להלכה: אסור לאדם לסרב לעלות לתורה אם קראהו לעלות לתורה, ואם מסרב מקצירים לו ימיו, ודין זה נוהג אף בזמנינו שאינו אלא מברך, בני ספרד וכן הנוהגים שלא לקרוא בשם העולה אלא מסמן לו ועולה, מותר לו לסרב ואינו בכלל מי שקראהו לתורה ואינו עולה.
אם יש סיבה מוצדקת שלא לעלות לתורה, ונבאר מה מוגדר סיבה מוצדקת, מותר לו לסרב.
בביאור הדברים:
הגמ' בברכות (דף נ"ה עמוד א') אמר ר' יהודה שלשה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם, א: מי שנותנים לו ספר תורה לקרות ואינו קורא, ב: כוס של ברכה לברך ואינו מברך, ג: והמנהיג עצמו ברבנות.
והטעם הוא שנותנים לאדם חיים, שהתורה היא החיים כמבואר בפסוק (דברים פרק ל' פסוק כ') "כי הוא חייך ואורך ימיך", והוא לא רוצה.
דין זה נוהג בזמנינו
בזמנינו שהרגילות הוא שמי שעולה לברך בתורה אינו קורא בתורה כמו בזמנם שהמברך בתורה היה קורא, נחלקו הפוסקים האם הוא בכלל הדברים המקצרים ימיו של אדם.
דעת האליה רבה (שם סעיף קטן ד') שדין זה היה נוהג רק בזמנם שהיו גם קוראים וגם מברכים, אבל בזמנינו לא שייך דין זה, והראיה לכך מזה שהרמב"ם והטור והשולחן ערוך השמיטו דין זה, ולא כתבו שהמסרב לעלות מקצירים לו ימיו.
מאידך המגן אברהם ושיטת הפרי חדש (שם) כתבו את הגמרא בפרק הרואה, דשלשה דברים מקצירים ימיו של אדם, ואחד מהם מי שנותנים לו ספר תורה לקרוא ואינו קורא. וכך הלכה למעשה כתב המשנה ברורה (שם) כדעת המגן אברהם.
הקוראים לעלות לתורה ואינם אומרים את שמם
אותם הנוהגים (בני ספרד) שאינם קוראים לעולה בתורה בשמו, אלא מסמן לו שיעלה, כתב בשו"ת חיים שאל (חלק א' סימן י"ג) שאינו בכלל מי שקראו לתורה ואינו עולה, ולכן היחיד שאינו רוצה לעלות לתורה, מחמת איזו סיבה, אומר לשמש שיקרא לאחר, ודבר זה מצוי הרבה, ותקנת ראשונים היא כדי שלא יהיה בכלל מי שקוראים אותו לעלות לתורה ואינו עולה.
וכך כתב למעשה החזון עובדיה (שבת חלק ב' עמוד רצ"ז) שמי שלא אמרו את שמו ורק סימנו לו לעלות לתורה אינו בכלל מי שקראו לו לתורה ואינו עולה.
סיבה מוצדקת שלא לעלות לתורה
אדם שיש לו סיבה מוצדקת שלא לעלות לתורה, כגון שמתייבש מחמת שנוהגים שם לנדב סכום מסיום במי שבירך שלאחר הקריאה, ואין לו את האפשרות לנדב, מחמת מצבו הקשה בפרנסה, ומתבייש שיתפרסם הדבר.
או שיש לו בעיה גופנית שעל ידי זה יתגלה לרבים, כגון מי שהוא כבד פה ומגמגם בדיבורו. וכן המסרב כדי שלא יהיה מחלוקת, כגון שכיבדהו בעליה מכובדת ויש אדם מכובד ממנו ויגרם מחלוקת.
הפתרון הטוב ביותר שיצא קודם שיקראו לו בשמו, וצריך ליזהר לצאת בין גברא לגברא ולא באמצע הקריאה שאז הוא בכלל עוזבי ה' יכלו.
ואם קראהו לו, כתב הפסקי תשובות (שם בשם שו"ת תורה לשמה סימן צ"ה) שמותר לו לסרב, ואין בכלל סירוב זה משום קיצור ימיו, משום שיש לו סיבה מוצדקת ואינו מסרב סתם.
סירוב מחמת בעיה הלכתית
אם יש סיבה הלכתית, כגון שעלהו לתורה אח אחרי אח וכדומה, כתב בפסקי תשובות (שם) שלא יעלה לתורה. ואם כבר עלה לתורה, כתב המשנה ברורה (סימן קמ"א סעיף קטן י"ח) שאם כבר עלה לא ירד.
