הולכי מדבריות ויצעקו

פרשת צו הינה המשך לפרשת ויקרא פרשת הקרבנות. אחד הקרבנות בפרשתנו הוא קרבן תודה.

הגמרא (ברכות נד:) אומרת: "אמר רב יהודה א"ר ארבעה צריכים להודות, יורדי הים והולכי מדבריות, ומי שהי' חולה ונתרפא ומי שהי' חבוש בבית האסורים ויצא".

ישנו מזמור מפורסם וידוע בתהילים פרק-קז

{א} הֹדוּ לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: {ב} יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי יְהוָה אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד צָר: {ג} וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב מִצָּפוֹן וּמִיָּם:

הולכי מדבריות – וַיִּצְעֲקוּ

{ד} תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ: {ה} רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף: {ו} וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם:

יושבי בית האסורים – וַיִּזְעֲקוּ

{י} יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל: {יא} כִּי הִמְרוּ אִמְרֵי אֵל וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָצוּ: {יב} וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם כָּשְׁלוּ וְאֵין עֹזֵר: {יג} וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם:

חולה – וַיִּזְעֲקוּ

{יח} כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת: {יט} וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם:

יורדי הים – וַיִּצְעֲקוּ

{כג} יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים:  {כז} יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר וְכָל חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע: {כח} וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְהוָה בַּצַּר לָהֶם וּמִמְּצוּקֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵם:

מדוע בהולכי מדבריות ויורדי הים כתוב לשון צעקה ואילו ביושבי בית האסורים וחולה כתוב לשון ויזעקו?

מה ההבדל בין צעקה לזעקה?

אומר המלבי"ם: צעקה היא גדולה יותר מזעקה.

צעקה, זה אדם שאין ביכולתו לעזור לעצמו בשום דרך והישועה תהיה כולה רק מה' יתברך

ואילו זעקה. זה אדם שיש ביכולתו לנסות לעזור לעצמו מבחינה טבעית

חולה וחבוש נאמר בהם לשון זעקה. נכון שהוא חולה אבל יש לו דרך לנסות לעזור לעצמו על ידי רופא ותרופות וזה בסדר כי זו ההשתדלות שהוא צריך לעשות והוא גם זועק לה'

וכן חבוש בבית האסורים הוא עושה כל אשר לאל ידו להשתחרר באמצעות קרוביו ועורכי דין שונים, אבל הוא גם זועק לה' יתברך שיעזור לו

לעומת זאת יורדי הים: יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג: יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר וְכָל חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע: מה יש בידם לעשות רק לזעוק לה' שיציל אותם

כמו"כ הולכי מדבריות, תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ: רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף: אין להם אוכל, אין להם מים, מה בידם לעשות רק לזעוק אל ה'. והקב"ה מושיע אותם

במגילת אסתר ראינו לאחר גזירת המן הרשע שמרדכי מבקש מאסתר 

לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ: {ט} וַיָּבוֹא הֲתָךְ וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר אֵת דִּבְרֵי מָרְדֳּכָי: {י} וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ וַתְּצַוֵּהוּ אֶל מָרְדֳּכָי: {יא} כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם:

{יג} וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים: {יד} כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת:

על מה נסב הוויכוח ביניהם? וכי אסתר חלילה חשבה להסתתר מגזירת המן בבית המלך? כלום אסתר לא היתה מוכנה למסור את נפשה בשביל כלל ישראל?

מרדכי חשב בדעתו שצריכים לזעוק לקב"ה ומאידך לעשות השתדלות טבעית. לפנות אל המלך לבטל את הגזירה

אסתר לא חשבה בדעתה ולא סמכה על ההשתדלות הטבעית, כל מאווייה ובטחונה היה בקב"ה בלבד שיציל אותם.

הגמרא אומרת שכאשר אחשורוש שאל את אסתר, מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן?  מצביעה אסתר על אחשורוש ואומרת: איש צר ואויב. עד שבא מלאך והסיט את ידה לכיוונו של המן. איך יתכן?    

מסביר הגאון מווילנא

אסתר המלכה לא תלתה את הצלת עם ישראל במלך אחשורוש בכלל. כל בטחונה היה בבורא עולם בלבד. היא לא ראתה ולא ספרה את אחשורוש בכלל. ולכן הביטה על אחשורוש ואמרה איש צר ואויב כשהיא מתכוונת עליו, עד שהמלאך הסיט את פניה. 

זה ההבדל בתפיסה בין מרדכי לאסתר. מרדכי דגל בהשתדלות הטבעית ולכן נאמר אצל מרדכי ויזעק זעקה גדולה ומרה. כי הזעקה מתאימה למי שחושב שצריך מעבר לתפילה לבורא עולם לעשות גם  השתדלות

אסתר לא חשבה כמו מרדכי. אסתר לא חשבה שצריך לעשות השתדלות אלא כל הבטחון הוא רק על הקב"ה. ובכ"ז היא קיבלה את דעתו של מרדכי ונגשה לדבר עם אחשורוש. אך במעשיה של אסתר המלכה באה ללמד לנו לדורות עולם ולכן כותבת אסתר המלכה ומרדכי היהודי: לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית: …דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם:

שלא תחשוב שההשתדלות שלי היא שהביאה את הישועה. אני אמנם מקבלת את דעתו של מרדכי היהודי שצריך לעשות השתדלות. אך דע לך שמה שבאמת עזר לבטל את הגזירה היה דברי הצומות וזעקתם.

וזה לקח לדורות, דברי הצומות וזעקתם! הם הם שמביאים את הישועה לאדם. וכשאדם זועק לבורא עולם הקב"ה מאיר לו פנים ומושיע אותו. ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר