ערכה של אבן | פרשת יהדות

ערכה של אבן

וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד תַּעֲשֶׂנּוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ: רָבוּעַ יִהְיֶה כָּפוּל זֶרֶת אָרְכּוֹ וְזֶרֶת רָחְבּוֹ: וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן אַרְבָּעָה טוּרִים אָבֶן טוּר אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת הַטּוּר הָאֶחָד: וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ סַפִּיר וְיָהֲלֹם: וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה: וְהַטּוּר הָרְבִיעִי תַּרְשִׁישׁ וְשֹׁהַם וְיָשְׁפֵה מְשֻׁבָּצִים זָהָב יִהְיוּ בְּמִלּוּאֹתָם: (פרשת תצווה כח. טו’-כ’)
בפרשתנו מנויות אבני החושן, אותן נשא הכהן הגדול על לבו. רבינו בחיי זצ”ל מאריך ומפרט את סגולותיהן המופלאות של האבנים, הכוחות הפלאיים שהבורא יתברך נטע בהן.

ובהקשר זה – פעם בא אדם נרעש לפני הגאון הקדוש משינאווא, בעל “דברי יחזקאל” זצ”ל: ילדו חלה במחלה מיסתורית והרופאים נילאו מלמצוא לה תרופה! אמר לו הרבי: “שמעני ואספר לך סיפור”. תמה האב: בנו מתייסר במכאובו, הולך ודועך – מה לו ולסיפור? אבל הרבי פתח וסיפר:
פעם ביקש הברון רוטשילד, גדול העשירים בתקופתו, להזין עיניו באוצרותיו. ירד לחדר הכספות והוציא את תיבות אבני החן ומשכיות החמדה. עודו משתעשע בהן – ודלת הפלדה נסגרה בנקישה. הוא מצא עצמו לכוד בחדר בלא מוצא. בחרדה נקש, דפק, צעק, ואיש לא שמע. עבה היתה הדלת, ובמעמקי המרתף. בני הבית חשבו שיצא לעסקיו, משלא חזר בערב סברו שנסע לגיחת עסקים. כעבור כמה ימים החלו לחשוש לגורלו, החיפושים אחריו העלו חרס. באין ברירה הוכרז כנעדר, ובניו ירדו לחדר הכספות לאמוד את העיזבון שהותיר אחריו. שם מצאו את אביהם בלא רוח חיים, ובדם שהקיז מאצבעו כתב: “אני, גדול עשירי העולם, מתתי מרעב”…
ככלות ימי האבל חילקו את הרכוש. בכל הגיעו לעמק השווה, עד שהגיעו לאבן היקרה, גדולה כביצה וזוהרת בשלל גוונים, שטובי המומחים לא יכלו לאמוד את שוויה. אמרו: השולטן התורקי הוא בעל אוסף אבני החן המושלם בעולם, ומומחה מאין כמותו. רק הוא יוכל לקבוע שוויה, ואולי אף יקנה את האבן ויצרפה לאוספו. קמו האחים ונסעו לתורקיה, לשאול לדעת השולטן. הגיעו לאיסטנבול בירת הממלכה, והשיגו ראיון עם השולטן. הראוהו את האבן, ועיניו ניצתו בברק חמדה: אבן כה מושלמת הבוהקת בגוונים כה זוהרים, תהיה גולת הכותרת באוצרו!
“מוכן אני לתת תמורתה חצי מליון פרחים” – זו המטבע העותומנית של אותם ימים. אבל הם, כסוחרים ממולחים, אמרו: “מליון – ובישליק לא פחות!”
קדרו פני השולטן, אילו היו נתיניו היה עורף את ראשם. עם השולטן אין מתמקחים! אמר: “הצעתי לכם מחיר ברוחב יד. טוב ממנו לא תשיגו. ועתה, לכו!” והם, כסוחרים ממולחים, יצאו מן הארמון. ידעו שאם אספן נלהב מפריט החסר לו – ישלם כל מחיר עבור!
עלו למרכבה וציוו על הרכב לשוב על עיקבותיו. בטוחים היו שהשולטן ישלח אחריהם את אנשיו. אבל השולטן איש של כבוד היה, ולא החזירם מדרכם. כשעברו את הגבול פנו לאכסניה וישבו לחשב את דרכם. בכיו של תינוק הפריע לשיחתם. עוללו של האכסנאי חולה היה, וקדח מחום. אי אפשר היה להרגיעו.
נתנו לו את האבן היקרה והנוצצת שישחק בה. השתעשע בה הילד, נרגע ונרדם, והאחים יכולים היו לשוחח בשלוה. הגיעו למסקנה שתכסיסם נכשל, והשולטן צדק: מחיר גבוה יותר לא ישיגו. וכסוחרים ממולחים הסיקו את המסקנה. ניגשו אל הילד הישן ונטלו את האבן מבין אצבעותיו, עלו למרכבה והורו לרכב לחזור לאיסטנבול. באו לפני השולטן, והודיעו על הסכמתם.
“פעלתם בחכמה”, הפטיר השולטן, “הראוני את האבן”, הורה.
נטלה, התבונן בה, ושאל בחומרה: “האמנם מבקשים אתם להונות את השולטן?! הראוני את האבן המקורית!”
החליפו מבטים תמהים, וקראו: “זו האבן ואין בלתה!”
קצף השולטן: “לא תוליכוני שולל! זו אבן פשוטה!” אך ניכרים היו דברי אמת, והוא החל לחקרם: האם החליפה האבן ידיים, האם הראוה למישהו שעלול היה להמירה באבן מזוייפת.
“לא ולא”, ענו “רק אצל התינוק היתה – הוא לבטח לא החליפה”…
שמע על התינוק החולה וקרא: “אכן נודע הדבר!” והסביר: “אבן זו סגולתה לרפאות מחלה פלונית, הנחשבת כחשוכת מרפא. כשהגעתם ומסרתם לידי העולל את האבן, שאב ממנה כל כוחה והתרפא, ועתה איבדה כל ערכה – אינה שווה אפילו פרח אחד”…
“והוברר” – סיים הרבי את סיפורו – “שהבורא יתברך, מסובב כל הסיבות, הסדיר כל זאת כדי שאותה אבן מופלאה תגיע לאותה אכסניה נידחת, ותרפא שם תינוק חולה הזקוק לה נואשות… ועתה שוב לביתך, ותייחל לישועתו יתברך!”
זיק תקוה התעורר בלב האב, ופנה לשוב לביתו. בדרך נודע לו באקראי שרופא המלך עובר דרך עירו. בא לפניו וביקשו שיבקר אצל בנו. הגיע הרופא, איבחן את המחלה – והוציא את התרופה מציקלונו!…

מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.

פוסטים נוספים באתר

הכר את חסרונך | פרשת יהדות
הכר את חסרונך

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: (פרשת תצווה כז. כ’)מעשיה מופלאה שהיה נוהג רבי נחמן מברסלב

קרא עוד »
לולי תורתך שעשועי | פרשת יהדות
לולי תורתך שעשועי

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: (פרשת תצווה כז. כ‘)הה”ד: “זית רענן יפה פרי תואר” (ירמיהו

קרא עוד »
עשית = התברכת | פרשת יהדות
עשית – התברכת

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: (פרשת תצווה כז. כ’)ויש להבין מה עניין הדלקת נר תמיד

קרא עוד »
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
תכנים חדשים שעלו לאתר
מה מברכים על גרנולה?

נחלקו האחרונים מה ברכתה של אכילת גרונלה (גרעינים העשויים שיבולת שוער ואפויים בתנור), חלק מהאחרונים סוברים שברכתה בורא פרי האדמה, ויש מאחרונים שסוברים שברכתה בורא

מה מברכים על סמבוסק?

האור לציון (חלק ב’ פרק מ”ו הלכה י”א) כותב סמבוסק עשוי כבצק לחם בלא תוספת בעיסה, וממלאים אותו בחומוס, ומטגנים אותו בשמן, ברכתו בורא מיני

מה מברכים על אפרופו?

אפרופו ברכתו שהכול נהיה בדברו, ובסופו ברכת בורא נפשות רבות. וכך מובא בספר הליכות ברכות (סימן ר”ב הלכה ל”א), וזהו דעת השולחן ערוך, והרמב”ם.ואף שהם

מי יכול להיות עד בחופה?

עד לחופה צריך להיות אדם לחפש עד כשר לעדות, שהוא הוחזק עוסק במצוות, ובגמילות חסדים, ונוהג ביושר, ויש בו דרך ארץ, ומצווה לחזר אחר עדים

מה מברכים על קורנפלקס?

קורנפלקס, אם עשוי מקמח תירס ברכתו שהכול נהיה בדברו, ואם עשוי מגרעיני תירס ברכתו אדמה.האור לציון (חלק ב’ פרק מ”ו הלכה מ”א) כתב על הקורנפלקס

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות