שירת הים היא אחת השירות המיוחדות המובאות בתורה. על פי המתואר בספר שמות, השירה נאמרה לאחר קריעת ים סוף, כאשר הקב"ה עשה עמנו נס גלוי:
הים נבקע לשניים ועם ישראל עבר בתוכו, בעוד המצרים טבעו בו. השירה נאמרת מדי יום בתפילת שחרית, בסוף פסוקי דזמרא, ונקראת בציבור פעמיים בשנה: בשבת פרשת בשלח, החלה בסמוך לט"ו בשבט, וכן בשביעי של פסח.
שירת הים חוברה ברוח הקודש על ידי משה רבינו ובני ישראל לאחר הנס הגדול שהתרחש בקריעת ים בסוף. תוכנה של השירה הוא הודיה על הנס העצום והגלוי שחולל לנו הקב"ה, ולאחר מכן היא כוללת נבואה ברוח הקודש ותפילת על תקופת הכניסה לארץ ישראל ובניין בית המקדש.
שירת הים: שירת אמונתה של מרים
לאחר שמשה ובני ישראל זמרו את שירת הים, מובא בפסוקים כי "מרים הנביאה אחות אהרון את התוף בידה, ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות. ותען להם מרים, שירו לה' כי כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים…".
כלומר הגברים שרו, ולאחר מכן הגיע תורן של הנשים לשיר, והן שרו, רקדו והיכו בתוף. היתה זו מרים, אחות משה, שהובילה את השירה. שמה היה מרים, מלשון "מרירות". מרים נקראה בשמה כיוון שבשעת הולדתה נכנסו בני ישראל לשלב הקשה של גלות מצרים. מרים חוותה על בשרה את מר הגלות והרדיפות, אך היא ניחנה בסבלנות ואמונה מיוחדת. מרים הביאה לשירת הים את עוצמת האמונה, ומספרים כי עוד בימי השעבוד מרים עודדה את הנשים להכין תופים ומחולות לימים בהם יוסר מהם עול השעבוד, כפי שנכתב בפרקי דרבי אליעזר פרק מב:
"וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה וְגוֹ'. וּמִנַּיִן הָיוּ לָהֶם תֻּפִּים וּמְחוֹלוֹת בַּמִּדְבָּר, אֶלָּא לְעוֹלָם הַצַּדִּיקִים יוֹדְעִים וּמֻבְטָחִים שֶׁהַמָּקוֹם עוֹשֶׂה לָהֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת, עֵת יְצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם הִתְקִינוּ לָהֶם תֻּפִּים וּמְחוֹלוֹת".
מעלת אמירת שירת הים
מובא בזוהר הקדוש פרשת בשלח ר"כ: "כל האומר שירת הים בכל יום ומכוון בה, יזכה לאומרה בעולם הבא, לשבח בה בימי מלך המשיח בשמחת כנסת ישראל בקדוש ברוך הוא. ואדם העושה כן, הקדוש ברוך הוא מוחל לו על כל עוונותיו ומציל אותו מכל צרות שבאות לעולם". הזוהר מדגיש כי יש מעלה עצומה לומר את שירת הים בשמחה, כדי לקבל מן השמיים שפע סגולה כפי שהיה בזמן קריעת ים סוף.
במשנה ברורה נפסק בעקבות כך להלכה: "ויאמר שירת הים בשמחה, וידמה בדעתו כאילו באותו היום עבר בים, והאומרו בשמחה מוחלין לו עוונותיו".
גם המקובל רבי שמשון מאוסטרופולי כתב בספרו "שמש ומגן" כי "בכל עת ובכל רגע שהאדם מזכיר את יציאת מצרים, בדיבורו ועושה מעשה לגרש מפניו אויב ומבטל מעליו כל גזרות קשות ורעות, ונכנעים כוחות הטומאה ומתגברים כוחות הקדושה. והזכרת ניסי יציאת מצרים הם שמירה מעולה לעיתות צרה".
בעל ספר ה'חרדים' מצטט את הילקוט שמעוני על הפסוק: "ויסע משה" – "שהסיעם מעוונותיהם, שנמחלו להם העוונות על ידי השירה. שכל מי שנעשה לו נס ואומר שירה – מוחלין לו על כל עוונותיו".
אמירת שירת הים בשמחה מסייעת לא רק לכפרת העוונות, אלא יש בה כוח להשפיע על כל יהודי את כל הישועות. ה'בית אהרן' כתב: "בשירת הים יש הכל, מה שהיה ומה שעתיד להיות, וכל הגאולות וכל העניינים שצריך האדם, הכל נכלל בשירת הים. ואם יאמר האדם שירת הים בכל לב ובמסירות נפש כל אחד לפי מה שהוא, יתוקן כל ענייניו בגוף ובנפש".
נוסח שירת הים לקריאה – מנוקד
אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזּאת ליהֵוָהֵ וַיּאמְרוּ לֵאמר. אָשִׁירָה ליהֵוָהֵ כִּי גָאה גָּאָה סוּס וְרכְבו רָמָה בַיָּם עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה. זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלהֵי אָבִי וַאֲרמְמֶנְהוּ: יהֵוָהֵ אִישׁ מִלְחָמָה. יהֵוָהֵ שְׁמו: מַרְכְּבות פַּרְעה וְחֵילו יָרָה בַיָּם. וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף: תְּהמת יְכַסְיֻמוּ. יָרְדוּ בִמְצולת כְּמו אָבֶן: ימִינְךָ יהֵוָהֵ נֶאְדָּרִי בַּכּחַ. יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אויֵב: וּבְרב גְּאונְךָ תַּהֲרס קָמֶיךָ. תְּשַׁלַּח חֲרנְךָ יאכְלֵמו כַּקַּשׁ: וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמו נֵד נזְלִים.
קָפְאוּ תְהמת בְּלֶב יָם:
אָמַר אויֵב אֶרְדּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל. תִּמְלָאֵמו נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּורִישֵׁמו יָדִי: נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמו יָם. צָלֲלוּ כַּעופֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים: מִי כָמכָה בָּאֵלִם יהֵוָהֵ מִי כָּמכָה נֶאְדָּר בַּקּדֶשׁ. נורָא תְהִלּת עשֵׂה פֶלֶא: נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמו אָרֶץ: נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זּוּ גָּאָלְתָּ. נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ: שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן. חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת: אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדום אֵילֵי מואָב יאחֲזֵמו רָעַד. נָמגוּ כּל ישְׁבֵי כְנָעַן: תִּפּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדל זְרועֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן. עַד יַעֲבור עַמְּךָ יהֵוָהֵ עַד יַעֲבר עַם זוּ קָנִיתָ: תְּבִאֵמו וְתִטָּעֵמו בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכון לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יהֵוָהֵ. מִקְדָּשׁ אֲדנָי כּונְנוּ יָדֶיךָ: יהֵוָהֵ יִמְלךְ לְעלָם וָעֶד:
כִּי בָא סוּס פַּרְעה בְּרִכְבּו וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב יהֵוָהֵ עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוךְ הַיָּם:
