וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא: וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ: (פרשת ויצא כח. יא' – יב').
יעקב אבינו הולך לחרן. דרך מלאה סכנות, גשמיות ורוחניות. עשיו אורב לו בדרך, לבן ממתין לו לרמותו. הוא הולך לנכר, לגלות לבית מלא תרפים. מה מחכה לו? מה מצפה לו?
הקדוש ברוך הוא מבקש להרגיעו, לנחמו, ולבשרו. שלא ידאג, שלא יפחד. לבשרו שזרעו יהיה כעפר הארץ, ויתברכו בו כל משפחות האדמה. לומר לו שהארץ תהיה מורשה לו ולזרעו, ולהבטיחו שהוא לא יעזבנו עד שההבטחות יקויימו.
אלו הבטחות נפלאות!
ובכן, האם הקדוש ברוך הוא מתגלה אליו ומבטיחו?
לא! הוא מניח לו ללכת לחרן, בלי הבטחות!
יעקב אבינו יוצא מבאר שבע, עולה בנגב, חוצה את מדבר יהודה, עובר את השרון, את עמק בית שאן, את הגליל התחתון, עולה לרמת הגולן, מגיע עד חרן – ומן השמים לא אומרים לו אף מלה!
בדרכו הוא עובר על פני הר המוריה, מקום המקדש, ולא רמזו לו שיש עבורו כאן בשורה. שיש עבורו מסר, נבואה. מדוע? אומר המדרש: "הוא לא נתן אל לבו להשאר שם ולהתפלל – האם מן השמים יעכבוהו?"
לא. לא עכבו אותו. הוא הגיע עד חרן והיה יכול להמשיך ולבוא אל לבן, ולשאת את בנותיו, ולהפסיד חלילה את כל הברכות הללו, את הכתרים הנישאים, את הנבואה המרוממה.
איך בכל זאת זכה לה?
כאשר הגיע לחרן ערך חשבון נפש. הרהר בלבו: "כלום יתכן שעברתי על מקום שהתפללו בו אבותי, ולא התפללתי בו?" הרהור של חרטה. כמה הרהורי חרטה עוברים בלבנו, על דברים שהיו צריכים להעשות ולא נעשו, או שלא נעשו כהוגן. ומה אנו אומרים חבל, ודי. בפעם הבאה נשלים.
אבל יעקב אבינו לא נהג כך. הוא הסתובב כדי לחזור! נורא הדבר: הוא היה מוכן ללכת חזרה עד רמת הגולן, לרדת לגליל, לחצות את השומרון – ולהסתכן במלכודת של עשיו הזועם, המחכה לו! – כדי לתקן משגה!
ואז – ואז אירע הכל. הדרך קפצה לו, הר המוריה נעתק ממקומו ובא לבית אל, והוא לן במקום, וזכה במחזה הנבואה, ובהבטחות הנשגבות, ובכל הכתרים.
ומדוע? משום שהוא היה מוכן – לחזור, לצעוד! (מעיין השבוע)
ובחלומו, "והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו": "והנה ה' ניצב עליו ויאמר… והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך":
והדברים תמוהים! מדברי ה' ליעקב מובן שלאחר שיעשה את אשר דבר אליו יעזבהו. שכך נאמר: "כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך"? היה צריך לומר כי לא אעזבך לעולם?
להבנת הדברים, נקדים מעשה שהיה בחסיד עני מרוד, בעל משפחה ברוכת ילדים, שהגיעה בתו לפירקה להינשא, ולרש אין כל.
כל בחור שהגיע לבחון את השידוך המוצע לו, כשראה כי לרש אין כל ואין שום נדוניה עזב והלך לחפש לו הצעה אחרת. לימים הגיע בחור טוב, שהיה מוכן לשאת מיד את בתו לאשה, אך דרש מינימום של נדוניה, אחרת לא יסכים לעמוד תחת החופה.
מרוב צערו של אבי הכלה, החליט לנסוע לרבו האדמו"ר שמתגורר בעיר הגדולה, בכדי לקבל ברכתו ולשמוע ממנו עצה.
הגיע החסיד לרבו, סיפר בדמעות שליש את מצבו הקשה, ובקש את ברכת רבו. אמר לו הרב, לך תקנה כרטיס הגרלה, ובעזרת ה' אתה תזכה בהגרלה בה הפרס הראשון הוא עשרת אלפים רובל, וכך תוכל להיוושע.
שמע החסיד בקול רבו, ופנה מידית לקנות כרטיס הגרלה שעלה חמשה רובלים. אך מה מאד התאכזב לשמוע כי ההגרלה תתקיים רק בעוד שלושה חדשים, בעוד הוא צריך את הכסף לחתונה באופן מיידי, אך אותו חסיד האמין באמונה שלימה כי ישועתו קרובה, שהרי כך שמע בפירוש מפיו של האדמו"ר.
בדרכו חזרה לביתו, הוצרך להתאכסן בלילה בפונדק דרכים על אם הדרך, והנה באותו פונדק התאכסן שר גוי שאף באמתחתו היה כרטיס הגרלה, והנה בלילה הוא חולם, כי בפונדק נמצא יהודי שהכרטיס שלו יזכה בהגרלה. התעורר השר, ואמר, חלומות שווא ידברו. חזר לישון, ויחלום שנית אותו חלום. קם בבוקר, ושלח את משרתו לבדוק אם יש יהודי בפונדק, קרא לו אליו ושאלו האם יש בידו כרטיס הגרלה, השיב היהודי בחיוב, ואז ביקש ממנו השר כי יחליפו כרטיסים. סירב היהודי לבקשת השר, אך השר לא הרפה והציע להוסיף לו גם את מחיר הכרטיס בנוסף להחלפת הכרטיס עצמו. המשיך השר והוסיף כסף תמורת החלפת הכרטיסים, עד שהגיע לסכום של אלף רובל, אך החסיד בשלו, המשיך בסירובו גם להצעה זו, ביודעו כי רבו הבטיח כי הוא יזכה בפרס הראשון. קצף השר הגוי, והחליט להחליף את הכרטיסים בעל כורחו של היהודי, ובכדי לרצותו, נתן לו את אלף הרובל שהבטיח לו. הצטער החסיד כי הוחלפו הכרטיסים בעל כורחו, אך התנחם כי לפחות יש בידו אלף רובל בהם יוכל לעשות את חתונת בתו.
שב האיש לביתו והשיא את בתו בנחת. בחלוף שלשה חדשים, התברר כי כרטיס ההגרלה שבידו של החסיד, שהיה לפני כן בידו של השר הגוי, הוא הכרטיס שזכה בהגרלה, ובין רגע הפך החסיד לעשיר מופלג. נסע החסיד לרבו וסיפר לו את השתלשלות הדברים.
חייך האדמו"ר ואמר לחסיד המאושר, דע לך! ראיתי שאתה זקוק לשני ישועות, ישועה מיידית לחתן את בתך, וישועה לטווח ארוך להוציא אותך ממצבך העגום בו אתה שרוי, לפיכך התפללתי לה', והתגלגלו הדברים שקיבלת ישועה מיידית לנישואי בתך, וכן ישועה נוספת לימי חייך.
כך אצל יעקב אבינו ע"ה, היה יעקב זקוק לישועה מיידית, מעשו אחיו הרודף אותו, אך זקוק היה גם לישועה נוספת, קבועה להמשך הדרך מלבן הארמי, אצלו הוא צפוי לחיות עשרים שנה, ולאחר מכן אף עם יוסף וכן כל התלאות שעברו עליו בהמשך. לכך אמר לו הקדוש ברוך הוא "כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך". אל תחשוב יעקב כי בישועה הזמנית שנושעת כעת מעשו הרשע בזה תמה ונשלמה שמירתי אותך, לא ולא, אדרבא, "לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את כל אשר דברתי לך", היינו "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך" גם ישועה מידית, וגם ישועה ארוכת טווח להמשך חייך.
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
