מילה בזמנה – הגמרא בשבת בדף קל"ב מביאה וביום השמיני ימול בשר ערלתו, ביום לרבות ואפילו בשבת, וכך נפסק בשולחן ערוך באור החיים בסימן של"א סעיף א' עושים כל צרכי מילה בשבת מוהלים ופורעים ומוצצין ונותנים עליו כמון.
מבואר שמקיימים מצוות מילה בשבת אפילו שעל ידי זה נוצר חילול שבת.
המשנה ברורה מביא שאפילו שעל ידי המציצה ניתק הדם מהחיבור שלו וא"כ הינו חובל בשבת, אע"פ כן מוצצין משום שסכנה לוולד כשלא ימצוץ הדם.
מוהל שהזמינו אותו למול במקום שיתכן שהוא יראה חילולי שבת, כתב באגרות משה ביורה דעה חלק א' סימן קנ"ו שאע"פ שאסור לאדם ללכת למקום שעוברים בו איסורי תורה, מ"מ כיון שמצוות מילה היא חיוב המוטל על כל ישראל, חייב המוהל ללכת למול ופרט במקום שאין מוהל אחר.
וכן מוהל שהזמינו אותו למול בשבת במקום רחוק ובעקבות זאת יגרם לו ביטול עונג שבת, כתב במנחת יצחק חלק ב' סימן ע"ה שמכול מקום חייב ללכת ולמול כדי שלא תתבטל מצוות מילה בזמנה.
וכן תינוק של מחללי שבת בפרהסיה שיש לדון אם מילתם דוחה שבת, מכל מקום שלא ילמדו החוטאים הלכה למעשה שמילה לא דוחה שבת ותבטל המוסג של מצוות מילה בזמנה לכן הדין שילך למול אותם.
וכן אם ידוע שמחמת המילה אנשים יחללו שבת, כגון שייבאו למקום הברית ברכב, כתב בשו"ת שבט הלוי חלק א' סימן ר"ה, אף שמותר למול ילד מחללי שבת בשבת מכול מקום מוטב לדחות המילה למחרת.
מבואר שדוחים מצוות מילה בזמנה מחשש חילול שבת.
במנחת יצחק חולק שהרי יש חשש שבכל אופן תעשה המילה וזה יעשה על ידי אדם לא הגון א"כ בין כך יש חילולי שבת, לכן ימול אותו כדי שלפחות שהמילה תעשה כראוי.
ועוד נראה לומר על מה שכתבנו שאסור לדחות משום שזה לתן יד לחוטאים לדחות מילה בזמנה.
ולהלכה ולמעשה יצאה ההוראה שאם רוב הציבור המגיע לברית מחלל שבת, יש לדחות המילה.
השולחן ערוך מביא מילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת. משום שלא כתוב וביום השמיני אלא ביום משמע ביום השמיני דוחה שבת אבל לאחר מכן לא דוחה.
חומר דחית מצוות מילה בזמנה
הרמב"ם בפרק א' מהלכות מילה הלכה א' מילה מצוות עשה שחייבים עליה כרת שנאמר וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא וכ"ו. בהלכה ב' מביא נתעלם מבית דין ולא מלו אותו, לכשיגדיל הוא חייב למול את עצמו וכל יום ויום שיעבור עליו משיגדיל ולא ימול את עצמו הרי הוא מבטל מצוות עשה, אבל אינו חייב כרת עד שימות והוא ערל במזיד. מבואר ברמב"ם שכל יום שהוא מעכב את המילה הוא מבטל מצוות עשה, אבל כרת הוא לא מתחייב עד שימות בפועל רק אז הוא מתחייב כרת.
הראב"ד חולק וסובר וכך מסביר הכסף משנה על הרמב"ם את מחלוקתם, שהרמב"ם סובר שאינו מת בקיצור ימים משום שעדין לא נתחייב כרת, אבל הראב"ד סובר שמיום שגדל ולא מל הוא חייב למות בקיצור ימים, אלא שאם מל נפטר מהחיוב ההוא, וזהו שכתוב הוא ובכל יום עומד באיסור כרת כלומר ראוי הוא בכל יום לכרת ולמות בקיצור ימים. מבואר שכרת ודאי אין לו משום שעדין לא מת, רק איסור כרת ולא כרת בפועל, והפירוש את העונש של כרת וכן את האיסור של כרת יש לו כי הוא לא מל בכל רגע ולכן ראוי למות בקיצור ימים. מבואר גדול האיסור של דחית מילה ביום השמיני שזהו מילה בזמנה.
סילק ידו מן המילה
השולחן ערוך בסימן שלא' סעיף ב' כל זמן שלא סילק ידו מן המילה חוזר אפילו על ציצין שאינם מעכבים, סילק ידו אינו חוזר אלא על ציצין המעכבים, ואלו הם המעכבים בשר החופה אפילו רוב גבהה של עטרה במקום אחד. מבואר שכל זמן שלא סילק ידו מן המילה חוזר גם על הציצין שלא מעכבים את המילה, והסבר לזה מובא במשנה ברורה דנתנה שבת לדחות אצלה א"כ בזמן שהוא באמצע המילה מותר לעשות הכול, ומילה ופריעה חדא מילתא היא לגבי הציצין.
כותב המשנה ברורה ואפילו אם הפורע הוא אחר מהמוהל כל זמן שהוא עוסק במצוות מותר לו לראשון לחזור ולגמור את הציצין שאינם מעכבים את המילה, דלא משגיחנן במה שסילק ידו כיון דעדין לא נגמרה מצוות מילה.
מילה ופריעה באחד
האור לציון פרק ל"ז הלכה א' אין לבני ספרד למול בשבת על ידי שני אנשים אלא המל הוא הפורע, אבל בני אשכנז מותרים למול על ידי שנים.
בשולחן ערוך יורה דעה סימן רסו' סעיף יד' מביא יש להיזהר שלא ימולו שני מוהלים מילה אחת בשבת שזה ימול וזה יפרע אלא המל הוא עצמו יפרע.
וברמ"א השיג עליו להתיר בזה, אלא שהסיק שטוב להחמיר לכתחילה.
ובבית יוסף מובא שכל האיסור למול ולא לפרוע משום שהמל לא גמר את המצווה, אבל פורע רשאי כי הוא כן גומר את המצווה.
לפי זה אם המוהל בן אשכנז שמותר לו למול גם בלי לפרוע ובן ספרד הוא פורע, הדין שהמילה כשרה משום שגם לבן ספרד מותר לפרוע בלי למול משום שזהו גמר המצווה.
מילה בספק אינה דוחה שבת
השולחן ערוך בסימן שלא' סעיף ה' אנדרוגינוס, ונולד בין השמשות, ונולד שהוא מהול, ויוצא דופן ועבודת כוכבים שילדה ואח"כ נתגיירה, ומי שיש לו שתי ערלות, אין מילתן דוחה שבת.
נולד בין השמשות שהוא ספק יום ספק לילה הדין שהמילה נדחה ליום ראשון משום שזה ספק ורק באופן ודאי זה דוחה שבת.
מהו בין השמשות? יש אומרים דקרוב לרבע שעה קודם ליציאת ג' כוכבים בנונים הוי ספק לילה, ורביע שעה יוצא מכלל ספק, ואם נולד אז בשבת מונין אותו לשבת הבאה.
אבל כמה פוסקים מחמירים בזה וסברא להו דמעת שנתכסה החמה בעינינו עד יצאת ג' כוכבים בנונים הוא הכול בכלל בין השמשות.
וכן כתב הברכי יוסף דנתפשט כן המנהג בכל ערי ישראל וכתב בספר זכור לאברהם ובספר סדר זמנים, ואפילו אם ספק לו אם נולד קודם בין השמשות או בזמן בין השמשות, גם פסק הרדב"ז להחמיר דנדחה ליום ראשון והביאו אחרונים.
מבואר משום שזה ספק אז נדחה ליום ראשון.
זמן בין השמשות יש אומרים רבע שעה לפני צאת הכוכבים, ויש אומרים מעת שנתכסה החמה ואין חמה ברחוב, מאז נידחה למחר.
החזון איש באמרי יושר נזיקין סימן צ"ז כתב שתינוק שנולד בארץ ישראל שלושים וחמש דקות לאחר שקיעת החמה בין בקיץ ובין בחורף נחשב הוא כנולד בלילה.
הגאון ר' שלמה זלמן אוירעבך שחלילה להקל לפני שבעה עשרה דקות לאחר השקיעה הנראית, והוסיף שנהגו להחמיר ולהחשיב את בין השמשות עד עשרים וחמש דקות לאחר השקיעה.
האור לציון חלק ב' פרק לז' כותב אך המנהג אף בירושלים לחשב לפי הזמן הכתוב בלוחות וכל שנולד לפני השקיעה הכתובה בלוחות מלים אותו בשבת.
מבואר כמה שיטות שיטה אחת שלושים וחמש דקות, שיטה שניה שבעה עשרה דקות, ונהגו להחמיר עשרים וחמש דקות, שיטה שלישית בזמן השקיעה המופיע בלוחות, שהוא כעשרים דקות מהשקיעה.
וכן מבואר מי שיש לו שתי ערלות ולא יודעים איזה ערלה עיקר ונמצא שיכול לבוא לידי טעות לכן מספק אין מלין אותו בשבת.
מכשירי מילה
השולחן ערוך מביא מכשירי מילה שאפשר לעשותם מערב שבת אינם דוחים את השבת, לפיכך אם לא הביא אזמל למילה מערב שבת לא יביאנו בשבת אפילו במקום שאין לו אלא איסור דרבנן, שהעמידו חכמים דבריהם במקום כרת.
מבואר שכל מכשירי מילה כגון סכין של המילה ועוד מכשירין אם לא הביא אותם מערב שבת נידחת המילה למחרת.
המשנה ברורה בסימן שי' סימן קטן טו' כתב הטז' אזמל שמל בו בשבת אין לטלטלו אחר המילה דהא מוקצה הוא מחמת חסרון כיס דהא אדם מקפיד שלא להשתמש בו בדבר אחר.
מוסיף המשנה ברורה דלא כהמקילין לטלטל אותו מטעם דאין מוקצה לחצי שבת שהרי היה זמן שהסכין היה מותר ואם כן אין דבר כזה אסור רק לחצי. דוחה המשנה ברורה משום שהרי בין השמשות הסכין היה אסור והמושג שאין מוקצה לחצי שבת זה דווקא שבבין השמשות היה מותר אבל פה שבבין השמשות היה אסור מיד לאחר השימוש שלו חוזר להיות דינו כבין השמשות ואסור, וע"כ יצניעו באותו חדר שהוא מל שם.
במגן אברהם בסימן של"א מסכים עמו מעיקר הדין אך דעתו להחמיר בשבעוד שהאזמל בידו לא ינחנו מידו עד שיניחנו במקום המשתמר או שיוליכנו לביתו, שהרי הכלל הוא שכל מוקצה שהוא בידו מטלטלו לאיזה מקום שירצה כמבואר בסימן שח' סעיף ג'.
לכאורה קשה שהרי כל התר הזה שכל מוקצה שנמצא בידו יכול להוליכו לאיזה מקום שירצה זה דווקא בכלי שמלאכתו לאיסור, אבל במוקצה מחמת דבר אחר כגון חסרון כיס.
במגן אברהם רואים שאין חילוק בין מוקצה מחמת חסרון כיס לבין כלי שמלאכתו לאיסור.
בספר דרך החיים בסימן רס"ו מביא שאע"פ שהתר הוא רק בכלי שמלאכתו לאיסור, אבל בשאר איסורים הדין שצריך מיד לזרוק מידו, מכול מקום סכין לא הצריכו לעשות כן מחשש שמא ישבר הסכין וימנע ולא ימול.
להלכה מביא הילקוט יוסף חלק ד' שבת ב' עמוד שמ"ג סעיף י"א, שמותר לטלטל הסכין של המילה אפילו לאחר שהניחו הסכין מידו.
בספר נודע ביהודה ביורה דעה סימן קסב' לגבי הערלה של המילה שלכתחילה לא ינחנה מידו קודם שייתן אותה בעפר, אכן אם אירע שזרק אותה מידו קודם לכן כתב שיש מקום להתיר להרימה מהארץ וליתנה בעפר משום שהיא מוכנה לכך ועומדת מבעוד יום.
דין אינו יהודי במכשירי חשמל
השולחן ערוך שם בסעיף ו' לומר לאינו יהודי לעשותם אם הוא דבר שאם עשהו ישראל אין בו איסור אלא מדרבנן אומר לאינו יהודי ועושהו, ואם הוא דבר שאסור לישראל לעשותו מן התורה לא יאמר לאינו יהודי לעשותו.
במשנה ברורה מביא את דעת הרמ"א דיש מקלים אפילו במלאכה דאורייתא לומר לאינו יהודי לעשותו במקום מצוה. א"כ הוא הדין במצות מילה יהיה מותר לומר לאינו יהודי לעשותו גם במלאכה שהיא מהתורה כגון רשות הרבים. ואף דרוב הפוסקים חולקים על סברא זו והעיקר כדבריהם, מכול מקום לעניין מילה המקל והסומך על דבריהם לא הפסיד אם אי אפשר בעניין אחר וכול שכן בהוצאה והכנסה דלהרבה פוסקים אין לנו בזמן הזה רשות הרבים.
לעניין להביא את התינוק על ידי אינו יהודי, כותב המשנה ברורה שאסור, משום שאפשר גם לעשות את הברית בבית. אבל במקום שהסכין נמצא בחצרו שאינה מעורבת מותר להכניס התינוק על ידי אינו יהודי משום שזה לא רשות הרבים, מכול מקום עדיף להכניס את אזמל על ידי אינו יהודי ולא את התינוק כי את התינוק צריך להחזיר לאחר הברית מה שאין כן בסכין שאפשר להשאירו שם.
מוהל שלא מל מעולם
השולחן ערוך שם בסימן י' מביא אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שהחשש שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת שלא במקום מצוה, וכן אסור לפרוע אם לא פרע מעולם. אבל אם כבר מל פעם אחת מותר למול בשבת אפילו אם הוא אבי הבן.
