סיפור מגילת אסתר

מקום נכבד במורשת היהודית, תופסת קריאת מגילת אסתר. כפי שנאמר בהלכה: "כהנים בעבודתם, לויים בדוכנם, וישראל במעמדם – כולם מבטלים עבודתם ובאים לשמוע מקרא מגילה (מגילה ג')". מדוע קריאת מגילה היא כה חשובה? לכאורה, אין במגילה אלא סיפור "יבש" שאירע לאבות אבותינו בימי קדם. אלא שאי אפשר להסתפק בקריאה שטחית של המגילה, אלא היא מחייבת לימוד מעמיק. רק אז ניתן יהיה לגלות טפח מהאור הגנוז שבה.

סיפור מגילת אסתר התרחש בזמן מלכות פרס, כאשר שלט המלך אחשוורוש על העולם כולו. באחת ההזדמנויות, ערך המלך סעודה והזמין את כל מקורביו להשתתף בחגיגה.

סיפור מגילת אסתר התרחש בתקופת האימפריה הפרסית תחת שלטונו של אחשוורוש, אשר מזוהה על פי המסורת עם המלך הפרסי כסרכסס הראשון (Xerxes I). הוא שלט בין השנים 486–465 לפנה"ס.

האירועים עצמם ככל הנראה התרחשו בין השנים נכון לשנת 482–473 לפנה"ס, כאשר גזירת המן הייתה בשנת 474 לפנה"ס, והנס הגדול של פורים התרחש בשנת 473 לפנה"ס.

גם היהודים הוזמנו לחגוג עם המלך, והוא כמובן דאג לאוכל מיוחד וכשר עבורם.
מגלים לנו חז"ל, שהמלך אחשוורוש תכנן לקרב אליו את היהודים על ידי הסעודה, וכך להרחיקם מבורא עולם. בעיצומה של הסעודה, הוא בחר להציג להם את כלי המקדש בהם השתמש לראשונה ולהופיע בפניהם כשהוא לבוש בבגדי כהונה. כך הוא תכנן לדרדר את העם מבחינה רוחנית, ועל ידי כך הקב"ה יכעס על עם ישראל. ואכן, עם ישראל התחייב בכליה, כיון שנהנו מאותה הסעודה (מגילה י"ב, א').

מלכה חדשה עבור המלך

במהלך הסעודה, ציווה המלך להביא את ושתי המלכה אשתו, ולהציגה בפני האורחים כדי שיתפעלו מיופיה. המלכה מסרבת להגיע לפי ציווי אחשוורוש, ובעקבות כך בערה חמתו של אחשוורוש והוא מצווה להרגה.
לאחר שנרגע מעט מכעסו, חיפש מלכה חדשה עבורו. בין הנשים בשושן הבירה היתה אישה בשם אסתר. אסתר היתה אישה יפה וטובת מראה, תחת חסותה של מרדכי דודה.
המלך אחשוורוש העדיף את אסתר על פני הנשים האחרות, כפי שמתואר במגילת אסתר: "ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותישא חן וחסד לפניו מכל הבתולות וישם כתר מלכות על ראשה וימליכה תחת ושתי".

המפתח להשארותה של אסתר בארמונו של אחשוורוש, היה היכולת הנדירה שלה לשמור על הסוד- שהיא יהודיה. "ואין אסתר מגדת את עמה ואת מולדתה". אסתר נדרשה לשלוט באומנות השתיקה, ולא לחשוף את מוצאה בפני כל.

המזימה להרוג את המלך אחשוורוש

המגילה מספרת לנו כי למלך אחשוורוש היה שר רשע בשם המן, שהיה מזרע עמלק, איש צר אויב ושונא יהודים.
המן ציווה לכל תושבי הממלכה להשתחוות בפניו, אך מרדכי היהודי סירב: "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה".
בעקבות כעסו, החליט המן הרשע להרוג את מרדכי ושאר היהודים. המלך בעצת המן כותב וחותם בכתב רשמי על הוראת שיהרגו את כל היהודים ביום י"ג באדר.
אחשוורוש המלך אישר שהגזירה תצא לפועל ח"ו. לאחר מכן, המן ערך הגרלה, ובהגרלה יצא שביום י"ג בחודש אדר עם ישראל יהרג חלילה.

מרדכי שומע על הגזירה ומפציר באסתר לבטלה

מרדכי מבקש ומפציר באסתר שתיגש אל המלך להתחנן אליו לבטל את הגזירה. בתחילה, אסתר חוששת ואמרת למרדכי: "לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום" וייתכן שאם תיכנס אל המלך הוא יכעס ויהרוג אותה.

למרות זאת, היא לוקחת על עצמה את הסיכון ואומרת:"ובכן אבוא אל המלך, וכאשר אבדתי אבדתי". אני מסתכנת וייתכן שאמות, אבל בכל זאת אעשה מאמצים למען עמי. אאזור אומץ כדי לעשות את המקסימום כדי לבטל את הגזירה. אסתר המלכה מעבירה לנו מסר של אחריות, אומץ, ואכפתיות אמיתית כלפי עמה. אסתר מחליטה להתפלל ולצום במשך 3 ימים ולאחר מכן, נכנסת אל המלך.

במקביל, שניים מאנשי הממלכה, בגתן ותרש, זוממים להרוג את המלך אחשוורוש. שנתו של המלך אחשוורוש נודדת במהלך הלילה והוא אינו יכול לישון. הוא מבקש ממשרתיו להביא אליו את ספר הזכרונות. משרתיו, שעקבו אחרי המן ומעשיו מספרים כי גם המן לקח חלק במזימה.

משתה אסתר

אסתר המלכה מבקשת מהמלך ומהמן להשתתף במשתה מיוחד שהיא עורכת. במשתה, המלך אחשוורוש מעוניין למלא את בקשתו, ואסתר מספרת לאחשוורוש שקיים אדם רע שרוצה להרוג אותה ואת עם ישראל.
המלך אחשוורוש שואל: "שואל המלך מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן?" אסתר מצביעה על המן ואומרת: "המן הרע הזה". המלך, שסומך על מרדכי ועל אסתר, מאמין לדברי אסתר והוא מצווה לתלות את המן על העץ שהוא שהכין מראש בכדי לתלות עליו את מרדכי.

מדוע במגילת אסתר אין אזכור לבורא עולם?

מפליא לגלות כי במגילת אסתר אין שום התייחסות מפורשת לבורא עולם. מדוע? השם "אסתר", נגזר מהמילה "הסתר", כאשר הקורא את המגילה נדרש לגלות את הכוח החבוי בתוך האמת. כמה קל לנו לחשוב שהמגילה היא אוסף של אירועים מקריים: במקרה המלך בחר באישה יהודיה צעירה, במקרה מרדכי שמע על מזימה נגד המלך, במקרה סבל המלך מנדודי שינה… וכל השאר פשוט קרה במקרה.
מגילת אסתר מעודדת אותנו להתעורר ולשים לב ליד ה' המתבטאת בחיי היום יום. לא רק בניסים הגלויים והגדולים כמו קריעת ים סוף, אלא גם בפרטים הקטנים.