וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו: (כי תשא לד. ל')
וייראו מגשת אליו. בא וראה, כמה גדולה כחה של עבירה, שעד שלא פשטו ידיהם בעבירה, מהו אומר (שמות כד יז) ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל, ולא יראים ולא מזדעזעים, ומשעשו את העגל, אף מקרני הודו של משה היו מרתיעים ומזדעזעים: (רש"י)
אכזבה גדולה עד מאוד היתה למשה רבנו עד שלקח את אוהלו ונטה מחוץ למחנה, התנתק ממחנה ישראל. "והיה כל מבקש ה' יצא אל אוהל מועד אשר מחוץ למחנה". (שמות לג. ז')
הגמרא במסכת ברכות סג: מספרת על תגובתו של הקדוש ברוך הוא להתנתקות משה מעם ישראל, וכך אמר לו למשה: "עכשיו יאמרו: הרב בכעס והתלמיד בכעס, ישראל מה יהא עליהם? אם אתה מחזיר את האוהל למקומו מוטב, ואם לאו, יהושע בן נון תלמידך משרת תחתיך!"
עד כמה נורא הדבר: אם משה רבנו לא יחזיר את האוהל למחנה ישראל יודח מתפקידו כמנהיג!
כמה חשבון נפש לנו כהורים: חייבים אנו לדעת כי הורה הוא בבחינת מנהיג ותמיד נשאר הוא הורה, ולכן גם אם יש בבית בן או בת שלא מתנהגים כשורה על פי רוח ישראל סבא ואפילו עד כדי עשיית עגל מסכה, חייבים להיות מחוברים אליהם ולהישאר איתם בכל מצב בטוב וברע! וזאת בתנאי שאינם משפיעים על אחיהם.
כך מצאנו אצל אברהם אבינו ע"ה כשראה שישמעאל ביקש לקלקל ולהשפיע על יצחק מיד גורש. ואילו אצל יצחק אבינו ע"ה על אף היות עשיו בבית כיון שלא הפריע ליעקב להמשיך לעסוק בתורתו הניח לו אביו יצחק ועוד שתמיד היה מקרבו וקורא לו עשיו בני.
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.