כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב: (פרשת בלק כג. ט')
נתכוון בלעם לומר, כשאני מסתכל על העם הזה, אני רואה את תחילת שרשיהם החזקים והמיוסדים כצורים וגבעות הללו, ואי אפשר לעוקרם בנקל, הן אם אני מסתכל בתחילתם והן אם אני מסתכל בסופם. שתחילתו חזק כמו הצור שאין כח בבן אדם לעוקרו, ששרשו הם אבות העולם שזכותם גדולה מאד.
וגם הגבעות שהם השבטים, זכותם גדולה מאד. ואם אני מסתכל בסופם – "הן עם לבדד ישכון" – שכל האומות עתידות להתבטל מן העולם ורק האומה הישראלית תשאר.
ועוד נתכוון בלעם לומר "כי מראש צורים אראנו", שבלק היה הולך ומזכיר בפניו את המקומות ששם עתידים ישראל לחטוא, כדי שאותו החטא יסייע לו שתשרה הקללות עליהם. ובכלל המקומות האלה הזכיר לו את 'שטים' ששם עתידים לזנות עם בנות מואב.
השיב בלעם לבלק ואמר: נכון שאתה מסתכל בעוון הזנות שהם עתידים לעשות בשטים, אבל אני מסתכל במצוה גדולה מאד שהם עתידים למול עצמם במדבר. וכך אמר לו: אתה אומר לי לזכור את ראש צור, את כזבי בת צור שהיה ראש אומות, אבל אני רואה הרבה צורים, שבהרבה צורים יתוקן עוון צור שבאותו אבר יעשו המצוה של המילה. וזהו שאמר: "ומגבעות אשורנו", כמו שנאמר ביהושע (ה. ג'): "וימל את ישראל אל גבעת הערלות", שכל כך הרבה אנשים מלו עצמם עד שנעשה גבעה של ערלות.
זהו שנאמר בהפטרה של הפרשה הזאת: "עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור, מן השטים עד הגלגל למען דעת צדקות ה"' (מיכה ו. ה'). שכך אמר נביא לישראל: זכרו מה יעץ בלק בן צפור לבלעם, שהלך והביאו למקומות שבהם עתידים לחטוא, להזכירו בכל החטאים שיחטאו.
ומה ענה לו בלעם: "מן השטים ועד הגלגל", דהיינו אתה מסתכל במה שהם עתידים לעשות בשטים, אבל אני מסתכל במצוה שיעשו בגלגל שהיא מצות מילה, כמו שנאמר שם: "ויאמר יהושע היום גלותי את חרפת מצרים מעליהם ויקרא שם המקום ההוא גלגל". וזהו "למען דעת צדקות ה"', שתדעו איזו צדקה עשה הקדוש ברוך הוא עמכם, מאחר שבלעם שהיה רשע גדול מבלק, שם הקדוש ברוך הוא בפיו שיילמד עליכם סניגוריה ויזכיר את המצוות שאתם עתידים לעשות, כדי שלא ימצא מקום לקלל.
וכשראה בלק שבלעם במקום לקלל אותם התחיל ללמד עליהם זכות ולהזכיר הזכויות. אמר לבלעם: אם אתה רואה שאין הקללה שורה עליהם אתה יכול לכלול אותם באומה אחרת ולקלל אותה אומה, שתכלה אותה אומה יחד עם שונאיהם של ישראל, שבזה תמצא הקללה לחול.
השיב לו בלעם ואמר: דבר זה אי אפשר, שהרי "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". אומה זו נבדלת משאר האומות ואינה מתערבת עמהם כלל, לא במאכלם ולא בגופם ולא במשפטם, שכל האומות דן אותם בלילה, ואת ישראל דן ביום, ולכן אי אפשר לה להתערב עם שאר אומות (מעם לועז).
