שלש תפילות ביום: שחרית, מנחה וערבית. ראשי תיבות שמע
את שחרית תיקן אברהם אבינו את מנחה תיקן יצחק אבינו ואילו את ערבית תיקן יעקב אבינו
וזה רמוז בשמותיהם של האבות הקדושים: האות השניה של אברהם היא ב' – בוקר האות השניה של יצחק היא צ' – צהרים ואילו האות השניה של יעקב היא ע' – ערב
שחרית וערבית נקראים כך על שם השעה שמתפללים אותם שחרית על שם השחר – הבוקר. ערבית על שם הערב.
מנחה, מה זה? מה פירוש המילה 'מנחה'?
מנחה זה מלשון 'מנוחה', זמן שהיו אנשים הולכים לנוח בשעות הצהרים, וכן 'מנוחה' שהשמש כאילו הולכת לנוח, כך כותב האבודרהם.
פירוש נוסף הוא: מנחה זה מתנה! שי, דבר בעל ערך שיהודי נותן לבורא יתברך.
בבראשית ד' ג' נאמר: ויהי מקץ ימים, ויבא קין מפרי האדמה, מנחה לה'
וכך גם אמר יעקב כאשר שלח דורון לעשו: (לב – יח' יט') וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ: וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו וְהִנֵּה גַם הוּא אַחֲרֵינוּ:
אם כן מנחה זה מתנה!
מנחה זו המתנה שיהודי נותן לבורא עולם!
נשים לב שתפילת מנחה מתבצעת באמצע היום!
תפילת שחרית אדם יכול לקום מוקדם בבוקר להניח תפילין ולהתפלל בביתו, אף אחד לא ראה, אף אחד לא שמע, אף אחד לא יודע אם התפללת, ואף אחד לא יודע אם אתה בכלל יהודי!
תפילת ערבית אותו דבר, אדם יכול להתפלל בביתו בלילה לאחר שסיים את כל עיסוקיו, אף אחד לא ראה, אף אחד לא שמע, אף אחד לא יודע אם בכלל אתה יהודי!
לא כך תפילת מנחה!
תפילת מנחה תמיד תבא באמצע משהו, באמצע העבודה, באמצע הסידורים, באמצע הקניות, באמצע הנסיעה, זמן המנחה הוא זמן לא כל כך נוח כמו זמן שחרית וערבית.
אבל זאת נזכור! תפילת מנחה היא התפילה שמודיעה כבל עם ועדה שאני יהודי, שאני ירא שמים, שאני שומר מצות ומתפלל, מגיע זמן תפילת מנחה אתה מפסיק את העבודה, מפסיק את כל עיסוקיך ועומד להתפלל, יחיד או במנין, לא משנה. זו התפילה שיש בה מסירות נפש מיוחדת יותר משאר התפילות, וזו היא המתנה שאנו נותנים לקב"ה.
הקב"ה בעצמו מחשיב אותה כמתנה, כי זה לא קל להתפלל מנחה, זמן תפילת מנחה הוא זמן לחוץ מאוד, תמיד האדם עסוק במשהו וצריך לעצור הכל ולהתפלל, אנו עדים בנסיעותינו בדרכים לראות בשולי הדרך נעצרים רכבים ולידם עומדים אנשים ומתפללים לפני שיעבור זמן המנחה.
לכן מנחה היא המתנה שיהודי נותן לקב"ה, וערכה של מנחה זו גדול ביותר
גם קרבן מנחה שהקריבו בבית המקדש ביחס לקרבנות אחרים היה מאוד קטן, בסה"כ מעט קמח, מעט סולת. כאשר הקרבנות האחרים היו פרים, אילים וכבשים ואילו קרבן מנחה פרוטות ממש! קצת קמח, קצת סולת.
ולא בכדי נאמר רק על קרבן מנחה "ונפש כי תקריב". בכל שאר קרבנות נדבה לא נאמר נפש אלא במנחה, מי דרכו להתנדב מנחה, עני, אמר הקב"ה מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו: סלת יהיה קרבנו.
הסולת הזו זה מה שיש לעני, זה הארוחת ערב שלו, וכשנותן זאת כקרבן הרי כאילו הקריב את נפשו, לא כמו העשיר שמביא פר לקרבן, ולמה יחשב פר אצל העשיר? קטן עליו! יש לו ב"ה עוד מאות ואלפים פרים.
ההסתכלות של הקב"ה היא אצל האדם, לא אצל הקב"ה, מה הקרבת עבורי? כמה קושי היה לך לעשות זאת ובכל זאת עשית! מבחינתך העני זו היתה מתנה ענקית לבורא עולם, אומר הקב"ה גם אצלי היא גדולה וענקית.
וצריכים לדעת שמעולם לא מפסידים מעשיית מצוה, ואדרבה "לפום צערא אגרא" לפי הצער שיש לאדם בעשיית המצוה כך גם שכרו
ולבל נשכח את שאומרת הגמרא שתפילת המנחה היא התפילה היותר מסוגלת מבין שלשת התפילות, שהרי אליהו הנביא לא נענה בסיפור של אחאב ונביאי הבעל, אלא בשעת המנחה, וכן אם נשים לב שרק בתפילת מנחה בשבת אנו אומרים: "ואני תפילתי לך ה' עת רצון אלוקים ברוב חסדיך ענני באמת ישעך"….
וזאת משום שכאשר אדם מוסר ונותן את עצמו לבורא עולם אזי בורא עולם שומע אותו.
