק לו כגון בפרשה זו מצינו הרבה פעמים כל הימים כל סמל לכך מפרש דהוה כאלו כתיב כל דבר: ש רצונו לפרש וכי צוה הקדוש ברוך הוא לעשות פסל ומפרש אשר צוך שלא לעשות:
{כד}ת רצה לומר לא שנקרא קנא מפני שיש בו קנאה ח”ו שאין שם לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות אלא מפני שהוא מתחרה וקיצף להתפרע מעובדי עבודת אלילים וכיון שהנקמה אינה באה אלא מחמת הקנאה משום הכי כתיב אל קנא במקום אל נוקם:
{כה}א דכתיב גבי בנין בית ראשון ויהי בשמנים שנה וארבע מאות שנה וגו’ ועמידת בית ראשון היה ת”י שנה צא מהן ארבעים שנה שהיו במדבר דאף הם היו במנין דהקרא מונה מיציאת מצרים ונמצא שלא היו בארץ אלא תת”ן שנה ולא הגיעו למספר ונושנתם וכדפירש רש”י: ב ר”ל משום דצדיק ה’ וישקוד ה’ על הרעה ויביאה עלינו אלא צדקה היה מאת ה’ שהקדים הרעה קודם זמן ונושנתם ועיין בסנהדרין ל”ח:
{כו}ג כלומר ויהיו עדי התראה לא עדי עבירה שהרי עדיין לא עשו הרע בעיני ה’:
{כח}ד דקשה לו משום שהפיץ ה’ אותם בין העמים משום הכי יעבדו עבודת אלילים ותירץ כתרגומו כו’:
{לא}ה מפני שהקל ממנו פועל עומד כמו הנה נא רפה היום לערוב (רפתה היום לערוב) רפתה רוחם על כן פירש לא ירפך שהוא מבנין הפעיל יוצא לשני ופירושו לא יתן לך רפיון. רא”ם: ו שו”א תחת האל”ף ופת”ח תחת הרי”ש דהוה רפואה אבל השתא דנקוד ארפנו בפת”ח תחת האל”ף ושו”א תחת הרי”ש לשון רפיון הוא: ז דפירושו תן לה רפיון היינו מפעיל: ח דפירושו התרפה ממני התפעל:
{לב}ט פירוש משום דימים אין נשאלין: י כדכתיב בקרא אשר ברא אלהים אדם על הארץ: כ ולמקצה השמים כלומר קומתו של אדם היתה מן הארץ עד השמים דלפי פשוטו מאי האי דכתיב ולמקצה השמים: ל ר”ל אף על פי דבקרא משמע מתחלת עולם עד סוף עולם בארכו כדכתיב ולמקצה השמים ועד קצה השמים וגם על כרחך משמע שמהארץ עד השמים היתה קומתו כדכתיב על הארץ ולמקצה השמים הא כיצד אלא והוא השיעור כו’ כלומר הכל שיעור אחד הוא שמקיף השמים היינו גלגל השמים הוא קצה אחד ומרכז השמים שהיא הארץ הוא קצה האחר והיינו מן השמים אל הארץ וחד שיעור הוא והוי כאלו אמר מקצה השמים ועד קצה השמים פירושו מן השמים ועד הארץ ולפי זה מן הארץ עד לרקיע נקרא על הארץ ולמקצה השמים ונקרא גם כן למקצה השמים ועד קצה השמים ונקרא גם כן מסוף העולם ועד סופו ואין הבדל ביניהם רק בקריאת השם:
{לה}נ פירוש נראית שאין פירושו כמו הראית שאם כן היה תרגומו אחזית לא אתחזיתא:
{לז}ס ר”ל למה כתיב ותחת בוי”ו ומתרץ דמוסב אלעיל מיניה וכל זה וכו’: ע ויהיה פירוש בפניו כמו לפניו וכמוהו וירקה בפניו כמו לפניו וכן פירושו לפי דבר אחר פירושו נמי כמו לפניו ואין הפרש בין הפירושים אלא לפירוש ראשון קאי בפניו על האבות: פ ר”ל דכתיב בפניו וקשה דלפי דבר אחר קאי בפניו על אבותיך והא בפניו לשון יחיד הוא ומפרש ויבחר בזרעו אחריו רצה לומר דהא אף בלא דבר אחר דאז לא קשה מאי דכתיב בפניו משום דקאי על הקדוש ברוך הוא אפילו הכי קשה מה דכתיב את אבותיך ויבחר בזרעו אחריו דעל כרחך ויבחר וגומר קאי על אבותיך אף ללשון א’ ואף על פי כן כתיב בזרעו אחריו דהוא לשון יחיד אם כן אף לדבר אחר דקאי בפניו גם כן על אבותיך לא קשה מה דכתיב לשון יחיד והוצרך לשני טעמים דלטעם הראשון קשה הל”ל ויוציאך והוליכך בפניו לכן אמר דבר אחר ולטעם זה לחוד נמי קשה והא אבותינו כבר מתו ומאי בפניו לכן צריכין אנו גם לטעם ראשון:
{מא}צ רצ”ל דאז הוא פירושו מיד ולשון יבדיל משמע לעתיד משום הכי פירש על מחשבות הלב. והרא”ם פירש שהבדל ערים אלו אינו דבר ההוה תמיד ולא יפול עליו לשון הוה לכן פירשו על המחשבה ר”ל היה במחשבתו תמיד להבדיל עד שהבדיל: ק פירוש מפני שעבר הירדן יקרא הצד לצד מזרח וגם הפאה של צד ארץ ישראל אמר הכתוב מזרחה שמש להודיע איזה עבר הירדן הוא שאינו הפאה של צד ארץ ישראל מבוא השמש: ר ר”ל בשו”א הנקראת חט”ף:
{מה}ש דאם לא כן מה בא המקרא לומר כאן במה שדבר עם ישראל בצאתם מארץ מצרים. ופרשת אלה העדות דבוק עם וזאת התורה ואמר שזאת התורה שהם אלה העדות שמסדר אחר פרשה זו הם העדות אשר דבר בצאתם מארץ מצרים וחזר ושנאן בערבות מואב ומקרא קצר הוא:


ואתחנן פרק-ה

{ג}ת ר”ל בהפסוק משמע דוקא לנו נתנו עשרת הדברות ולא לאבותינו שמתו לפנינו והא הרבה שהיו קיימין בשעת מתן תורה בשנה שניה כשיצאו ממצרים ואף עמהם נכרתה הברית הזאת והשתא לא קיימין לכן פירש לא את אבותינו בלבד כרת ה’ וגו’ אלא אף לנו:
{ד}א וזהו דכתיב פנים בפנים:
{ה}ב דאין יתכן לומר דקאי לאמר אדלפניו ולא עליתם בהר לאמר דמה היה להם לומר בהר אלא שהפסיק הכתוב בין מתוך האש למלת לאמר כדי שיודיע שאני הסרסור בין ה’ וביניכם מפני שיראתם מפני האש ולא יכולתם לעלות בהר:
{ז}ג ולהאי טעם קשה הל”ל בפני לכן אמר דבר אחר כו’ ולפירוש דבר אחר קשה הל”ל לעולם ובעל פני יש מקום לטעות חס ושלום לכן פירש גם טעם ראשון ועיין לעיל בפרשת יתרו ושם כתבתי למה פירש”י בכאן שני טעמים ולעיל לא פירש אלא טעם אחד ועיין בגור אריה:
{יב}ד כשאמר בתחלה זכור נאמר אף שמור דבשניהם נאמרו בתיבה אחת וכו’ דעל ידי נס היה ומה שחזר לכתוב זה רש”י כאן ולא סמך על מה שפירש לעיל כמו בשאר הדברות משום דכאן כתיב כאשר צוך וממנו עיקר הלימוד שבדיבור אחד נאמרו לכן חזר לפרשו במקום הראוי: ה מדכתיב בפרשה זו אלה החקים וגו’ דמשמע שנאמרו י’ דברות כאן כאשר נאמר שם אם כן היאך הוסיף משה בדברות כאשר צוך וגומר וכן פירש רש”י פרק ד’ מיתות (סנהדרין נ”ו) ועיין בתוספת פרק רבי עקיבא דף פ”ו ואם תאמר ודלמא כאשר צוך וגו’ קאי אפרשת המן דאף התם צוה על השבת ויש לומר לקמן גבי כיבוד אב ואם גם כן כתיב כאשר צוך וגו’ והתם על כרחך אין לומר כאשר צוך גבי מן דהא התם לא להזהיר על כיבוד אב ואם אף כאשר צוך דגבי שבת לא קאי על אזהרת מן עד כאן לשונו:
{טו}ו(מהרא”י) משום דידוע שהוקשה להם השביתה ממלאכה כדאשכחן גבי פורים שקבלו עליהם לימי משתה ושמחה ולא לעשית מלאכה (מגילה דף ה) לכן הזכיר להם העבדות כלומר אומר לו הרב לעבדו שישבות ממלאכה מן הדין שישמע לו כי המלאכה היא לרבו דאם לא כן מה ענין הזכרת העבדות לכאן:
{יז}ז ואם תאמר למה ליה לרש”י לפרש זה יותר מכל עשרת הדברות יש לומר דקשה לרש”י וי”ו דולא תנאף למה ליה ומתרץ אין ניאוף אלא באשת אישומוסיף על ענין ראשון על לא תרצח כלומר הזהר במצוה זו דלא תרצח ובזה תפרוש מהרבה עבירות חדא דלא תנאף כי יעלה על דעתו שמא הבעל לא יתן לו אשתו ובזה יבא לידי רציחה וכן כולם ועיין בק”מ ישוב אחר על זה: ח ר”ל אין להקשות דהא התם כתיב לא תחמוד והכא כתיב לא תתאוה ומפרש אף הוא כו’ ולכן פירש התרגום לא תירוג שהוא לשון חמדה:
{יט}ט ולפי טעם זה קשה פשיטא משום שהשמיע קולו החזק פעם אחד משום הכי יפסוק קולו לכן פירש דבר אחר וכו’ ולפי דבר אחר קשה למה כתיב יסף הל”ל יוסיף לכך פירש גם טעם ראשון. פומבי פירוש גלוי ומפורסם:
{כד}י כי נוכח הזכר אתה ונוכח הנקבה את: כ מקשים העולם והלא הקדוש ברוך הוא הודה לדבריהם ואמר הטיבו אשר דברו. ויש לומר לפי דעתו של משה שחשש שמא לא היו חרדים להתקרב אל ה’ מאהבה היו אומרים דברים כאלה והשיב לו הקדוש ברוך הוא מפני יראת ה’ אמרו זה להוציא את ישראל מן החשד מדעת משה רבינו עליו השלום אמר הקדוש ברוך הוא כל זה:


ואתחנן פרק-ו

{ד}ל דאם לא כן שמע ישראל ה’ אחד מיבעיא ליה אלא דהוי כאילו אמר שמע ישראל עכשיו הוא לבד ה’ אלהינו אבל יבא זמן וכו’ כלומר שיודו כל העובדי אלילים שהוא אחד בשמים ובארץ ובד’ רוחות והוא היחוד דמפקי רבותינו זכרונם לברכה מהאי קרא כמו שאמר הכתוב והיה ביום ההוא יהיה ה’ אחד:
{ה}מ(הרא”ם) ולא הבינותי זה דהכא פירש ואהבת עשה דבריו מאהבה אינו דומה וכו’ ומשמע שקאי אכל המצות ואחר זה פירש בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך דמשמע יהרג ואל יעבור ואלו בפרק בן סורר ומורה (דף ע”ד) אמרו בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך ופירש”י שם דכתיב ואהבת את ה’ אלהיך שלא תמירנו בעבודת אלילים ולכך נאמר בכל נפשך כלומר תהא אהבתו חביבה לך יותר מכל החביב לך משמע בעבודת אלילים בלבד מיירי אבל בשאר מצות יעבור ואל יהרג וכו’ וצריך עיון(ועיין בקצ”מ ובגור אריה)נ ר”ל למה כתיב לבבך שני ביתי”ן ומפרש בשני יצריך וכו’: ס דלטעם הראשון קשה וכי הלב הוא יצרו של אדם עד שיאמר בשני יצריך לכן אמר דבר אחר וכו’ ולפי דבר אחר קשה למה אמר בכל לבבך הל”ל בכל לבך לכן צריך גם לטעם ראשון: ע מהר”ן דאם לא כן לכתוב חדא ותיתי אידך מיניה תרתי למה לי אלא יש לך וכו’ לכן פירש שניהם שלא ליתן מקום ליצר הרע והכי איתא במסכת יומא (דף כב) ובסנהדרין (דף עד)פ דלפי טעם ראשון קשה הל”ל ממונך לכן פירש דבר אחר וכו’ ולפי דבר אחר קשה הל”ל בכל מדך לכן פירש גם לטעם ראשון:
{ו}צ דאם לא כן איך תפול אהבה בדבר שלא ראה ולא השיג מעולם אלא מתוך שיהיו הדברים האלה שהם המצות על לבבך שעל ידן אתה מכיר הקדוש ברוך הוא שלולא שברא ברצונו העולם לא היה מצוונו במצות ועל ידי שתדע שהוא הבורא וממנו הכל אתה אוהבו ומתאוה לדעת אותו: ק סופנה לשון חשיבות הוא: ר וזהו דכתיב היום כלומר כאלו נאמר היום דאם לא כן מאי מצוך היום והלא זה מ’ שנה שנצטוו עליה ועל כל התורה וכן כתבהרא”ם בעצמו לקמן בפסוק היום לעשותם:
{ז}ש מלשון חצי גבור שנונים אבל לא לשון משנה דאם כן הל”ל ולמדתם: ת דאי בבנים ממש הא לעיל מיניה כתיב אתה ובנך וכאן כתיב דוקא לבניך אלא על כרחך אתלמידים: א דאם לא כן ודברת אותם הל”ל אלא בם ולא בדברים אחרים: ב(קצ”מ) נראה לי דהכי פירושו דאין לומר בשכבך ובקומך דוקא אפילו בחצי היום ובחצי הלילה. מדכתיב בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך אם כן כל היום וכל הלילה יקראו קריאת שמע ואם כן הל”ל ודברת בם יומם ולילה אלא דרך ארץ וכו’ ויהיה בשכבך ובקומך פירוש על בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ור”ל בשבתך וגומר ואימתי בזמן שכבך ובזמן קומך דהיינו שחרית וערבית:
{ח}ג ר”ל דדומה כאלו כתיב שני פעמים שנים טט פירוש שנים הוא: ד דבכתפי כשרוצים לדבר שנים אומרים טט: ה דבאפריקי כשרוצין לדבר שנים אומרים פת דהיינו ארבע כלומר ארבע פרשיות בכל תפילין ועיין בתוספות סנהדרין ריש פרק קמא:
{ט}ו ר”ל שאין צריך על פתח אחד שני מזוזות אבל לכל פתח שבבית צריך מזוזה אחת ולא כיש מפרשים דכוונת הכתוב הוא דפתח שאין לה אלא מזוזה בצד אחד מן הפתח חייב לקבוע מזוזה באותו פתח (מנחות דף לא):
{יב}ז פירוש מבית עבדים שהייתם שם עבדים לא מבית העבדים כי לא היו עבדים לעבדים:
{יג}ח פירוש לא שהוא מצוה לישבע כמו את ה’ אלהיך תירא ואותו תעבוד שכל אחד מהם מצוה בפני עצמו אלא אם יש בך כל המדות הללו וכו’ ואם לאו לא תשבע ואם כן וי”ו ובשמו נוסף וצריך להוסיף מלת אם קודם את ה’ אלהיך תירא רא”ם:


ואתחנן פרק-ז

{ב}ט לפי טעם זה קשה הל”ל בנו”ן כיון שהוא לשון חן אי נמי הל”ל תחונם מלא וי”ו לכן פירש דבר אחרלא תתן להם חנייה כלומר אף אם לא תכרות אתו ברית ותאמר בלבבך יהיה לי למס עובד לכן אמר ולא תתן להם שום חנייה בעולם בארץ. ולטעם אחרון קשה לא הל”ל אלא לא תחנם שאינו רשאי ליתן לו חנייה וכל שכן שאין להכרית עמו ברית לכן צריך גם לטעם ראשון:
{ד}י ר”ל מה דכתיב כי יסיר את בנך דמשמע דנתינת טעם הוא אדלעיל מיניה ואמה הוא נתינת טעם ואין לומר דנתינת טעם ארישא דקרא דכתיב בתך לא תתן לבנו דאם כן הל”ל כי יסיר את בתך וגו’ ואין לומר דקאי אסיפא דקרא כדמשמע פשוטו של קרא ובתו לא תקח לבנך ולכך כתיב כי יסיר את בנך זה אינו דהא כתיב כי יסיר ואי קאי אסיפא הל”ל כי תסיר לשון נקבה אלא בנו של כותי וכו’ כלומר ויסורנו הכותי מאחרי אבל בן בנך הבא מן הכותית אינו קרוי בנך ומשום הכי לא הקפידה התורה עליו מפני שכבר מוסר הוא:
{ח}כ שהמ”ם הזה אין שימושו במקום מן כמנהגו ברוב המקומות רק הוא מ”ם הסיבה:
{ט}ל כלומר העושין מיראה לאלף דור והעושים מאהבה אלפים דור ואף על פי דהכא נמי כתיב לאוהביו לפני שומרי מצותיו יש לומר לאוהביו מוסב אדלעיל מיניה אשומר הברית והחסד ולשומרי מצותיו קאי אמה דכתיב אחריו וכן לעיל נמי דכתיב לאלפים וכתיב נמי לשומרי מצותיו אף התם יש לומר לאוהביו מוסב אדלעיל מיניה דהיינו מה שכתב לפניו לאלפים ולשומרי מצותיו קאי אמה שכתוב אחריו לאלף דור כמו הכא:
{י}מ דאם לא כן קשיא רישא לסיפא דברישא משמע דאף לשונאיו משלם גמולם הטוב ובסיפא כתיב להאבידו:
{יא}נ פירוש שמלת היום דבוק עם לעשותם לא עם מצוך דלעיל מיניה כי לא היה הציווי היום:

קרדיט: סדר שפתי חכמים על פרשת ואתחנן שייך ל”תורת אמת”.

פוסטים נוספים באתר

שניים מקרא ואחד תרגום על התורה | פרשת יהדות
שניים מקרא ואחד תרגום – ואתחנן

{כג} וָֽאֶתְחַנַּן אֶל יְהֹוָה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹֽר:  מ  וָֽאֶתְחַנַּן אֶל יְהֹוָה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹֽר:  ת  וְצַלֵיתִי קֳדָם יְיָ בְּעִדָנָא הַהִיא לְמֵימָר: {כד} אֲדֹנָי יֱהֹוִה אַתָּה הַֽחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶֽת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ

קרא עוד »
תרגום יונתן על התורה | פרשת יהדות
תרגום יונתן על פרשת ואתחנן

{כג} ואתחנן וּבָעִית רַחֲמִין מִן קֳדָם יְיָ בְּעִידָנָא הַהוּא לְמֵימָר: {כד} בְּבָעוּ בְּרַחֲמִין מִן קֳדָמָךְ יְיָ אֱלהִים אַנְתְּ שָׁרִיתָ לְאַחֲזָאָה יַת עַבְדָךְ יַת רְבוּתָךְ וְיַת גְּבוּרַת יְדָךְ תַּקִיפְתָּא

קרא עוד »
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
תכנים חדשים שעלו לאתר
פרשת ראה | פרשת יהדות
פרשת ראה

פרשת ראה פרשת ראה המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת ראה פרק יא’ ראשון (כו) רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם

פרשת עקב | פרשת יהדות
פרשת עקב

פרשת עקב פרשת עקב המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת עקב פרק ז’ ראשון (יב) וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת

פרשת ואתחנן | פרשת יהדות
פרשת ואתחנן

פרשת ואתחנן פרשת ואתחנן המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת ואתחנן פרק ג’ ראשון (כג) וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהוָה בָּעֵת

הלכות תפילין

מצוות תפילין, היא מצווה מהתורה כמו שנאמר “וקשרת לאות על ידך והיו לטוטפות בין עינך”. ולכן מחויב אדם להניח תפילין בכל יום, וחייב שיהיו עליו

הלכות מעלית חשמל בשבת

מעלית חשמל שבת היא פיתוח ישראלי בעקבות בנייה של בניינים רבי קומות, ומהם מתגוררים לא מעט דיירים שומרי שבת ולא מעוניינים לחלל השבת המציאו מנגנון

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות