היהדות החרדית

היהדות החרדית הוא כינוי למגזר יראי ה', הציבור היהודי אורתודוקסי, שאנשיו מקפידים לשמור על אורח חיים תורני ושמרני, תוך הקפדה מירבית על שמירת מצוות ומנהגי התורה. במקורה, התפתחה התנועה החרדית כתגובה לתהליכי המודרנה, ההשכלה והחילון, שפשו בעם היהודי בעת החדשה, ומטרתה הייתה לחזק את האחיזה בדת במקום בו רבו המחלישים.
ל”חרדיות” זו היו שותפים הרבנים והמנהיגות הדתית מכל העדות והקהילות של כל גלויות ישראל בעולם. כך גם באמצע המאה ה-19 כאשר החלה להתפתח הציונות האידיאולוגית, ששאפה להפוך את עם ישראל מ”עם” ל”לאום”, שללו אותה בתוקף כל אנשי המנהיגות הדתית, כולל אלו שלימים נתפסו כמנהיגי הציונות הדתית.

חילוקי דעות בתוך המנהיגות הדתית

לאחר הקונגרס הציוני כאשר התפתחה הציונות המדינית בראשות הרצל, זו שטענה שיש להקים ליהודים בית בארץ ישראל, החלו להתפתח חילוקי דעות בתוך המנהיגות הדתית, שנחלקה לשלוש דעות עיקריות: 

• אלו שראו בהקמת מדינה יהודית ראשית צמיחת גאולתנו
• אלו שראו בה איסור חמור מן התורה ועל כן סברו שאין לשתף עמה פעולה כלל
• ואלו שנקטו עמדת ביניים וראו במדינה גורם נייטרלי שמעשיו יקרבוהו או מעשיו ירחקוהו. 

עם היות החזון למציאות ולקראת הקמתה בפועל של מדינת ישראל, גברה המחלוקת והחל פילוג של ממש בקהילה הדתית. תומכיו של הגרא”י קוק זצ”ל שמלבושו החיצוני היה כשל אדמו”ר חסידי ודעותיו ההלכתיות היו לעיתים אף מחמירות מאלו של הרבנים החרדים, הקימו את החברה הדתית-לאומית מתוך רצון לשלב בין הציונות והחיים במדינת ישראל לבין שמירה על הדת. תומכיו של האדמו”ר מסאטמר ובני היישוב הישן בירושלים, הובילו את הקו שראה במדינה עבירה, והתנגד לה בכל תוקף גם בפעולות אקטיביות, בעוד החזון איש, הרב מבריסק וממשיך דרכם הרב ש"ך, הובילו את הקו שראה במדינה דבר נייטרלי שיש לבחון אותו על פי מעשיו בהקשר לדת. על פי גישה זו, תמיכתה של המדינה בקיום התורה והמצוות מאפשרת לשתף עמה פעולה, בעוד שאם יהיו שאיפותיה לחלן את העם, יש להילחם בה מלחמת חורמה. 

המנהיגות החרדית כיום

בעבר, כשהחברה החרדית כשהיא הייתה קטנה במספר, הייתה מנהיגות מרכזית שנתנה את הטון והשפיעה על התנהלותם של פלגיה.
כיום, המנהיגות החרדית מורכבת מתתי-קבוצות שכל אחת מהן שמה דגש על מרכיב אחר של החרדיות. אינה דומה חרדיות ליטאית ישראלית, השמה דגש על עיסוק מסיבי בלימוד התורה בשיטת בריסק ורואה ערך עליון בלמדנות ובעיון, לזו האמריקאית-ליטאית הרואה ערך בשילוב תורה עם דרך ארץ תוך דגש על יראת שמיים וקירוב הבריות.
איננה דומה האוריינטציה החסידית, הרואה ערך בקירוב רגשי להקב”ה גם במחיר הזנחה מסויימת של פסיקה הלכתית קונקרטית, לזו הספרדית השמה דגש על בקיאות תלמודית ולימוד “אליבא דהלכתא”. אינה דומה החרדיות החב”דית הרואה ערך בקידום הטכנולוגיה והמודרנה כדי להשתמש בהם להפצת היהדות ובחשיפה לכל חלקי העם היהודי בכל פזורותיו על פני הגלובוס, לזו של פלגים חרדיים אחרים המקדשים את ההסתגרות מפני המודרנה ומנסים בכל דרך להתבדל מחשיפה לפלגים אחרים.  יש שוני בין הקבוצות החרדיות למיניהן, אך למרות הכל אנו עדים למספר נקודות משותפות ביניהן.

נקודות משותפות למרבית הקהילות החרדיות

בכל הקהילות החרדיות ללא יוצא מן הכלל יש כמה ערכי יסוד משותפים, שאין עליהן עוררין: 

נאמנות לתורת ישראל ולבורא עולם

היהדות החרדית דוגלת בשמירה על ההלכה "קלה כבחמורה". החזון אי"ש שהיה ממעצבי החינוך התורני הוביל השקפה לפיה יש ללכת עם האמת על כל דקדוקיה. מטרת העל של היהדות החרדית היא להשקיע בלימוד התורה ומצוותיה, במטרה להוציא בוגרים יראי שמיים ושומרי מצוות בשלמות ובתמימות.

ציות לגדולי הדור

ביהדות החרדית מהווים גדולי הדור (הנקראים גם גדולי ישראל), כלומר הרבנים והאדמו"רים הבולטים והמשפיעים ביותר, את הסמכות העליונה הן בנוגע להתנהלות ציבורית שוטפת, והן ביחס להתנהלות הפרט. עקרון זה נקרא בשם "דעת תורה". בין גדולי הדור המוכרים בדורות האחרונים: החזון אי"ש, הסטייפלר, הרב יהודה לייב שטיינמן זצ"ל ועוד.

התבדלות מהכלל

היהדות החרדית בכללותה מאופיינת בהתבדלות מהציבור הכללי, במטרה לשמר עצמה מפני חדירת ערכים שאינם מקובלים עליה. רבים מהציבור החרדי יראי ה' מקפידים לגור בקהילות סגורות ושמורות במקומות שונים בארץ ובחו"ל, לשלוח את ילדיהם למערכת חינוך ייעודית (בית יעקב, "חיידר", ישיבה וכן הלאה) ולהמנע מצריכת תרבות ותקשורת שאינה חרדית.

ערכי הצניעות

אחד מהערכים המרכזים ביהדות בכלל ובחברה החרדית בפרט היא הצניעות, אשר מתייחסת לרוב ליחסי גברים ונשים, מתוך מטרה למנוע יחסים אסורים על פי התורה. החברה החרדית שומרת על הפרדה מחמירה, וכן על לבוש צנוע במיוחד בקרב הנשים. בחוקי הצניעות, מסתמכים על הפסוק "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה", כאשר הפירוש הוא שאין לאישה להבליט את עצמה לעין כל, אלא להיות נסתרת, שמורה ומוגנת, באשר היא בתו של מלך מלכי המלכים, הקב"ה.

משפחה ברוכה

המשפחה החרדית הטיפוסית היא בדרך גדולה יותר ממשפחה מהציבור הכללי, מתוך אמונה כי הולדת ילדים היא מצוה חשובה, שאין שווה לערכה. ("פרו ורבו ומלאו את הארץ").

לבוש מיוחד

היהדות החרדית מתאפיינת בין היתר גם בלבוש אירופאי מודרני: חליפה קצרה, חולצה לבנה מכופתרת וכובע. ישנה הקפדה על לבוש בשחור ולבן המזכיר את המחצית הראשונה של המאה ה-20.
בקרב נשים נשואות, יש להקפיד על מצוות כיסוי שערות הראש, ולכן רבות מקפידות לחבוש פאה נוכרית או מטפחת. בחלק מהקהילות, יש נשים שנוהגות לגלח את שיער ראשן לאחר החתונה, ולאחר מכן לחבוש על הקרקפת פאה או מטפחת.