הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה: (פרשת בא יב, בׂׂׂׂ).
…והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע, ואמר לו כזה ראה וקדש. (רש”י).
בציווי זה ניתן כח עצום ביד האדם לקבוע ולעשות חשבון ממהלך הגלגל של הלבנה שבזה תלויים כל המועדות של עם ישראל.
ובפסיקתא רבתי (פ’ החדש) כתוב “החדש הזה לכם” אמר ר’ ברכיה בשם ר’ יודן בר”ש אמר הקב”ה לישראל בני חידוש גאולה יש לכם כאן לעתיד לבא עכ”ל.
ביאר החיד”א (“פני דוד”) על פי מה שכתב המקובל ר’ שמשון מאוסטרפלי זלה”ה “החדש הזה לכם” בגימטריא ‘משיח בן דוד’, ובזה נרמז כאן הגאולה העתידה, שהיא תהיה ע”י משיח בן דוד. ומה שנרמז דווקא כאן, דהנה אמרו חז”ל בניסן נגאלו ובניסן עתידים ליגאל לכן נרמז במילים החדש הזה לכם שהוא חודש ניסן שעתידים ליגאל בו. ומוסיף עוד “החדש הזה לכם” סופי תיבות מש”ה שבזכות משה תהיה הגאולה העתידה.
וכתב הטור (סימן תר”ח) שבימי הפסח קבועים המועדים של כל השנה כולה על פי סימן א”ת ב”ש, ג”ר ד”ק, (אם תרצה לדעת באיזה יום בשבוע יחול חג מסויים במשך השנה, תדע על פי חג הפסח, דהיינו באותו יום בשבוע שיחול חג הפסח יהיה החג ההוא).
א – ת – ביום א’ של פסח יהיה לעולם תשעה באב, וסימנך על מצות ומרורים יאכלוהו. (מצות = פסח, מרורים = תשעה באב).
ב – ש – ביום ב’ של פסח יהיה לעולם שבועות.
ג – פ – ביום ג’ של פסח יהיה לעולס ראש השנה.
ד – ק – ביום ד’ של פסח יהיה לעולס קריאת התורה – שמחת תורה.
ה – צ – ביום ה’ של פסח יהיה לעולם צום כפור.
ו – פ – ביום ו’ של פסח יהיה לעולם פורים שעבר.
ויש מוסיפים סימנים, פ – ל”ג – ביום שחל פורים יחול לעולם ל”ג בעומר.
ש – ח – ביום שחל שבועות יחול חנוכה של שנה הבאה. (אם תהא השנה כסדרה חשון חסר, וכסליו מלא).
הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה: (בא יב. ב’)
הברון ר’ שמעון וולף רוטשילד התפרסם בזכות מסירותו לכל הקשור במצוות.
מספרים, כי בעת שרצה לקיים מצוות כתיבת ספר תורה, לא סמך על סופר הסת”ם שבאשכנז (גרמניה) ארצו, שכן הללו לא היו בקיאים בכל חדרי התורה. מה עשה? הביא מרוסיה סופר סת”ם שנודע כירא שמים וכלמדן גדול, והאיש ישב בביתו של הברון תקופה ממושכת וכתב את ספר התורה בקדושה ובטהרה.
סוף סוף נשלמה מלאכת הקודש. ספר התורה היה מוכן, והסופר נכנס אצל הברון כדי לקבל את שכרו.
“האם קבלת סכום כל שהוא על החשבון?” שאלו הברון רוטשילד.
“כן”, השיב הסופר. הוא שלף פנקס מכיסו והחל קורא בקול: “בחודש אפריל קבלתי כך וכך…בחודש מאי קבלתי כך וכך…בחודש”…
אך כאן קטע אותו קולו של הברון: “עד כדי כך”? הרעים הברון רוטשילד בקולו. “האם סופר סת”ם ירא שמים מונה על פי חדשי הגויים ולא על פי חדשי ישראל או פרשיות השבוע? הגם סופר סת”ם, העוסק כל הימים בכתיבת ספרי תורה, עובר על הנאמר ‘ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך'”?
ובדברו נטל הברון רוטשילד את ארנקו ושלם לסופר את שכרו. “ובלכתך קח עמך את כל יריעות ספר התורה שכתבת”! ציוה עליו (מעשיהם של צדיקים).
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
