הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי: (פרשת האזינו לב א')
האזינו השמים. שאני מתרה בהם בישראל ותהיו אתם עדים בדבר (דברים ל, יט) שכך אמרתי להם שאתם תהיו עדים, וכן ותשמע הארץ. ולמה העיד בהם שמים וארץ, אמר משה אני בשר ודם, למחר אני מת, אם יאמרו ישראל לא קבלנו עלינו הברית מי בא ומכחישם, לפיכך העיד בהם שמים וארץ, עדים שהן קיימים לעולם. ועוד, שאם יזכו, יבואו העדים ויתנו שכרם, הגפן תתן פריה, והארץ תתן יבולה, והשמים יתנו טלם. ואם יתחיבו, תהיה בהם יד העדים תחלה (לעיל יא, יז) , ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה, ואחר כך ואבדתם מהרה על ידי האמות: (רש"י).
בתקופת תור הזהב בממלכת ספרד, היה יהודי מיטיב נגן בכינור, מומחי הנגינה באותו דור אמרו עליו שהוא נגן הכינור הטוב ביותר בעולם, צלילים קסומים ענוגים הצליח להפיק מכנורו, צלילים מרטיטי לב ונשמה, אמרו כל מי ששמע אי פעם את צלילי כנורו עמד מוקסם ולא יכל להתנתק ממנו…
הוא היה מנגן רק באישון לילה בגן רחב ידים סגור ומסוגר, "תיקון חצות" לבורא עולם, ניגון נוגה ועצוב על שכינתא בגלותא, כל מי שהאזין לניגונו עמד ובכה עמו יחד על גלות השכינה.
מלך ספרד שמע על הכנר המופלא, שלח אליו שליחים שיקראו לו לבוא ולנגן לפניו בארמונו.
לתדהמת המלך דחה הכנר את ההזמנה והסביר: "אני מנגן רק עבור האל'…
המלך שלח אליו שליחים בשנית והורה להבהיר לכנר שמלבד הכבוד שבעצם הנגינה לפני המלך ושרי המלכות, הוא יזכה גם לעושר רב.
הכנר סירב שוב, "אני מנגן רק לפני מלך מלכי המלכים"…
יותר משכעס המלך, הוא נתמלא סקרנות. איזה מין אדם הוא זה שדוחה כבוד ועושר? ואיזה מוזיקה פלאית הוא מנגן? המלך התלבש כאדם פשוט ונסע אל הכפר בו התגורר הכנר. המלך הלך אל הגן בשעות היום והתחבא בין השיחים קודם שננעל השער לקראת הלילה.
מעט לפני חצות הלילה, הגיע הכנר, התיישב על הארץ, והחל עורך תיקון חצות בבכיות נוראות על גלות השכינה, כשגמר הוציא את כינורו כיון את מיתריו לשמים, הוא עשה זאת מתוך מסירות ואהבה כל כך עמוקה, עד שצלילי כוונון המיתרים לבדם היו מעל ומעבר עבור המלך, הם נגעו עמוק בלבו, ריגשוהו עד שחיש קט ניטשטשה הכרתו, והוא קרס תחתיו באנחה.
הכנר שמע את האנחה וקרא, "מי שם? אנא צא מיד מן המחבוא?
המלך יצא ממקום מחבואו, התנצל שוב ושוב, ונפל לרגלי הכנר. "אנא סלח לי", התחנן. "פשוט הייתי מוכרח לשמוע את נגינתך. אולם דע לך שאני מלך גדול ועשיר, ולא אשלח אותך לדרכך ללא גמול הולם".
"אין לי צורך בגמול כלשהו", השיב הכנר. "אנא צא מן הגן והשאר אותי לבדי".
"אנא", התחנן המלך, "בודאי יש משהו שאוכל לעשות עבורך".
"לא, את הכל אני מקבל מן האל".
אבל המלך התעקש, "אולי בכל זאת, אני לא אזוז מכאן עד שלא אתן לך ממתת ידי"…
כשראה הכנר את התעקשותו של המלך, אמר לו, "בסדר, אולי תוכל בבקשה לסתום את הסדק שבמדרגת האבן הראשונה במעלה המדרגות להיכל ההוא שבקצה הגן".
"לא אינך מבין. בכוחי לעשות דברים גדולים. מדוע אתה מבקש ממני לעשות דבר כה פעוט וחסר ערך?"
"אינך מבין," אמר הכנר. הוא התקרב אל המלך ונגע על מצחו.
לפתע הבין המלך, כי הכנר, במסירותו ועבודתו הרוחנית לבורא עולם שוכן בהויה רוחנית אחרת מעולמו הגשמי הנמוך. כעת יכול היה לראות שמדריגת האבן היתה, למעשה, מצופה באבני החן היקרות ביותר עלי אדמות. הוא הבין שכל עושרו לא יספיק כדי לסתום את הסדק הקטן שבמדרגה ההיא…
אז גילה המלך מהו מקומו האמיתי ומהו ערכו בממלכתו האדירה של בורא עולם. הוא שב לארמונו כאדם שונה ועניו מאד…
כל יהודי באשר הוא כָּנָר בשירות הבורא יתברך, ותפקידו לעבוד את בוראו ביראה ואהבה, בלתי לה' לבדו… כל אחד בונה במעשיו ובשירתו את היכלו הרוחני, אבל לפעמים ישנם סדקים במדרגות
ההיכל, ישנם קשיים, התמודדויות, והמלך הזקן והכסיל הוא יצר הרע בא לפתות את האדם שינגן עבורו ויתגמלו בעושר וכבוד.
כבנים למקום, עלינו להפנים כי אנו ברמה אחרת גבוהה הרבה יותר ואל לנו להתפתות אחר תחבולות יצרנו, השיגינו הם ברמות גבוהות הרבה יותר מאשר העושר המדומה והעלוב עלי אדמות, שהרי אמרו חז'ל (פרקי אבות פ"ד משנה "'ז) "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא. ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה"…
כל אוצרות תבל לא יספיקו כדי לתקן ולו סדק הכי קטן הקיים במדרגות הרוחניות של היכלי הנצח שלנו, הדרך היחידה לתקן את הסדקים הללו, הוא על ידי תשובה, עמל, ויגיעה רוחנית.
משה רבינו לפני הסתלקותו, הורה להם לישראל את דרך התורה לבנות את היכלי הנצח, והוכיח אותם על הסדקים שעונותיהם יצרו במשך ארבעים שנות מדבר, הוא הורה להם את הדרך לתיקון. עלינו ללמוד ולהחכים איך לבנות את היכלנו הנצחי, איך לתקן את הסדקים הישנים, ואיך לא ליצור סדקים חדשים בהיכלנו המפואר…
יזכנו השי"ת לבנות את ארמון הנצח שלנו, שיהיה מושלם ללא סדקים וללא חסרונות, ונזכה לשכון לאחר מאה ועשרים בהיכל הקודש וליהנות מזיו השכינה לנצח!
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
