"וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם". (פרשת חיי שרה כד, ה)
"הה"ד כנען בידו מאזני מרמה, כנען זה אליעזר בידו מאזני מרמה, שהיה יושב ושוקל בתו, אם ראויה היא אם אינה ראויה, לעשוק אהב, לעשוק אהובו של עולם, זה יצחק, אמר אולי לא תאבה האשה אתן לו בתי, א"ל אתה ארור, ובני ברוך, ואין ארור מתדבק בברוך". (מדרש רבא).
"וָאֹמַר אֶל אֲדֹנִי אֻלַי לֹא תֵלֵךְ הָאִשָּׁה אַחֲרָי". (כד, לט)
אלי כתיב, בת היתה לו לאליעזר והיה מחזר למצוא עלה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו, אמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מדבק בברוך: (רש"י)
וקשה מדוע דוקא כאן בשעה שאליעזר מדבר עם בתואל ולבן רמזה התורה על כך, ליכאורה אין זה מקומו כאן, וכל זה לא קשור אליהם, מקום רמז הדברים כאשר אליעזר משוחח עם אברהם ושם הוא מבקש זאת, ובאמת שם כתוב "אולי" מלא בוי"ו. (בפסוק ה')
ועוד יש להקשות על הלשון ברש"י, "והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו", והיה לו לומר שהוא אליעזר מחזר למצוא עילה כדי להשיא בתו ליצחק, ולא שהוא מייחל שאברהם יפנה אליו להשיאו בתו.
עוד שאלו המפרשים מדוע אמר לו בני ברוך ואתה ארור, היה לו לומר בני ברוך ובתך ארורה או אני ברוך ואתה ארור ומדוע שינה הלשון.
ועוד צריך להבין מהו עניין זה של "ברוך" ו"ארור", ומהו לשון המדרש "אין ארור מדבק בברוך" שלכאורה היה לו לומר הפוך אין ברוך מדבק בארור.
מכל הנאמר נראה שהפגם של "ארור" הוא פגם שורשי שאין אפשרות לשנותו, וא"כ יש להבין דברי המדרש (ילקוט שמעוני תורה
רמז ק"ט) "ויהי בראותו כן הכיר שהוא צדיק ואמר בוא ברוך ה' שהיה סבור שהוא אברהם שהיה קלסתר פניו דומה לו, כנען הוא אליעזר וע"י ששמש את הצדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך", עכ"ל המדרש. א"כ כיצד נשתנה מארור לברוך.
ועוד יש להבין מה היתרון שיש לבנות ארם נהריים על בנות כנען, והרי שניהם עובדי ע"ז, ומדוע לא העדיף את בתו של אליעזר "זקן ביתו" שהיה זיו איקונין שלו דומה לו, "המושל בכל אשר לו" שהוא שליט ביצרו כמותו", עוד אמרו עה"פ "דמשק אליעזר", – שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים, מוכח מכל זה שאליעזר אדם גדול היה.
ונ"ל כי אנשי ארץ כנען הם טבועים במידות מושחתות. ומידות רעות הם דבר הטבוע והמושרש בתוך האדם ואי אפשר כמעט להינתק מהן. לעומתם אנשי ארם נהריים הם היו עובדי אלילים ודעות הן דבר שאינו עובר בירושה, על דעות אפשר וניתן להשפיע, אפשר להחזיר אדם למוטב, אך מידות מושחתות עוברות בירושה.
מובא בספר חסידות שאדם יכול להגיע במדרגותיו עד לדרגת רוח הקודש וזו כמתנת חסד מהשמים, אך בנוגע למידות, אין אדם יכול להגיע למידות נעלות אלא אם כן טורח ועומל על עצמו, כך ראינו אצל בלעם שאף שדיבר עם הקב"ה בכל זאת היה מושחת במידותיו.
ויש להבין מדוע נקראים המידות בשם זה המורה על מדידה. ואילו הדעות נקראים בשם זה המורה על ידיעה או אי ידיעה.
וי"ל שבמידות אין מידה טובה ומידה רעה, אלא הכל נמדד לפי העניין. מתי לנהוג במידה זו ומתי במידה זו. לדוגמא, ילד שאסרו עליו לאכול מתוקים וידוע הדבר שייגרם לו נזק בלתי הפיך אם יאכל, והנה בוכה הוא לאמו שמאוד רוצה הוא לאכול, אם אמו מתוך רחמנות לתחנוניו תאפשר לו לאכול אין לך אכזריות גדולה מזו. א"כ מידת הרחמנות כאן היא מידה אכזרית ומידת האכזריות היא המשובחת. נמצא שהמידות הן טובות ורעות גם יחד והכל לפי
המדידה ולפי העניין, ובאדם הדבר תלוי שיידע למדוד נכונה, ואם אין לו מאזנים מדויקים לא יידע למדוד המידה עצמה.
ונראה שמה שאמרו על אליעזר "ארור", כוונת הדברים שאין לו מאזנים מדויקים כדי לדעת לכוון את המידות, ולכן אינו יכול לפעול ולהפעיל מידותיו נכונה, וזהו פגם שלא ניתן לתקנו, שהרי אין מידות טובות ורעות אלא הכל תלוי בכח המאזנים כדי למדוד נכונה, וזה כוונת דברי המדרש שהבאנו לעיל "כנען בידו מאזני מרמה", כנען זה אליעזר בידו מאזני מרמה (מדרש רבא) מאזנים של מרמה שאינו יכול לשקול נכונה, וזהו הפגם השורשי שבגינו אינו יכול להידבק בברוך. ולמרות היות אליעזר גדול כפי שאמרנו לעיל, אך בהיות מידותיו פגומים, ומידות הם דבר הטבוע ומושרש באדם ולא ניתן כמעט להינתק מהם, וממילא הם מועברים לבתו בירושה, משא"כ אנשי ארם נהריים הם היו עובדי אלילים ודעות הן דבר שאינו עובר בירושה, על דעות אפשר וניתן להשפיע, אפשר להחזיר אדם למוטב.
ובאמת כאן ניתן לראות גדולתו של אליעזר, כשבא לבתואל ולבן וסיפר על שליחותו הוסיף ואמר. "וָאֹמַר אֶל אֲדֹנִי אֻלַי לֹא תֵלֵךְ הָאִשָּׁה אַחֲרָי" (כד, לט). אלי כתיב, בת היתה לו לאליעזר והיה מחזר למצוא עלה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו, (רש"י) כאילו אומר לשכנע את בתואל ולבן, דעו שבת יש לי ואני מתאווה מאוד להשיאה לבן אדוני, ואם לא תסכימו ליתן את רבקה לבן אדוני, אתן לו אני את ביתי. זהו למעשה ביטול רצונו של אליעזר כלפי אברהם אדוניו, ולכן דוקא כאן בשעה שאליעזר מדבר עם בתואל ולבן רמזה התורה על כך, ולא כאשר אליעזר משוחח עם אברהם.(בפסוק ה').
בפרקי אבות (ה, יט) נאמר "כל מי שיש בידו שלושה דברים הללו – מתלמידיו של אברהם אבינו ושלושה דברים אחרים – מתלמידיו של בלעם הרשע: עין טובה, רוח נמוכה ונפש שפלה".
שתי דמויות ניצבות זו מול זו, מצד אחד – אברהם אבינו, אבי האומה היהודית, עמוד החסד, שעמד בעשרה נסיונות בגבורה ובקדושה, והיה מפיץ ומאהב שם ה' בעולם.
לעומתו, ניצב מן הצד השני של המתרס – בלעם הרשע, שנשלח לקלל את עם ה', ולא עלה בידו. אולם ברוב רשעותו לא התייאש, והצליח להביא מגיפה על עם ישראל שבה נספו ארבעה ועשרים אלף איש, וזאת על ידי עצה שפילה ונבזית, שהשיא לבלק מלך מואב. סופו היה במלחמת מדיין, כאשר הומת בחרב על ידי פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן.
אומר הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, שיכול אדם לשבת בבית מדרשו של אברהם אבינו, אך כיוון שלא השיג את שלושת מידותיו על כורחו הוא מתלמידיו של בלעם…
מכאן אפשר ללמוד, שהישיבה בבית מדרשו של אברהם אבינו בלבד אינה מעלה את האדם במאומה, אם לא התייגע במידותיו של אברהם אבינו!
וכעת נתבונן בעצמנו, האם אנו מבעלי מידותיו של אברהם אבינו, או חלילה להיפך, ורעדה תאחזנו! מי אשר יוכל להעיד על עצמו שאינו מבעלי עין הרע, או שאינו מכלל בעלי הגאוה.
על כן יש ליידע שבכדי להיות בעל מידות יש להתייגע, לעמול ולהשקיע מאמץ יומיומי בתיקון המידות. אין המידות נקנות אלא מתוך יגיעה, ומאבינו אברהם נלמד, מידת חסד היתה טבועה בו, כל מהותו חסד, אך גם עמל לשם כך באופן תמידי, ולפיכך לא רצה להידבק באנשי כנען שמושחתות היו מידותיהם.
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
