להלכה: נחלקו בכך, יש שכתבו להתיר כיון שאין הוא דרך חיבה, ויש שכתבו לאסור כיון דהוי דרך חיבה, להלכה נראה שהמחמיר תבוא עליו ברכה.
בביאור הדברים:
לעניין האם מותר לבעל לקחת מאשתו נדה חצי סיגריה שהשאירה, כתב בשו"ת משנה הלכות (חלק י"ב סימן פ"א) וכעין זה בשו"ת יד אליהו (סימן ס"ה) שמותר, וכך כתב בספר טהרת הבית (חלק ב' עמוד ק"ל).
והטעם דדווקא באכילה ושתיה שייך את הטעם של חיבה, כיון שהם עיקר חיותו של אדם, וזהו דבר השווה בכל נפש, ומדת כל אדם, לפיכך שייך בהם חיבה, אבל בטאבאק והוא הדין בסיגריה אין בהם משום חיבה ומותר.
והמחמיר תבוא עליו ברכה, וכך כתב הילקוט יוסף (הלכות שיירי מאכלה ושתייתה עמוד שע"ו).
אמנם הגר"ש דבליצקי בספרו זה השולחן (חלק א' עמוד נ"ב) כתב שלמעשה נראה שאין להקל בזה, אמנם אם כיבה את הסיגריה וחוזר ומדליקה, כתב (שם) שיש להקל.
וכן אם הפסיק אדם אחר ביניהם, מותר.
והטעם, דאף שאין לסיגריה דין של שיורי אוכל ושתייה, מכל מקום יש בכך חיבה יתירה, וכיון שכיום אין דרך בני אדם להעביר סיגריה מפה לפה, משום מיאוס, וכיון שהבעל מראה שאינו מקפיד בזה ולוקח בפיו הסיגריה אחר אשתו, אם כן מוכח שעושה כן לצורך חיבה.
