יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן: (פרשת מטות לב. ה')
כמה התפלל משה רבנו, כדי שיזכה להיכנס לארץ ישראל! תקט"ו תפילות! וחז"ל תמהים ושואלים: "וכי לאכול מפריה הוא צריך?" (סוטה יד. ע"א) מדוע כל כך הרעיש עולמות?
ותירצו, שמשה רבנו ידע עד כמה קדושה ארץ ישראל, נעלה, נפלאה. ידע, שכל מצוה שנעשית כאן, בארץ הקודש, כאילו נעשתה בתוך ארמון המלך, וחשיבותה ושכרה חשובים עשרת מונים. (רמב"ן בראשית כו. ה') (כפי שעבירה שנעשית כאן – הריהי כאילו נעברה בפני המלך, וחומרתה מוכפלת!). (רמב"ן ויקראי ח. כה')
ומלבד זאת, הרי כל יהודי המתגורר בארץ הקודש מקיים מצות עשה בכל רגע ורגע. כמו ישיבה בסוכה! "ואם כן צריך היושב בארץ ישראל להיות שמח תדיר במצוותו התדירה באהבתו אותה!"
והנה, מתייצבים בפניו בני גד ובני ראובן, ומוותרים מרצונם על חלקם בארץ הקודש. מדוע? משום שיש להם… פרות ועיזים!
מוותרים על רוחניות, בשביל… עשב!
מה הרגיש משה רבנו באותה שעה? הוא, שכל כך רצה להכנס לארץ – מול אלו שמוותרים עליה!
ומה ענה להם? שום דבר, הסכים לבקשתם (בתנאי שיעזרו בכיבוש הארץ).
מדוע? למה לא מחה בעדם, ולא הסביר להם את חשיבות הארץ? מסביר רבנו הספורנו זצ"ל: "כדי שלא להכנס במחלוקת"!
אבל, האם לא כדאי להכנס במחלוקת של שעה קלה, כדי להנחיל להם רוחניות לדורות עולם? לא. חד משמעית. משה רבנו ידע והבין,
שמה שמחלוקת של שעה עלולה לקלקל – רוחניות של דורות לא תוכל לרפאות ולתקן…
כמה צריכים אנו, לברוח מכל שמץ של מחלוקת!!! (מעיין השבוע)
