בעל הטורים על פרשת בלק

במדבר פרק-כב: {ב}וירא בלק. בא ללוק דמן של ישראל: בן צפור. שעף עליהם כצפור לקללם. וזהו כצפור נודדת מן קנה כן קללת חנם לא תבא. וירא. שראה שעמדה לו חמה למשה. וירא. שנתקדרה חמה מצינו ראייה לשון הבנה כמו וכל העם רואים וכן שמיעה לשון הבנה כמו כי שומע יוסף:
{ג}ויגר. ב' במסורה הכא ואידך וירא שאול אשר הוא משכיל מאד ויגר מפניו אף כאן בשביל שראה שישראל מצליחים ומשכילים בכל ירא מפניהם: ויגר מואב. והיינו דכתיב אילי מואב יאחזמו רעד:
{ד}ילחכו. ב' במסורה ילחכו הקהל ילחכו עפר כנחש בתרי עשר בפרשת רעה עמך בשבטך שמדבר מענין הגאולה והיינו דכתיב כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור לומר כאשר נפל פחדם על כל האומות כן יהיה לעתיד:
{ה}אל בלעם בן בעור פתורה. בגימ' זהו פותר חלומות: הנה עם יצא. הנה עולה ס' לומר ס' רבואות יצאו: יושב ממלי. שיושב כנגדי ורואה אותי ואני איני יכול לראותו מפני העננים שמקיפים אותו:
{ו}לכה נא. בה"א כי ד' דגלים הם וערב רב יוצא אחריהם כזנב: ארה לי. פיו הכשילו שלבסוף קלל אותו: מבורך. ג' אשר תברך מבורך ואידך יהי שם ה' מבורך ואידך באיוב מלמד שהיה יודע לכוין השעה שהקדוש ברוך הוא כועס בה והיה מקלל ומברך בה' וזהו יהי שם ה' מב ורך: תאור. ג' ואשר תאור. לא תאור את העם. ונשיא בעמך לא תאור. ודרשינן מיניה בסנהדרין הוא הדין לכל אדם ע"כ לא תאור שאסור לקלל כל אדם: ואשר תאר יואר. בגימטריא שקיללתה את מואב:
{יב}לא תאור את העם. בלעם אמר קבה לי והקב"ה השיבו לא תאור אפילו חסרון כל דהו:
{יג}מאן. ג' [דאיכא למידרש] מאן ה' לתתי מאן בלעם הלוך עמנו אשר מאן לתת לך בכסף מלמד שכוונתו להרבות לו שכרו וזהו מאן כדי לתתו בכסף פדיום להרבות שכרו:
{כ}ואך את הדבר. יכול אם ירצה לקלל האומות יקלל ישראל עמהם או אם ירצה לברך ישראל יברך העכו"ם ג"כ ת"ל אך חלק:
{כב}בדרך לשטן. מכאן שכל הדרכים בחזקת סכנה:
{כג}ותט. שלשה במס' בהאי ענינא תרי וחד ותט אשורנו מני ארחך למה ותט האתון בשביל ותט אשורנו שבלעם נטה מני ארחך שהיה חפץ לקללם והקב"ה רצה לברכם:
{כז}ויך את האתון. ולא קלל אותה לפי שהיה דעתו לקלל את ישראל ואין שני קללות ביום אחד דכתיב לא אוסיף לקלל. אי נמי מפני שלא הגיע הרגע של הזעם:
{ל}ה. לוא אנכי אתנך. מלא וי"ו ששה רברים אמרה לו לטעינה בעלמא אקראי בעלמא כדאיתא בפ"ק דע"ז דף ד': רכבת עלי. בגימטריא רבעתני:
{לא}מלאך ה' בדרך. בגי' גבריאל המלאך:
{לב}הנה אנכי יצאתי לשטן. יצאתי ממדתי ממדת רחמים שמלאך רחמים היה:
{לג}אותכה. כתיב בה"א בה' דברים חטאת: ואותה החייתי. מלא וי"ו שהשיבה אותו ו' דברים ונבראת ביום ו' בין ה שמשו ת: (לח ה) בפי. בגי' מלאך: בפי. בגי' הזמם שמלאך נתן זמם לתוך פיו כדי להחזירו אל בלק:

במדבר פרק-כג

{א}שבעה פרים ושבעה אילים. וכן עשה איוב כי כן מנהג בני נח להקריב ז' ז' כנגד ז' מצות שלהם:
{ג}על עלתך. חסר וי"ו כי לא חפץ בם הקדוש ברוך הוא שא"ל טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב ר"ת ממזר פירוש משבעה פרים ושבעה אילים שהקריבו מואבים שבאו מממזרות: יראני. ב'. הכא ואידך אלהים יראני בשוררי מלמד שהיה בלעם שונא אותם וחפץ לקללם יותר מבלק והיה מתפלל עליהם אלהים יראני בשוררי: וילך שפי. בגימטריא חיגר ברגל. ד"א מלשון שף מדוכתיה משום שנאמר ותלחץ רגל בלעם אל הקיר: שפי. פ"א כפולה שפשפש וחפש באיזה שעה טוב לקלל את ישראל:
{ד}ערכתי. ב', הכא ואידך הנה נא ערכתי משפט כלומר שערך המזבחות כדי לערוך משפט עם ישראל:
{ז}וישא משלו. שהרים קולו שישמעוהו כל שבעים אומות כדי שיקנאו בישראל. וזהו מברך רעהו בקול גדול קללה תחשב לו: מן ארם. כלומר האיך אנו באים עליהם מארם לקללם ומארם יצא אברהם אביהם טעון בברכות שנאמר לך לך מארצך וכתיב ואברכך וגו' וכן יעקב הלך לארם טעון כל אותן הברכות שנאמר והנה אנכי עמך ושמרתיך וגו'. ד"א מן ארם שאלולי הם לא היינו בעולם שאנו מארם וכשנעקד יצחק נפקדה גם מלכה מנחור שנאמר הנה ילדה מלכה גם היא. ואתה גם כן כפוי טובה שאלולי אברהם לא באת לעולם שבזכותו ניצל לוט מסדום ואני ג"כ כפוי טובה שאלו לא בא יעקב אל לבן לא היה לו בנים. ואנו באים מארם לקללם: מן ארם. בגימטריא אשל פירוש באים בזכות אברהם שנטע אשל: ינחני. ב' במסרה ינחני בלק ינחני במעגלי צדק כשבא אותו רשע לקללני הנחני במעגלי צדק שלא כעס: ינחני. בגימטריא לגיהנם: מהררי קדם. מהר שהעמידו קדמונים זה גל וזה גל וכרתו עליו ברית כדכתיב אם אני לא אעבור וגו' הגל הזה וגו' והוא שלח אלי לעבור הברית לקללם. ד"א מהררי קדם אני רואה שלא לקללם כי ההרים נהגו בהם כבוד דכתיב ההרים רקדו כאילים לכבודם ואני אקללם: מהררי קדם. בגימטריא מאבות העולם: ארה לי יעקב ולכה זועמה ישראל. הזכירם בשני שמותיהם אמר באיזה שם אקללם הקדוש ברוך הוא ברכו כשהיה שמו יעקב ושוב ברכו בשם ישראל א"כ באיזה שם אקללם. והקדוש ברוך הוא לא רצה לייחד שמו על קללתם שבקללתם כתיב ובאו עליך כל הקללות ובברכות כתיב יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך והיאך אקללם:
{ט}כי מראש צרים אראנו. אני רואה שנבראו קודם שנברא העולם והצורים: כי מראש. בגימטריא על הר המוריה. מראש צרים. בגימטריא מזכות אבות: מגבעות. בגימטריא הן האמהות: לבדד. ג' במסורה הן עם לבדד ישכון. שכני לבדד בתרי עשר בפ' רעה עמך בשבטך בענין הגאולה שבלעם היה מתנבא על הגאולה. כי אתה ה' לבדד לבטח תושיבני. שלא כעס כל אותן הימים על כן לבטח תושיבני: לבדד ישכון. ז' תגין על שי"ן דישכון לומר לך שישכון בארץ ז' עממים: לבדד. עולה לחשבון מ' לומר לך שישכון בארץ ישראל שהוא מהלך מ' יום: לבדד ישכן. עולה לחשבון ת"כ שרמז לימי בית שני: ל. בדד ישכן. בגימטריא בימי משיח:
{י}מי מנה עפר יעקב. כמו עופר האילים על שם כי נער ישראל ואהבהו וגו' וכן תרגם אונקלוס מן יכול לממני דעדקיא דבית יעקב: עפר. בגימטריא ערלה בחול רמז למה שנותנין העדלה בחול: תמות. ג' במסורה הכא ואידך תמות נפשי עם פלשתים ואידך תמות בנוער נפשם הוא בקש שתמות נפשו עם הישרים ולא היה כן אלא אדרבה מת מות פלשתים כלומר מות רשעים ובנוער כדאיתא אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם שבן ל"ד שנים היה כשהרגו פינחס: ישרים. בגימטריא אבות העולם: סופי תיבות של שמות האבות בגימטריא בלעם וזהו ותהי אחריתי כמוהו:
{יג}וכלו. ב'. הכא ואידך וכלו מחמדים והיינו דאמרו במס' נדה על דבר זה נסמית עינו של בלעם שאמר הקב"ה שהוא קדוש ומשרתיו קדושים יסתכל בדבר זה והיינו וכלו לא תראה. בשביל שדיבר כנגד הקב"ה שכלו מחמדים נסמית עינו וכלו לא תראה:
{כא}לא הביט און ביעקב. שאין אותיות חט בשמותיהן של שבטים:
{כד}הן עם. הפסוק מתחיל בה"א ומסיים בה"א לומר שלא ימות משה עד שיהרוג לחמשת מלכי מדין:

במדבר פרק-כד

{ג}ונאם הגבר. כד"א קרא גבר שדומה בלעם לתרנגול כמו שהתרנגול הוא נואף מכל כן בלעם רבע אתונו וכמו שהתרנגול יודע העתים כן בלעם ידע לכוון השעה שהקדוש ברוך הוא כועס בה וכמו שהתרנגול דרכו לעמוד על רגל אחד כן בלעם חגר באחת מרגליו:
{ד}יחזה נופל. וגלוי עינים. ס"ת מילה. נופל בשביל הערלה שהיא מאוסה לפני הקב"ה:
{ה}מה טבו אה. ליך. לפי שיעקב הוא באהל של מטה ובאהל של מעלה בכסא הכבוד. ששה תיבות בפסוק כנגד ששה אהלים. נוב וגבעון גלגל שילה ובית עולמים שנים:
{ו}כאהלים נטע ה'. עי"ן של נטע עקומה כי בזה העולם אין לישראל נטיעה קיימת רק לעתיד לבא:
{ז}יזל מים. בגימטריא יגדל מלך שאין מושחין המלכים אל על הנהר:
{ח}אל מוציאו ממצרים. אמר זה ב"פ לומר כשם שהוציאם ממצרים כן יוצאים לע"ל: ועצמותיהם. עי"ן תלויה לומר לך כי יעקור ז' עממים ולע"ל ס"ג אומות וזה הוא כולו ס"ג יחדו נאלחו:
{ט}כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו. ולמעלה אמר הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא למעלה הקדים לביא כי כן הדרך מתחלה יתגבר מעט כלביא ואחר כך יתנשא והולך כמו הארי שהוא מתגבר והולך וכאן הקדים ארי ללביא שרמז ג"כ שכב כארי בימי משה וכלביא בימי יהושע שפני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה: מברכיך ברוך ואורריך ארור. בלעם שהיה בלבו לקללם לכך סיים בקללה ויצחק בברכותיו של ויתן לך בברוך אורריך ארור ומברכיך ברוך. ע"כ לא אמר לו בלק לקללם יותר אלא אמר לו ברח לך:
{יא}מנעך. ב' במס' הכא ואידך אשר מנעך היום מבוא בדמים בשביל שמנעך מבוא בדמים שלא לקללם על כן מנעך מכבוד:
{טו}בנו בער. בער כתיב חסר וי"ו כי נבער מדעת שמאז לא דברה עמו שכינה:
{טז}ויודע דעת עליון. אמר כאן ויודע דעת עליון לפי שרצה לגלות ימות המשיח:
{יז}ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת. קרקר בא"ת ב"ש דג דג כגי' דוד:
{יט}וירד מיעקב. ב' כמס' הכא ואידך וירד מים עד ים דהיינו מלך המשיח שהתנבא על מלך המשיח:
{כ} וירא את עמלק וישא משלו ויאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד. ראשית גוים בגימטריא שנלחם בישראל:
{כא}מושבך. ג' במסורה הכא ואידך משמני הארץ יהיה מושכך ונפקדת כי יפקד מושבך אע"פ שאיתן ומשמני ארץ מושבך יפקד מושבך כי יבא אשור וישבך:
{כב}עד מה. ד' במסרה הכא ואידך עד מה ה' תאנף לנצח. עד מה ה' תסתר לנצח. ולא אתנו יודע עד מה. על גלות אשור. עד מה ה' תאנף לנצח ותסתר לנצח כי אין אתנו יודע עד מה. שיאמר לי מתי ישובו מגלות אשור כי אף כשחזרו גלות יהודה ובנימין לא חזרו עשרת השבטים:
{כה}וישב למקומו. ולא אמר הלך לדרכו שנטרד מדרכו וירד לגיהנם:

במדבר פרק-כה

{א}בשטים. ל' כי תשטה אשתו: ויחל העם. מלמד שנתחללו מקדושתם. רבים חללים. [ומשתעי באשה זרה והוא ג"כ כינוי לע"ז] בגימטריא זה שטים:
{ג}לבעל פעור. בעל בגימט' צואה ובגימטריא ההבל ויהבלו:
{ז}ויקח רמח. אותיות חרם שעשאן חרם:

קרדיט: סדר בעל הטורים על פרשת בלק שייך ל"תורת אמת".