הלכות ראש חודש

הכרזת ראש חודש

במגן אברהם בשם היראים, וכן כתב המשנה ברורה (סימן תי"ז הלכה א') מנהג קדמונינו לברך את החודש בשבת שלפני ראש חודש, וכתב (שם) שנוסח הברכה 'מי שעשה נסים', ועוד תפילות המוזכרות שם, כגון לגשמים בעיתם וכדומה.

ובטעם השבר שפותחים בברכת 'מי שעשה נסים', כתב הלבוש (סימן תכ"א) שקידוש החודש הרי הוא המצווה הראשונה שבה נצטוו בגאולת מצרים, ולכן מתפללים על הגאולה בכל פעם שמברכים את החודש,  וכתב בדרשו (שם) בשם ספר שערי אפרים (שער י' סימן ל"ו) ומשום כך טוב שגם הציבור יאמרוהו.

ובטעם הדבר שבחרו ביום השבת כדי להודיע בו קביעות החודש, כתב השבלי הלקט (סימן ק"ע) שזה הזמן שכל הקהל נמצאים בבית הכנסת.

חודש שבו אין מכריזים ראש חודש

חודש תשרי שבו לא מזכרים כלל הכרזת ראש חודש, כתב המשנה ברורה (שם) חוץ מלפני ראש חודש תשרי, ורמז לזה 'בכסה ליום חגנו'.

חודש אב, וכתב (שם) ויש מקומות שאין נוהגים לברך ראש חודש אב, משום שהוא חודש של פורעניות. למעשה כתב השערי אפרים (שם) וכן בלוח האר"י ז"ל לברך גם את חודש אב.

וכשמברכים את חודש אב, כתב הערוך השולחן (אבן העזר סימן קכ"ו סעיף ט"ז) שהרגילות היא לומר 'מנחם אב', והוסיף שאין זה מעיקר שם החודש, אלא הכוונה לנחמה שנזכה לה אי"ה במהרה בימנו.

הכרזה והזהרות על הלכות ראש בחודש

המשנה ברורה (שם) כתב האור זרוע, ומודעים לעולם מתי יחול ראש חודש, ויזהרו לציבור בכל הלכות ראש חודש, מדברי האור זרוע (שם) משמע שיזהרו את הציבור מהלכות ראש חודש, מאידך מדברי המחזור וטרי (סימן ק"צ) נראה שהזהרה הולכת על תקנת המועדים, דהיינו הזהרה על הלכות המועדים הנמצאים בחודש זה.

הכרזת ראש חודש בעמידה

כתב המשנה ברורה (שם) ומכל מקום נהגו בשעת אמירת ראש חודש פלוני ביום פלוני, דוגמת קידוש החודש שהיה במעומד.

החזקת ספר תורה בזמן הכרזת ראש חודש

נהגו בקהילות מסיומות וכך נהגו בני אשכנז, לאחוז הספר התורה בזמן הכרזת ראש חודש, וכתב בשו"ת אפרקסתא דעניא (חלק ב' סימן מ"ג) שאין לזלזל בו חס ושלום, משום שהוא מנהג שנהגו אבותינו מעולם.

ואף אם הספר נצרך למנין אחר כדי לקרוא בו, ויש בזה טרחא דציבורא להמתין עד שיסמו הציבור ברכת החודש, כתב הגר"ח קניבסקי בספר אשי ישראל (פרק ל"ט הערה י"ד) שאין לבטל משום זה מנהג ישראל להחזיר ספר תורה בזמן ברכת החודש.

והטעם שמחזיקים הספר, כתב המקור חיים (סימן רפ"ד סעיף ז') שעל ידי התחינות והבקשות יתקבלו יותר, ועוד טעם מובא בט"ז (סימן צ"ו) שעושים כן בכמה תפילות חשובות לכבוד אותן תפילות, וברכת החודש בכלל, והוסיף שהחזקת הספר תורה מעוררת הכוונה.

מנהג בני ספרד, לומר הכרזת ראש חודש אך ללא החזקה של הספר תורה.

עשיית מלאכה בראש חודש

ראש חודש מותר בעשיית מלאכה, וכך נפסק בשולחן ערוך (סימן תי"ז הלכה א') וגם אם נהגו אנשים שלא לעשות בו מלאכה, כתב הברכי יוסף (שם) שאין זה מנהג.

נשים בעשיית מלאכה, כתב השולחן ערוך (שם) והנשים נוהגות שלא לעשות בו מלאכה, והוא מנהג טוב. והטעם לפי שלא פרקו נזמיהן לעגל, נתן להם הקדוש ברוך הוא ראש חודש ליום טוב.

איסור עשיית מלאכה לאישה שאינה חפצה במנהג זה, כתב הביאור הלכה (שם) שנראה מרוב הפוסקים הראשונים שאין הדבר תלוי כלל בנשים שלנו, אלא מצוות ועומדות הן מאמותיהם מדורות קודמים, שיש איסור לעשות מלאכה גם אם היא לא נהגה ממש במנהג זה.

אמנם לעניין שלא תעסוק בשום מלאכה, כתב (שם) שזה תלוי במנהגה איזה מלאכות לעשות ואיזה מלאכות תשבות, משום שבזה השתנו במשך הדורות, ואין המנהג שווה לכל הדורות.

מאידך יש שפירשו את דעת השולחן ערוך, שהוא רק בגדר מנהג טוב, ולא חובה, וכך כתב הילקוט יוסף (שם אות ב') ובלאו הכי הרבה נשים כיום אינם נמנעות מלעשות מלאכה בראש חודש, ויש להן על מה שיסמכו.

מנהג נשים בזמנינו לעניין עשיית מלאכה

נשים העובדות לצורך פרנסת הבית, הערוך השולחן (שם) כתב שמותר להם לעשות מלאכה בראש חודש, כיון שלא קיבלו עליהם הנשים להפסיד פרנסתם, וכך כתב הילקוט יוסף (שם) שאינם צריכות להתבטל מעובדתם בכל ראש חודש.

מאידך יש שכתבו לאסור לאישה לעבוד לצורך פרנסת הבית בראש חודש, וכך כתב בספר חוט השני (שבת חלק ד' הלכות ראש חודש).

תפירה וסריגה, בשו"ת שבט הלוי (חלק ו' סימן נ') מבואר שנהגו לאסור, וכך נהגו בבתי גדולי ישראל, וכך מובא בספר הליכות שלמה (ראש חודש פרק א' סימן כ"ב דבר הלכה ל"ד).

כיבוס בראש חודש, בכיבוס יש לחלק בין כיבוס ביד לבין כיבוס במכונה אטומית, ונבאר.

כיבוס במכונה אטומית, כתב בספר הליכות שלמה (הלכות ראש חודש פרק א' דבר הלכה ל"ד) שיש להקל, כיון שאין בה טורח בשעת הכיבוס, וכן הסכים האור לציון (חלק ג' פרק א' אות א') שמותר. והוסיף שמכל מקום טוב שהאישה תסדר הכל במכונה ותאמר לבעלה או לאחר להפעיל את המכונה.

מאידך יש שאסרו כיבוס אף במכונה אטומית, וכך כתב בספר חוט השני (שם) לאסור.

כיבוס ביד שיש בו טרחא מרובה, אסור, והוא בכלל המלאכות שנהגו הנשים שלא לעשותם בראש חודש. כיבוס בגד אחד בשעת הצורך, כתב בספר הליכות שלמה (שם) שיש להקל.

תליית כביסה בראש חודש, כתב האור לציון (שם) שתליית כביסה בכלל כיבוס, ולכן נשים הנוהגות שלא לכבס בראש חודש אין להם לתלות את הכביסה, אמנם כתב (שם) שבמכונת יבוש, יש להקל.

גיהוץ בראש חודש, בספר הליכות שלמה (שם) כתב שבבית הגרש"ז אויערבך נהגו שלא לגהץ ביום ובלילה בראש חודש, אולם כתב שרבים מקלים בגיהוץ.

שני ימי ראש חודש לעניין ביטול מלאכה

שני ימי ראש חודש, כתב המשנה ברורה (שם) יש דעות בפוסקים, יש שכתבו (שיטת הרוקח ומובא בבית יוסף) שצריכים להיות בטלים ב' ימים, וכך הסכים האור לציון (שם) שנהגו הנשים איסור עשיית מלאכה שני הימים.

ויש שכתבו (שיבולי הלקט והובא בבית יוסף) דזה תלוי במנהג המקום, וגם לדעה זו יש להם להקל אלא ביום ראש חודש הראשון שהוא השלמה לחודש הקודם, אבל ביום ראש חודש השני אין לעשות בו מלאכה כלל.

תענית ערב ראש חודש

חסידים ואנשי מעשה נוהגים להתענות בערב ראש חודש, ותלמידי חכמים שהתענית עלולה למיעוט בלימודם, כתב הילקוט יוסף (שם) אין להם להתענות בערב ראש חודש, שאין לך דבר גדול יותר מלימוד תורה.

לעניין תענית ערב ראש חודש, כתב המשנה ברורה (שם) בשם המגן אברהם יש נוהגים להתענות ערב ראש חודש, וישלים תעניתו עד הערב, וכתב (שם) שיש מסיימים קודם לכן לפי כוח האדם, ויש מקומות חלוקים בזה, וכל אחד לפי מנהגו.

מכל מקום הצם תענית זו עד הערב, כתב (שם) שימהר לאכול מיד בצאת הכוכבים כדי שלא יכנס בו כשהוא מעונה.

המקבל על עצמו תענית בפעם הראשונה, כתב המשנה ברורה (שם) טוב שיתנה שאינו מקבל עליו לעשות זאת לעולם, דשמא אירע לו איזה פעם אונס ולא יוכל להתענות, ולא יהא עליו כנדר.  

במקום שהציבור קיבל על עצמו תענית ציבור, כתב (שם) שקורין פרשת 'ויחל משה' כשאר תענית ציבור.

מי שלא מתענה תענית זו, כתב המשנה ברורה (שם) שמכל מקום יראה לעשות תשובה ביום זה לתקן את אשר עוות בכל החודש, מאחר שהוא יום האחרון של כל החודש, כמו ערב ראש השנה מכל השנה, ואז בוודאי יהיה לו יום החודש זמן כפרה לכל תולדותיו.

יום כיפור קטן

ויש נוהגים לעשות למנחה סדר יום כיפור קטן, והובא במשנה ברורה (שם). וטעם לתפלה זו, כתב בפרי חדש דמהר"ם קורדווירו היה קורא אותו כך, לפי שבו מתכפרים עוונות של כל אותו החודש, ודומה הדבר לשעיר של ראש חודש, כדאמרינן במוסף 'זמן כפרה לכל תולדתם'.

וכך נהגו למעשה בני אשכנז.

ומנהג טוב לומר הסליחות קודם תפלת מנחה, וכתב (שם) בזמנינו נהגו לומר הסליחות לאחר תפלת מנחה.

מנהג ישראל שלא להסתפר בראש חודש

להסתפר או לגזוז ציפורנים בראש חודש, כתב המשנה ברורה (סימן ר"ס סעיף קטן ז') שיש מקומות שאין מסתפרים ואין גוזזים את הציפורנים בראש חודש, ואפילו כשחל בערב שבת, כי כך צווה ר' יהודה החסיד.

בני ספרד לעניין תספורת וגזיזת ציפורנים, כתב האור לציון (שם) שמנהג בני ספרד שלא לחוש מליטול ציפורנים בראש חודש, ולעניין תספורת בראש חודש, יש שנהגו שלא להסתפר ויש שלא חששו לזה.

והמחמיר שלא להסתפר, כתב הילקוט יוסף (שבת ה' עמוד רנ"ב) שתבוא עליו ברכה, ואף שהמנהג היום להקל בזה.

תענית בראש חודש

ראש חודש אסור בתענית, כנפסק בשולחן ערוך (סימן תי"ח הלכה א').

מי שיום היארצייט של אביו או אמו חל בראש חודש, כתב השולחן ערוך (סימן תקס"ח הלכה א') שיתענה ביום שלמחרת ראש חודש. מאידך הרמ"א (שם) חולק שאינו צריך להתענות כלל.

סעודת ראש חודש

מצווה להרבות בסעודת ראש חודש, כנפסק בשולחן ערוך (סימן תי"ט הלכה א'). והמוציא על סעודת ראש חודש ואוכל ושותה בו בטוב, הרי זה משובח, וראש חודש הוקש למועד, כמו שכתוב בפסוק 'וביום שמחתכם ומועדכם ובראשי חודשיכם'.

והמדקדקים נוהגים כשחל ראש חודש בחול, עושים מאכל אחד יותר מכל הימים, לכבוד ראש חודש, וכשחל בשבת עושים מאכל אחד יותר ממה שנוהגים בכל השבתות, כדי שיהיה ניכר כבוד ראש חודש.

סעודה זו, כתב המשנה ברורה (שם) דעיקר החיוב אינו מחיוב לאכול דברים הטעונים ברכת המזון, ויכול לצאת בשאר דברים.

אמנם לכתחילה טוב יותר שיאכל פת לשם סעודת ראש החודש, וכך כתב השער הציון (שם) בשם האור זרוע.

עיקר סעודה זו, כתב המשנה ברורה (שם) נראה שמה שמרבה בסעודה ביום לכבוד ראש חודש, די בכך, ואין צורך להרבות גם בלילה.

אמירת 'יעלה ויבוא' בתפלה ראש חודש

בתפלת ראש חודש ערב ובוקר ומנחה מתפללים תפלת שמונה עשרה ואומר 'יעלה ויבוא'.

התפלל תפלת שמונה עשרה ושכח לומר 'יעלה ויבוא', כתב השולחן ערוך (סימן תכ"ב הלכה א') בתפלת ערבית אין מחזירים אותו, בין שראש חודש יום אחד ובין שהוא שני ימים, מפני שאין מקדשים את החודש בלילה.

שכח לומר 'יעלה ויבוא' בתפלת שחרית ומנחה, כתב (שם) מחזירים אותו לומר 'יעלה ויבוא', ואם נזכר קודם שאמר 'מודים' כתב (שם) אומר במקום שנזכר, ואם לא נזכר עד אחרי שהתחיל 'מודים', אם נזכר קודם שהשלים תפילתו חוזר 'לרצה', ואם לא נזכר עד שהשלים תפילתו חוזר לראש.

ואם הוא רגיל בתחנונים אחר תפילתו ונזכר אחר שהשלים תפילתו, קודם שעקר רגליו, כתב (שם) שיחזור 'לרצה' ואז יאמר 'יעלה ויבוא'.

ספק לו אם הזכיר 'יעלה ויבוא' בתפלה

אם ספק לו אם הזכיר 'יעלה ויבוא', כתב הרמ"א (שם) אינו צריך לחזור ולהתפלל. וכתב המשנה ברורה (שם) להלכה נוקטים כמעט כל האחרונים, שאם ספק לו אם הזכיר 'יעלה ויבוא', חוזר לראש התפילה, משום דמסתמא התפלל כמו שהתפלל בשאר הימים ולא הזכיר 'יעלה ויבוא'.

אמנם אם ברור לו שהיה בדעתו לזכור מעין המאורע בתוך התפלה, ולאחר זמן נפל ספק בלבו אם זכר בתפלה או לא, כתב המשנה ברורה (שם) אין צריך לחזור ולהתפלל, אבל אם נתעורר הספק מיד לאחר התפלה, יש לחזור והתפלל.

להודיע בקול בתפלה את הזכרת 'יעלה ויבוא'

לעניין הכרזת השליח ציבור בין קדיש לתפלה שהוא ראש חודש לעניין 'יעלה ויבוא', כתב המשנה ברורה (שם) שאינו נחשב להפסק כיון שהוא לצורך התפלה.

לעניין להגביה קולו באמצע תפלת הלחש כשמגיע 'ליעלה ויבוא', כתב הגרי"ש אלישיב (פניני תפלה עמוד פ"ה) שמותר להגביה קולו, כיון שהוא לצורך התפלה. ומכל מקום כבר הורה החזו"א הספר אורחות רבינו (חלק ג' עמוד ר"ז) שלא יעשה כן משום שאין זה דרך ארץ לתפילה.

וכתב הגרש"ז אויערבך בספר הליכות שלמה (תפלה פרק ח' אורחות הלכה הערה 20) שלא יעשה כן אחד מהמתפללים מפני שנראה הדבר מבוזה, אלא דווקא השליח ציבור או השמש יעשה כן.

הזכרת 'יעלה ויבוא בברכת המזון

מזכירים 'יעלה ויבוא' בברכת המזון, כמבואר בשולחן ערוך (סימן תכ"ד הלכה א') ואם לא אמר 'יעלה ויבוא' אין מחזירים אותו, והטעם שלא חוזרים מפני שאין חיוב לאכול פת בראש חודש.

ואם נזכר קודם שהתחיל ברכת 'הטוב והמטיב', כתב (שם) שיאמר ברכת 'ברוך שנתן ראשי חודשים לעמו ישראל לזיכרון'.

אמירת הלל בראש חודש

וקורים הלל בדילוג בראש חודש בין ביחיד ובין בציבור, וכך נפסק בשולחן ערוך (שם הלכה ב').

ובטעם אמירת הלל בראש חודש, כתב השל"ה (מסכת תמיד עמוד התפילה אות קע"ד) שבמועדים הרי תיקנו לומר הלל, כיון שדוד המלך אמרו ברוח הקודש על יצאת מצרים, והמועדים הם זכר ליציאת מצרים, לכן גם בראש חודש תיקנו לאמרו כיון שעל ידי קביעות ראש חודש יודעים מתי יחול יום טוב, אם כן גם בראש חודש יש עניין של זכר ליציאת מצרים.

ברכה באמירת הלל של ראש חודש

לעניין ברכה באמירת הלל של ראש חודש, כתב השולחן ערוך (שם) יש אומרים שהציבור מברכים עליו, לקרוא את הלל, ויש אומרים שאף הציבור אין מברכים עליו לא בתחילה ולא בסוף, וזה דעת הרמב"ם, וכך נוהגים בכל מלכות ארץ ישראל וסביבותיה.

וכך נהגו למעשה בני ספרד, שלא לברך על אמירת הלל בראש חודש, והטעם הוא משום שעיקר אמירת הלל בראש חודש אינו מן הדין אלא מנהג בעלמא, והדין הוא שעל מנהג לא מברכים.

מאידך הרמ"א (שם) כתב ויש אומרים דגם ביחיד מברך עליו, ומכל מקום יזהר אדם לקרוא בציבור כדי לברך עליו בציבור, (לצאת ידי הפוסקים שביחיד אין מברכים עליו), וכך נוהגים.

וכך נוהגים למעשה בני אשכנז, לברך לקרוא את הלל.

הנוהג שלא לברך על קריאת הלל והגיע לבית הכנסת שהציבור נוהג לברך, כתב בביאור הלכה (סימן רט"ו ד"ה אסור) הנוהג באיזה דעה, ואותה דעה לא הודחה לגמרי מהפוסקים, ואף שמן הדין אין מחיוב לענות עליה אמן, דספק אמן לקולא, מכל מקום אין איסור אם עונה עליה אמן, וכמו שכתב הפרי מגדים (באות א') דאין עוברים על 'לא תשא', אם כן הוא הדין הכא שיהיה ראוי לענות אמן על ברכה על הלל של ראש חודש, ואם אינו רוצה לענות אמן, רשאי דספק אמן לקולא.

הלל מעומד

מצוות קריאת הלל מעומד, כנפסק בשולחן ערוך (שם הלכה ז'), והטעם כתב המשנה ברורה (שם) לפי שהלל, עדות שבחו של מקום ונפלאותיו ונסים שעשה לנו, ומצוות עדות בעמידה, וכמו שכתוב בהלל 'הללו עבדי ה' שעומדים'.

ואם עבר וקרא מיושב, כתב המשנה ברורה (שם) בשם הפרי מגדים, שיצא ידי חובה.

מי שבריאותו חלשה וקשה עליו העמידה, כתב הערוך השולחן (שם) שרשאי לשבת בהלל, ואף שבתפלת שמונה עשרה טורח ועומד.

בליל פסח בהגדה שחולקים אותו לחלקים, כתב המשנה ברורה (שם) שלא מטריחים אותו לעמוד בכל פעם, ועוד שהדרך בליל פסח הוא דרך הסבה וחרות.

אמירת קדיש תתקבל לאחר הלל

ואומר קדיש תתקבל לאחר אמירת הלל דראש חודש, וכך נפסק בשולחן ערוך (סימן תכ"ג הלכה א'), והכלל הוא דבכל יום שיש בו מוסף אומרים תתקבל אחר הלל, שהוא סיום תפלת שחרית.

ויש לשליח ציבור ליזהר שלא לדבר עד לאחר אמירת הקדיש תתקבל שהוא סיום תפלת שחרית, ואם מתחלפים החזנים באמירת הלל, המנהג הוא שהשליח ציבור הראשון אומר את הקדיש, ומכל מקום אם השליח ציבור השני שמע את כל חזרת הש"ץ וכיוון, כתב הגר"ח קניבסקי שמסתבר שיוכל לומר את הקדיש תתקבל.

סדר קריאת ספר תורה בראש חודש

מוצאים ספר תורה וקורים בו ארבעה עולים, כנפסק בשולחן ערוך (שם) ואין פוחתין מהם ואין מוספים עליהם, ואין מפטירין בנביא.

סדר קריאת התורה, כתב השולחן ערוך (שם) כהן קורא שלשה פסוקים שהם 'וידבר' 'צו' 'ואמרת', ולוי חוזר וקורא 'ואמרת' (והטעם שחוזר לפסוק 'ואמרת' לפי שאין פותחים בפרשה פחות משלשה פסוקים ולכן חוזרים כדי להשלים לשלשה פסוקים), וקורא 'את הכבש האחד' 'ועשירת האיפה', וישראל קורא פסוק 'עולת תמיד' עד בראשי חודשיכם', ורביעי קורא 'ובראשי חודשיכם' עד הסוף.

וכך נהגו למעשה בני ספרד.

מאידך המשנה ברורה (שם) בשם הב"ח והפרי חדש, שיותר טוב לסיים לשלישי עד 'וביום השבת', והרביעי יקרא 'וביום השבת' עד סוף הקריאה. וכך נהגו בחלק מהקהילות.

חליצת התפילין קודם תפילת מוסף

נוהגים לחלוץ את התפילין כשרוצים להתפלל מוסף, וכך נפסק בשולחן ערוך (שם הלכה ד'), והטעם כתב המשנה ברורה (שם) דכמו שאין מניחים תפילין ביום טוב, משום שיום טוב עצמו אות, כמו כן יש לנהוג בראש חודש על כל פנים בשעת מוסף שמזכירים מוספי היום, דאותה זכירה גם כן כעין אות.

ונהגו לחלוץ התפילין במהרה אחרי הקדיש, כדי שלא יהיה הפסק בין הקדיש לתפלת שמונה עשרה, ואף שהקדיש מוסב על 'אשרי' 'ובא לציון' שלפניו, ומכל מקום הוא לצורך התפלה, לכתחילה אין להפסיק בניהם הרבה.

אמירת 'כתר' בקדושה במוסף

לעניין אמירת 'כתר' בקדושה בתפלת מוסף בראש חודש, כנפסק בשולחן ערוך (שם הלכה ג') ואומר 'כתר' וכשמגיע 'למלא כל הארץ כבודו', אומר 'לעומתם משבחים ואומרים' כמו בקדושת שחרית, וכך נהגו למעשה בני ספרד. ובני אשכנז נהגו לומר 'נקדישך', כמו בתפלת שחרית, וכך כתב המשנה ברורה (שם).

תוכן עניינים
מבצע מטורף! ניקוי ספות עד הבית

החל מ- 250 ₪ בלבד

עסקים מומלצים באינדקס אנ"ש
דבר תורה על פרשת השבוע
תכנים חדשים שעלו לאתר
הלכות ביקור חולים

להלכה: מצווה לבקר את החולים, ומצווה זו נאמר על כל אחד מישראל. ונאמרו ג' טעמים בכך, ולכן המבקר את החולה צריך לשאול את החולה האם

מה מברכים על חמאת בוטנים?

להלכה: חמאת בוטנים ברכתה 'שהכל נהיה בדברו'. בביאור הדברים: חמאת בוטנים, יש לברך עליו ברכת 'שהכל נהיה בדברו', כמבואר בספר הליכות ברכות (סימן ר"ב אות

מה מברכים על תן צ'אפ?

להלכה: על תן צ'אפ יש לברך 'שהכל נהיה בדברו'. בביאור הדברים: תן צ'אפ הוא מחטיפי התירס, שברכתו 'שהכל נהיה בדברו', וכתב בספר הליכות ברכות (סימן

הנחת אפר בראש החתן בחופה

להלכה: בני אשכנז וחלק מבני הספרדים נהגו להניח אפר בראש החתן במקום הנחת תפילין, כמבואר בגמרא, ואילו חלק מבני הספרדים נהגו שלא להניח אפר, אלא

Translate »