להלכה: מעיקר הדין אסור לשיר שירים מפסוקים של שיר השירים ומפסוקי שאר מקראות, מכל מקום למעשה המנהג להקל בזה, ובלבד שכל כוונתו תהיה לשם שמים ולכבוד הבורא יתברך, ולכתחילה יש להיזהר לשיר אותם רק בסעודת מצווה.
בביאור הדברים:
הגמ' במסכת סנהדרין (דף ק"א עמוד א') תנו רבנן הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר, והקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו, מביא רעה לעולם, מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקב"ה ואומרת לפניו ריבונו של עולם עשאוני בניך ככינור שמנגנים בו לצים וכו'.
וכך כתבו למעשה המשנה ברורה (סימן תק"ס סימן קטן י"ד) בשם המהרי"ל שלא כדין הוא שמשוררים במשתה "אודך כי עניתני" וכי האי גונא לשמחת מרעות, כי אז התורה חוגרת שק ואומרת עשאוני בניך כמין זמר.
כך כתב למעשה האור לציון (חלק ב' פרק י"ד אות ל"ה) שאין לשיר שירים הלקוחים מפסוקים שיר השירים, ויש להימנע מלשיר אותם אף שלא בקלות ראש.
לשיר שירים משאר פסוקי המקראות
להלכה נאסר לשיר שירים גם משאר פסוקי המקראות ולא דווקא שירים מפוסקי שיר השירים, ונלמד כן מדברי רש"י (בסנהדרין שם) שבגמ' מובא שיר השירים, והטעם שכתב שיר השירים משום שיר השירים עיקרו שיר אף על פי כן אסור לעשותו כמין שיר.
וכך כתב האור לציון (שם) שנאסר לשיר שיר השירים וגם פסוקי שאר מקראות.
היתר לשיר בסעודת מצווה
כתב האור לציון (שם) ועכשיו המנהג להקל בזה, ונראה שסמכו לומר דעיקר הקפידא דווקא בבתי משתאות, וראה עוד בשדי חמד (אסיפת דינים מערכת ז' אות י"ב), ומכל מקום יש להזהר לכתחילה ולא להקל בזה אלא בסעודת מצווה, כגון שמחת חתן וכלה.
וכך להלכה כמה ששירים לכבוד מצווה וכוונה לשם שמים, מותר. וכך כתב הפסקי תשובות (שם) אבל השר שירים שלא לכבוד ה' יתברך על סתם לחבר חרוזים וכדומה, אסור.
