שָׁלוֹשׁ עָרִים תַּבְדִּיל לָךְ בְּתוֹךְ אַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ: תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ וְשִׁלַּשְׁתָּ אֶת גְּבוּל אַרְצְךָ אֲשֶׁר יַנְחִילְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהָיָה לָנוּס שָׁמָּה כָּל רֹצֵחַ: (פרשת שופטים יט. ב' – ג')
אחת מן ההכנות הראשונות לכניסה הראשונה לארץ ישראל המובטחת אחרי ארבעים שנות גלות במדבר היא הודעתו של משה רבנו, שלש ערים תבדיל לך בתוך ארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך לרשתה תכין לך הדרך. תכין – אלו הם תמרורי הוריה!
ושילשת את גבולך בשלושה חלקים שווים במרחק זהה, לנוס שמה כל רוצח בשגגה וכו', שלש בעבר הירדן המזרחי שלש בעבר הירדן המערבי זו מול זו כדי שיהיה מרחק זהה מקציה הדרומי של הארץ לעיר המקלט הדרומית ביותר ואותו מרחק לעיר המרכזית וכן לצפונית וכו' כדי שיהיה סיכוי שווה לרוצח בשגגה לנוס אל אחת מן הערים הללו.
ובאווירת חודש אלול חודש הרחמים והסליחות, משמעות נוספת יש לפסוקים הללו. אווירה אחרת, התנהגות אחרת, יותר כובד ראש, יותר מצוות ומעשים טובים, יותר שיעורי תורה. לצבור יותר זכויות לקראת ימי הדין. והמחשבה השגורה היא: הנה לפנינו חודש התחזקות, ואחריו חודש החגים. ואחריו, אחריו חוזרים לשיגרה.
ולא היא, לא לשם כך ניתן לנו חודש אלול, לא למקפצה חד פעמית. חודש אלול ניתן כדי לערוך חשבון נפש, כדי לעלות בדרגה, להחליט שמעתה ואילך יהיו החיים אחרים. מנוצלים יותר, פוריים יותר, טובים יותר. וכפי שאמר ר' ישראל מסלנט שכל השנה צריכה להיות כאלול ואלול זה אלול!
אנו לפני סיומה של שנה ותחילתה של שנה ונמצאים אנו לפני הגשת המאזן השנתי ולכן צריך לאזן את המאזן לקראת יום הדין.
תכין לך הדרך. הדרך זו דרך חיים של כל אחד ואחד, וכמו שאומר ה"חפץ חיים" כולנו נמצאים בדרך, בפרוזדור, יש מי שדרכו ארוכה יותר ויש מי שדרכו קצרה יותר, יש מי שדרכו קלה יותר ויש מי שדרכו קשה יותר, עם או בלי מכשולים אך כולנו בדרך. אם כן "תכין לך הדרך"! ר' ישראל מסלנט היה נוהג לומר, אנשים אומרים תמיד שהם חוששים מרגע פטירתם מן העולם ואני אומר על עצמי שאני חושש מרגע שלאחר הפטירה בו אצטרך לעמוד לפני בורא עולם ליתן דין וחשבון על מעשי! זה שאמרנו "תכין לך הדרך" תתכונן ותהיה מוכן ומזומן כמו שאומרת הגמרא בבא בתרא (י'. ע"ב) "אשרי מי שבא לכאן לעוה"ב ותלמודו בידו", וכן במסכת עבודה זרה (ג'. ע"א) "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת" שזה ששת ימי המעשה הוא יוכל בשבת הוא יום שכולו שבת ומנוחה לחיי עולמים.
ואפ"ל עוד, ושילשת את גבול ארצך, כדוגמת הארץ שיש מצוה של ושילשת, כך בחיי האדם יש ענין של זמן "ושילשת את גבול ארצך" לחלק את הזמן שניתן לך לשלשה חלקים בכל יום ויום, שהרי אין אדם יודע עיתו וזמנו, וכמאמר התנא באבות (פ"ב י') שוב יום אחד לפני מיתתך, וכמו שאומר הרמב"ם עשרים וארבע שעות יש ביממה, שמונה שעות לצורכי הגוף, שינה, רחיצה, אכילה … שמונה שעות לפרנסה, עבודה, מלאכה. שמונה שעות לתורה. שליש, שליש, שליש.
ורמז ניתן לזה: המילה אז = שמונה
הכתוב ביהושע (פ"א ח') אומר: אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ – שמונה שעות לפרנסה. וְאָז תַּשְׂכִּיל – חכמה בינה… שמונה שעות לתורה. ובאיוב (יג. ג') כתיב, כִּי עַתָּה שָׁכַבְתִּי וְאֶשְׁקוֹט יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי: שמונה שעות לצרכי הגוף.
ורמז נוסף הרמוז ב – "יעלה ויבוא".
המילה בו = שמונה
זכרינו ה' אלוקינו בו לטובה – לתורה, אין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי …
ופקדינו בו לברכה – ברכה בעמלינו, פרנסה.
והושיענו בו לחיים טובים – בריאות ונחת, לתת לגוף שהוא הנרתיק לנשמה את הראוי והדרוש לו לאורך ימים ושנות חיים!
תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ וְשִׁלַּשְׁתָּ.
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
