וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר: לֹא תִּֿרְצָח: (פרשת יתרו כ. א' יג')
הנה בטעם התחתון לקורא ביחיד כתוב לא תרצח בנקוד פת"ח, ובטעם העליון לקורא בצבור כתוב בנקוד קמ"ץ.
כתב הגר"א מווילנא זיע"א רמז נפלא. אמרו חז"ל (סוטה כ"ב). כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה, ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה. הרי ששניהם נקראים בשם רוצח. ובוידוי של יום הכיפורים אומרים על חטא שחטאנו לפניך ביודעים ובלא יודעים. וקשה הלא כבר אמרנו על חטא שחטאנו לפניך בזדון ובשגגה? פירשו המפרשים ביודעים להורות ואינם מורים, ובלא יודעים להורות ומורים. וכן בוידוי של יום כיפורים, את אשר הקלת החמרתי לאחרים ובזה הפסדתי להם בגשמיות ממון, והתורה חסה על ממונם של ישראל. ואת אשר החמרת הקלתי והפסדתי להם ברוחניות.
וכך אמר גאון אחד לרב אחד, שאין עטרת הרבנות הולמתו כי בזה תצדק מחלוקת שני האמוראים (חולין צ"א) בעניין המלאך שנאבק עם יעקב. חד אמר כגוי נדמה לו וחד אמר כתלמיד חכם נדמה לו. ולכאורה פלוגתא רחוקה היא, כי מה ענין גוי אצל תלמיד חכם, והרי רחוקים הם כרחוק מזרח ממערב? אבל כעת רואים שזהו דבר אפשרי בגוף אחד והוא חצי גוי וחצי תלמיד חכם.
וזה שכתוב, שמוני נוטרה את הכרמים לילך בדרכי הכותים, כרמי שלי לא נטרתי, כי אי אפשר לילך בדרכי שני האמונות גם יחד. והם המעכבים ביאת המשיח כי אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב. וזה שאמר יצחק אבינו, רואה אני בנבואה אשר יבוא זמן ויהיו שניהם מעורבים יחד. הקול קול יעקב והידים ידי עשו. ולכן שיבר משה את הלוחות במעשה העגל כי אמר טוב לשבר את הלוחות, להרוס הכל שיהיו עם בלי תורה ומצוות רק כגויים גמורים מאשר שיהיו חצי יהודים וחצי גוים. ואמר חכם אחד, ה' יצילני מחצי רופא ומחצי חכם, כי זה רוצח הגוף יפסיד את גופי, וזה רוצח הנפש יפסיד את נשמתי (דש"ח).
וזה שמרמזת לנו התורה וכתבה במקום אחד לא תרצח בקמ"ץ, שלא תהיה קמצן בהוראה, והיינו זה שהגיע להוראה ואינו מורה. ובמקום שני כתוב לא לרצח בפת"ח, היינו תלמיד שלא הגיע להוראה ואין לו יד ושם בש"ס ופוסקים, באורח חיים לא הלך, וביורה דעה אין לו ידיעה, ובאבן העזר הוא איש זר, ובחושן משפט הנהו משפח. הזהירו הכתוב על כך, לא תפתח את פיך להורות הוראות שעל ידי זה תהיה רוצח נפשות ח"ו בכל יום להתיר להם את האסור ולהכשיר הטריפה. והלוא טוב יותר לך להיות בעל מלאכה להתפרנס בנקיות בהיתר ולא באיסור מלהיות דיין ומורה ולמכור את נשמתך בעד פרוסת לחם ונזיד עדשים.
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
