תוכחתו של צדיק: דין ורחמים יחד

נתעכב על כמה פסוקים בפרשת האזינו. זוהי תוכחה מצד אחד ושירה נפלאה מצד שני

"יערוף כמטר לקחי", ביטוי קשה, מזכיר לנו עריפת ראש, אבל מיד בא אחריו "תזל כטל אמרתי" – הטל יורד בנחת על העשבים.

כך גם "האזינו השמים ואדברה", דיבור הוא סגנון נוקשה. אבל מיד אחריו מופיע "תשמע הארץ אמרי פי" – אמירה רכה. 

"הצור תמים פעלו", צור=סלע נוקשה. ומיד מופיע "א-ל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא" ומרכך את המשפט הקודם.

לאורך כל הפרשה מופיע הניגוד בין ביטויי תוכחה קשים לבין אמירות רכות

מי שיתמקד רק בביטויי התוכחה עשוי להתייאש: "איך אפשר לעמוד בכל אלו?" אבל משה רבנו מרכך מיד כל ביטוי כזה: "כרביבים עלי עשב" – העשב הקטן והחלש צומח דווקא כי הגשם השוטף יורד עליו.

בהמשך הפסוקים "וירא השם וינאץ", מצד אחד מופיע כאן שם הוי"ה (מידת רחמים) ומצד שני מתבטא כאן כעס גדול "וינאץ". אם היה כתוב "וירא אלוקים (מידת הדין) וינאץ – באמת היתה לנו בעיה קשה. אבל דווקא משום כך מוצמד הכעס האלוקי אל שם הוי"ה שבמידת הרחמים הוא "מרכך" את הכעס המוצדק. לכן כבר בתחילה נאמר "כי שם הוי"ה (מידת הרחמים) אקרא – הבו גודל לאלוקינו (מידת הדין)".

נחזור שוב אל "הצור (סלע) תמים פעלו", מי שנחבט ממכת צור יודע שזה קשה ואפילו מסוכן. אבל מיד נאמר "א-ל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא". כלומר – גם כשהקב"ה מעניש, לא כמידת בשר ודם שמכניס בתוך העונש את כל כעסיו אפילו שאינם מוצדקים. אלא הקב"ה מדייק את העונש שיהיה לפי כוחו של האדם. 

"צדיק (עושה לפי הדין) וישר (עושה לפנים משורת הדין) הוא".

איך ייתכנו שתי ההנהגות הללו בו זמנית? 

הקב"ה מעדיף להעניש את הצדיקים דווקא בעולם הזה, כדי לשמור להם מתן שכרם לעולם הבא. זה גם צודק (כי העונש מוצדק) וגם ישר (כי העונש כאן הוא מוגבל גם בזמן וגם לפי כוח האדם לסבול ואילו התענוג של העולם הבא הוא נצחי ולא מוגבל כלל). 

ולכן נאמר "א-ל אמונה ואין עוול". אמונה שאתה עתיד לקבל שכרך בעולם הבא, ואין עוול כשהאדם צריך להיענש בעולם הזה כפי דינו.  

לסיכום, משה רבנו מציג לנו כאן מלאכת מחשבת של תוכחה נוקבת מצד אחד ורחמים רבים מצד שני. 

בשבת הקרובה נתבונן במילים הנצחיות הללו, נתקרב מחדש לבורא עולם שבחר בנו, ונזכה לשנה טובה ומתוקה כתיבה וחתימה טובה יחד עם כל אחינו בית ישראל אמן.

שבת שלום ומבורך!

לתגובות, ולקבלת העלון במייל: alsheich.toratmoshe@gmail.com 

לשמיעת השיעור בקול הלשון – מספר שיעור : 38973270

השיעור מוקדש לעילוי נשמת יעקב בן אביגיל ואסתר בת רחל ז"ל