גם בשנה מעוברת מברך לאחר 12 חודשים, ולא צריך שימתין שנה שלמה.

מסברים המפרשים, כי ההגדרה של "חבר" הוא אדם החביב עליו וכזה אשר שמח הוא לראותו שוב.

מנהג ימינו הוא שלא לברך ברכת מחיה המתים כאשר פוגש בחברו. וזאת משתי סיבות מרכזיות:

1. חוששים שמא ייאלץ לברך ברכת מחיה המתים גם לאדם אשר לא חביב עליו מאוד רק ע"מ לא לייבשו, וא"כ הרי זה מברך ברכה לבטלה.
2. מאחר והתקשורת בזמננו מצויה, והרי אם היה קורה לחברו דבר מה הרי זה היה יודע. ומשום שאינו שמע דבר מחברו במהלך השנה, הרי זה כאילו הודיעו לו שהכל בסדר עם חברו.

מקור הברכה נמצא בגמרא ברכות דף נב' עמוד ב': "אמר רבי יהושע בן לוי, כל הרואה את חבירו לאחר שלשים יום מברך שהחיינו, ואם ראהו לאחר שנים עשר חודשים, מברך מחיה המתים".