מצוות עשה לכתוב מזוזה, פרשת 'שמע ישראל' ופרשת 'והיה אם שמע', ולקובע אותם על מזוזת הפתח, ככתוב בתורה (דברים פרק ו' פסוק ט') "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך".
והכל חייבים במזוזה, אפילו נשים ועבדים, ומחנכים את הקטנים לעשות מזוזה לפתחיהם.
מה העניין של מצוות מזוזה, כתב הטור (סימן רפ"ה) מפני שיש במזוזה יחודו של הקב"ה ותמיד בבואו ובצאתו יזכור יחודו של הקב"ה וייתן יראתו על פניו לבלתי יחטא.
מעלת המזוזה
וצריך להיזהר בה מאוד, כמו שאמרו חז"ל כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרעו, וציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו מוחזק הוא שלא יחטא.
וכל הזהיר בה יארכו ימיו וימי בניו, ככתוב (דברים פרק י"א פסוק כ"א) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". וכתב הטור (שם) ואם אינו זהיר בה יתקצרו ימיו, דמכלל הן אתה שומע לאו.
ועוד דרשו חכמים, (ספרי פרשת עקב פיסקא מ"ו) בעוון מזוזה בניו ובנותיו של אדם מתים קטנים, ככתוב (ירמיה פרק ב' פסוק ל"ד) "דם נפשות אביונים", וסמוך לזה כתוב "לא במחתרת מצאתים".
וכתב (שם) וגדולה מזו שהבית נשמר על ידה, כמו שדרשו בפסוק "ה' שמרך", מלך בשר ודם מפנים ועבדיו שומרים אותו מבחוץ, ואתם (עם ישראל) ישנים מטותיכם והקדוש ברוך הוא שומר אתכם מבחוץ, ועל כן נתינתה בטפח החיצון שיהא כל הבית לפנים הימנה ובשמירתה.
כתב המרדכי (סימן תתקס"ב) בשם המהר"ם, מובטח אני שכל בית שיש בו מזוזה כהלכתה, אין שום מזיק יכול לשלוט בו.
וכתב הטור (שם) ומכל מקום לא יהא כוונת המקיים אותה, אלא לקיים מצוות הבורא יתעלה שצוונו עליה.
וכשיצא מפתח ביתו, כתב הרמ"א (שם) יניח ידו על המזוזה, ויאמר ה' ישמור צאתי, וכן כשיכנס אדם לביתו יניח ידו על המזוזה.
ברכת המזוזה
המניח מזוזה במקומות החייבים במזוזה, יש לו לברך "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדישנו במצוותיו וצוונו לקבוע מזוזה".
הקובע שתים או שלש מזוזות, כתב הרמ"א (שם) מברך ברכה אחת לכולם.
ולא יברך בשעת כתיבתה אלא בשעת הנחתה, משום שכל מצווה שאין עשייתה גמר מצווה אינו מברך אלא בשעת גמר מצווה.
היכן יש לקבוע את המזוזה
מקום קביעתה של המזוזה, כתב השולחן ערוך (סימן רפ"ט הלכה ב') א: בתוך חלל הפתח, ב: ובטפח הסמוך לחוץ, (והטעם כדי שיכנס לבית, ויפגע בו תחלה, ועוד טעם כדי שתשמור לכל הבית שבפנים, מן המזיקים), ג: ובתחלת השליש העליון של השער.
אם קבע את המזוזה למעלה משליש העליון של השער, כתב השולחן ערוך (שם) כשרה, והוא שירחיק מהמשקוף טפח, ואם קבע למעלה ממש עד המשקוף, יש לחוש לדעת הרמב"ם שפסול, ולכן יחזור ויתקין אותה במקומו.
ואם קבע את המזוזה למטה משליש העליון, כתב הש"ך (שם) בשם הפוסקים שפסול, אמנם אם פתח הבית גבוהה הרבה, וכשיפתח את הדלת לא יראה כלל את המזוזה בגלל הגובה, כתב שיניח אותה כנגד כתפיו, וכתב הקיצור שו"ע (סימן י"א) שהעיקר להלכה שפסולה.
וצריך לקבוע המזוזה בימין הנכס לדלת, כנפסק בשולחן ערוך (שם), ואם קבעה משמאל, פסולה.
איך קובע את המזוזה
קובע מזוזתו במסמרים, כמבואר בשולחן ערוך (שם) יסמרנה במסמרים במזוזת הפתח או יחפור בה חפירה ויקבענה בה, והטעם כדי שלא תיפול ותבוא לידי זלזול, וכתב (שם) ולא יעמיק לחפור טפח.
וצריך ליזהר שלא יתחוב המסמר בקלף של המזוזה.
מזוזה שאין כל אפשרות לקבועה בפתח על ידי מסמרים מפני שהפתח עשוי מברזל, כתב הילקוט יוסף (חופה וקידושין עמוד תר"ט) שמותר להדביקה בדבק חזק באופן שתעמוד ביציבות ימים רבים, כיון שסוף סוף נתחברה בחיבור גמור.
ואם קבע ממזוזתו במקל באופן שהיא מתנודדת לכאן ולכאן, פסולה.
צורת הנחת המזוזה
צורת הנחת המזוזה צריכה להיות זקופה ארכה לאורך מזוזת הפתח, ויכיון שיהא שמע דהיינו סוף הגלילה לצד חוץ, וכך נהגו בני ספרד, כפי שכתב הילקוט יוסף (חופה וקידושין עמוד תקפ"ח) מנהגינו לקבוע המזוזה כשהיא זקופה, ארכה לאורך מזוזת הפתח ולא באלכסון.
בני אשכנז נוהגים להניח המזוזה באלכסון מעט לצאת ידי כל הדעות, כדעת הרמ"א (שם) שכתב אבל יש אומרים שפסולה בזקופה אלא צריכה להיות שכובה ארכה לרוחב מזוזת הפתח, והמדקדקים יוצאים ידי שניהם ומניחים אותה בשפוע ובאלכסון, וכן ראוי לנהוג, וכן נוהגים במדינות אלו.
מקומות החייבים במזוזה
בית
בית חייב במזוזה ויש לברך עליו, וכך נפסק בשולחן ערוך (סימן רפ"ו הלכה א'). כמבואר בתורה "וכתבתם על מזוזות ביתך".
שערים שלפני הבתים, וכן בתי השותפים, כתב הרמ"א (שם) שחייבים במזוזה, אמנם אם הוא בית ישראל ועובד כוכבים, פטור ממזוזה.
וכל חדר וחדר מהבית, כתב הערוך השולחן (ס"ג) חייב במזוזה, ודינו כבית שחייב במזוזה.
בית שיש לו הרבה פתחים אף על פי שאינו רגיל לצאת ולבוא אלא באחד מהם, כתב השולחן ערוך (שם), חייב לקבוע מזוזה בכל פתח ופתח, הואיל ונעשו לכניסה ויציאה. ומה שיש נוהגים לעשות רק מזוזה אחת בפתח בתיהם, אין להם על מה לסמוך.
ולכן ירא שמים יתקין מזוזות בכל פתחי הבית החייבים במזוזה, וכן המנהג פשוט.
בית שאין בו שיעור ארבעה אמות, נפסק בשולחן ערוך (שם הלכה י"ג) שפטור, ואם יש בו כדי לרבע ארבעה על ארבעה אמות בשווה, אף על פי שארכו יתר על רחבו או שהוא עגול או בעל חמש זווית, חייב.
ושיעור ארבעה על ארבעה, כתב הילקוט יוסף (שם אות כ"ג) והוא מאה ותשעים וששה סנטימטר רבוע, ואם אין בו אלא מאה ותשעים ושנים ס"מ, עד שיעור מאה תשעים וששה סנטימטר, צריך לקבוע בלא ברכה.
בית שאין לו תקרה, כתב השולחן ערוך (שם) פטור מזוזה, אם היה מקצתו מקורה ומקצתו אינו מקורה, אם הקירוי כנגד הפתח חייב במזוזה, והוא שיהיה מקורה ארבעה אמות על ארבע אמות.
שערי חצרות
שערי חצרות חייב במזוזה, וכך נפסק השולחן ערוך (שם).
חצר הסמוכה לבית ואין הכניסה לבית על ידי החצר, כתב בשו"ת שנות חיים (הלכות מזוזה תשובה א') שמעיקר הדין פטור מזוזה, כיון שאינו משמש כניסה לבית, אך כתב שראוי להחמיר ולחוש לדעת הראשונים שחיוב חצרות חייב מצד עצמו, ויקבע שם מזוזה ללא ברכה.
חצרות בזמננו, כתב החזו"א (יורה דעה סימן קכ"ח סעיף קטן ו') שלכל הדעות דינן כגינה ולא כחצר, ואינה חייבת בפני עצמה, אלא אם כן הן פתוחות לבית.
מדינות ועיירות
מדינות ועיירות המוקפות הרים ובקעות בכמה פרסאות, ואין יוצאים ממנה אלא דרך שערים, כגון ארץ הגר, כתב השולחן ערוך (שם) שחייבים במזוזה.
רפת בקר ולולים
רפת בקר, ולולים, כתב השולחן ערוך (שם) שחייבים במזוזה, והטעם לכך שאף שאינו משמש כבית, מכל מקום משתמש בהם תשמיש לצרכיו, והם ראויים לדירת אדם.
ואף שיש בהם זוהמה, כתב הש"ך (שם) שלא נפיש זוהמה כל כך, ואינו דומה לבית הכיסא שהזוהמה שם חזקה.
רפת בקר, ולולים בזמנינו, כתב הפתחי תשובה (ס"ק ב') בשם היד קטנה (הלכות מזוזה פרק ב' מנחת עני סעיף קטן י"ב) שלא נהגו לקבוע בה מזוזה, משום שהזוהמה שלהם מרובה, וזה שונה מזמנם שהזוהמה לא הייתה כל כך מרובה.
וכך כתב הגר"ש וואזנר (קובץ בית הלוי חלק ב' עמוד קכ"ח) וכך כתב הילקוט יוסף (שם אות נ"ד) שנוהגים שלא לקבוע מזוזה ברפת בקר, ולול תרנגולים.
ויש שכתבו שגם בזמנינו, מניחים מזוזה ברפת ולול תרנגולים, ומכסים אותם, וכך כתב השדי חמד (מערכת המ"ם כלל קכ"ו). ונראה למעשה לא להניח מזוזה שם.
בית האישה
בית האישה חייב במזוזה, והטעם משום דכתיב "למען ירבו ימכם" וכי אישה זקוקה לחיים יותר ממה שהגבר זקוק לחיים, ולכן האישה חייבת.
חדר שבו ישנים איש ואשתו
חדר שבו ישנים איש ואשתו, כתב הרמ"א (שם) שחייב במזוזה, ויש מקלים ואומרים שכל מקום שהנשים שוכבות שם, פטור ממזוזה, וכתב (שם) ולי נראה במקום שהדלת מפנים וכשוכבים שם סוגרים הדלת, ונמצא המזוזה מבחוץ, חייב לכול הדעות.
למעשה הילקוט יוסף (חופה וקידושין עמוד תקס"ב) כתב מזוזה הקבועה בפתח, אף על פי שאיש ואשתו ישנים שם, ומשמשים מטותיהם, אין צריך לכסות המזוזה בכלי תוך כלי, אלא טוב לכסותה בכיסוי בעלמא, שכיון שהמזוזה היא למעלה מעשרה טפחים, הרי היא כמו ברשות אחרת, וכן המנהג.
מחסן או חדר קירור
מחסן או מקלט המשמש כמקום אחסון חפצים, כתב השולחן ערוך (שם) שחייב. אמנם מקלט או מחסן שאין משתמשים בו כלל, פטור ממזוזה.
לעניין ברכה, כתב הילקוט יוסף (שם) שיברך על קביעת המזוזה הראשונה בביתו, ויפטור את המחסן או את המקלט.
חדר קירור, כתב החוט השני (הלכות מזוזה עמוד פ"ט) שחייבים במזוזה מדין בית האוצר אם משתמשים בה תדיר.
חדר הקפאה, כתב (שם) כיון שאינו ראוי כלל לדירה מכיון שהוא חדר הקפאה, פטור מזוזה.
בית כנסת
בית הכנסת, כתב השולחן ערוך (שם) אם יש בו דירה לשום אדם, חייב במזוזה, ואם הדירה בעזרה, כתב הרמ"א (שם) שהעזרה חייבת במזוזה, ובית הכנסת פטור.
למעשה נראה שבית הכנסת שאין בו דירה כלל, פטור מן המזוזה מפני שאינו בית דירה, וכתב הילקוט יוסף (חופה וקידושין עמוד תקע"ו) שהמנהג לקבוע מזוזה בבתי כנסת בלי ברכה, גם כשאין שם דירה.
בית המדרש
בית המדרש, כתב השולחן ערוך (שם הלכה י') בית מדרש פטור ממזוזה, ואם יש בו פתח שרגיל לצאת בו לביתו, חייב במזוזה באותו הפתח, ויש אומרים שבית המדרש חייב במזוזה, ונכון לחוש לדבריהם, אבל לא יברך.
מהות השינוי בין בית מדרש שיש כאלו שכתבו שחייב בלא ברכה, לבין בית הכנסת שפטור לגמרי, כתב הש"ך (שם) דכיון שבית המדרש התלמידים יושבים מהבוקר עד הלילה, ודומה לדירה.
ועוד טעם כתב הט"ז (שם) שהר"מ מרוטנברג עשה מזוזה לבית המדרש, ואמר כשהיה ישן שינת צהרים, היה רוח רעה מבעתו, קודם שתיקן בו מזוזה.
ונראה, בית מדרש שיש בו רק שיעור תורה אחד או שנים ליום וכל היום הבית מדרש סגור ללמוד, נראה שדינו כבית הכנסת, אמנם אם קיים בו כולל אברכים שלמדים לימוד הבוקר ואחרי צהרים, או שיש שם כאלו הלומדים בקביעות, גינו כבית המדרש ויניח מזוזה ללא ברכה.
בית הכיסא ובית המרחץ
בית הכיסא ובית המרחץ, כתב השולחן ערוך (שם הלכה ד') שפטורים ממזוזה, לפי שאינם עשויים לדירה כבוד, ונאמר "וכתבם על מזוזות ביתך", מה בית עשוי לכבוד, יצא בית הכיסא ובית המרחץ שאינם עשויים לכבוד.
חדר החיצון של בית המרחץ ששם לא עומדים ערומים, וכן בחדר המתנה שלפני המקווה כתב הילקוט יוסף (שם עמוד תקס"ה) חייב במזוזה בלי ברכה, שאין הברכות מעכבות.
סוכת החג
סוכת החג בחג, כתב השולחן ערוך (שם הלכה י"א) שפטור ממזוזה, והטעם כתבו הפוסקים כיון שהוי דירת עראי.
חדר בספינה שעל הים
ספינה הנמצאת בים, כתב השולחן ערוך (שם) שפטור ממזוזה, וביאר בספר חוט השני (שם) כיון שאינו עשוי לבית, ואין הדרך להשתמש בזה לבית, ואף אם יקבע דירתו בספינה פטור, כיון שאדם עושה דבר משונה אין זה נעשה על ידי זה לדירת קבע ובטלה דעתו.
וכן רב חובל שנמצא זמן מרובה בספינה, כתב (שם) שפטור מן המזוזה, דאין זה מקום דירתו אלא מקום עבודתו, ואף רב החובל בעצמו היה רוצה שיהיה לו מקום מגורים ביבשה.
חניות רחוב ומשרדים
חניות שבשווקים, כתב השולחן ערוך (שם) שפטורים מן המזוזה, והטעם לפי שאינם עשויים לדירה.
חניות רחוב שבזמנינו, כתב הפתחי תשובה (שם) ונראה שדעת השולחן ערוך הוא דווקא בחניות של זמנם, שהיו כמה ימי שוק, ולאחר מכן מפרקים את החניות או שעומדים שם בלי שימוש, אבל חניות שלנו שהסחורה נמצאת שם יומם ולילה, דינם כבית האוצר וחייב במזוזה, ועוד שנמצא שם במשך כל היום כולו ולא גרע מבית המדרש שנמצא שם כל היום, ושמים בו מזוזה (בלי ברכה).
וכך כתב הילקוט יוסף (שובע שמחות א' חופה וקידושין עמוד תקנ"ח) חניות קבועים חייבים במזוזה, ומעיקר הדין חייבים לקבוע שם מזוזה בברכה, אך הבא לקבוע שם מזוזה בלי ברכה, יש לו על מה לסמוך שלא לברך.
משרדים וקופת חולים, כתב (שם) חייבים במזוזה, והבא לקבוע שם מזוזה בלא ברכה, יש לו על מי שיסמוך, וכן הסכים בחוט השני (שם) שכיון שעושים בו דברים שעושים בבית, כגון שמסדר בו עניניו וכן אוכל בו, נחשב לדיור וחייב במזוזה.
מעלית
מעלית, יש אומרים שאינה חייבת במזוזה, כיון שלא עשויה לדירה אלא דירת עראי, שהרי היא מטלטלת ואין בה מקום קבוע, וגם הפתח הקבוע שבבנין שדרכו נכנסים למעלית, פטור מן המזוזה, וכתב הילקוט יוסף (שם) שהעיקר כסברא זו, שלא חייב במזוזה.
ויש אומרים שהמעלית חייבת במזוזה, והמחמיר לקבוע שם מזוזה בלי ברכה, תבוא עליו ברכה.
השוכר בית מחברו
השוכר בית בארץ ישראל, כתב השולחן ערוך (שם הלכה כ"ב) שחייב במזוזה מיד, משום ישוב ארץ ישראל. וכתב הרמ"א (שם) ששואל דינו כשוכר.
ואם שוכר ביתו מגוי, כתב השולחן ערוך (שם) שחייב במזוזה, וכתב הש"ך (שם) דווקא שאין סכנה בכך, אבל אם יש סכנה ודאי שפטור ממזוזה.
השוכר בית מחברו מי חייב לקבוע מזוזה, כתב השולחן ערוך (סימן רצ"א הלכה ב') השוכר בית מחברו, השוכר חייב לקבוע בה מזוזה, ולתקן מקום קביעותה.
וכשיצא מביתו לא יטול את המזוזה בידו, והטעם לכך כתב הבית יוסף (שם) לפי שהמזיקים באין בבית שאין בו מזוזה, וכשנוטל נמצא מסכן את הבאה אחריו מפני המזיקים.
ואם מקפיד על מעות המזוזה, כגון שקנה מזוזה יקרה מאוד, כתב הבית יוסף (שם) וכתב הרמ"א (שם) שטוב לשלם לו על המזוזה.
והנה מצאנו פטרונות כפי שכתב הילקוט יוסף (שם) המעתיק דירתו ונוטל המזוזות שלו שהם מהודרים מאוד, ונותן במקומם מזוזות אחרים כשרים, מדינא יש להקל.
ועוד עצה טובה, שיטול המזוזות המהודרות למטרת בדיקה, ואחר כך יוכל לקבוע מזוזות אחרות כשרות, ועל הצד הטוב ביותר יעשה כן ימים אחדים לפני עזבו את הדירה.
אם שכר מגוי את דירתו ועכשיו יוצא מדירתו, כתב הרמ"א (שם) שנוטל את המזוזה שיוצא, ואם בקש ממנו הגוי להשאיר שם את המזוזה, כתב (שם) שאסור לשמוע לו, וכתב מכל מקום אם יש חשש משום כך לשנאה ובגלל זה יעשה לו רע, נראה שמותר.
מי מניח את המזוזה על פתח בתו
לכתחילה את המזוזה יש להניח בעל הבית, משום שמצווה בו יותר מבשלחו, וכתב המשנה ברורה (סימן ר"נ סעיף קטן ג') שמצווה זו נאמרה בכל המצוות.
ודעת הגר"ש וואזנר (בית הלוי עמוד קל"ה) שאף שלכתחילה יש לבעל הבית לקבוע מזוזה בעצמו, מכל מקום נהגו העולם לכבד אדם גדול, משום כבוד המצווה, וכך כתב הילקוט יוסף (שם) שבעל הבית יכול למנות שליח, כגון להזמין חכם גדול, או המרא דאתרא, ויניח במקומו את המזוזה.
פעם בכמה זמן צריך לבדוק את המזוזות
השולחן ערוך (סימן רצ"א הלכה א') כתב מזוזת יחיד נבדקת פעמים בשבע שנים, ושל רבים פעמים ביובל, והטעם שכל דבר שהוא של רבים אין להטריח עליהם הרבה, שלא יאמרו כל אחד יעשה חברו.
ומדת חסידות, כתב הילקוט יוסף (שם) לבדוק אותם מידי שנה, בחודש אלול, אבל מעיקר הדין יש לו לבדוק אותם פעם בשלש וחצי שנים.
אם הסיר את המזוזות לבדיקה ונתנה לסופר לבודקה ולהגיה בה, ונמצאת כשרה, כתב (שם) כשחוזר לקבועה מברך לקבוע מזוזה.
ואם הסיר את המזוזה לזמן מועט קצוב, ולא הסיח דעתו ממנה, כתב (שם) שאין צריך לברך על החזרת המזוזה. ואם נפלה המזוזה מעצמה, כתב (שם) שהדבר תלוי במחלוקת, וספק ברכות להקל, ולכן לא יברך.
