משניות ידיים | פרשת יהדות

משניות ידיים

מסכת ידיים באותיות ברורות וגדולות.

א. מרביעית נותנין לידיים לאחד, אף לשניים; מחצי לוג, לשלושה ולארבעה; מלוג, לחמישה ולעשרה ולמאה. רבי יוסי אומר, ובלבד, שלא יפחות לאחרון שבהן מרביעית. מוסיפין על השניים, ואין מוסיפין על הראשונים.

ב. בכל הכלים נותנין לידיים, אפילו בכלי גללים, ובכלי אבנים, ובכלי אדמה. אין נותנין לידיים, לא בדופנות הכלים, ולא בשולי המחץ, ולא במגופת החבית. ולא ייתן לחברו בחופניו מפני שאין ממלאין, ואין מקדשין, ואין מזין מי חטאת, ואין נותנין לידיים, אלא בכלי. אין מצילין בצמיד פתיל אלא כלים, שאין מצילין מיד כלי חרס אלא כלים.

ג. המים שנפסלו משתיית הבהמה בכלים, פסולין; ובקרקעות, כשרין. נפל לתוכן דיו, קומוס, וקלקנתוס, ונשתנו מראיהן פסולין. עשה בהן מלאכה, או ששרה בהן פתו פסולין. שמעון התבני אומר, אפילו נתכוון לשרות בזה, ונפל לשני כשרין.

ד. הדיח בהן כלים, או שמיחה בהן את המידות פסולין. הדיח בהן כלים מודחים, וחדשים כשרין; רבי יוסי פוסל בחדשים.

ה. המים שהנחתום מטביל בהן את הגלוסקין, פסולין; ושהוא מדיח את ידיו בהן, כשרין. הכול כשרין ליתן לידיים, אפילו חירש שוטה וקטן. ומניח חבית בין ברכיו, ונוטל. מטה החבית על צידה, ונוטל. והקוף נוטל לידיים. רבי יוסי פוסל בשני אלו.

א. נטל לידו אחת משטיפה אחת, ידו טהורה; לשתי ידיו משטיפה אחת, רבי מאיר מטמא, עד שייטול מרביעית. נפל כיכר של תרומה, טהור; רבי יוסי מטמא.

ב. נטל את הראשונים למקום אחד, ואת השניים למקום אחד, ונפל כיכר של תרומה על הראשונים, טמא; ועל השניים, טהור. נטל את הראשונים ואת השניים למקום אחד, ונפל כיכר של תרומה טמא. נטל את הראשונים, ונמצא על ידיו קיסם או צרור ידיו טמאות: שאין המים האחרונים מטהרין, אלא המים שעל גבי היד. רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל שהוא מבריית המים, טהור.

ג. הידיים מיטמאות ומיטהרות, עד הפרק. כיצד: נטל את הראשונים עד הפרק, והשניים חוץ לפרק, וחזרו ליד טהורה; נטל את הראשונים ואת השניים חוץ לפרק, וחזרו ליד טמאה. נטל את הראשונים לידו אחת, ונמלך ונטל את השניים לשתי ידיו טמאות; נטל את הראשונים לשתי ידיו, ונמלך ונטל את השניים לידו אחת ידו טהורה. נטל לידו אחת, ושיפשפה בחברתה טמאה; בראשו, או בכותל טהורה. נוטלין ארבעה חמישה זה בצד זה, או זה על גבי זה ובלבד שירפה, שיבואו בהם המים.

ד.  ספק נעשה בהן מלאכה, ספק לא נעשה בהן מלאכה, ספק יש בהן כשיעור, ספק שאין בהן, ספק טמאין, ספק טהורין ספקן טהור: מפני שאמרו, ספק הידיים ליטמא ולטמא וליטהר, טהור. רבי יוסי אומר, ליטהר, טמא. כיצד: היו ידיו טהורות, ולפניו שני כיכרים טמאין, ספק נגע, ספק לא נגע, היו ידיו טמאות, ולפניו שני כיכרים טהורין, ספק נגע, ספק לא נגע, היו ידיו אחת טמאה ואחת טהורה, ולפניו שני כיכרים טהורין, נגע באחד מהן, ספק בטמאה נגע ספק בטהורה נגע, היו ידיו טהורות, ולפניו שני כיכרות אחד טמא ואחד טהור, נגע באחד מהן, ספק בטמא נגע וספק בטהור נגע, היו ידיו אחת טמאה ואחת טהורה, ולפניו שני כיכרים אחד טמא ואחד טהור, נגע בשתיהן, ספק טמאה בטמא וטהורה בטהור או טמאה בטהור וטהורה בטמא הידיים כמות שהיו, והכיכרים כמות שהיו.

א. המכניס ידיו לבית המנוגע ידיו תחילה, דברי רבי עקיבא; וחכמים אומרים, ידיו שניות. כל המטמא בגדים בשעת מגעו מטמא את הידיים להיות תחילה, דברי רבי עקיבא; וחכמים אומרים, להיות שניות. אמרו לו לרבי עקיבא, באיכן מצינו שהידיים תחילה בכל מקום. אמר להן, וכי היאך אפשר להיות תחילה אלא אם כן נטמא גופו, חוץ מזה. האוכלין והכלים שנטמאו במשקין מטמאין את הידיים להיות שנייות, דברי רבי יהושוע. וחכמים אומרים, את שנטמא באב הטומאה, מטמא את הידיים; בוולד הטומאה, אינו מטמא את הידיים. אמר רבן גמליאל, מעשה באישה אחת שבאת לפני אבא, ואמרה לו, נכנסו ידיי לאוויר כלי חרס. אמר לה, במה הייתה טומאתו, ולא שמעתי מה אמרה לו. אמרו חכמים, מבואר הדבר, את שנטמא באב הטומאה, מטמא את הידיים; בוולד הטומאה, אינו מטמא את הידיים.

ב. כל הפוסל את התרומה, מטמא את הידיים להיות שניות. והיד מטמא את חברתה, דברי רבי יהושוע; וחכמים אומרים, אין שני עושה שני. אמר להן, והלוא כתבי הקודש שניים, מטמאין את הידיים. אמרו לו, אין דנין דברי תורה מדברי סופרים, ולא דברי סופרים מדברי תורה, ולא דברי סופרים מדברי סופרים.

ג. רצועות תפילין עם התפילין, מטמאות את הידיים; רבי שמעון אומר, רצועות תפילין, אינן מטמאות את הידיים.

ד. גליון שבספר, שמלמעלן ושמלמטן שבתחילה ושבסוף מטמא את הידיים; רבי יהודה אומר, שבסוף אינו מטמא, עד שיעשה לו עמוד.

ה. ספר שנמחק, ונשתייר בו שמונים וחמש אותיות כפרשת “ויהי בנסוע הארון” מטמא את הידיים; מגילה שכתוב בה שמונים וחמש אותיות כפרשת “ויהי בנסוע הארון”, מטמא את הידיים. כל כתבי הקודש, מטמאין את הידיים; שיר השירים וקהלת, מטמאין את הידיים.

ו. רבי יהודה אומר, שיר השירים, מטמא את הידיים; וקהלת, מחלוקת. רבי יוסי אומר, קהלת, אינה מטמא את הידיים; ושיר השירים, מחלוקת. רבי שמעון אומר, קהלת מקולי בית שמאי, ומחומרי בית הלל. אמר רבי שמעון בן עזאי, מקובל אני מפי שבעים ושניים זקנים, ביום שהושיבו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה, ששיר השירים וקהלת מטמאין את הידיים. אמר רבי עקיבא, חס ושלום: לא נחלק אדם מישראל בשיר השירים שלא תטמא את הידיים, שאין העולם כולו כדאי ביום שניתנה בו שיר השירים לישראל שכל הכתובים קודש, ושיר השירים קודש קודשים; ואם נחלקו, לא נחלקו אלא על קהלת. אמר רבי יוחנן בן ישוע בן חמיו של רבי עקיבא, כדברי בן עזאי, כן נחלקו וכן גמרו.

א. בו ביום נמנו וגמרו על עריבת הרגליים, שהיא משני לוגין ועד תשעת קבין שנסדקה שהיא טמאה מדרס: שרבי עקיבא אומר, עריבת הרגליים, כשמה.

ב. בו ביום אמרו, כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין, אלא שלא עלו לבעלים משום חובה: חוץ מן הפסח ומן החטאת הפסח, בזמנו; והחטאת, בכל זמן. רבי אליעזר אומר, אף האשם: הפסח, בזמנו; והחטאת והאשם, בכל זמן. אמר רבי שמעון בן עזאי, מקובל אני מפי שבעים ושניים זקן, ביום שהושיבו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה, שכל הזבחים הנאכלין שנזבחו שלא לשמן כשרין, אלא שלא עלו לבעלים משום חובה: חוץ מן הפסח ומן החטאת. ולא הוסיף בן עזאי אלא העולה, ולא הודו לו חכמים.

ג. בו ביום אמרו, עמון ומואב מה הם בשביעית. גזר רבי טרפון, מעשר עני; וגזר רבי אלעזר בן עזריה, מעשר שני. אמר רבי ישמעאל, אלעזר בן עזריה, עליך ראיה ללמד, שאתה מחמיר שכל המחמיר, עליו הראיה ללמד. אמר לו רבי אלעזר בן עזריה, ישמעאל אחי, אני לא שניתי מסדר השנים; טרפון אחי שינה, ועליו ראיה ללמד. השיב רבי טרפון, מצריים חוצה לארץ, ועמון ומואב חוצה לארץ מה מצריים מעשר עני בשביעית, אף עמון ומואב מעשר עני בשביעית. השיב רבי אלעזר בן עזריה, בבל חוצה לארץ, ועמון ומואב חוצה לארץ מה בבל מעשר שני בשביעית, אף עמון ומואב מעשר שני בשביעית. אמר רבי טרפון, מצריים מפני שהיא קרובה, עשאוה מעשר עני, שיהו עניי ישראל נסמכין עליה בשביעית אף עמון ומואב שהן קרובין, נעשים מעשר עני, שיהו עניי ישראל נסמכין עליהן בשביעית. אמר לו רבי אלעזר בן עזריה, הרי אתה כמהנן ממון, ואין אתה אלא כמפסיד נפשות: קובע אתה את השמיים מלהוריד טל ומטר, שנאמר “היקבע אדם אלוהים כי אתם קובעים אותי ואמרתם במה קבענוך; המעשר והתרומה”. השיב רבי טרפון. אמר רבי יהושוע, הריני כמשיב על דברי טרפון אחי, אבל לא לעניין דבריו: מצריים מעשה חדש ובבל מעשה ישן, והנידון שלפנינו מעשה חדש; יידון מעשה חדש ממעשה חדש, ואל יידון מעשה חדש ממעשה ישן. מצריים מעשה זקנים, ובבל מעשה נביאים, והנידון שלפנינו מעשה זקנים; יידון מעשה זקנים ממעשה זקנים, ואל יידון מעשה זקנים ממעשה נביאים. נמנו וגמרו, עמון ומואב מעשר עני בשביעית. וכשבא רבי יוסי בן דורמסקית אצל רבי אליעזר ללוד, אמר לו, מה חידוש היה לכם בבית המדרש היום. אמר לו, נמנו וגמרו, עמון ומואב מעשר עני בשביעית. בכה רבי אליעזר ואמר “סוד ה’ ליראיו; ובריתו להודיעם”; צא והודיעם ואמור להם, אל תחושו למניינכם מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי, ששמע מרבו, ורבו מרבו הלכה למשה מסיני, שעמון ומואב מעשר עני בשביעית.

ד. בו ביום בא יהודה גר עמוני, ועמד לפניהם בבית המדרש, ואמר להם, מה אני לבוא בקהל. אמר לו רבן גמליאל, אסור אתה; אמר לו רבי יהושוע, מותר אתה. אמר לו רבן גמליאל, הכתוב אומר “לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה’: גם דור עשירי”. אמר לו רבי יהושוע, וכי עמונים ומואבים במקומן הן עומדין; והלוא כבר עלה סנחריב מלך אשור ובילבל את כל האומות, שנאמר “ואסיר גבולות עמים ועתודותיהם שושתי ואוריד כאביר יושבים”. אמר לו רבן גמליאל, הכתוב אומר “ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון”; כבר חזרו. אמר לו רבי יהושוע, הכתוב אומר “ושבתי את שבות עמי ישראל”; ועדיין לא שבו. והתירוהו לבוא בקהל.

ה. תרגום שבעזרא ושבדניאל, מטמא את הידיים. תרגום שכתבו עברית, ועברית שכתבו תרגום וכתב עברי אינו מטמא את הידיים. לעולם אינו מטמא, עד שיכתבנו אשורית על העור ובדיו.

ו. אומרין צדוקין, קובלין אנו עליכם פרושים: שאתם אומרים, כתבי הקודש מטמאין את הידיים, ספרי המירם אינן מטמאין את הידיים. אמר רבן יוחנן בן זכאי, וכי אין לנו על הפרושים אלא זו בלבד: הרי הן אומרין, עצמות חמור טהורים, ועצמות יוחנן כהן גדול טמאים. אמרו לו, לפי חיבתן, היא טומאתן, שלא יעשה אדם עצמות אביו ואימו, תורבדות. אמר להן, אף כתבי הקודש, חיבתן היא טומאתן; וספרי המירם שאינן חביבין, אינן מטמאין את הידיים.

ז. אומרין צדוקין, קובלין אנו עליכם פרושים: שאתם מטהרין את הניצוק. אומרין פרושין, קובלין אנו עליכם צדוקין: שאתם מטהרין את אמת המים הבאה מבית הקברות. אומרין צדוקין, קובלין אנו עליכם פרושים: מה אם שורי וחמורי שאיני חייב בהן מצוות, הריני חייב בנזקן; עבדי ואמתי שאני חייב בהן מצוות, אינו דין שאהא חייב בנזקן. אמרו להם, לא, אם אמרתם בשורי וחמורי, שאין בהן דעת תאמרו בעבדי ואמתי, שיש בהן דעת, שאם אקניטנו, ילך וידליק גדישו של אחר ואהא חייב לשלם.

ח. אומר מין גלילי, קובל אני עליכם פרושים: שאתם כותבין את המושל עם משה בדף. אומרין פרושין, קובלין אנו עליכם מין גלילי: שאתם כותבין את המושל עם השם, ולא עוד אלא שאתם כותבין את המושל מלמעלן ואת השם מלמטן, שנאמר “ויאמר פרעה מי ה’ אשר אשמע בקולו”. וכשלקה, מהו אומר “ה’ הצדיק ואני ועמי הרשעים”.

משניות נוספות בסדר טהרה

משניות עוקצים | פרשת יהדות

משניות עוקצים

משניות עוקצים המלא לקריאה באותיות גדולות וברורות.

משניות כלים | פרשת יהדות

משניות כלים

משניות כלים המלא לקריאה באותיות גדולות וברורות.

משניות אוהלות | פרשת יהדות

משניות אוהלות

משניות אוהלות המלא לקריאה באותיות גדולות וברורות.

אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
מאמרים חדשים שעלו לאתר
פרשת האזינו | פרשת יהדות
פרשת האזינו

פרשת האזינו פרשת האזינו המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק לב’ ראשון א הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה; וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי

הלכות ערב שבת | פרשת יהדות
הלכות ערב שבת

הלכות ערב שבת השו”ע בסימן רנ’ סעיף א’ כותב: ישכים בבוקר ביום שישי להכין צרכי שבת מסביר המשנה ברורה דכתיב: והיה ביום השישי והכינו את

הלכות נרות שבת | פרשת יהדות
הלכות נרות שבת

הלכות נרות שבת נרות שבת עניינם הוא משום שלום בית. והפירוש: בעבר, לא היו מנורות ואורות כמו היום ולכן כדי שיהיה אור בבית היו מדליקים

פרשת וילך | פרשת יהדות
פרשת וילך

פרשת וילך פרשת וילך המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק לא’ ראשון א וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה,

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות