וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ: כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק: (פרשת חיי שרה כד. ג' ד')
בזוהר הקדוש (ח"ג קנב, א.) מובא כי ה"תורה", כלשונה, ספר הוראה היא, ומכל ענין בה יש להפיק לקח, הלכה למעשה, הכוונה והדרכה. כמה וכמה דינים והנהגות למדו חז"ל מפרשת שליחותו של אליעזר עבד אברהם.
נעמוד אף אנו על ענין אחד, יסודי וחשוב!
אליעזר, העבד הנאמן, נשלח על ידי אברהם אבינו בשליחות מצוה לקחת אשה ליצחק בנו.
לכל אורך הדרך אנו רואים כי הנקודה שהנחתה את אברהם ואליעזר, היא האמונה בקדוש ברוך הוא, אשר כל עניין מציאת האשה תלוי בו ובברכתו לדבר.
וכל הסיעתא דשמיא המלווה את אברהם ויצחק מובטחת לו בדרכו. "יהוה אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דבר לי ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם: (בראשית כד. ז') ויותר מכך: ברכת אברהם מלווה אותו. ואם בכך אין די – הרי ניסים נעשו לו, הדרך קפצה לו, ובאותו יום הגיע לחרן! (רש"י בראשית כד. מב). ומה עושה אליעזר בבואו לבאר המים? אליעזר מתפלל! "ויאמר, ה' אלקי אדוני אברהם, הקרה נא לפני היום, ועשה חסד עם אדוני אברהם"… (בראשית כד. יב).
ובכל המשך דרכו של אליעזר תולה את הצלחתו אך ורק בקדוש ברוך הוא, "והאיש משתאה לה, מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו": (בראשית כד. כא'). וכשאליעזר בא לבית לבן הוא אומר, "ואקד ואשתחוה ליהוה ואברך את יהוה אלהי אדני אברהם אשר הנחני בדרך אמת לקחת את בת אחי אדני לבנו": (בראשית כד. מח'). ואפילו לבן ובתואל אומרים לאליעזר "ויען לבן ובתואל ויאמרו 'מיהוה יצא הדבר' לא נוכל דבר אליך רע או טוב": (בראשית כד. נ').
האם יש ספק, האם יתכן ספק בהצלחת שליחותו?!
יסוד ההצלחה לדבר הוא האמונה והתפילה ושלא נראה שום דבר כבטוח, כוודאי. שלא תמוש מפינו תפילה, על כל דבר. להורותנו שהכל כה שביר ונפיץ, כה רופס. שהכל עלול בין רגע להתמוטט ולהיפך! לכן, נישא תפילה תמידית על החיים והבריאות, על השלום והשלוה, ועל הנחת והפרנסה. נכיר בכך, שנחוצה סיעתא דשמיא לכל דבר ודבר, והכרה זו תביאנו לשפע ברכה והצלחה!
והביא "בברכי נפשי" – האמונה באלוקים, ובהשגחתו על כל פרט ופרט, אינה יכולה להיות לחצאין. או שאדם מאמין, או חלילה להיפך.
הבעיה היא שכאשר מגיע האדם למצב שבו הוא נצרך לאמונה, כאוויר לנשימה, דווקא אז הוא ניתלה בדברים אחרים, וחושב שיש דרכי הצלה אחרות, וחבל.
ואם אמונה, אז תקופת השידוכין של הילדים היא התקופה בה"א הידיעה הנצרכת לאמונה. אוי להם להורים שלא מנהלים את ענייני השידוכין של ילדיהם מתוך אמונה צרופה וזכה בבורא עולם.
רק אלה שהאמונה חרוטה עמוק בליבם, עוברים את התקופה הזו מתוך שקט נפשי מוחלט.
באו אליי זוג הורים וספרו שיש להם בן 'תקוע' במשך תקופה ארוכה בשידוכין, והעניינים לא זזים. עד כדי כך שאפילו השדכנים הגדולים כבר 'התייאשו' מהם ועזבו אותם ולא מציעים להם הצעות.
כתוצאה מכך, התעוררה מחלוקת בין בני הזוג בדבר מסוים. הם סיפרו שכאשר שאלו את השדכן העיקרי איתו עבדו במשך כל התקופה, מדוע אין הוא ממשיך להציע, השיב להם השדכן שלדעתו הבן שלהם לא מצליח למצוא את בת זוגו, משום שהוא לומד בישיבה לא כל כך מפורסמת… ואם יעבירו אותו לישיבה אחרת, בעלת שם יוקרתית יותר, אזי העניינים ירוצו…
שמעתם? לשדכן הזה יש מן הסתם מהלכים במחוזות שאינם ידועים לאף אחד, והוא יודע שאם הבחור יעבור לישיבה מפורסמת, וכזו המוכרת בעולם הישיבות 'כישיבה חזקה' גם השידוכין שלו יזוזו יותר מהר…
בנקודה זו חלוקים היו האב והאם. האבא לא ניחן כנראה באמונה גדולה מדי, והוא טען שיש לעשות כעצתו של השדכן, ויש לו אפילו תוכנית מפורטת כיצד לעשות זאת… שהרי הדברים אינם פשוטים כלל ועיקר. הכל יודעים שלהעביר בחור בגיל כזה לישיבה בעלת שם, אין זו משימה קלה. לכן ישב האבא והגה תוכנית מדוקדקת כיצד לממש את הדברים.
ברם, האמא, כאישה יהודיה אמיתית, שגודלה על ברכי האמונה, יודעת שלא יעלה על הדעת ששאלת האירוסין תלויה בזהותה של הישיבה, והיא טענה בפניי – סיפר הרב, שכיוון שהבן לומד טוב בישיבה בה הוא נמצא, אין שום סיבה להעבירו לישיבה אחרת, והיא מתנגדת בתוקף לתכנית.
כל בר דעת מבין שהצדק הוא עם האמא, ומי שחושב שאם יעבירו את הבן לישיבה אחרת גם השידוכין שלו יעברו הַסָּבָה, טועה טעות חמורה, ואין שמץ של אמונה בליבו.
כדי להמחיש את הדברים, משלתי להם משל נמרץ, על אדם הנוהג במכונית ישנה, ומוצא את עצמו תקוע בפקק על אם הדרך. במשך שעות ארוכות מתנהלת המכונית הישנה, יחד עם אלפי מכוניות נוספות, במהירות מזערית של 5 ק"מ לשעה, והפקק אינו חושב להשתחרר.
הנהג שלנו היה צריך להגיע לפגישה חשובה, והפקק הזה מרט את עצביו עד לאימה. בשלב מסוים פקעה סבלנותו עד שעלה בלבו רעיון.
הוא יחנה את המכונית הישנה בצידי הדרך, ויתדפק על דלתו של אוטובוס מפואר שרק לפני חודש חודשיים יצא מפס היצור, ויבקש להימנות על נוסעיו…
'אם אסע באוטובוס כה מפואר, אגיע הרבה יותר מהר למחוז היעד שלי', אמר לעצמו החלמאי הלזה.
והוא אינו מבין שכדי להשתחרר מפקק, אין זה משנה כלל באיזה רכב הוא נוסע, כי הפקק הרי נוצר מן העומס בכביש, או מסיבה כלשהיא, או תאונה חלילה, או שמן שנשפך על הכביש, וגורם לכל המכוניות להאט את מהירות נסיעתן, וכדי לשחרר את הפקק צריך לשחרר את הסיבה שגרמה להיווצרותו. עד שלא יעשו זאת, הרי כל המכוניות, וגם החדישות ביותר תמשכנה להיות תקועות…
משל זה דומה במדויק למצב שבו הינכם מצויים, אמר הרב לאבא, הרי הבן שלך תקוע בפקק השידוכין, ובוודאי שיש דבר מה שתקע אותו, ועד שלא תשחרר את הסיבה, לא ישתחרר הפקק.
והאם הינך מעלה בדעתך שהסיבה נעוצה בישיבה שבה לומד הבן?! סוד ההצלחה נעוץ אך ורק בברכת ה', על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו"!
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
