כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל: (פרשת בלק כג. כג').
יש להבין מדוע בתחילה אמר יעקב ואחר כך ישראל, ולבסוף יעקב וישראל ביחד?
והענין הוא כן, כי הנה המתפלל על חבירו צריך להזכיר את שמו, וכמו כן הרוצה להזיק לזולתו על ידי כח הנעלם, וכמו שרצה בלעם לעשות רעה לישראל על ידי ניחוש וכישוף, צריך גם כן להזכיר שמו.
והנה בלעם כשרצה לעשות רעה לכל ישראל, לא היה יכול להזכיר שמות הפרטים דהיינו ראובן שמעון לוי וכו', שאם כן היה צריך להזכיר ששים רבוא שמות. לכן הלך לשרשם של ישראל דהיינו אל האבות שמהם יצא הלאום כולו, ועל שמם נקרא כל האומה, ותפש שמו של יעקב שהוא בחיר האבות וממנו יצאו שבטי יה, (ולכן כתוב בפעם הראשונה "לכה ארה לי יעקב"), ובנה שבעה מזבחות ועשה כל ההכנות הדרושות לזה הענין, ועשה את הניחוש ולא הועיל מאומה.
וחשב בלעם לעצמו שלא הצליח בניחוש מחמת שעשה הניחוש על שם יעקב, ובאמת עיקר שמם הוא ישראל, וכמו שכתוב "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל". ועל כן בנה עוד שבעה מזבחות ועשה את כל ההכנות הדרושות, ועשה הקסם על שם ישראל, אך גם בפעם הזאת לא הועיל. לכן אמר בפעם השניה "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל", דהיינו לא פעלתי לא על שם יעקב משום שלא הביט און ביעקב, ולא על שם ישראל משום שלא ראה עמל בישראל.
לאחר מכן התבונן עוד בלעם וחשב שהחסרון הוא משום שעשה הקסם על שם ישראל לבד, וצריך לעשות על שני השמות יחד יעקב וישראל, וכמו שאמרו בתלמוד (ברכות יג.) ששם יעקב לא נעקר, אלא רק טפל, ולכן צוה לבלק שיבנה פעם שלישית שבעה מזבחות, ועשה שוב את כל ההכנות. ולאחר מכן חשב עוד כי יתכן שגם זה לא יועיל, שיתכן שעיקר שמם הוא "אל", וכמו שאמרו בתלמוד (מגילה יח') מנין שקראו הקדוש ברוך הוא ליעקב אל? – שנאמר: "ויקרא לו אל אלקי ישראל". והנה על שם "אל" לא יכל לעשות מאומה, כיון שהוא שמו של הקדוש ברוך הוא.
וזהו פירוש הפסוק: "כי לא נחש ביעקב" – כוונתו על פעם ראשונה שעשה על שם יעקב ולא הועיל. "ולא קסם בישראל" – כוונתו על הפעם השניה שעשה על שם ישראל וגם לא הועיל, ולכן "כעת יאמר ליעקב ולישראל" – כוונתו שיעשה על שם שניהם יחד, אך "מה פעל אל" – אולי גם זה לא יועיל, כי אולי עיקר שמם הוא "אל", וצריך לעשות הקסם על שם "אל", וזאת אי אפשר לעשות (קול אליהו).
