עַל מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה תֻּפִינֵי מִנְחַת פִּתִּים תַּקְרִיב רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה: (פרשת צו ויקרא ו. יד')
מנחת פתים. מלמד שטעונה פתיתה: רש"י
חסה התורה על כבוד העני שדרכו להביא מנחה, כך אומר הגאון ר' אהרן בקשט זצ"ל (מובא בספר "דרכי מוסר") לכן אמרה התורה: "פתות אותה פתים"! (בפרשת ויקרא). פתיתה זו – דבר שלא מצאנו בשום קרבן מנחה – כדי שתראה כאילו היא מכילה כמות גדולה. וכן מצינו בעניין קרבן העוף של העני שמביא לקרבנו נאמר : "ושיסע אותו בכנפיו לא יבדיל". ופירש רש"י : והלא אין לך הדיוט שמריח ריח רע של כנפים נשרפים ואין נפשו קצה עליו – ולמה אמר הכתוב והקטיר? כדי שיהא המזבח שבע ומהודר בקרבנו של העני. אילו היו מבדילים הכנפיים מהעוף, היה העוף נשרף תיכף ומיד, והיה העני מצטער ומתקנא בעשיר ובקרבנו שמביא שור ומטפלים בו הרבה עד שנשרף.
עובדא זו היתה גורמת לעני חלישות הדעת. לכן חסה עליו התורה ואמרה: "לא יבדיל" שישרף יחד עם הנוצות. כדי שתמשך שריפת קרבנו זמן רב יותר, ולעני יהיה נחת וסיפוק.
עד כמה דואגת התורה להרים את רוחו של העני שלא יתבייש ולבל ישבר רוחו.
מסופר על רבי עקיבא איגר זצ"ל
שהיה גאון עצום בכל חלקי התורה וכבר בצעירותו התפרסם שמו לשם ולתהילה בכל העולם.
אחד העשירים הגדולים שאהב את התורה, חמד בנער הגאון להיות כחתנו וביקש את רשותו של ראש הישיבה. ראש הישיבה זירז את העניינים והשידוך נסגר.
העשיר התפאר בפני כל בחתנו המיועד בעל השם העולמי והזמינו לביתו ולבית המדרש שבעירו כדי לדרוש בפני כל. כל אנשי העיר התרגשו ביותר למשמע הבשורה שהנער מגיע לעירם והגיעו כולם כדי להתפעל מידיעותיו בתורה. העשיר נכנס עם ר' עקיבא איגר לבית המדרש, ומיד החלו כולם להקשות לו קושיות קשות ופלפולים רבים. ר' עקיבא שומע את השאלות ולא עונה. ניסו לשאול אותו שאלות אחרות, אך הוא לא מגיב. אנשי העיר הרבים שהגיעו התאכזבו עד מאד לגלות שהשמועות על גאונותו הרבה, היו כוזבות, והחלו לעזוב את ר' עקיבא איגר, והלכו לספר לגביר הגדול שהוא נפל בפח – הבחור כלל לא גאון ולא חכם.
הגביר ההמום נדהם מהשמועות והחליט מיד: השידוך מבוטל! ניגש הגביר אל ר' עקיבא איגר ורמז לו לחזור לישיבה ובימים הקרובים הוא ימסור לו את ההודעה אם הוא חפץ בשידוך.
לתדהמתו של הגביר, הנער סירב ללכת וברצונו להישאר בביתו עד סוף השבוע, ורק אז יסכים לעזוב. הגביר שמע את דבריו והסכים.
שבוע ימים, יום אחר יום שר' עקיבא איגר מגיע עם הגביר אל בית הכנסת, נשאל שאלות חמורות בהלכה, אך אינו מגיב. שבוע של בזיונות, שבוע של בושות וצער. והנה, לקראת סיום שהייתו בבית הגביר, ניגש ר' עקיבא איגר לבית הכנסת והחל לגשת אל כל מי ששאל אותו שאלות מאז הגיעו לעיר, הזכיר לו את שאלתו והשמיעו תשובות גאוניות ומחוכמות. הוא הזכיר למתפלפלים את מערכותיהם, בנה וסתר, והותירם המומים. נסבו עליו והכבירו שאלות, והוא הפיץ את מעיינותיו והדהים את כולם בבקיאותו הנרחבת ובעומק עיונו. נדהמו כולם מהמחזה ושיבחו את הגביר על המציאה הנדירה. הגביר שמע על כל אשר אירע, ופנה אל ר' עקיבא איגר: "אם כן ידעת לענות על כל השאלות והקושיות, מדוע לא ענית על כך כבר ביום הראשון? מדוע נתת לכולם לחשוב שאתה נער פשוט וקיבלת בזיונות כה רבים?".
ענה לו ר' עקיבא איגר: "אומר לך את האמת. ביום הראשון כשהגעתי לבית הכנסת, ראיתי שיש עוד חתן בבית הכנסת שהגיע גם הוא לביקור כדי להראות את גאונותו. הוא אכן השמיע דברים שהלהיבו את הקהל הרב ושימחו את חותנו עד מאד. כשסיימו לשאול אותו, ניגשו ההמונים אליי ושאלוני לעיניו קושיות עצומות. ידעתי שאם אראה לציבור הגדול את ידיעותיי העצומות ואת התשובות הנפלאות, יתפעלו כולם מהדברים, ויעזבו את החתן הטרי שיתבייש עד מאד, ובכך יגרם אף צער לחותנו. לכן, הייתי מוכן לשתוק ולהתבזות במשך שבוע שלם, ואף אם בגלל כך יתבטל השידוך שלי, ורק שלא לבייש ולצער יהודי! כי מוטב שיתבטל השידוך ולא אתכבד בקלון חברי!
אך היום, שהחתן סיים שהותו בעיר וחזר לעירו, יכולתי לשוב ולענות לכולם על כל השאלות הרבות. אמרו רבותינו (ברכות מג' ב'): "מוטב לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים". ר' עקיבא איגר היה מוכן להתבזות לפני קהל ההמונים שהגיעו לשמוע את דבריו, ומה עוד שתשובות גאוניות מונחות בפיו – אך הוא שתק! כי יש יהודי שיצטער ויתבייש בגלל הדברים שלי, לכן, מוטב שיחשבו אותי לעם הארץ ואף לאבד את השידוך!
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
