להלכה: זמן הדלקת נרות חנוכה לכתחילה, מנהג השולחן ערוך ובני ספרד וחלק מבני אשכנז (הנוהגים כמנהג חזו"א) להדליק כרבע שעה לכעשרים דקות לאחר השקיעה, שהוא זמן צאת הכוכבים.
מאידך הנוהגים כדעת הגר"א וכך מנהג אנשי ירושלים ובני אשכנז, להדליק מיד בשקיעת החמה, וכל אחד כמנהג אבותיו ורבותיו.
בדיעבד מי שלא יהיה בביתו בזמן הדלקה יכול להקדים את הדלקת נרות חנוכה לזמן פלג המנחה, שהוא שעה ורבע קודם צאת הכוכבים, אמנם אם הקדים והדליק כשעה ורבע קודם השקיעה, נראה שיצא ידי חובה.
בביאור הדברים:
דעות הסוברים שזמנו צאת הכוכבים
השולחן ערוך (סימן תרע"ב) אין מדליקים נר חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם סוף שקיעתה, ולא מאחרים ולא מקדמים. וכך הם דעת הטור והרא"ש (פרק א' דתענית).
זמן סוף שקיעת החמה, כתב המשנה ברורה (שם) היינו זמן צאת הכוכבים, שאז העם עוברים ושבים ורואים בביתו ואיכא פרסומי ניסא.
וכך נהגו בני ספרד כדעת מרן השולחן ערוך, ומתי זמנו הוא, כתב האור לציון (חלק ד' פרק מ"ג אות א') שזמנו לכתחילה כרבע שעה – עשרים דקות לאחר שקיעת החמה, המופיע בלוחות זמנים.
וכך כתב הילקוט יוסף (שם הלכה א') זמן הדלקת נרות החנוכה הוא בצאת הכוכבים, שהוא כרבע שעה אחר שקיעת החמה, לא מאחרים ולא מקדימים.
וכך היה מנהג החזו"א בספר חוט שני (חנוכה עמוד שי"ח נר חנוכה עמוד י"א) להדליק כעשרים דקות לאחר השקיעה, וכך היה מנהג בעל האמרי אמת והבית ישראל מגור (שו"ת תשובות והנהגות חלק ב' סימן של"ד).
ובטעם מנהגו של החזו"א ביאר החוט השני (שם) שבאופן זה יוצאים ידי כל השיטות, שהרי לדעת הגאונים זמן זה הוא צאת הכוכבים, ולדעת רבנו תם זמן זה הוא תחילת השקיעה השנייה, ואפילו לסוברים שצריך להדליק בתחילת השקיעה הראשונה, מכל מקום כל שהדלקה תוך חצי שעה לשקיעה יוצאים ידי חובה לשיטתם.
הגרי"י קניבסקי (אורחות רבנו חלק ג' עמוד י"ד) שהטעם שהחזו"א לא הדליק בשקיעת החמה הוא משום ששרגא בטיהרא מאי אהני (מה מועיל להדליק נר שעדיין אור בחוץ), ומשום כך כתב שאם רואים שכבר חשוך כגון ביום המעונן, אפשר להדליק קצת קודם לכן.
דעות הסוברים שזמנו שקיעת החמה
הביאור הלכה (ד"ה עם סוף שקיעתה) ברשב"א ור"ן משמע להדיא שהוא תחילת השקיעה, (אלא משמע שם בשקיעה שניה, וצריך לומר שהוא לדעת הרשב"א אבל לדידן יש להדליק מיד בשקיעה), וכן משמע במרדכי (סוף פרק ב') שהוא תחילת השקיעה, וכתב (שם) וכן עיקר.
וכך מתבאר מדברי הגר"א, וכך נוהגים אנשי ירושלים הנוהגים כהגר"א, ומקובל אצלם מתלמידי הגר"א שעלו לארץ ישראל לנהוג כן להדליק בתחילת השקיעה הראשונה.
וכך נהגו הרבה מקהילות בני אשכנז, וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו ורבותיו, אמנם טוב להחמיר ולתת שמן כשיעור שהנרות יהיו דלוקים עד חצי שעה לאחר זמן צאת הכוכבים של רבנו תם.
זמן פלג המנחה
השולחן ערוך (שם הלכה א') ויש מי שאומר שאם הוא טרוד יכול להקדים מפלג המנחה ולמעלה, ובלבד שיתן בה שמן עד שתכלה רגל מן השוק.
וזמן פלג המנחה, המשנה ברורה (שם) כתב שהוא שעה ורביע קודם צאת הכוכבים, אמנם (בסימן רל"ג סעיף קטן ד') יש דעות שפלג המנחה הוא שעה ורבע קודם השקיעה, משום שמחשיבים את שעות היום מהנץ החמה ועד השקיעה.
וכתב (שם) שלעניין דיעבד יש לסמוך ולהקל שלא יחזור להתפלל. ונראה שהוא הדין הכא שאם עבר והדליק שעה ורבע קודם השקיעה, יצא ידי חובה בדיעבד ואין צריך לחזור להדליק.
מי שיש לו אפשרות להדליק בשעה מאוחרת בלילה או בזמן פלג המנחה, כתב הגרי"ש אלישיב (פניני חנוכה פרק ח' עמוד ק"ע) שעדיף להדליק מפלג המנחה, אלא אם כן הוא מדליק בתוך ביתו ולא בפתח הפתוח לרשות הרבים, ובזמן השקיעה לא יהיה בביתו מי שיראה את הנרות, שאז עדיף שידליק כשחוזר לביתו בשעה מאוחרת בלילה, משידליק מפלג המנחה.
