שושלת מלכי ישראל החלה מהמלך הראשון שמלך על שנים עשר שבטי ישראל, הלא הוא שאול המלך. שאול בן קיש, הומלך על עם ישראל על אף היותו משבט בנימין, ולא משבט יהודה שהובטח לו שימלוך על ישראל. מדוע?
כיוון שכאשר נפגש עשו עם בני יעקב אבינו, השתחוו לו כל בניו מלבד בנימין (שטרם נולד באותה העת). לכן זכה שמלך יוצא חלציו ישלח למשימה הכה חשובה- למחות את זכר עמלק.
תחילה מובא בפסוקים כי שאול המלך היה נחבא אל הכלים: כלומר התבייש ולא היה מעוניין להתייצב במעמד ההמלכה (בהמשך נבין כיצד בביישנותו והססנותו היה טעם לפגם), אך לבסוף שמואל הנביא ממליך אותו למלך, ומצווה עליו להלחם מול האויב: עמלק, ולמחות אותו ללא כל רחמים.
טקס ההמלכה של שאול המלך
שאול נשלח בפקודת אביו לחפש אתונות שאבדו. לאחר מסע כושל באזור נחלת בנימין, מציע נער שאול להעזר בנביא שמתגורר בעיר קרובה, שיוכל לסייע בייעוץ לגבי מיקום האתונות. בחברה היהודית באותה תקופה, היו בנמצא נביאים רבים.
כל כך רבים, שהגמרא בעצמה מציינת כי מזמן משה עד לחורבן בית ראשון היו למעלה ממיליון נביאים(!). לכן, מתבקש ששאול ישלח להתייעץ עם נביא.
מדובר בסיפור מוזר, כי בזמן ששאול מגיע אל הנביא הגדול ביותר שחי באותה תקופה (שמואל), ומברר היכן האתונות שלו, הנביא עונה לו ובדרך אגב ממליך אותו למלך…
הקב"ה מצווה על הנביא שמואל, למשוח למלך את שאול, וכאשר שאול מגיע לבקש את עצתו, שמואל מזמין אותו לאכול איתו יחד את סעודתו.
בבוקר שלמחרת, משח שמואל את שאול למלך בסתר על גג בקצה העיר, וניבא על שלושה אירועים ייחודיים שיתרחשו עמו בדרך חזרה.
חלק מהעם אינו מסכים למהלך
לא כל עם ישראל מזדהה עם המהלך המפתיע, וחלקו בז ולועג לשאול. שאול המלך שומע את הגידופים ושותק, משום שהיה אדם ענו מאוד.
הקב"ה מצווה את שאול למחות את זכר עמלק, כפי שמובא בפסוקים בספר שמואל א': "וְעַתָּה שְׁמַע לְקוֹל דִּבְרֵי ה': כּה אָמַר ה' צְבָקוֹת פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל…עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לו,ֹ וְלֹא תַחְמל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר".
שאול מצווה להלחם ולמחות את זכרו של עמלק, אך הוא חס על אגג, מלך עמלק ועל צאנו, ובכך עמלקים רבים ניצלים.
כתוצאה מכך, שמואל מודיע לשאול המלך בציווי ה', שמשום שפעל ברחמים במקום שאינו נצרך, המלוכה תלקח ממנו.
רוח רעה שורה על שאול
המלוכה סרה משאול ועוברת לדוד המלך, ובמקביל שורה על שאול "רוח רעה", כפי שצוין בפסוקים:"וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו וַתִּצְלַח רוּחַ ה' אֶל דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ הָרָמָתָה: וְרוּחַ ה' סָרָה מֵעִם שָׁאוּל וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ רָעָה מֵאֵת ה'" (שמואל א' ט"ז, י"ג-י"ד).
בעל ה"ילקוט מעם לועז" (שמואל א', עמ' ר"א) מבאר כי הכוונה ב"רוח רעה" היא מחלת המלנכוליה, העצבות.
עבדיו של שאול המלך יודעים כי דוד בן ישי יודע לנגן היטב ומציעים לשאול לקרוא לדוד שינגן לו במטרה להטיב לו ע"י שמיעת הניגון המסוגל להטיב עם נפש האדם – כך אכן קורה ודוד מוצא חן בעייני שאול לא רק בזכות ניגונו אלא גם בזכות אישיותו ומעלותיו.
מיכל עומדת בין שאול לבין דוד
דוד המלך מביס את גוליית, וכתוצאה מכך שאול ממנה אותו לשר המלחמה. העם אוהד את דוד ומהלל אותו באומרו: "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו" (שמואל א' י"ח, ז'). שאול המלך מפתח עוינות כלפי דוד המלך ומציע לו לצאת למלחמה בתמורה שיישא לאישה את בתו, מרב, בתקווה שיפול במלחמה. דוד מסרב להצעה, ושאול בתגובה לכך מציע לדוד את בתו השניה, מיכל. דוד מסכים להצעתו של שאול, ונושא לאישה את מיכל. בעוד שאול מנסה להרוג את דוד המלך, מיכל מסייעת לבעלה להנצל, ומבריחה אותו. לימים נהרג שאול המלך, כאשר הסיבה העיקרית היא השגיאה הגורלית שעשה: חמל על אגג ועל צאנו.
כיצד בגלל עבירה אחת נענש שאול בעונש מר כל כך?
נשאלת השאלה- כיצד שאול המלך נכשל בעבירה אחת ונענש בעונש חמור כל כך: מיתה ואובדן מלכותו, ואילו דוד יורשו, חטא במספר חטאים ולא נענש בעונש כה חמור כמו עונשו של שאול?
מסבירה הגמרא: משום ששאול חטא כלפי מלכותו וכלפי הקב"ה כמלך, חטאים שאין עליהם תשובה, ואילו דוד המלך עשה תשובה מחטאים שכל אדם עלול להכשל בהם, ולאו דווקא מצד היותו מלך. השגיאה בה שגה שאול המלך היתה שגיאה גורלית ואינה נסלחת. לא ניתנה לו הזדמנות שניה, משום שמדובר במלך ישראל.
למרות חטאיו, במותו דוד מעיד על צדקותו ומידותיו הטובות של שאול: "בן שנה שאול במלכו, ושתי שנים מלך על ישראל", כל תקופת מלכותו של שאול היתה שנתיים, ומובא שהיה "בן שנה במלכו", אמר רב הונא: "כבן שנה, שלא טעם טעם חטא", וכן אמרו בירושלמי מסכת ביכורים (פרק ג הלכה ג) על הפסוק הנ"ל, וכי בן שנה היה? אלא שנמחלו לו כל עוונותיו כתינוק בן שנה.
