בפרשת בראשית מספרת לנו התורה הקדושה על גן העדן, שהיה משכנם הראשון של אדם וחווה. בתוך גן העדן הצמיח הבורא עצים נפלאים, תאווה לעיניים ולחיך שלא צמחו כמותם מעולם. וכך נאמר בתורה: "וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר, וַיַּצְמַח ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל" (בראשית ב, ח–ט). וכידוע, הקב"ה מצווה ומודיע שמכל עצי הגן מותר לאכול, למעט עץ אחד: עץ הדעת. הבורא גם מזהיר את האדם שביום שהוא יאכל מעץ הדעת – מות ימות, וזה לשון התורה: "וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל, וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (שם, טז–יז).
אילו פירות גדלו על עץ הדעת?
לפי הגמרא במסכת ברכות (דף מ) ישנם שלוש דעות שונות מהם הפירות שגדלו על עץ הדעת, נמנה אותן כאן:
- גפן
לפי רבי מאיר, פרי עץ הדעת היה גפן, שהרי הדבר שמביא הכי הרבה קללה על האדם הוא הגפן.
במילים פשוטות השיכרות של הגפן גורמת להמון צרות, וכנראה עץ הדעת היה גפן כי גם הוא גרם לצרות.
- תאנה
לפי דעת רבי נחמיה, עץ הדעת היה תאנה, שהרי מיד לאחר חטא עץ הדעת האדם ואשתו גילו שהם ערומים ונתכסו בעלי תאנה שנא' "ויתפרו עלי תאנה" ודעת התאנה אומרת שבדבר שבו נתקלקלו בו ניתקנו, ולכן כנראה עץ הדעת היה של תאנים.
- חיטה
לדעת רבי יהודה עץ הדעת היה חיטה, ולפני שתעלו פליאה כיצד חיטה יכולה להיות עץ? גם רבי יהודה מסכים, אך אומר שעץ הדעת היה מיוחד וכן גידל חיטים, ומכך השתלשלה כל הסוגיה המדוברת במסכת ברכות.
דעת רבי יהודה הייתה כך מכיוון "שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן" דהיינו שאכילת לחם מחכימה את האדם ומיישבת את דעתו, ולכן כנראה עץ הדעת היה חיטה.
הנחש מפתה את חוה לטעום מן הפרי
הנחש הערמומי, פנה אל חווה בשאלה תמימה (לכאורה): האם זה נכון שהקב"ה אסר עליכם לאכול מפירות העצים בגן העדן? חווה השיבה כי הדברים לא מדויקים: הקב"ה התיר לאכול מעצי הגן, אך אסר לאכול או לגעת בפירותיו של עץ הדעת. הנחש הרגיע את חווה כי אין לה סיבה לחשוש, והיא ואדם לא ימותו. באותה נקודה, הנחש חושף בפני חווה את סוד עץ הדעת: "אם תאכלו מפירות העץ תדעו להבחין בין טוב לרע, ובכך תדמו לבורא עולם. לכן אסר עליכם הבורא לאכול מפירות העץ".
אמירותיו הערמומיות של הנחש שכנעו את האישה. היא טעמה מפרי עץ הדעת, ואף נתנה לאדם לטעום מהם. אכילת הפירות השפיעה על אדם וחווה באופן מיידי, והם הבחינו מיד בכך שהם ערומים, והתביישו מאוד.
אדם הראשון קודם חטא עץ הדעת
קודם החטא, ניתן לראות כי אדם היה בעל יכולת שכלית גבוהה ביותר, היונקת משורש רוחני: הוא ידע לדבר ולחשוב, ללא שלמד זאת מאיש. היתה בו גם היכולת לכנות את בעלי החיים בשמותיהם לפי תכונותיהם הבולטות ביותר. כמו כן, השיג את ההבנה שהאשה מיועדת לו: "כי מאיש לוקחה" (בראשית ב, כג), כל אלה מוכיחים שהיתה באדם יכולת שכלית גבוהה מאוד להבין דבר מתוך דבר קודם החטא, והוא לא היה דומה כלל ל"ילד קטן".
בנוסף, לאדם הראשון לא היה צורך בלבוש, משום שהבושה מקורה ביצר, במשיכה אנוכית לחיצוניות. טרם החטא, אדם וחווה לא ראו במראם החיצוני הערום דבר שאינו לצורך, כי כל מעשיהם היו לשם שמיים, ולא היתה להם סיבה להתבייש בגופם.
רק לאחר החטא, והאכילה מפרי עץ הדעת נאמר עליהם: "ותיפקחה עיני שניהם ,וידעו כי עירומים הם" (בראשית ג, ז), פירוש הדבר שבעקבות החטא, חדר היצר הרע לליבם של אדם וחווה, חיצוניותם נהפכה לפתע לעיקר, לדבר שהוא מושך ומפתה לחטוא, ובעקבות זאת התביישו מפני תאוותם האנוכית, וביקשו מיד לכסות את עצמם. כך מבאר רש"י פסוק זה: "אף הסומא (העיוור) יודע כשהוא עירום, אלא מהו 'וידעו כי עירומים הם' – מצווה אחת היתה בידם ונתערטלו הימנה". גם האבן עזרא מבאר, שעץ הדעת הוסיף באדם וחווה את תאוות הגוף החיצונית.
עץ הדעת: מקנה את הדעת להבחין בין טוב ורע
הרמב"ם מפרש כי לאחר אכילת עץ הדעת האדם ירד ממדרגתו ובעוד בתחילה ידע להבחין בין אמת ושקר לאחר החטא הוא ידע רק להבחין בין טוב ורע. הוא מסביר כי ישנן ידיעות שהם ודאיות וברורות לנו מן ההיגיון (כגון שכדור הארץ עגול) והם המושכלות. מנגד, ישנם דברים שאינם נגזרים מההיגיון אלא מהצורך של בני האדם והם המפורסמות. דוגמא לדבר זה הוא ההליכה בעירום כאשר מצד ההיגיון אין לאסור דבר זה אלא רק מצורך בני האדם שנוטים אחרי תאוותיהם.
עם זאת, לאחר החטא, האדם כבר לא היה מסוגל להבחין בין טוב ורע באופן ודאי על ידי שימוש בהיגיון, אלא הבחין ביניהם רק מכוח מה שמועיל לבני האדם. הרמב"ם מדייק כי לאחר אכילת עץ הדעת היו אדם וחווה "יודעי טוב ורע", כלומר יודעים להבחין בין מה שטוב לאדם ומה שרע לו אך לא ידעו כבר להבחין בין האמת והשקר, כפי שידעו לפני כן, ולהבין באופן ודאי מתוך ההיגיון מה האמת שצריך לפעול לפיה, ומהו השקר.
