דעת זקנים על התורה | פרשת יהדות

דעת זקנים על פרשת שמות

{א}ואלה שמות הבאים. והלא כבר באו קודם לכן אלא קודם שמת יוסף לא נתן עליהם מסים משמת נתן עליהם ונעשה כאלו בו ביום באו:
{ה}ויהי כל נפש. פי’ עם יוסף שהיה במצרי’ הי’ שבעי’ ואז לא יצטרך למנות יוכבד שנולדה בין החומו’ מהר”ר שלמה בן פרחון ז”ל, לכך מנאן עכשו אע”פ שמנאן בחייהן לפי שהיה ר”ל אחר כן וירבו ויעצמו להודיע לך שארבעים [ששבעים] נפש לבד עצמו ורבו עד שש מאות אלף רגלי:
{ז}ובני ישראל וכו’. מלמד שהיו יולדות ששה בכרס אחד ורמז מדכתיב ו’ לישני פריה ורביה פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד. ד”א כי פרו וישרצו עולה בגי’ ששה בכרס אחד פחות שנים וה”נ במאד מאד משלימות החשבון. ד”א פרו שהן עושין פירות וישרצו כשרצים ששה בכרס וא”ת שמתים לכך נאמר וירבו וא”ת חלשים היו לכך נאמר ויעצמו במאד מאד ולכך כתיבי כל הני לישני יתירי:
{ח}ויקם מלך. הוא פרעה הראשון. אמרו לו בא ונזדווג על אומה זו אמר להם עד עתה אנו חיין משלהם היאך נזדווג להם ולא שמע אליהם הורידוהו מכסאו שלשה חדשים כיון שראה כך אמר להם אשמע לכם לכך כתיב ויקם: אשר לא ידע את יוסף. אמר רבי יהודה בן לוי משל למי שרגם איקונין של מלך נטלוהו והתירוהו למחר רגם את המלך עצמו כך פרעה בתחלה אמר אשר לא ידע את יוסף ולבסוף אמר לא ידעתי את ה’:
{י}הבה נתחכמה לו. הב”ה בגימטריא י”ב נתחכמה לי”ב שבטים. ופרש”י נתחכם למושיען של ישראל וכו’ והם טעו כי לא נשבע אלא שלא יביא מים על האומות אבל שלא יבואו האומות במים לא נשבע. ואמרו חז”ל שלשה היו באותה עצה בלעם ואיוב ויתרו בלעם שיעץ נהרג איוב ששתק נדון ביסורים יתרו שברח זכו בניו לישב בלשכת הגזית ובלעם דהוה בעצת דהבה נתחכמה קשה מהא דאמרינן בפ’ חלק בר תלתין ותלת שנין הוה בלעם חגירא כד קטל יתיה פנחס ליסטאה משום דכתיב אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואם היה בעצה זו נמצא היה בן מאה וארבעים כשנפל במלחמת מדין שהרי לכל הפחות היה בן עשרים כשיעץ ותחשוב שמנים של משה ולסוף ארבעים שהלכו במדבר היתה מלחמת מדין כדכתיב אחר תאסף הרי שהיה בן ק”מ שנה. לכך פי’ ר’ מנחם מדאנ”י שלשה היו באותה עצה דלכה איעצך כדאמרינן אמר ליה לבלק אלהיהם של אלו שונא זמה הוא כדאי’ בחלק והקשה הרב משה כי בדברי הימים דמשה תמצא כתיב בפי’ העצה דהכא ויען בלעם הקוסם ועל כן הקשה ר’ מנחם מהא דאמרינן בזבחים פרק פרת חטאת בשעה שנתן הקב”ה תורה לישראל נתקבצו כל האומות אצל בלעם ואמרו מה קול ההמון ששמענו שמא הקב”ה רוצה להביא מבול כדאיתא התם. ואפי’ אם תמצא לו’ שלא היה כי אם בן כ’ כששואלין ממנו עצה ובסוף ארבעים נהרג אלמא בן ששים היה כשמת. ויש ספרים שכתוב בהן ונקבצו כלן אצל קמואל והני פי’ לא נהירא לי דהתם משמע דקמואל אבי ארם היינו בלעם אם כן תפל היה במיתתו. וגם נמצא בב”ר קמואל אבי ארם הוא לבן הארמי הוא כושן רשעתים הוא בלעם ולמה נקרא קמואל שקם על אומתו של אל. וכן נמי אמרינן בחלק הוא בלע’ הוא בעור ולמה נקרא בעור שבא על בעירו הוא לבן הוא כושן רשעתים ולמה נקרא שמו כושן רשעתים שעשה שתי רשעיות אחת בימי יעקב ואחת בימי שופטים מכל אלה משמע שהיה תפל והאי דכתיב באיוב כי יתרי פתח ויענני ובמסורת כתיב יתרו ומפרש דה”ק יתרו נמי היה באותו עצה והוא פתח הדבר ואותי תענה וקשיא דהא דאמרינן דיתרו ברח ואיוב לא ברח אלא שתק וי”ל שהיה יתרו גדול הדור באותה שעה והיה בידו למחות ולא לברוח ולכך מאשימו איוב:
{יא}ערי מסכנות. על שם שכל העוסק בבנין מתמסכן ולשון מסכן הוא ויש לומר שמסכנות האומנין שעומדים כמה פעמים בסכנה על גבי הבנין. פיתום ורעמסס פי’ תהום בולע הבנין. רעמסס ראשון ראשון מתמוסס ומתמוטט וק”ל דכתב בפרך בפה רך בתחלה אמר להם פרעה לכל אחד מכם אני נותן מכל לבנה שיעשה ובאו כלן ודחקו עצמן מפני חמוד השכר ועשו יותר מדאי וכיון שראה פרעה כך אמר להם השלימו חקכם ללבון כאשר בהיות שכר נתן לכם:
{יד}וימררו. ובאותו פרק נולדה מרים ועל שם כך נקרא’ מרים: בחמר. בתחלה: ובכל עבודה. בסוף:
{טו}למילדות. רב ושמואל ח”א אשה ובתה יוכבד ומרים וח”א כלה וחמותה. יוכבד ואלישבע: ד”א למילדת חסר וי”ו למד שלא היתה כי אם מילדת אחת והיינו יוכבד אבל מרים נערה היתה ולא היתה מילדת אלא פועה לילד ולכך אמרו חז”ל פועה זו מרים מהרב משה כהן. ד”א שפועה לילד בבטן וקוראה לו צא והוא יוצא:
{כ}וייטב אלהים. פרש”י מהו הטובה ויעש להם בתים ולא נראה כי יש פסוק מפסיק ולכן נראה לומר דקאי אאותו פסוק עצמו והפירוש וייטב אלהים למילדות ממה שוירב העם ויעצמו כי לפי שאמרו המילדות לפרעה כי חיות הנה ואינן צריכות אותנו היה אומר פרעה שקרניות הם וכשראה כי רבו העם ויעצמו מאד חזר ואמר כן המילדות דוברות כי ברור לי כי חיה אחת או שתים אינן מספיקות עם רב כזה:
{כא}ויהי כי יראו המילדות. פי’ כשראה פרעה שלא היו מקיימין מצותו ויעש להם בתים אצל עבדיו כדי שיראו אם הולכות אצל העבריות:


שמות פרק-ב

{ב}ותרא אותו כי טוב הוא. לפי שנולד לששה חדשים כדפרש”י כסבורה היא שהוא נפל וראתה בצפרניו אם גמרו שהוא סימן לבן קיימא מיד ותרא אותו כי טוב הוא שהיו בו סימני בן קיימא ולכך ותצפנהו. ד”א כי טוב הוא יפה היה כמו ונשבע לחם ונהיה טובים פי’ יפים:
{ג}ולא יכלה עוד. פרש”י שמנו לה המצרים מיום שהחזירה והיא ילדתו לששה חדשים ויום אחד והם בדקו אחריו לסוף תשעה חדשים וקשה מהא דאמרי’ בסוטה דמנו לה מצריים מיומא דאהדרה ואיהי היא מעברא בית תלת ירחא מעיקרא מכלל שנולד לתשעה חדשים. וי”ל דודאי לששה חדשים נולד אל מצראי נמי הי’ ידוע יולד’ לשבעה יולדת למקוטעים ומנו שנתעברה מיום שהחזירה ומיד בדקו אחריה והיא היתה מעוברת שלשה חדשים קודם הלקוחים שניים ולכך הטמינתו שלשה חדשים: תיבת גומא. לפי שהוא דומה לסוף שעל שפת היאור ולא יכירו בו האויבים בסוטה מסיק מכאן לצדיקים שממונם חביב עליהם יותר מגופם וכל כך למה לפי שאין פושטין ידם בגזל: ותחמרה בחמר. ומבחוץ בחמר. ומבחוץ כדי שלא יכירו כי הרבה פעמי’ הגמי והסוף אשר בשפת היאור מלוכלכין הן קצת מן הטיט אבל אם היה זפת מבחוץ היו רואין השחרורית מבחוץ ומכירים בה מיד. אמנם פרש”י איפכא החמר מבפנים והזפת מבחוץ. וראב”ע פירש ותחמרה בחמר ובזפת על דרך שאגת אריה וקול שחל אע”פ שתחמרה לא שייך גבי זפת נקט לה אגב חמר כדנקט נתעו גבי שאגה וקול. אע”ג דלא שייך ביה משום דשייך מיהא גבי שני כפירים:
{ה}ותשלח את אמתה. בסוטה פליגי ר’ יהודה ור’ נחמיה חד אמר שפחתה וחד אמר אמתה ופריך למ”ד שפחתה הא קאמר שבא גבריאל וחבטן בקרקע ומשני דשייר לה חדא דלאו אורחא דבת מלכא למיקם לחודה ולמד”ר אמתה היה לו לכתוב ידה הא קמ”ל שנשתרבב אמתה עד ששים אמות וכן אתה מוצא בשני רשעים שברת אל תיקרי שברת אלא שרבבת ורמז לדבר כי מן המים משיתהו [נ’ דמן המים וי’] דמשיתהו יתרים הם הרי ששים. וכן בשני רשעים יכול לכתוב שן רשע שברת [י’ דשני וי”ם] דרשעים יתרים הם שעולים בין כלם ששים:
{י}ותקרא שמו משה. וא”ת והלא מצריית היתה והיאך קראה בלשון עברי וי”ל שהיא קראה בלשון מצרי שם שמשמעותו משה והתור’ קראו משה בלשון עברי. ד”א שלמדה לשון עברי משבאו העבריות למצרים וכן מצינו שקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח:
{טו}ויבקש להרוג. מסרו לסרדיוט להרוג ולא שלטה בו החרב ואחז”ל שנעשה צוארו כעמוד של שיש ורמז לדבר שלא הי’ לו לכתוב אלא ויברח הרי וישב משה יתרין והן בגימטריא אבן שיש מהה”ר משה. ועוד אמרו במדרש שבא גבריאל והפך פני הסרדיוט בפניו של משה ונטל הסייף מידו והרגו תחת משה וכסבורים הן שנהרג משה וברח. ד”א שהעלו משה לבימה להרגו ועשה יתברך את פרעה אלם ולסגנים חרשין ולספקלטורין עורים וברח משה וזש”ה מי שם פה לאדם. כשאמר פרעה להרוג משה מי עשאו אלם שלא נתאמץ בצווי ולסגנים חרשים שלא שמעו הצווי ולספקלטור עור ומי עשאך פקח לברוח מפניהם וקבלו יתרו בביתו מכאן אתה למד שכל מי שמקבל עליו לעשות מצוה אין אותה מצוה פוסק’ ממנו שהרי יתרו קבל בביתו משה שברח מפני השונא להצילו וממנו יצא שקבל שונא שברח מפני גואל להרגו ואי זה זה סיסרא אל אהל יעל מבני ברק ונהרג שם:
{יז}ויקם משה ויושיען. מלמד שהרועים נטלום ושפכום למים מפני הנדוי של יתרו שנדוהו מפני שכפר בע”ז ולשון ויושיען משמע כן כדאמר הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש וגו’ והה”ד וגם דלה דלה לנו ואחת לצאן:
{כג}וימת מלך מצרים. כל זמן שאותו מלך קיים היו מצפין מתי ימות שמא תתבטל הגזרה וכשמת לא נתבטלה אמרו מעתה ידענו שאין לדבר סוף לכך ויאנחו, ד”א וימת מלך מצרים ויאנחו מאחר שמת המלך יכול משה לשוב למצרים וגם בני ישראל נאנחו וגם הקב”ה ית”ש זכר את בריתו כל הדברים האלה גרמו שנשתלח משה:


שמות פרק-ג

{א}וינהג את הצאן. בשרו שתהיה צאנו כלה במדבר ואחר כך נאסף עמהם שאחר שכלו מתי מדבר מיד נאסף ויבא אל הר האלהים וכו’:
{ב}מתוך הסנה. לפי שאי אפשר מן הסנה לעשות צלמי’ לע”ז:
{ג}מדוע לא יבער הסנה. פי’ מדוע אינו מתבער מן העולם מלשון בערתי הקדש מן הבית ומפי מורי ז”ל שמעתי בתמיה כלומ’ מדוע איננו אוכל וכי לא יבער הסנה בתמיה:
{ד}ויאמר הנני. אמר יתברך אתה ענית הנני כמו אברהם זקנך וכתיב במקום גדולים אל תעמוד. אמר לו יתברך אל תקרב הלום לא לכהונה דכתיב ביה קרב אל המזבח ולא למלכות דכתב ביה הלום גבי דוד:
{ה}של. כך הוצרך לומר מעל רגליך משום שיש נעל שהוא על היד ובלע”ז גנ”ט והוא נעל שנצו בעז לגואל דכתיב איש נעלו ונתן לרעהו וגם עכשיו רגילים השרים והשלטונים לקנות בגנ”ט שלהם. ומה שמקשים שהוצרך כאן לשלוף שני רגליו ויהושע ביריחו לא חלץ אלא רגל אחד היינו משום דכאן קדמה שכינה למשה ולא לו ושם קדם יהושע וקנה מקומו:
{יב}וזה לך האות. כלומר זה יהיה האות מה שיעבדון את האלהים על ההר הזה בצאתם ממצרים. ואז אודיע לכל שאני שלחתיך כדכ’ במתן תורה ויאמר ה’ אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם וידעו כי אתה שלוחי. ד”א וזה לך האות מוסב על מ”ש משה מי אנכי כי אלך כלומר ואיני כדאי לדבר אל המלכות ואף אם אני כדאי לזה וכי ממצרים כדאי אני להוציא את ישראל ואמר לו ית’ כי אהיה על ידך כי אם על ידי כי אהיה עמך באותו שליחות וזה לך האות שאהיה עמך כי אנכי שלחתיך ומאחר שאנכי שלחתיך יש לך לידע שלא אעזבך בשליחותי מלעזור לך מהר”ר דוד ששמע מהר”ר יוסף קרא:
{יד}ויאמר אהיה. קשה כל הני ויאמר למה לי וי”ל זה קרא לו הקב”ה למשה אהיה שמי לפי שאהיה לעולם ועד ואשר אהיה פי’ של אהיה והדר אמר הקב”ה שמא יסבור משה ששמי אהיה אשר אהיה ולכך חזר ואמר כה תאמר. ויאמר עוד שמא יקראוני עוד ישראל אהיה וטעות יהיה בידם שהרי יש לו לקרות יהיה לעולם לכך כתי’ ויאמר עוד אלהים לו שנכתב בי”ה שיש במשמעותו יהיה:
{יח}ושמעו לקולך. פרש”י שכבר סימן מסור בידם מיעקב ומיוסף שבלשון זה דפקוד יפקוד יהיו נגאלין. ויש מקשים שלא מצינו שאמר יעקב לשון זה דפקוד יפקוד ולמאי דפרש”י בפרשת ויחי ניחא:
{כב}ושאלה. פי’ הי’ שאלה נתינה כמו שאל ממני ואתנה וגו’ כי כשיחזקו מצרים למהר לשלחם שאלו להם שיתנו להם כלי כסף וכלי זהב קודם שילכו והם יתנו ברצון מפני שיתיראו מן המכות:


שמות פרק-ד

{ג}ויהי לנחש. מפני מה הראה לו ית’ נחש יותר מדבר אחר אלא מה נחש נושך וממית כך פרעה ועבדיו נושכין וממיתין את ישראל ומה ששב מטה רמז שיהא פרעה ועבדיו יבשין כעץ, וידו שהיתה מצורעת שכך פרעה ועבדיו טמאין ומטמאין את ישראל והנה שבה כבשרו רמז שיטהרו ישראל מטומאת מצרים:
{ז}ויאמר השב. לפי שדרך נגעים לבא לידי הסגר:
{ט}והיו לדם. רמז שישפך דמן של מצרים בבכורות ועל הים:
{י}ויאמר משה אל ה’ בי אדני. אתה מעמיד אותי על אנשים שיודעים שבעים לשון עומדים לפני פרעה ואם אחד מהם מדבר לי בלשונו ואיני יודע להשיב וכי אינן צוחקין עלי ואו’ שליח של מי אתה שאינו יודע לשמוע ולהבין כל הלשונות. אמר לו ית’ מי שם פה לאדם הראשון לקרא שמות לכל הבריות שנ’ ויקרא שמות שם לא נאמר אלא שמות מלמד שקרא להם שמות בשבעים לשון וגם נתתי לו כשאמרתי לו המן העץ וגו’ ואמר לי האשה אשר נתת עמדי. כ”ש לך שאתה בא לגאול בני. ד”א מי שם פה כלומר פה חדשה אני בורא כ”ש שאני מתקן שלך שאינה צריכה אלא תקון מעט מה”ר יוסף. ור’ עובדיה פי’ כלומ’ מה לך להזכיר שאתה כבד פה מי שם פה לאדם הלא אנכי ה’ ואנכי עשיתי גם פה שלך א”כ יודע אני שאתה כבד פה ובידי לתקנה:
{יג}שלח נא ביד תשלח. כלו’ אם אתה חפץ בשליחותי שלח נא כתב שאוליך בידי כך שיהיה לי לפה ולמליץ כי לא איש דברים אנכי:
{יד}וראך ושמח בלבו. לפי שהיה משה אומר מה אני בא בתחומו של אהרן מתנבא שנאמר הנגלה נגליתי וגו’ אמר לו ית’ למה אתה מזכיר אהרן אינו מיצר אלא שמח הה”ד ויאמר ה’ אל אהרן לך לקראת משה כדי שידע שאתה שמח:
{יט}כי מתו כל האנשים. אמרי’ במסכת ע”ז מאי נינהו אנשים דתן ואבירם ומיהו חיים היו אלא שירדו מנכסיהן והעני חשוב כמת ואם תאמ’ מצורעים היו או סומים דאמרי’ ארבע’ חשובין כמת סומא ומצורע ועני ומי שאין לו בנים י”ל דודאי מצורעים לא היו דלא מצינו שהיו משולחין מן המחנה. וסומין נמי לא היו שנא’ העיני האנשים ההם תנקר וגו’ ובלא בנים לא היו דכתיב ובניהם ונשיהם וטפם. ואי קשיא אכתי דילמא איכא חד מהני והני קראי לאחר מתן תורה הוא דכתיב וכל העם כו’ שהמומין נתרפאו בסיני. וי”ל דאי הוו קודם מתן תורה אפי’ אם נתרפאו חזרו למומן במעשה העגל והני קראי לאחר אותו מעשה כתי’ וא”ת אכתי אימא שלא היו להם בנים והא דכתיב ובניהם לאחר מכאן נולדו י”ל דאלו עתידין להוליד לא הוה מקרי להון מתים. עוד י”ל דצריך לו’ שירדו מנכסיהם ואין בידם כח להרע לשום אדם שאלו אתה אומר עשירי’ היו ומתי’ קרי להו משום שאר דברים אכתי היה לו לירא שמא יהיו נותנין ממון כדי להרגו אלא ודאי ירדו מנכסיהם וכן נמי מת”ו בגמטריא ירד”ו מנכסיה”ם חסר אחת מה”ר משה ז”ל:
{כב}בני בכורי. כאן הודה הקב”ה על מכירת הבכור’ לישראל:
{כד}ויהי בדרך במלון. פרש”י מפני שנתעסק במלון תחלה משמע מתוך פי’ שהיה לו למולו קודם שיתעסק במלון תחלה ותימה שהרי למחרתו צריך לצאת ויסתכן הולד וי”ל שאותו ולד היה במקום שלן לאחר שפגע בו אהרן ואמר לו על הראשונים אנו מצטערים ואתה בא להוסיף עליהם אע”פ ששבט לוי לא היו משועבדים מ”מ לא היה רוצה שיבואו במקום שיראו ישראל בצרה וחזרה משם צפורה ובניה וא”כ כיון שהיה בדעתם לחזור היה יכול למולו קודם שיתעסק במלון ותהיה צפורה ממתנת שם עד שיתרפא הנער ממילתו ולכך נענש:
{כו}אז אמרה. מהו אז אמרה מתחלה כשראתה המלאך בולעו עד המילה לא הית’ יודעת אם בשביל איחור מילת בנו אם בשביל מילת עצמו שהיה בא עליה ואינה הוגנת לו. ומ”מ כרתה ערלת בנה ותגע לרגליו ואמרה כי חתן דמים שמא בשבילו אתה נענש וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולות יודעת אני עתה בבירור שאתה אינך נענש כי אם בשביל איחור מילת בנך מה”ר אליהו כהן ז”ל:


שמות פרק-ה

{ג}דרך שלשת ימים. פשט דקרא נלך במדבר ונזבחה וא”ת זבחו הנה פן יפגענו כלומר הן נזבח את תועבת מצרים וגו’:
{ד}לכו לסבלותיכם. פרש”י ששבט לוי לא נשתעבד וכן איתמר במדרש כי מתחלה כשבא להן בפרך בפה רך כדדרשינן לעיל אמר שבט לוי עתידין אנו לעבוד עבודת משא של הקדוש ב”ה חלילה שלא נעבוד שום עבודה לרשע זה בשום שכר שיתן לנו וענו הלוים ואמרו כלם שאינם יודעים לעשות לבנים ומאותו יום והלאה לא היה לו פתחון פה לשאול להם שום דבר עבודה וכאשר גדל משה וראה בסבלותם שהיו משועבדי’ כל שבעת ימי השבוע בלא שום מנוחה בא לו אל פרעה אמר וכי יש אומה שיכולה לעבוד בלי שום מנוחה בעולם אלו היה נוחין יום אחד בשבוע דע כי מלאכתך היתה נבחרת ונעשית יפה אמ’ לו יפה אמרת אמור להם שיבחרו להם יום אחד למנוחה ונעשה להם נס ובחרו להם יום שבת. והיינו דאמר להם משה בשמירת שבת ראו כי ה’ נתן לכם השבת וגו’ כי מיום היותכם במצרים נתן לכם לבחור השבת לנוח בו:
{ט}ואל ישעו. פרש”י ואל יהגו ואינו כמו וישע שהרי הוא מתפרש כמו ויפן. והא דפירש”י גבי וישע אל הבל והוא כמו ואל ישעו לא רצה לו’ מן ישעו דפסוק זה אלא אל ולא ישעו אל המזבחות דירמיה או דישעיה שגם הוא מתפרש אל יפנו:


שמות פרק-ו

{א}עתה תראה. פרש”י שאמר לו הקב”ה לאברהם נסיתי ולא הרהר אחרי ואתה הרהרת מיד ואע”פ שאברהם אמר במה אדע אין זה הרהור אלא אמר אברהם להקב”ה באיזה זכות אדע כי אירש הארץ ואמר לו ית’ קחה לי עגלה משולשת כלומר על ידי זכות הקרבנות תוריש הארץ:

קרדיט: סדר דעת זקנים על פרשת שמות שייך ל”תורת אמת”.

פוסטים נוספים באתר

שניים מקרא ואחד תרגום על התורה | פרשת יהדות
שניים מקרא ואחד תרגום – שמות

{א} וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַֽעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּֽאוּ:  מ  וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַֽעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּֽאוּ:  ת  וְאִלֵין שְׁמָהַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דְעַלוּ

קרא עוד »
תרגום יונתן על התורה | פרשת יהדות
תרגום יונתן על פרשת שמות

{א} וְאִילֵין שְׁמָהַת בְּנֵי יִשְרָאֵל דְעָלוּ לְמִצְרַיִם עִם יַעֲקב גְבַר עִם אֱנַשׁ בֵּיתֵיהּ עָלוּ: {ב} רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה: {ג} יִשָשׁכָר זְבוּלֻן וּבִנְיָמִין: {ד} דָן וְנַפְתָּלִי גָד וְאָשֵׁר: {ה} וַהֲוָה סְכוּם כָּל נַפְשָׁתָא נַפְקֵי

קרא עוד »
כלי יקר על התורה | פרשת יהדות
כלי יקר על פרשת שמות

{א}ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה. הוסיף ו”יו במלת ואלה, גם אמר מתחילה הבאים לשון הוה ואח”כ אמר איש וביתו באו לשון עבר. לפי שנאמר למעלה (בראשית

קרא עוד »
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
תכנים חדשים שעלו לאתר
קידוש שישי | פרשת יהדות
קידוש שישי

קידוש שישי נוסח קידוש שישי המלא עם ניקוד ובאותיות גדולות שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי

קדיש | פרשת יהדות
קדיש

קדיש קריאת קדיש (יתום) בנוסח עדות המזרח, אשכנז ותימן. קריאת קדיש בנוסח: קדיש נוסח עדות המזרח יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא.בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִרְעוּתֵהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ,

שיר למעלות | פרשת יהדות
שיר למעלות

שיר למעלות קריאת פרק שיר למעלות (פרק קכא’ בתהילים) לכל צרה ובקשה. שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי:עֶזְרִי מֵעִם ה’ עֹשֵׂה שָׁמַיִם

פרשת המן | פרשת יהדות
פרשת המן

פרשת המן נוסח פרשת המן המלא עם ניקוד ובאותיות ברורות לקריאה נעימה יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּזְמִין פַּרְנָסָה לְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל

סגולות | פרשת יהדות
סגולות

סגולות סגולות ביהדות לכל ישועה תפילת השל”ה פיטום הקטורת פרשת המן מזמור לתודה

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות