וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (אמור כב. לב')
ב"לקח טוב" הובא סיפור על "מות הקדושים של אבינו גאון ישראל הי"ד היה המשך ישר בשלשלת קידוש השם ועסק וקיום התורה של ימי חייו". במלים אלה פותחים בניו של הגר"א וסרמן זצ"ל בהקדמה לספר "קובץ שיעורים" את הסיפור על ההכנות שעשה אביהם בשעות חייו האחרונות לקראת עליתו על המוקד ביום המר והנמהר י"א תמוז תש"א.
עד ראיה ששרד מאותו מעמד נורא-הוד תיאר כיצד הופסקו הג"ר אלחנן זצ"ל והנלוים אליו באמצע לימוד מסכת נידה והובלו לקדש שם שמים ביציאת נשמותיהם בעלות הלהב מעל המזבח. ר' אלחנן דיבר בשקט מתוך מנוחה נפשית אשר אפיינה אותו מאז ומתמיד. גם קולו לא נשתנה במאומה. ארשת פניו הביעה רצינות, אך לא חל בה כל שינוי. בדיבורו לא הורגשה כל נימה פרטית. הוא אף לא ניסה להפרד מבנו ר' נפתלי.
שיחתו היתה מכוונת לכולם – לכלל ישראל
וכה אמר: "במרומים מחשיבים אותנו כצדיקים, כפי הנראה, כי נבחרנו לכפר בגופותינו על כלל ישראל. לכך צריכים אנו לשוב אל ה' בתשובה שלימה תיכף ומיד כאן במקום. הזמן קצר, ה"מבצר התשיעי" – מקום הטבח וקידוש השם של קדושי סלבודקה – קובנא – קרוב לכאן. עלינו להיות מודעים כי קרבנותינו יעלו יותר לרצון על ידי התשובה, ובכך נציל את חיי אחינו ואחיותינו באמריקה.
שלא תעלה ברעיונו של אף אחד מאתנו איזו שהיא מחשבת פסול חס ושלום, שהיא כפיגול ופוסלת את הקרבן! אנו מקיימים עתה את המצוה הגדולה ביותר – "באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה". האש שמכלה את גופותינו היא האש אשר תחזור ותקים מחדש את בית ישראל".
ומסיימים בני הג"ר אלחנן זצ"ל את התיאור בדברים אלה:
"ויעלו קדושי עליון בסערה השמימה ותורה באש חזרה עם תיקה ונרתיקה והדורשה וחוקרה. וגאון ישראל מופת הדור וכו' אדמו"ר זצוקלה"ה אבינו רכב ישראל – בעתותי שלום, ופרשיו – בשעות חירום ומלחמה, ואחריו אחינו הקדושים העילוי העצום והקדוש הרב נפתלי בינוש זצוק"ל, וצדיק וקדוש אהוב ונחמד הרב צבי יהודא לייב זצוק"ל הי"ד. יצאו נשמותיהם מתוך אהלה ופלפולה של תורה מגופות צרופים בכל מיני טהרה גוילים נשרפים ואותיות פורחות. ואנחנו יושבים משמימים באשמה גדולה".
מקדשי ה' בשואה
הספור דלהלן הובא ב"נצוצות" וקרה בימי מלחמת העולם השניה בפריס, עם ישראל הוא כבשה קטנה בין שבעים זאבים. בכל הדורות קמו עלינו לנסות לכלותנו כליון הגוף או כליון הנפש. כל דור נאלץ לעמוד בניסיון שלו, רבים מאד החזיקו מעמד ועמדו בגבורת נפש על קדוש השם והיו אחרים שכשלו בדרך. ולא עלה ביד שונאינו לכלות בנו את חמתם לגמרי, כי הבטיח הקדוש ברוך הוא שארית לעמו ישראל.
ניסיון נורא עבר על יהדות ספרד הגאה כשפרצו בארץ זו, רדיפות הדת בחסות האינקויזיציה. מרות וקשות מאד היו רדיפות אלה. היתה זו פעם ראשונה בה נאלצו היהודים בבת אחת בכל הארץ להתנצר או לעזוב את ספרד, ולא כולם עמדו בניסיון. אין אנו יכולים לשפוט יהודים כה אומללים שהועמדו בניסיון כה מר וקשה; יהודים שעבורם גירוש פירושו היה מוות כמעט בטוח במסע ימי בתנאים של הימים ההם, או במגפות שפרצו במקומות אליהם התקבצו המגורשים מחוסר תנאי מחיה נאותים.
יודעים אנו היום רק זאת – שלא כולם עמדו בניסיון הקשה הזה. היו ביניהם שחשבו בקוצר דעתם שיתכנו חיים יהודים במסתור והתנצרות למראית עין. אותם יהודים שלא הורגלו לחיים קשים והעדיפו להישאר בספרד כאנוסים לא הבינו מה יעלה בגורל צאצאיהם אם ישארו שם.
בדורות מאוחרים קמו מגדולי ישראל שטענו כנגד מסקנותיהם המוטעות של אותם יהודים, שכן אם קשה לדונם ואיש אינו מבקש לשפטם חלילה, בכל זאת היה מקום לעמוד בצורה שונה באותו ניסיון, ולצאת לגלות, לשמור במסירות נפש ממש על גחלת היהדות. שיעזור הבורא ולא נדע ממנו ולא יגיע אליו אף בר ישראל לעולם.
בחיי האומה, כמו בחיי כל אדם, ניסיון שאינו עולה יפה פעם אחת, חוזר ומופיע בהמשך פעם שניה. רב חסד הוא הקב"ה ונותן לנו פתח גדול לתקן את מעשינו ומעשי אבותינו בכל דור ודור.
ננוע – אשר על כן – עם גלגל ההיסטוריה קדימה, אל שנות האימה של השלטון הנאצי באירופה. בשנים אלו עמדו לכלותנו כליון הגוף, ממש כהמן בשעתו.
וכאן מתחיל סיפורנו
לפני מלחמת העולם השנייה ישבו בצרפת שלוש מאות אלף יהודים. ביניהם היו גם צאצאי מגורשי ספרד והאנוסים שהקימו קהילה יהודית בבורדו עוד בימי תקופת נפוליון. במשך השנים הגיעו רבים מצאצאי קהילה זו לעמדות חשובות ומטבע הדברים התיישבו בפריז.
השנה – שנת תש"ב. הכבוש הנאצי כבר רבץ בכל כובדו על צרפת. היהודים הרגישו כיצד לאט לאט ננגס רכושם ובטחונם האישי מוטל בספק. ההגבלות על היהודים הלכו וגברו והנאצים דרשו את מכסת היהודים שתשלח לארץ גזרה. היהודים החלו לחפש דרכים בעזרתן יוכלו להנצל.
והנה הגיע רווח והצלה לקהילת הספרדים ממקור בלתי צפוי – מחקר "מעמיק" של פרופסור ממכון פסטר גילה לעולם תגלית מרעישה, לפיה 'היהודים הספרדים אינם יהודים כי אם אריים'. במחקרו, גילה הפרופסור הנכבד את דעתו בשורה שלמה של הוכחות, כי דמם של היהודים הספרדים אינו זהה לדמם של האשכנזים, והסיק אגב כך מסקנה רחוקה מן המציאות, כי ניתן להחשיב את הספרדים כאריים.
מה רצה אותו פרופסור להשיג, זאת אין לדעת במרחק השנים. אולי רצה פשוט להציל כמה מידידיו שהיו במקרה גם יהודים ספרדים? אולי. מה שכן, לא היה זה מאמר כל – כך רציני שאמורים היו לגלות בו ענין רב. ובכל זאת, המחקר הזה התגלה על ידי קבוצת יהודים מצאצאי האנוסים, שחיפשו כמו כל עם ישראל פתח הצלה כלשהו בתקופת רדיפות קשה זו.
ואכן, ב-תש"ב היתה מסקנה מוטעית זו שווה את משקלה בזהב. הנה עומדת בפני היהודים הספרדים, כמוגשת על מגש כסף, דרך מצער למילוט. אמנם עדיין לא ברור היה אם השלטונות יכירו במאמר זה, אך היהודים הספרדים מעיזים לקוות ולנסות את מזלם.
חפרו ונברו אותם יהודים במכונים ובמוסדות בפריז עד שהצליחו לגלות פרופסור "חכם" נוסף שידע להעריך כיאות את מי שנותן מתנת כסף. אותו פרופסור לא חשש למאמר "שוחד יעוור עיני חכמים". לאחר שמליון פרנקים החליקו לידיים הנכונות, ידע פרופסור למכון לאנתרופולוגיה של פריס להוציא מתחת ידו מסמך המוכיח, כי זווית הפנים אצל היהודים הספרדים ישרה ממש כמו אצל האריים.
כשהם מצוידים בשתי הוכחות מגוחכות אלו בידיהם, הניחו אותם יהודים ספרדים את ידם גם על מאמרים מן הצד שכנגד, כדי להוסיף ולחזק את טענתם כי לא "משלנו" הם. היהודים הספרדים מצאו מאמרים משל צמברליין האנתרופולוג ורוזנברג הנאצי, מחבר תיאוריית הגזע, שמחזקים את הוכחותיהם וצרפו אף אותם לשלל ההוכחות שנצברו לכדי חוברת עבת כרס.
לא נותר להם אלא לפנות אל המפקד הצבאי ולקוות כי 'יזכו' בהוצאתם מכלל ישראל וגורלם המר.
המפקד הצבאי הגרמני בפריז היה גרמני 'מן המנין'. כל הידע שלו הסתכם בנושאים צבאיים מובהקים ומתן פקודות. מה הפלא שלא מצא את ידיו ורגליו במאמרים המדעיים ה"חשובים"? מה עושה מפקד גרמני שאינו יודע? מתייק בדייקנות את כל המאמרים והמסמכים המרוכזים לתיק גדול ושולח הכל בצרוף הבקשה לבדוק אם אכן היהודים יהודים, ישר למכון הגזעים של מינכן.
ומה לדעתכם אמרו "האדונים הנכבדים' של המכון לגזעים במינכן, שלא קם אלא על מנת להוכיח שאין צורך בעם ישראל על פני האדמה?
למרבה הפלא, הכה השם את עיניהם בסנוורים
"יה ווהל, כן', ענו הפרופסורים של מינכן. הם מצאו. שהמאמרים אכן מוכיחים את דברי המבקשים. היהודים, צאצאי מגורשי ואנוסי ספרד, נמצאו אריים לכל דבר במכון לגזעים של מינכן.
תיק המסמכים שהתעבה בדרך, התגלגל חזרה לצרפת ונחת הפעם בשגרירות הגרמנית בפריס, כשיעדו החדש הוא סגן הנשיא הצרפתי באותה תקופה, לאוול שמו. מה יאמר לאוול? האם גם הוא כנאצים, יהיה מוכן לוותר על היהודים הספרדים?
לא, ללאוול האנטישמי היה קשה לוותר, ולו על יהודי יחיד, שאמור היה ליפול ברשתו. למרות כל האישורים וההוכחות הוא היסס מלהשיב.
"עדיין אין תשובה מלשכת סגן הנשיא". קבלו המתעניינים תשובה מתחמקת יום אחרי יום.
אלא שבינתיים קיבל הספור תפנית חדה. ראש עדת היהודים הספרדים בצרפת, הדוקטור מונדיאנו, ידע את כל אשר נעשה ומצפונו היהודי התעורר – 'האם מן הראוי לנהוג כך? האם מותר לנו להוציא את עצמנו מכלל ישראל ולו לשם הצלתנו? איך אמר מרדכי לאסתר במגילה? "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת, את ובית אביך תאבדו ורווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר'. הניסיון קשה.
לא בדרך הקלה עלינו לבחור, כי ברור שבדרך זו יאבד חלק מבנינו לעם היהודי. רווח והצלה יוכלו לעמוד לנו גם ממקום אחר. איננו זקוקים להסתתר כעדה שלמה תחת כותרת "אריים". בעיקר משום שמבחינת ההלכה זה מצווה של קידוש ה' שעל כך בדיוק נאמרה ההלכה של יהרג ואל יעבור (עי' שו"ע יו"ד סי' קנ"ז ס"ב).
יהודים אנו, יהודים גאים וכאלו נשאר גם אם קמים עלינו להרגנו!' והפעם הזאת מאסו היהודים הספרדים בתחפושת כפויה. היהודים הספרדים כקהל, נשארו תחת הכותרת "יהודים".
הגאווה היהודית ניצחה.
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
