נהגו העולם שהאב מברך את בנו וכן הרב מברך את תלמידו ביום שבת קודש, כמבואר בספר החיים (לגאון ר' חיים אחיו של המהר"ל מפראג בחלק פרנסה וכלכלה פרק שישי), לפי שצינורי הברכות פתוחים בו, ואל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך.
והמקור לכך שצינורי הברכות פתוחים ביום השבת ובאופן מיוחד בליל שבת, כתב בספר שלמי השבת (פרק מ"א) בשם הזוהר הקדוש (במאמר זכור את יום השבת) "ביה בלילא מתברכא מטרוניתא וכולהו חקל תפוחין ומתברכא פתוריה דבר נש".
וכן כתב בספר סידור היעב"ץ את מנהג זה לברך את הילדים בליל שבת קודש בעם בואם הביתה מבית הכנסת.
והרחיב בכך בספר פלא יועץ (ערך הברכות) על אחת כמה וכמה יש לו לאדם להתאמץ ולהשתדל מאוד לקבל ברכת אביו ואמו, ואפילו אם אינו סמוך על שולחנם ורחוקה ישיבתו מהם, לא יתרשל מללכת בכל ליל שבת ויומו ובחגים, לנשק את ידיהם ולקבל את ברכתם.
וכתב עוד (שם) שמלבד שהברכה היא קרובה להתקיים על שהם מברכים אותו מלב ובנפש שלם כרחם אב על בנו, עוד בה כי למצווה תחשב לו על היותו מכבד אביו ואמו ובא בשכרו.
יש כאלו שלא נהגו במנהג זה, וכתב בספר שלמי השבת (שם) שהגרש"ז אויערבך גם כן לא נהג במנהג זה.
נוסח וצורת ברכת האב
יש שנהגו בסדר ברכת הבנים להניח ידיהם על ראשם של הילדים, ואומרים "ישמך אלוקים כאפרים וכמנשה", וכך כתב בספר סידור היעב"ץ.
וכן כתב בפלא יועץ (שם) וכן אני נוהג לברך את בני ובכל המבקש את ברכתי, ואני מניח ידי על ראשם.
כמה ידיים יניח על ראשם
לעניין כמה ידיים יניח על ראשם של הילדים, יש שכתבו וכך כתב בשו"ת שאילת יבע"ץ (חלק ב' סימן קכ"ח) שיש להניח שתי ידיים בדווקא, וכך משמע בסידור יעב"ץ.
ואף שהיו אלו שהעירו מדברי הרמ"א (סימן קכ"ח סעיף א') שאסור לזר לישא כפיו, ועל כן שוללים הנחת ידי האב על בנו בשעת ברכת הבנים בליל שבת, מכל מקום כתב (שם) בשם הגרש"ז אויערבך שהנוהגים לברך ילדיהם בשתי ידיים, לא ישנו ממנהגם, ויש להם על מה לסמוך.
מאידך יש שכתבו שיניח רק ידו אחת, וכך כתב בסידור ר' שבתי.
