להלכה: הרואה נר חנוכה, ולא הדליק בביתו ולא עתיד להדליק בביתו, יברך בלילה הראשון ברכת 'שעשה נסים' 'ושהחיינו', ומהלילה הראשון ואילך מברך 'שעשה נסים'.
בביאור הדברים:
הרואה נר חנוכה ואינו עתיד להדליק נר חנוכה באותו יום בביתו, כמבואר בשולחן ערוך (סימן תרע"ו הלכה ג') מי שלא הדליק ואינו עתיד להדליק באותו הלילה, וגם אין מדלקין עליו בתוך ביתו, כשרואה נר חנוכה מברך 'שעשה נסים', ובלילה הראשון מברך גם 'שהחיינו'.
טעם לדין ברכת הרואה
וטעם לדין ברכת הרואה הנאמר בנרות חנוכה, והרי לא מצינו בשאר מצוות, כגון מצוות סוכה ומצוות לולב שמי שאין לו סוכה יברך על הראיה.
וענה על כך התס' (בסוכה דף מ"ו עמוד א') משום חביבות הנס, ועוד משום שיש כמה בני אדם שאין להם בתים ואין בידם לקיים את המצווה, (וכתב התס' שנראה שהטעם הראשון ניחא, משום שלטעם השני תקשה ממזוזה).
ועוד טעם משום שלא שייך לתקן ברכה שאין העושה אותה מקיים אותן, והפירוש שבנר חנוכה תיקנו גם למדליק עצמו ברכת 'שעשה נסים' אם כן לא התחדש ברואה יותר מהמברך עצמו, מה שאין כן בשאר מצוות שיש ברכה אחת למקיים המצווה ואם היינו מחדשים ברכה לרואה היה צריך לתקן ברכה חדשה שלא נאמרת אצל המברך, וזה לא מסתבר.
דין ברכת הרואה במקום שמדליקים עליו בביתו
אם מדליקים עליו בביתו אינו מברך על הראיה, וכתב המשנה ברורה (שם) שאף שיש פוסקים דסברי שאפילו יודע שמדליקים עליו בביתו, כיון שהוא עצמו אינו מדליק, וגם אינו משתתף עם אחרים בפרוטה, צריך לברך על הראיה להודות על הנס, וכתב ומכל מקום אינו כדאי לעשות כן למעשה, דספק ברכות להקל.
וכך כתב הילקוט יוסף (מועדים עמוד רכ"ז) שאם מדליקים עליו בביתו, אין לברך ברכת הראיה.
הרואה נר חנוכה בבית הכנסת
הרואה נר חנוכה בבית הכנסת, דעת היביע אומר (חלק ז' סימן נ"ז) ובילקוט יוסף (שם) הרואה נרות חנוכה שהודלקו בבית הכנסת, בתוך חצי שעה של זמן הדלקתם, יברך ברכות הראיה, וכתב כיון שמנהג הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת בברכה, הביאו השולחן ערוך, ופסק כן לדינא, אם כן הוי בכלל מנהג ישראל תורה הוא.
מאידך יש שחלקו, וכן בספר הליכות שלמה (פרק י"ז) שכתב ששונה דין הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת שאינו אלא מנהג ואין הוא תקנת חז"ל, ולכן אי אפשר לברך עליו ברכת הרואה, לבין המדליק נר חנוכה מפני החשד, (אדם שיש לו ב' פתחים תיקנו חז"ל שיש לו להדליק בשניהם) שבו חז"ל תיקנו להדליק, אם כן הרואה יכול לברך.
