על פי האמונה היהודית, מלאך הוא ישות רוחנית ללא תכונות גופניות. תיאורי המלאכים המוזכרים אצל הנביאים, דוגמת צבע לבן, כנפיים, זרועות וכדומה הם תיאורי האנשה בלבד כדי להמחיש לשכל האנושי את צורתם ותכונותיהם.
על פי מדרשי חז"ל, המלאכים נוצרו ביום השני לבריאה.
מדרש תהילים מזכיר את שני מלאכי החבלה שהתנגדו מראש ליצירת האדם, בטענת "מה אנוש כי תזכרנו", ודרשו להעניש את דור אנוש שהחל לעבוד עבודה זרה. כנגד דבריהם של מלאכי החבלה, מידת הרחמים ביקשה לוותר לבני האדם בעקבות ניסיונות היצר הקשים בעולם הזה.
המלאכים המוזכרים בתורה ובנביאים
האזכור הראשון של מלאך בתורה הקדושה מופיע בספר בראשית, ט"ז, ז', שם מתואר המלאך שהופיע לפני הגר כאשר ברחה מבית גבירתה, שרה. גם בהמשך, אנו קוראים על מלאך שנגלה לאברהם אבינו בעקידת יצחק וביקש ממנו לא לשחוט את בנו, על שלושה מלאכים שהופיעו בביתו של אברהם, והוא אירחם בעין יפה, על מלאכים המופיעים בחלום יעקב ועל מאבק יעקב עם שרו של עשו שהיה גם הוא, מלאך.
המלאכים היחידים המוזכרים בשמותיהם המלאים הם גבריאל ומיכאל, וזאת בספר דניאל. עוד שמות מלאכים מוכרים שמופיעים בעיקר בתלמוד ובקבלה הם אוריא-ל, רזיא-ל, מטטרו"ן ולילית6.
הרמב"ם מסביר כי כל המלאכים שייכים לאחת מעשר דרגות: חיות הקודש, אופנים, אראלים, חשמלים, שרפים, מלאכים, אלוקים, בני אלוקים, כרובים ואישים. הדרגות השונות מתייחסות לדרגת הבנתו של המלאך את הקב"ה.
מלאכים שנשלחו על ידי הקב"ה
המשמעות העברית של המילה מלאך, הוא שליח, כאשר הכוונה לשליח אלוקים שייעודו לבצע שליחויות שונות. יש מלאכים הממונים על השפע ועל הפרנסה, יש מלאך הממונה על המלחמה, על הרפואה ועוד ועוד מלאכים רבים. כל מלאך הוא יישות רוחנית המוציאה לפועל את גזירת הקב"ה בעניינים מסוימים. בתורה מוזכרים מלאכים רבים שהוטלה עליהם משימה ספציפית, ועם השלמת המשימה הם חדלים מלהתקיים.
מלאכים שנוצרו ממעשי האדם
סוג נוסף של מלאך, הוא כזה שנוצר על ידי מעשי האדם. כפי דברי חז"ל במסכת אבות (ד', י"א): "כל המקיים מצווה בעולם הזה קונה לו סניגור לעולם הבא, וכל העובר עבירה בעולם הזה קונה לו קטיגור לעולם הבא". כלומר, בידי האדם היהודי היכולת לברוא מלאכים טובים או רעים, כפי מעשיו. מלאכים טובים, מלמדים סנגוריה על האדם, ולעומת זאת מלאכים רעים מלמדים קטגוריה על האדם, והם אלו האחראים להעניש אותו בפועל.
מלאכים שנבראו כתוצאה ממעשים טובים לעומת זאת, מלווים את האדם בעולם הבא לגן עדן להעניק לו את שכרו בשלמות.
מעלתם של ישראל, גבוהה משל המלאכים
למרות שהמלאכים מצויים ברמה רוחנית גבוהה מאוד, אנו יודעים כי קדושת הנשמה היהודית גבוהה מזו של המלאך. רק לנשמה היהודית יש תפקיד לרדת לעולם הגשמי, לעדן ולרומם אותו.
בנוסף, חשוב לדעת כי למלאך אין יצר הרע, והוא מתוכנת לשרת את הקב"ה. לעומתו, אדם הוא מרומם יותר שכן הוא חי בעולם מלא פיתויים ויצרים המחטיאים אותו מלעשות טוב. ממילא, תפקידו של האדם בעולמו מרומם יותר משל המלאך, והמצוות שהאדם מקיים הן בעלות ערך רב יותר משירותם של המלאכים. מסיבה זו נקראים המלאכים בספר זכריה “עומדים”, לעומת בני האדם שנקראים בשם “מהלכים” כיוון שהם יכולים להתקדם בדרגתם הרוחנית ולהתקרב אל בוראם (כלי יקר, ויקרא יח, ד).
במסכת חולין (צא) מציינים חז"ל כי מעלתם של ישראל גבוהה מזו של המלאכים: “חביבין ישראל לפני הקב”ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה – בכל שעה, ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא – פעם אחת ביום, ויש אומרים – פעם אחת בשבת, ויש אומרים – פעם אחת בחודש, ויש אומרים – פעם אחת בשנה, ויש אומרים – פעם אחת בשבע שנים, ויש אומרים – פעם אחת ביובל, ויש אומרים – פעם אחת בעולם". עם ישראל זוכה לומר שירה בכל רגע ורגע, ואילו מלאכי ה' מורשים לומר שירה רק בזמנים קבועים מראש.
