וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא יְהוָֹה אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם: (חומש שמות פרק-יח)
כמה מוכן היה אדם לשלם שיקראו רחוב על שמו!
כמה שילם מר ספרא על כך שתיקרא על שמו כיכר ספרא ועוד בעיר הבירה, עיר הקודש ירושלים?
יתרו חותן משה זכה לא לרחוב ולא לכיכר, זכה שתיקרא פרשה שלימה על שמו, ולא סתם פרשה, אלא פרשה שבלב ליבה מעמד הר סיני, מתן תורה! היתה ראויה פרשה זו להיקרא פרשת מעמד הר סיני, או פרשת קבלת התורה, והנה זכה יתרו שתיקרא על שמו. וכמו שהקב"ה נצחי גם התורה נצחית.
במה זכה יתרו שתיקרא פרשה זו על שמו?
אומרים רבותינו. כל קבלת התורה תלוי בשמיעה, באוזניים. מדוע אוזניים נקראות בשם זה? כיוון שתפקידה של האוזן לאזן את האדם. אדם שאין לו איזון בגוף והולך בצורה לא מאוזנת כנראה שיש לו בעיה במשקולות שבאוזניים. והאוזניים הם אחד מהאיברים החשובים ביותר לקבלת התורה וליראת שמים
יש אנשים שאתה מדבר איתם הם שומעים, מפנימים את הדברים ומקבלים אותם והכל על מקומו בא בשלום. אך יש אנשים אטומים, סתומים וחתומים, כמה שתדבר אליהם לא משפיע וזאת כיוון שאוזניהם אטומות.
מעידה התורה על יתרו, וישמע יתרו כהן מדין.
מה זה כהן מדין? כהן מדין זה מקביל למעמד האפיפיור של היום. נתאר לנו שהאפיפיור בדרשתו השבועית בכנסיה ביום ראשון אומר לקהל שומעיו. דעו לכם שכל דרך האמונה שלנו היא הבל הבלים, ואין דת אמיתית כדת ישראל, ואין תורה כתורת משה. מה יהיה בעולם? רעידת אדמה! יקברו אותו חי בכנסיה.
זה מה שעשו ליתרו. הוא היה כהן מדין, וכשהחליט להתגייר ואמר: עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוהים, הכל הבל הבלים, הכל שקר וכזב, נידו אותו. הציקו לבנותיו על הבאר כשבאו להשקות את הצאן. "איש מצרי הצילנו מיד הרועים" אמרו בנות יתרו לאביהם.
כתב רש"י על הפסוק: וישמע יתרו – מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק.
היה קשה לרש"י שהרי בפרשה הקודמת בשירת הים כתוב: שמעו עמים ירגזון… נמוגו כל יושבי כנען. כולם שמעו, לא רק יתרו? מה אם כן התורה מעלה על נס את יתרו שהוא שמע, וישמע יתרו?
התשובה לכך: נכון שכולם שמעו אבל היתה להם ערלת האוזן, יתרו שמע ובא!
יתרו אמר אני רוצה להיות חלק מהמהפכה הזאת, אני רוצה להיות שייך לעם הזה. והשאלה מה היה ההבדל בין יתרו לבין השאר, למה כולם שמעו והמשיכו בשגרת חייהם ואילו יתרו לקח את הידיעה ואת השמועה הזאת ועשה מעשה ובא?
אומרים רבותינו: יתרו שמע את הדברים הוא הבין שהדברים הם לא רק בגדר שמועה הם גם בגדר חיוב, הוא הבין שהקדוש ברוך הוא מדבר איתו בצורה כזו או אחרת כדי לעורר אותו, כדי לגרום לו לבוא ולעשות מעשה. לשמוע זה דבר אחד, אבל לקום ולעשות מעשה, זה כבר דבר שונה לחלוטין ואכן הדברים של יתרו התממשו, לא רק שזכה לחזור בתשובה, לא רק שזכה שהחתן שלו יהיה משה רבנו, אלא זכה שפרשה בתורה תיקרא על שמו, ובאותה פרשה ניתנה התורה של העם היהודי, ללמדך שמי ששומע ועושה מעשה, מתייצב ובא, בסופו של דבר גם זוכה לקצור את הפירות.
אדם הרוצה להתקרב לה' ולהתחזק במצוותיו, ידע כי יהיו רבים שיתנגדו לו, שיבזו אותו ויגנו אותו, אך עליו לא ליפול ולא להישבר, אלא יזכור כי הוא זה שזכה להידבק בדרכו של מלך מלכי המלכים!
את המשל הבא סיפר רבי דוד מבריסק זצ"ל:
"מתהפך במיטתו אדם אחד שאינו מצליח להירדם בלילה. לאחר שעה ארוכה של נדודי שינה, הוא מחליט לנשום אוויר צח. הוא נעמד ממיטתו, פותח את החלון, ולפתע לנגד עיניו נראה מחזה יוצא דופן – הוא רואה שלושה אנשים רצים במהירות. ואז, באמצע הריצה הם משליכים משהו לפח האשפה. לאחר כמה שניות, הוא רואה שוטרים רצים אחריהם. כעת הוא מבין שמדובר בגנבים הבורחים מהמשטרה, ובדרך בריחתם, כנראה, השליכו את הגניבה לפח האשפה.
מוקדם בבוקר, הוא ירד למטה פתח את הפח ומצא בו שטר של מאה דולר. זה כבר מתחיל להיות מעניין, הוא מציץ פנימה אל תוך הפח ורואה שם עוד המון שטרות. אומנם הריח שם נוראי, אך מדובר בדולרים רבים. הוא נכנס עמוק פנימה לפח ונובר בתוכו. הוא אוסף שטר ועוד שטר, נכון שהוא מתלכלך ונדבק בו ריח רע, אך לא נורא, אפשר לנקות.
עוברים ושבים שחלפו ליד הפח הביטו בו, והחלו לרחם עליו: "איזה מסכן… לא בריא בנפשו… כמה רחמים שהגיע למצב שכזה… כמה מסכנה אשתו שהתחתנה עם אדם שכזה".
אמרו כעת אתם: האם אותו בנאדם השומע מדברים עליו כך מתבייש? – ודאי שלא, הוא לא מתבייש! להיפך, כל רגע שהוא בפנים שווה לו כסף! עוד שטר ועוד שטר! יגידו כולם מה שיגידו, ילעגו כמה שילעגו, לו זה ממש לא אכפת! הוא כבר אסף משם אלפי דולרים ונהיה עשיר!.
אחים יקרים! "כאשר אדם עובד את הקב"ה – אין גביר גדול ממנו". גם אם כולם צוחקים עליו, יורדים עליו בעבודה או במשפחה שהוא מסכן ונהיה פתאום 'צדיק'. עליו לגחך בליבו ולזכור כי הוא מתעסק עם מיליונים. וכי יש לו במה להתבייש? הם מרחמים עליו, אבל הרחמנות צריכה להיות עליהם, לא עליו!. הם הטועים ההולכים בחושך.
אדם צריך להרגיש, שבעשיית רצון ה' הוא צובר מיליונים! מי שחי בתחושה זו, אזי הוא יכול לקיים בקלות את ציווי הרמ"א בסימן א': "ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת ה' יתברך".
יתרו עשה זאת נגד כל העולם, לא היה אכפת לו מה יאמרו כולם, הוא האמין בצדקת דרכו, ולבסוף זכה שפרשת מתן התורה נקראת על שמו, כי כך מקבלים התורה!.
לפני שנים רבות במלחמת העולם הראשונה נמלטו יהודים רבים מקראקוב לווינה בירת אוסטריה. בחג החנוכה עמד הרב ודיבר דברי תורה והתעוררות לבני הקהילה וכך אמר:
באותם הזמנים בימי החנוכה היו חשמונאים, אנשים שקמו ומסרו את נפשם ונלחמו לכבודו של הקדוש ברוך הוא. איפה החשמונאים של דורנו, איפוא מי שיקום ויעשה מעשה להמשכיותו וקיומו של עם ישראל. ברוך השם תלמודי תורה לבנים יש, אבל מה עם בנות ישראל, היכן הן לומדות, בבתי ספר של גויים? נכון שבימי ראשון הן מגיעות ולומדות מעט יהדות אך אין הקומץ משביע את הארי, הן הולכות ומתרחקות מהיהדות. מי יקום ויעשה מעשה וילמד את הבנות שלנו יהדות אמיתית על פי רוח ישראל סבא?
מתוך עשרות אנשים שהיו בתוך הקהל ושמעו את דברי הרב, הייתה אשה אחת בודדה, קראו לה שרה שנירר, היא שמעה את הדברים, הפנימה אותם והחליטה לקום ולעשות מעשה. השאר כמו שאומרים כבר היסטוריה.
כל המושג של 'בית יעקב', כל המושג של לימוד בנות ברוח ישראל סבא, הכל בזכותה של אישה אחת צדקת אמיתית ששמעה את הדברים, הפנימה ועשתה מעשה. אלה שהיו מסביבה גם שמעו, גם התרגשו, אבל המשיכו בשגרת חייהם. מי שבא ועושה מעשה למען ה' יתברך, זוכה גם לברך על המוגמר.
