שפתי חכמים | פרשת יהדות

שפתי חכמים על פרשת תולדות

{יט}א פירש דכל מקום דכתיב ואלה מוסיף על ענין ראשון, וכמו שאברהם הוליד צדיק ורשע כך יצחק הוליד צדיק ורשע: ב(נח”י), כתב הרא”ם ומה שהוזקק לאמת שיצחק הוא בן אברהם, הוא לפי שליצני הדור וכו’. ולא נהירא דאם כן לא לכתוב לא וי”ו ולא ה”א, רק לכתוב אלה תולדות יצחק, כמו (לעיל ו’ ט’) אלה תולדות נח או (לקמן ל”ז ב’) אלה תולדות יעקב, לכן נראה לי דהפסוק על כרחך בא לפרש על עשו ויעקב האמורים בפרשה שהיה אחד צדיק ואחד רשע, והשתא אתי שפיר שע”י שכתב הכתוב יצחק בן אברהם, הוזקק לחזור ולומר וכו’, ואל תקשה לא לכתוב לא זה ולא זה, לפי שהיו ליצני הדור אומרים שזמן לידת יצחק ואבימלך וכו’ שהרי שהתה וכו’, ועכשיו מצאו מקום לחזק את דבריהם שהרי אחד היה צדיק כמו שרה ואחד רשע כמו אבימלך, ואילו היו מאברהם היו שניהם צדיקים, לכך הוצרך לומר בן אברהם ולחזק כתב אברהם וכו’, וזהו שסיים הרב וזהו שכתב כאן וכו’, שאילולי אחד צדיק ואחד רשע לא היה כותב זה בכאן אלא במקום אחר ודו”ק:
{כ}ג אין המקרא צריך סעד לדבריו שהיה בן ארבעים שנה, אלא הכי קאמר מפני מה לא נשא לי”ח או כ’ שנה, שהרי קיים כל התורה, ויחיד וחביב לאביו ולאמו, היה להם להשיאו משהיה ראוי לזרע, ועי”ז פירש שהרי וכו’: ד דאם לא כן למה שהה כל כך ולא נשאה תיכף לבשורה, רצה לומר דמן הדין היה לו לישא כבר אשה, אבל לא היה יכול מפני שלא רצה אברהם להשיאו אשה מבנות כנען, כמו שפירש”י לעיל בפסוק (כ”ב כ’ ד”ה אחר) ויהי אחר הדברים האלה, אחרי הרהורי דברים וכו’: ה ואע”פ שאינה ראויה להריון, אפילו הכי נשאה כדי שלא יהיה בהרהורי עבירה: ו ואם תאמר כבר שמעינן כיון שכתב לעיל (כ”ד כ”ד, כ”ט) בת בתואל, אחות לבן, וי”ל דרצה לומר דמהכפל שמעינן שהכתוב מעיד בעצמו דצדקת היתה ולא למדה ממעשיהם:
{כא}ז כי כאן במקבל הפעולה אי אפשר לפרשו מענין ריבוי, כי אם הפצרה הקרוב לריבוי, ולכך כתב גם כן ברישא והפציר, ולכן פירשו קודם לנוכח אשתו, וגם כי לא יאמר על הקב”ה לשון נתפצר, ולכן העתיקו מלת נתפתה כלומר שהקב”ה היה מתרצה לו: ח ר”ל דמלת ויעתר אין משמעותו לשון תפילה, אלא לשון הפצרה וריבוי הוא ולא לשון תפילה: ט ר”ל איך אפשר לומר דונעתרות נמי לשון ריבוי הוא, אם כן קשה היאך שייך לומר שהשונא ינשק הרבה, ועל זה פירש דומות למרובות והנם למשא, רצה לומר אף על פי שאינו נושק אלא פעם אחד, מכל מקום דומה בעיניו כאילו נשק הרבה פעמים, והנשיקה האחת היא כמשא עליו, והא דלא הביא האי, וכן נעתרות וגו’ לעיל גבי ויעתר שהוא נמי לשון ריבוי, י”ל דלעיל הוי מצי למימר דמלת ויעתר משמש ב’ לשונות לשון הפצרה ולשון ריבוי, כמו שפירש”י גבי לשבור אוכל (לקמן מ”א נ”ו ד”ה וישבור), שמשמש ב’ לשונות לשון מכר ולשון קנין, וגבי ויעתר לו פירש שלשון ויעתר לשון הפצרה הוא דלא שייך גבי הקב”ה לשון ריבוי לומר שנתרבה ח”ו, ואם כן פירוש של נעתרות נשיקות שונא נמי לשון הפצרה היא, כלומר שצריכים להפציר בשונא שישק לשונאו, אבל עכשיו שפירש שגם ויעתר לו פירושו לשון ריבוי, ואם כן כל לשון ויעתר הוא לשון ריבוי, ואם כן צריכין אנו לפרש קרא דונעתרות נשיקות שונא לשון דומות למרובות וק”ל: י לפי שאין דרך המתפללים להתפלל זה לעומת זה: כ דקשה לרש”י ויעתר להם מיבעי ליה, דהא שניהם התפללו, ומתרץ לו ולא לה וכו’:
{כב}ל כיון שסתם מה היא רציצה זו, אם כן מסתמא היא רציצה כדרך שאר נשים מעוברות, ואם כן למה כתוב אח”כ למה זה אנכי, וכי אינה יודעת שיהיה לה צער העיבור, אלא ודאי כמו שדרשו רז”ל (ב”ר ס”ג ו’) שהיא לשון ריצה דאין דרך להיות כן בשאר נשים, ועל זה פירש אחר כך ותאמר אם כן שצער העיבור שלי יותר משאר נשים למה זה אנכי: מ דאם לא כן ותדרוש את ה’ מיבעי ליה מאי ותלך, והלא מלא כל הארץ כבודו, ואין סברא שהלכה לבית מדרשו של עבר בזמן שהיה שם קיים דהוא היה בן בנו של שם, ואין להקשות למה לא הלכה אצל אברהם שהרי גם הוא היה נביא, ויש לומר דהקב”ה סובב כן להעלים מאברהם ענין ההריון שלא יצטער, שהרי מת אברהם קודם שיצא עשו לתרבות רעה כדי שתהא מיתתו בשיבה טובה:
{כג}נ דאין שייך לומר דהוא עצמו קאמר לה, כיון שהיא עצמה לא היתה מדברת אל השכינה, ועוד יש לומר דרש”י דייק מדכתיב ויאמר ה’ לה ולא כתיב ויאמר לה ה’, כמו שכתוב גבי הגר (לעיל ט”ז ט’) ויאמר לה מלאך, או ויאמר לה בועז (רות ב’ י”ד), אלא ודאי הכי פירושו ויאמר ה’ לשליח שיאמר לה: ס והוא לשון גאים, כי היו”ד בא במקום אל”ף: ע פירוש דאנטונינוס בא מעשי, ורבי בא מיעקב, וקשה הא אמרינן בכתובות (ק”ד.) בשעת פטירתו של רבי זקף י’ אצבעותיו כלפי מעלה וכו’ ואמר לא נהנתי מעולם הזה לפי הטורח שיגעתי אפילו באצבע קטנה, וי”ל דבני ביתו היו אוכלין ולא פסקו משולחנו וזה הוא גאות, אבל רבי בעצמו לא היה אוכל, (רא”ם), ועיין בנח”י: פ דאם לא כן ושני לאמים למה לי. (מהר”ן), דיוקו ממלת יאמץ דלא שייך אלא במלכים, וכן הוא בהדיא ברש”י ע”ז (דף ב’: ד”ה ולאום)צ פירוש שאין הכוונה בזה להודיע לה מה שיש במעיה, שהרי כבר אמר שני גוים בבטנך, רק הכוונה הוא להודיע לה איכות הגוים שבבטנה מה היא, ואומר שבעודם במעיה בטרם צאתם לאויר העולם הם נפרדים זה מזה שלא כמנהג, זה לרשעו וזה לתומו בעודם במעיה, ולכן כתב במקום יפרדו שהוא לשון עתיד, נפרדים שהוא לשון בינוני, לומר שכבר הם נפרדים במעיה, (הרא”ם), ואם תאמר הרי מצינו בספרי שאין יצר הרע שולט באדם במעי אמו, כדכתיב מנעוריו (לעיל ח’ כ”א) פירוש משננער ממעי אמו. הג”א פירוש שאין האדם מתאוה ביצר הרע לחטוא קודם שנולד, אבל מה שעשו רץ ומפרכס בעבירה לפני עבודת אלילים, זה היה בטבעו רצה להתדבק במינו ע”ש: ק כלומר לא יהיו שניהם בגדולה בזמן אחד אלא וכו’, ומ”ם מלאום כמו (תהלים קי”ט צ”ט) מכל מלמדי, שהוא כמו מן ולא יותר ממנו, כלומר שהאחד יקח האומץ מחבירו, וצור הוא מלכות עשו:
{כה}ר פירוש לא נכתב זה פה אלא לסימן, דאם לא כן מה בא להודיענו שהוא אדמוני, בשלמא כאדרת שער בא לתת טעם למה שמו עשו, והא דכתיב (שמואל-א’ ט”ז י”ב) גבי דוד והוא אדמוני, כבר פירשו רז”ל (ב”ר ס”ג י”א) בדוד כתיב עם יפה עינים, שפיכות דמים שלו היה על פי סנהדרין הנקראים עינים: ש רצה לומר דשער דכתיב בקרא לא קאי על אדרת, דבבעלי חיים חוץ מאדם אין נקרא שער אלא נוצה או צמר, אלא הכי קאמר כולו שער כאדרת שהוא כולו צמר. (נח”י), הרא”ם שכח פסוק מלא בזכריה (י”ג ד’) ולא ילבשו אדרת שער, הרי דשער קאי אאדרת, והכי פירושו דקרא כולו היה מלא שער כאדרת המלאה שער, והוה ליה למימר כולו שער כאדרת שער, אלא שכ”ף הדמיון מורה על זה, וכן פירש הרד”ק בשורש שער האדרת בעלת שער ע”ש:
{כו}ת כיון דכתיב ויצא הראשון היה לו לומר נמי ויצא השני, ומתרץ שמעתי מדרש אגדה וכו’, פירוש משום הכי לא כתיב שני, דמן הדין היה לו לצאת ראשון כמו שהיה ביצירה ראשון וכו’: א דאם לא כן וידו אוחזת בו סגי: ב דקשה לרש”י למה לא כתיב מי קרא אותו, ועוד כיון דכתיב ויצחק בן ס’ שנה, שמע מינה דעד השתא לאו ביצחק משתעי קרא, לכן פירש הקב”ה קראו, ד”א אביו קראו, ולמה לא כתיב יצחק שלא יאמרו האומות אביו קראו יעקב כי ידע שיעקבהו פעמים, (מהרש”ל)ג דלפירוש ראשון קשה למה צריך לכתוב בעקב עשו מאי נפקא מיניה בזה, ובשביל סימן אין זה מספיק וכו’, אבל לפי ד”א שאביו קרא לו אם כן בעקב עשו אין מיותר לגמרי כי צריך למיכתב כדי ליתן טעם מפני מה קרא לו אביו שם יעקב: ד דקשה לרש”י למה המתין כל כך מלהתפלל עד שנעשה בן ס’ שנה, יותר מאברהם שלא המתין אלא י’ שנים, כמו שפירש”י לעיל (ט”ז ג’ ד”ה מקץ)(בפרשת וירא)[לך לך] והוא המתין כ’ שנה, לכן פירש וכו’, וכי תימא נילף מהכא דאם המתין י’ שנים אז צריך להתפלל ולא ליקח אשה, לכן אמר ושפחה וכו’ ולאו דוקא שפחה:
{כז}ה דקשה לרש”י והא ממעים היו נפרדים זה לרשעו וזה לתומו, ועל זה פירש כל זמן כלומר אף על פי שהיה עשו עושה רעה היו תולין בנערותו והבריות לא הכירו בו עד שנעשה בן י”ג שנה, ואם תאמר והא עשו לא יצא לתרבות רעה עד שהיה בן ט”ו שנה, ולמה נתקצרו ימי אברהם חמש שנים כמו שפירש”י לקמן (פ’ ל’ ד”ה הלעיטני), ויש לומר דאותן שתי שנים עשה בצנעה ואחר כך עשה בפרהסיא: ו מדכתיב יודע משמע דבר שצריך חכמה, דאם לא כן היינו איש שדה. ועוד יש לומר דאיש ציד הוא היפך של איש תם, כמו שאיש שדה היפך של יושב אהלים, ואי היה פירושו צד חיות לא הוה היפך של איש תם, דאפשר הוא דאיש תם נמי יכול לצוד חיות: ז דאינן חייבים במעשר אפילו מדרבנן והוא מדקדק במצות וק”ל. (קצ”מ), ומאי שנא שהטעה אותו במצות המעשר, נ”ל משום דהמצוה הזאת מצינו בפירוש שהחזיק אברהם שנאמר (לעיל י”ד כ’) ויתן לו מעשר מכל, ודאי החזיקו בניו אח”כ ג”כ במצוה זאת, כדלקמן (כ”ו י”ב) ביצחק בפסוק מאה שערים, וכן ביעקב עשר אעשרנו לך (כ”ח כ”ב) ודו”ק: ח לא עובד בשדה דאם כן איש אדמה מיבעי ליה כמו בנח (לעיל ט’ כ’), או עובד אדמה כמו בקין (לעיל ד’ ב’):
{כט}ט דאם לא כן והוא רעב מיבעי ליה:
{ל}י דכתיב בסמוך (פ’ ל”ד) נזיד עדשים, וכאן כתוב הלעיטני נא מן האדום: כ וא”ת דילמא הגיעו עת שנותיו למות, ויש לומר מדכתיב גבי אברהם (לעיל כ”ה ח’) זקן ושבע ולא כתיב ימים, כמו גבי יצחק (לקמן ל”ה כ”ט) זקן ושבע ימים, וכן בשאר צדיקים:
{לב}ל דאם מפני הרעב אמר כן הנה אנכי מת מיבעי ליה:
{לד}מ רצה לומר כיון שכתב שמכר בכורתו ליעקב שמע מינה שלא רצה בה, ואם כן למה ליה למיכתב ויבז, אלא העיד כו’, ר”ל דבלא זה נמי ידעינן שרשע היה אלא שזה הוא כאילו העיד הכתוב כו’, כדפירשתי לעיל (כ”ה כ’ ד”ה בת אות ו’) גבי בת בתואל מפדן ארם:


תולדות פרק-כו

{ב}נ י”ל דעולה הוא קדשי קדשים שאין רשאין להוציאן לחוץ לעזרה, אף ארץ ישראל עזרה שלך היא ואין אתה רשאי לצאת לחוץ לארץ:
{ד}ס רצונו לפרש והתברכו בפה, לא שיתברכו בסיבת זרעך, דאם כן היה לו לומר והתברכו מזרעך:
{ה}ע וא”ת כיון שקיימו כל התורה למה נשא יעקב שתי אחיות ושמעון דינה אחותו ועמרם יוכבד אחות אביו, וי”ל דלא קיבלו עליהם לקיימם אלא בארץ ישראל והם היו בחוץ לארץ, (הרמב”ן):
{ז}פ דמשמע בפסוק ששאלו את רבקה ויצחק השיב והיאך שייך זה, אלא על כרחך פירושו על וכו’:
{ח}צ פירש וישקף הניח מקום ההשקפה פתוח ולא חשש, לכן וישקף אבימלך: ק דאם לא כן מנא ידע דאשתו היתה, וצ”ע דילמא גפוף ונשוק ראה, (נח”י), נראה דדייק תיבת אשתו מיותר הוא, מלמד שהיה מצחק מעשה אשתו דהיינו שמוש, ומה שפירש”י על וישקף ולא על וירא, דלא תימא שראהו ממש משמש, דחלילה לצדיק כמוהו להניח חלון פתוח, אלא שסגר החלון ומכח זה הבין אבימלך, וזהו וישקף ר”ל השגחה והבנה, בעד החלון ר”ל כנגד החלון, כמו כל בעד שבמקרא (וע”ש שסותר דברי הרא”ם):
{י}ר דרש”י דייק מדכתיב והבאת עלינו אשם, ואי קאי אמלך אתי שפיר, דהא גבי מלך נמי מצינו לשון רבים, וכן גבי אדם חשוב וק”ל. (נח”י), נראה לי דדייק מדהיה לו לכתוב אחד בסגול תחת האל”ף ולא בפת”ח, וכן פירש בפסוק (לקמן מ”ט ט”ז ד”ה כאחד) דן ידין עמו כאחד: ש(נח”י), אי אפשר לפרשו לשון עתיד דהא אמר שכב שהוא עבר, ועוד דהא ציוה (פ’ י”א) להכריז שהוא אשתו וממילא לא ישכבו אצלה:
{יב}ת דקשה לרש”י דהא גרר נמי ארץ ישראל היא כדפירש לעיל (פ’ ב’ ד”ה אל)א ומאה שערים פירושו לשון שיעור ששערה נפשם: ב דקשה לרש”י למה אמדוהו והא קיי”ל (תענית ח:) דאין ברכה מצויה בדבר המנוי והמדוד אלא בדבר הסמוי מן העין, לכן פירש שהיה רוצה ליתן מעשר, וקיי”ל (אבות פרק א’ משנה ט”ז) דאין מעשרין אומדות:
{יג}ג דאם לא כן עד כי גדל מאד למה ליה, ולהכי נקט פרדותיו דרבותא קאמר דגבי פרדות אין הברכה מצויה כלל כדפירש”י בפרשת ראה (דברים ט”ו י”ד ד”ה מצאנך) וק”ל:
{טו}ד ואין לומר משום קנאה, דאם לא כן ויקנאו אותו פלשתים ויסתמו את כל הבארות אשר חפרו מיבעי ליה. (נח”י), ול”נ דמפני הקנאה סתמו, וכדי שלא להראות הקנאה אמרו תקלה וכו’, דאם לא כן היה לו להסמיך ויקנאו וגו’ ויאמר אבימלך לך מעמנו וגו’ ואח”כ וישב ויחפור וגו’, ולמה סמך וכל הבארות וגו’ לפסוק ויקנאו, שמע מינה מפני הקנאה סתמו, וחשבו שירגיש בקנאתם וילך מהם, וכאשר ראה אבימלך שלא נתקיימה מחשבתו אמר לו בפירוש לך מעמנו: ה רש”י נשמר שלא תפרש התרגום כמו (דברים ל”ג י”ט) טמוני חול שהוא לשון מטמון, לכן פירש דהוא גם כן לשון סתימה:
{יז}ו דקשה לרש”י דהא אבימלך אמר לו לך מעמנו דהיינו מגרר, ולמה חנה בנחל גרר כיון שהוא קרוב לעיר:
{יח}ז רצונו לתרץ דהא כבר הלך יצחק משם והיאך חפרן, ועוד קשה וכיון שחפרן אברהם למה חזר יצחק וחפרן, עוד קשה ולמה כתיב ויסתמום פלשתים, דמשמע שחזר יצחק וחפרן וחזרו פלשתים וסתמום, ואין הענין כן כי לא מצינו שסתמום אחר חפירת יצחק, ומתרץ פלשתים כו’. נח”י האריך בזה וגרס ופלשתים סתמום וקודם שנסע יצחק מגרר חזר וחפרן, להראות שאחר שנסע מגרר ויחן בנחל גרר רחוק מן העיר חזר וחפר הבארות וכו’ ע”ש:
{כ}ח רצונו לתרץ בזה שלא תפרש עשק לשון ערעור, אלא הוא עסק ממש, כלומר העסק הזה הוא של ערעור, וכמ”ש בסמוך נתעשקו וכו’ במריבה וערעור:
{כב}ט דלא יתכן לומר שהוא לשון עבר, כיון שאמר כי עתה הרחיב ה’ לנו ואיך יאמר ופרינו כבר בארץ, אלא לשון עתיד, ורש”י פליג על תרגום שלנו שמתרגם ויפשיננא והוא לשון עבר, לכן פירש”י כתרגומו צ”ל וניפוש וק”ל:
{כח}י דקשה לרש”י כפל לשון דקאמר בינותינו בינינו וביניך, וע”ז קאמר תהי נא וכו’, רצה לומר דהמקרא כאילו הוא מסורס, וכן צריך לומר תהי אלה בינותינו נא ביני ובינך, והכי פירושו תהיה האלה אשר בינותינו וכו’, והוסיף ה”א על מלת אלה ומלת אשר, מפני שהוא סיפור דברים מה שהיה עם אברהם, וגם הוסיף מלת גם, מפני שאותו ברית שעשה כבר עם אברהם רוצה הוא לעשות גם עם יצחק, לכן הוסיף מלת גם עתה, ומפירושו מוכח דמלת עתה הוא בא במקום נא:
{כט}כ והוסיף מלת גם כאילו אמר שמלת אתה הכתוב בתורה פירושו גם אתה, ולפי גירסא זו שהיא ברוב ספרים צ”ל דעתה ברוך ה’ מילתא באפי נפשה היא, והכי פירושו שהוא נתינת טעם אשל מעלה, למה אנו מבקשים ממך כן, לפי שעתה ראינו שברוך ה’ אתה:
{לה}ל דאם הוא לשון מרירות אין נופל בו תי”ו הדביקות כיון ששרשו מרר, אבל לשון ממרים שרשו מרה, ובאה תי”ו הדביקות תחת ה”א למ”ד הפעל, ופירושו כל אחת ואחת היתה ממרת הרצון, אבל לשון מרירות אין נופל על הרצון וק”ל: מ ונראה לי דרש”י דייק מדכתיב יצחק קודם רבקה, לומר דליצחק היה הצער יותר גדול, לפי שלא היה רגיל כל ימיו בעבודת אלילים, אבל רבקה היתה רגילה באביה ובאחיה שהיו עובדי אלילים:


תולדות פרק-כז

{א}נ כמשמעו שעשן קשה לעינים, אבל רבקה היתה רגילה בו כדפרישית. (מהרש”ל), ונ”ל דצריך רש”י לג’ טעמים אלו, דבתחילה מפרש משום עשן והוא מכח סמיכות, ואחר כך קשה ליה ואיך הביא הקב”ה תקלה לידו, אלא מפני הברכה לא מנעו הקב”ה מן הסיבה, וקשה סוף סוף מאחר שהיה העשן למה רבקה אינה נסמת, לזה פירש שכבר כהו עיניו במקצת ע”י העקידה ובא זה ואיבד את הכל:
{ג}ס פירש שלא יהיה בסכין פגומה, כתב הרא”ם וא”ת נהי דעשו הוי מהימן לו ליצחק דבחזקת כשר היה בעיניו, סוף סוף כיון דהוה שחיט ליה לעוף בהדי דפרח, ניחוש דילמא עביד ליה חלדה, ותירץ כמו שתירצו בגמרא חולין (דף ל’:)(נח”י), ואין צורך לאריכת הרא”ם דהא יצחק לא ביקש שיביא לו עופות אלא חיות, וכדפרש”י בסמוך (פ’ ז’ ד”ה כאשר) כי טעם הגדי כטעם הצבי, ועוד וכו’, ואע”ג דקרא הזכיר גם קשתך דמשמע קצת לירות עופות, מכל מקום איכא למימר דקשת קאי על החיה ר”ל שיורה בחיה במקום שאינו עושה טריפה כדי שלא תוכל לברוח ואח”כ ישחטנה בחרב: ע דאם לא כן לי למה לי, הא כתיב (פ’ ד’) והביאה לי, לכן פירש וכו’:
{ז}פ וקשה ואיך אמרה רבקה לפני ה’ מה שלא אמר יצחק. (נח”י), דהוקשה לרש”י מאחר שעשו היה צדיק בעיני יצחק, למה הוצרך להזהירו היום כ”כ שלא יאכילנו נבלה ושלא יביא מן הגזל, ועל זה תירץ כוונת יצחק היתה שהברכות יהיו ברשות ה’ ושיסכים על ידו, לפיכך זרזו היום יותר, ועל זה אמרה רבקה שהלך לצוד ציד להביא ואפילו מן הגזל, וממילא שעשו לא ישגיח בדברי אביו ויאכילנו נבילה, אם כן בוודאי הקב”ה לא יסכים על ידו, לכן אמרה קח לי משם ולא מן הגזל:
{ט}צ ונראה לי דבפסח נולד יצחק כמו שפירש”י בפרשת וירא (לעיל י”ט ג’) הקב”ה ממלא ימיהם של צדיקים (ר”ה י”א.) באותן הימים שנולדין באותן הימים הם מתים, דכתיב גבי משה (דברים ל”א ב’) בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, שפירש”י (שם) היום מלאו ימי, ומדאמר יצחק לא ידעתי יום מותי שמא היום אמות, ודאי פסח היה:
{טו}ק פירש שהבגדים היו בהם ציורין של כל מיני חיות, וכשלבשן נמרוד ויצא לשדה היו החיות סוברין שהוא חיה ובאין אצלו, ועשו הרג את נמרוד ולקחן:
{יט}ר דאם לא כן היה יעקב מדבר שקר ח”ו, ואם תאמר והלא עדיין היה משקר כיון שעשו מכר לו הבכורה ואיך אמר עשו הוא בכורך, ויש לומר דהוא לא לקחה מעשו אלא לענין עבודה, אבל הבכורה נשארה עדיין לעשו לענין נחלת פי שנים, ועוד יש לומר דעשו היה בכור ללידה וק”ל:
{כא}ש ואם תאמר והא יצחק היה מחזיק את עשו לצדיק גמור, ויש לומר דהיא הנותנת כיון שצדיק גמור הוא, לכך אינו מוציא שם שמים לבטלה, ואף על פי דכ”ש הוא ביעקב דהא היה מחזיקו יותר צדיק מעשו כדפרישית לעיל, מכל מקום סבר כיון שעשו אינו יכול ליזהר שלא ילך במקום טנופת מיזהר זהיר שלא להזכיר שם שמים יותר מיעקב, מפני שיעקב יושב אוהלים (לעיל כ”ה כ”ז) ולא בא למקום מטונף:
{כב}ת דאי כמשמעות אטביעות עינא דקלא קאי, מיד הוה ליה למימר כשאמר לו אנכי עשו בכורך, ועוד לעיל (פ’ י”ב) כשאמר לאמו אולי ימשני אבי, למה לא פחד שיכירו בטביעת קולו, אלא קולם היו שוים, לכן פירש שקאי על דברי תחנונים: א ואף על פי שהיה מחזיקו כצדיק גמור, מכל מקום אין זה מורה על רשעתו, כי יש הרבה בני אדם שדבריהם בלשון קנטוריא אף על פי שהם כשרים:
{כז}ב לפי שעשו חמד הבגדים האלו מנמרוד, ונמרוד ירשן מאדם הראשון, ואדם היה לובשן בגן עדן: ג ואשר ברכו ה’, שב אל השדה, כאילו אמר כריח השדה אשר נתן בו ה’ ריח טוב והוא שדה של תפוחים:
{כח}ד דקשה לרש”י למה כתיב ויתן בוי”ו, אלא פירוש ויתן לך, ואם יפסוק הברכה מפני החטא אפילו הכי יחזור ויתן, ופירוש זה היינו לפי מדרשם ז”ל, דלפי פשוטו מוסיף על ענין ראשון, רצה לומר נתן לך ברכה אחת, לכן קאמר ויתן לך עוד ברכה זו, והיכן מצינו לעיל שברכו, יש לומר מדכתיב (פ’ כ”ז) אשר ברכו ה’ שנתן לו הקב”ה ברכה, כי אשר ברכו ה’ שב אל בני הכתוב למעלה (שם) כאילו אמר ראה ריח בני אשר ברכו ה’ כריח השדה שנתן לו הקב”ה ריח טוב:
{כט}ה(ג”א), שלא רצה לתלות הקללה בעצמו לומר שבניו יהיו עבדים: ו כלומר יסורין וצרות שלהם באין תחילה, לפיכך יצחק הקדים קללות אוררים וכו’. והרמב”ן טען למה כתיב בפרשת לך (לעיל י”ב ג’) ואברכה מברכיך ומקללך אאר, ותירץ שהרי כתיב אחריו (שם) ונברכו וגו’ הרי גם קללות אוררים קודם לברכת מברכים, ואף על פי שבלעם אמר לישראל (במדבר כ”ד ט’) מברכיך ברוך וגו’, לא אמר זה אלא למה שהורגל לדבר עם הרשעים, אי נמי שהיה מברך אותם שיגיע להם כמעשה הרשעים שיהיה להם ג”כ תחילה שלוה כו’ וק”ל:
{ל}ז דאם לא כן שתי יציאות למה לי, אלא שזה יצא מאהל אביו, וזה יצא מן השדה ובא אל הבית. והרא”ם פירש דאך מיעט היציאה:
{לג}ח ואם כן לפי מדרש רז”ל יהיה פירוש של ויחרד אינו כמשמעו לשון תמיהה אלא פחד על פתיחת גיהנם, ואף על פי דלפי פשוטו נמי ויחרדו אינו לשון תמיהה אלא לשון חרדה, אלא רצה לומר דהחרדה היה כמשמעו על דבר המתמיה של מי איפוא, ולאפוקי לפי המדרש החרדה הוא הגיהנם: ט(ג”א), פירש מתחתיו תחת עשו כי עם יעקב נכנס גן עדן ועם זה גיהנם: י פירש שאינה מלה מורכבת מאיה ואיפה, רק הוא לשון בפני עצמו והוא משמש לכמה ענינים וכו’: כ דאם לא כן מכל למה לי: ל וקשה והלא קרא דויעקבני (פ’ ל”ו) הוא אחר פסוק גם ברוך יהיה, ונראה לי דבודאי עשו צעק מיד בקול רם מה עשה לי האח הזה, ויעקבני זה פעמים, ושמע אביו ואמר גם ברוך יהיה, והנה כשמוע עשו דברי אביו שאמר גם ברוך יהיה אחר שאמר ויעקבני זה פעמים ולא השגיח בו, אז אמר לו הכי קרא שמו יעקב, כלומר אני משיג שאהוב בעיניך עקיבתו ורמאותו, ומשום הכי קראתו יעקב לשון עתיד ולא עקב, שיעקבני פעמים, (מהרש”ל)מ דאם לא כן גם ברוך יהיה למה לי, הלא כבר ברכו:
{לה}נ דאם לא כן מאי ברוך יהיה:
{לו}ס שהוא מבואר ממה שכתוב אחריו (לקמן כ”ט ט”ו) ועבדתני חנם הגידה לי וגו’:
{לט}ע לאפוקי ממה שנאמר לעיל (פ’ כ”ח) מטל השמים ומשמני הארץ, דלעיל קאי אפירות הארץ, שהתבואה והפירות שבארצך יהיו שמנים וטובים, אבל כאן נאמר על המקום שיהיה המקום ממקום השמן שבארץ, וזה שנאמר מושבך ולא במושבך על כרחך שמורה על המקום שיושב שם, דאם לא כן קשה הא בירך את יעקב בברכת משמני הארץ:
{מ}פ(מהר”ן), ואם תאמר שלא נמצא שנתן יצחק ליעקב הברכות על תנאי, וי”ל דכתיב (לעיל פ’ כ”ח) ויתן לך האלהים, מלת האלהים משמע בדין שאם אתה ראוי וכו’:
{מא}צ אף על פי שהיה רשע, את זה לא עשה שיהא מצער את אביו, כי היה נוהג בו כבוד באביו, והא ראיה ממה שנאמר (לקמן כ”ח ח’) וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו וגו’:
{מב}ק ואם תאמר והלא גם לפי המדרש הוא לשון תנחומין, י”ל דהכי פירושו אם באנו לפרש מלשון המדרש שהוא לשון תנחומין ואינו לשון מחשבה, אז תוכל לפרשו שמתנחם על הברכות בהריגתך, ואין צריך לפרשו על כוס תנחומין:


תולדות פרק-כח

{ב}ר לאו דוקא כל תיבה, דלא נמצא כלל זה אלא דוקא בשמות המקומות והארצות, כמו בבלה, חברונה, וקצת בכלים, המזבחה:
{ג}ש דאם לא כן מה ענין זה השם לכאן:
{ד}ת דאם לא כן ויתן לך ברכת אברהם מיבעי ליה, לא את ברכת אברהם דמשמע שנטלה ממנו ונתנה לזה, ומה שלא פירש ברכת אברהם לירושת הארץ שיזכה בה הוא יותר מכל שאר בניו, משום דירושת הארץ מתנה היא ולא ברכה, (הרא”ם):
{ה}א(קצ”מ), יש מקשים מה בא להודיענו שאינו יודע, אם לא יודע ישתוק, וי”ל דרש”י ידע שיש לישב בכמה אנפי כפירושי המפרשים וע”ש, אבל לא ידע איזה הוא אמיתי לישב הפשיטות של מקרא, ועיין בצד”ל:
{ט}ב וקשה דמאי שנא דנקט הכא עבר ולעיל גבי לדרוש את ה’ (כ”ה כ”ב ד”ה ותלך), נקט שם, וגבי ויתרוצצו (שם) נקט שם ועבר, וי”ל דכיון שנקט סתם ויתרוצצו ללמד ולהורות דכשהלכה אצל בתי מדרשות היה יעקב מפרכס לצאת ושם ועבר שתי מדרשות היו, דכתיב (לעיל כ”ה כ”ז) ויעקב איש תם יושב אוהלים, ופירושו מסתמא על שניהם נאמר, וגבי ותלך לדרוש את ה’, הואיל והלכה אל אחד ודאי הלכה לשם דהוא היה אבי אביו של עבר והיה גדול ממנו, ומה שנקט הכא עבר לבד משום דשם כבר מת היה באותה שעה:

קרדיט: סדר שפתי חכמים על פרשת תולדות שייך ל”תורת אמת”.

פוסטים נוספים באתר

שניים מקרא ואחד תרגום על התורה | פרשת יהדות
שניים מקרא ואחד תרגום – תולדות

{יט} וְאֵלֶּה תּֽוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָֽק:  מ  וְאֵלֶּה תּֽוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָֽק:  ת  וְאִלֵּין תּוּלְדַת יִצְחָק בַּר אַבְרָהָם אַבְרָהָם אוֹלִיד יָת יִצְחָק:

קרא עוד »
דעת זקנים על התורה | פרשת יהדות
דעת זקנים על פרשת תולדות

{כא}ויקרא שמה שטנה. כלו’ מן הראשון אקראי הוא אבל מזה ודאי שטנה הוא:{כו}ואחוזת מרעהו. כתרגומו וסיע’ מרחמוהי חבורה מאוהביו. וי”א אחוזת שם אדם וכן מוכיח המסרה שנמסר

קרא עוד »
כלי יקר על התורה | פרשת יהדות
כלי יקר על פרשת תולדות

{יט}ואלה תולדות יצחק בן אברהם. אע”פ שאמר שהיה בן אברהם מ”מ הוצרך לומר אברהם הוליד את יצחק, לפי שנאמר בישמעאל בן אברהם אשר ילדה הגר המצרית (שם

קרא עוד »
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
מאמרים חדשים שעלו לאתר
פרשת וישלח | פרשת יהדות
פרשת וישלח

פרשת וישלח פרשת וישלח – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק לב’ ראשון ד וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל עֵשָׂו אָחִיו,

הלכות שבת הגדול | פרשת יהדות
הלכות שבת הגדול

הלכות שבת הגדול שבת הגדול היא שבת שלפני פסח שקוראים אותו שבת הגדול בפני הנס שנעשה בו. התוספות בשבת דף פז‘ מביא בשם ספר שמות

הלכות עונג שבת | פרשת יהדות
הלכות עונג שבת

הלכות עונג שבת הדין שנקרא עונג שבת הוא דין לכבד את השבת בכל דבר שעל ידי זה השבת תהיה מפוארת ומכובדת, כגון לענג את השבת

פרשת ויצא | פרשת יהדות
פרשת ויצא

פרשת ויצא פרשת ויצא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק כח’ ראשון י וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה. יא

פרשת תולדות | פרשת יהדות
פרשת תולדות

פרשת תולדות פרשת תולדות – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק כה’ ראשון יט וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן אַבְרָהָם: אַבְרָהָם, הוֹלִיד

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות