דוד המלך אומר בתהילים: פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד מה הכוונה צדקתו עומדת לעד?
הגמרא במסכת עירובין (פו ע"א) אומרת: "רבי מכבד עשירים, רבי עקיבא מכבד עשירים. כדדרש רבא בר מרי: (תהלים סא, ח) יֵשֵׁב עוֹלָם לִפְנֵי אֱלֹהִים חֶסֶד וֶאֱמֶת מַן יִנְצְרֻהוּ, אימתי ישב עולם לפני אלהים – בזמן שחסד ואמת מן {מזון שגומלין העשירים} ינצרהו".
רבי עקיבא גבאי צדקה היה (מסכת קידושין דף כז ע"א), ובכבוד שהיה מכבד את העשירים היה מְעַשֶּׂה אותם לצדקה, בדומה לתחבולה נוספת של רבי עקיבא בגביית הצדקה שמובאת במסכת כלה פרק א הלכה כא:
"אמרו עליו על רבי טרפון שהיה עשיר גדול, ולא היה נותן מתנות לאביונים, פעם אחת מְצָאוֹ עקיבא. אמר לו רבי רצונך שאקח לך עיר אחת או שתים? אמר לו הן. מיד עמד רבי טרפון ונתן לו ארבעת אלפים דינרי זהב, נטלן רבי עקיבא וחילקן לעניים. לימים מצאו רבו טרפון. אמר לו, עקיבא, היכן העיירות שלקחת לי? תפסו בידו והוליכו לבית המדרש, והביא ספר תהלים והניחו לפניהם, והיו קורין והולכין עד שהגיעו לפסוק זה, פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד. עמד רבי טרפון ונשקו על ראשו, אמר לו רבי אלופי, רבי בחכמה, ואלופי בדרך ארץ".
ורבי שהיה נשיא ישראל גם הוא נצרך לעשירים לכוונם במה יסייעו לישראל, ומצאנו לו לרבי במסכת בבא בתרא דף ח ע"א שפתח אוצרות של צדקה בשני בצורת.
מסופר שיהודי שבור הגיע אל הבעש"ט הקדוש
מצבו הכלכלי היה קשה, וצרכי המשפחה היו מרובים. הוא המשיך ודיבר גם על הרבה מאנשי העם שהם במצב קשה הדומה לשלו, ומנה משפחות שהגיעו עד פת לחם ממש… כשהוא טוען על העשירים אשר לא ממהרים לתת משלהם והגבירים אינם נדבנים… כך נאנח בכאב והוסיף: אני בטוח שאם לי היה כסף, הכל היה אחרת. הייתי שמח לתת.
אמר לו הבעש"ט הקדוש: נאמר בתהילים: "פזר נתן לאביונים" (תהילים קי"ב). ושאל מה פירוש פזר נתן לאביונים הרי פיזור הצדקה הוא אצל העשירים? אלא כך הם הדברים: את מידת הפזרנות נתן השי"ת לאביונים. לא לעניים אלא לאביונים שמתאווים לתת.
אם כך מה רווח יש בעולם שהאביונים אוהבים לתת, והרי אין להם בשביל פרנסת עצמם?
הבעש"ט הקדוש עצם עיניו ואמר: המעשה היה עם גביר שלא אהב לתת ולא התאווה לתת. אבל המעמד מחייב והאנשים מבקשים ותובעים ולכן הוא נתן, וממצוותו שקיים נברא מלאך. כי מכל מצווה נברא מלאך, אלא שהמלאך הזה אינו מושלם.
מלאך שלם, ממה הוא? מנפש רוח ונשמה. הנפש נבראת ממעשה המצוה שאדם עושה. הרוח מהדיבור 'רוח ממללא' של התלהבות לקדושה, מה-'הנני מוכן ומזומן לקיים מצוה'. והנשמה של המלאך נבראת מהמחשבה והכיסופים של היהודי לקיים את המצוה הזו. אבל אותו גביר לא חשב ולא נכסף ולא התגעגע לצדקה, אלא ניסה לחמוק מכך. אם היה יכול, היה מתעלם מהעני הנוקש על דלתו אבל 'לא נעים' המעמד מחייב. באותה שעה שהעניק את הצדקה לא התלהב כלל, ולא אמר 'תודה שזיכית אותי'… וממילא נבראו מלאכים בגופם, שאין בהם רוח ואינם יכולים להתעלות למקומם ואינם מושלמים, ורחמנות גדולה עליהם…
מה עשה השי"ת? הביא את אותו גביר לעולם הזה, ועתה הוא עני ואביון שבאמת מתאווה לתת, ואומר: ש'אם היה לו כסף, בוודאי היה שמח לתת'. וגם נאנח תדיר על כך שאינו יכול לקיים מצוות הצדקה בהידורה בשל המצב. ובכח זה כל אותם מלאכים שנבראו מהגלגול הקודם, אשר נעשו מקיום המצווה כלאחר יד, ועמדו בכוח חלקי ומוגבל, נשלמים ממעשיו. בשעה שאותו יהודי מתגעגע לצדקה ואף אומר בפה מלא שזה מה שהיה כל כך רוצה לעשות, מביאה את המלאכים לשלימות. וזהו: פזר נתן לאביונים – מידת הפזרנות נתן לאביונים, כדי לתקן את מעשיהם בגלגול הקודם. ובהמשך נאמר: צדקתו עומדת לעד. עתה, עם הדיבורים והמחשבות הללו, מעשהו מושלם…
הבין האיש במה דברים אמורים ומה שאמר עליו הבעש"ט וכמעט שהתעלף. אמר לו הבעש"ט עתה משהגעת למדרגה האמיתית של אוהב צדקה ועושה צדקה, יעזרך ה' שתזכה לקיים את המצווה בשלימות. לך לסחור בסחורתך וה' יהיה בעזרתך.
כאשר אדם הוא בעל צדקות יידע שבזכות הצדקות שהוא עשה, זכויות אלו תעמודנה לא רק לו אלא גם לצאצאיו בעוד כמה דורות גם אם הם מצד עצמם לא ראויים שירחמו עליהם, ירחמו עליהם בזכות הזכויות שיש לסבא שלהם שהיה בעל צדקות. זה שנאמר: פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד
פעמים אדם זוכה לרחמי שמים גדולים ומצליח פה ושם והוא יושב עם עצמו ושואל רבונו של עולם, יודע אני שאיני ראוי ואיני הגון לכל החסדים הגדולים שאתה עושה עימי, בזכות מה אני זוכה לכל הטוב הזה?
זה בזכויות של אבותיך! זכות אבות. פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד
המילה פזר בגימטריה = 287 רופא בגימטריה זה 287 פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד. אדם שמפזר לצדקה לא יראה רופא לעולם. יש אנשים ה' ירחם שמשלמים אלפי שקלים בכל חודש עבור הבריאות שלהם
יהודי אחד היה צריך לעבור ניתוח לא פשוט שלחו אותו לפרופסור בעל שם באוסטרליה. נסע לבדיקות מקדימות, אמר לו הפרופסור אין בעיה אני אנתח אותך.
שאל החולה את הפרופסור, אני יודע שהניתוח יעלה לי 100.000 $ אבל תאמר לי בבקשה מה אחוזי ההצלחה בניתוח?
אמר לו הפרופסור 50%
ואם אני נופל ב50% שלא מצליח אתה מחזיר הכסף לאשתי?
אמר לו הפרופסור, ממש לא! הניתוח הצליח והחולה…
חזר החולה לארץ וניגש לרב אלישיב זצ"ל ושאל אותו רבי, בשולחן ערוך כתוב "וצדקה תציל ממות" בכמה אחוז מדובר 50% על 50% או 100%?
אמר לו הרב 100%
אמר לו החולה, כבוד הרב: אני יכול לתת לך $100.000 לחלק למוסדות תורה, לעניים, יתומים ואלמנות לרפואתי?
הוציא $100.000 והניח על השולחן של הרב
הרב חילק את הכסף וראו זה פלא המחלה התמוססה מאליה בלי ניתוח היתה כלא היתה פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד
אנחנו מכירים אנשים לא עלינו שהיתה להם המחלה הארורה וקיבלו על עצמם לנקות את בית ה' ובס"ד יצאו כליל מהמחלה. אומר הקב"ה אתה באת לנקות את הבית שלי, את ההיכל שלי, אני אנקה את גופך
זה שאומרת התורה: דבר אל בני ישראל ויקחו, ויקחו – שלא יחשבו שהם נותנים. וכי הקב"ה צריך משהו ממישהו? זה שאומרת המשנה באבות: רבי אלעזר איש ברתותא אומר תן לו משלו שאתה ושלך שלו.
וכן בדוד הוא אומר: כי ממך הכל, ומידך נתנו לך. מאיפוא אני נותן אומר דוד המלך, וכי מהיד שלי? הכל מיד אלוקים!
לכן נדע אנחנו לא מחזיקים את העני, העני מחזיק אותנו. אנחנו שומרים שבת, השבת שומרת אותנו. יותר משישראל שומרים את השבת, השבת שומרת אותם. ביהדות אתה לא נותן אתה רק לוקח.
רות המואביה הלכה ללקט שיבולים בשדה של בועז. שאלה אותה נעמי חמותה: אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם וְאָנָה עָשִׂית יְהִי מַכִּירֵךְ בָּרוּךְ. וַתַּגֵּד לַחֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר עָשְׂתָה עִמּוֹ וַתֹּאמֶר שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בֹּעַז. מי עשה עם מי, היא איתו או הוא איתה?
אומרים חז"ל: מכאן שהעני עושה עם העשיר יותר משהעשיר עושה עם העני.
בא עני ונתת לו מנה לאכול, בסך הכל חתיכת עוף עם קצת אורז. ומה קיבלת אתה? קיבלת חיים, קיבלת "וצדקה תציל ממות". חשוב מאוד לשחרר, כי מי שמשחרר משתחרר.
ב"ה היום בישיבות הקדושות התלמידים לומדים, אוכלים וישנים בישיבה. בזמן ה"חפץ חיים" התלמידים היו לומדים בבית המדרש ואוכלים אצל בעלי בתים. כל בחור היה מאומץ אצל משפחה אחרת ושם היו אוכלים ארוחה אחת ביום, ארוחת צהרים בלבד.
בוולוז'ין לא היו אוכלים לא ארוחת בוקר ולא ארוחת ערב, אכלו ארוחה אחת ביום בלבד, ארוחת צהרים.
התלמידים היו שואלים את רבי חיים מוולוז'ין, רבי, מה עם ארוחת בוקר? אמר להם הרב, רק התעוררתם, כבר רוצים לאכול? תלמדו קודם שיהיה על מה לאכול ותאכלו ארוחת צהרים. בערב שואלים אותו רבי, מה עם ארוחת ערב? אמר להם הרב, עכשיו אתם הולכים לישון למה לאכול? היתה עניות גדולה מאוד. מי שזכה לאכול ארוחת צהרים אשריו. כל תלמיד שאכל אצל בעל בית היה מברך ברכת האורח. הרחמן הוא יברך את בעל הבית הזה הוא ובניו ואשתו, וכל אשר לו, בנכסים שירבו וכו'..
יום אחד תלמיד אחד בישיבה סיים את סדר הלימוד בשעה 13:00 ובשעה זו היה אמור להגיע לארוחת צהרים אצל בעל הבית שלו. אך תלמיד זה לא הבין כל כך את הסוגייה והחליט לשבת עוד קצת בבית המדרש על מנת ללבן את הסוגייה
לאחר כשעה ב"ה הבין את הסוגייה ואמר לעצמו אלך לאכול אצל בעל הבית. השעה היתה כבר 14:00 נכנס לבעל הבית והנה בעל הבית ובני ביתו עושים מים אחרונים.
פנה בעל הבית לתלמיד ושאל: תגיד מה אתה חושב שאשתי עובדת אצלך? היא פיליפינית שלך? אתה לא יודע שבשעה 13:00 אנחנו אוכלים? מה חשבת פה זה מסעדה, בית מלון? אתה לא חושב שיש זמן לכל דבר? אתה רוצה לאכול צהרים ברוך הבא אבל תבוא בשעה 13:00 מה חשבת שאנחנו יכולים לחכות לך? תתבייש לך, דרך ארץ קדמה לתורה, מי אתה והתורה שלך?
פנה אליו התלמיד בעדינות ובנחת: תסלח לי אדוני, אני מבקש לומר לך שני דברים ואל תכעס עלי בבקשה.
דבר ראשון: אני מתנצל על האיחור פשוט לא הבנתי את הגמרא ולכן איחרתי. אני מבקש שתמחל לי.
דבר שני: אני רוצה לומר לך שאני אצלך יותר לא אוכל. עד היום הבנתי שאתה ואני עושים ביננו עסק, אתה מקבל בכל יום ממני את הגמרא שלמדתי בבוקר במשך ארבע שעות ואתה נותן לי תמורת זה חתיכת עוף או שניצל ותפוח אדמה. אז אתה נותן ואתה מקבל, אבל לפי סגנון הדברים וטון הדיבור שלך אני מבין שזה חד סטרי, לכן לא מתאים לי לאכול פה יותר. תהיה בריא אתה, רעייתך והילדים ויצא מבית הגביר
מילותיו של הבחור חדרו בעמקי נשמתו של הגביר והבין שטעה טעות חמורה ביותר. קם הגביר ורץ אחרי הבחור, תמחל לי, תסלח לי, חטאתי, טעיתי. הגביר היה חכם! הבין את הטעות שלו ותיקן אותה מיד.
אין לנו השגה מה אנו מקבלים תמורת נזיד עדשים שאנחנו נותנים. אתה נותן לתלמיד חכם לאכול הוא מקבל כוחות ואנרגיות ולומד עוד כמה שעות תורה, וזה בזכותך, איך אפשר לאבד דבר כזה?
זה אומרת לנו התורה: ויקחו לי תרומה לא ויתנו!
אבא אחד הלך עם בנו הקטן ביום שישי לקניות. קנו מה שצריך וקנו גם שלשה אבטיחים לכבוד שבת. בדרך חזרה לביתם פגש בהם עני ושאל רבי יש לי 12 ילדים בבית אפשר איזה אבטיח לכבוד שבת? אמר האב לבנו תן לו בבקשה אבטיח אחד. נתן הבן לעני אבטיח אחד.
המשיכו בדרכם והנה עוד עני. רבי מה זה האבטיחים האלה? אמר לו הרב לכבוד שבת קודש. אמר לו האברך רבי, יש לי 10 ילדים כ"י אפשר אבטיח אחד לכבוד שבת?
בקש האב שוב את בנו תן ליהודי הזה אבטיח אחד, לקח הבן אבטיח ונתן לעני
בליל שבת אחר הסעודה ביקש הרב את בנו, תביא לנו בבקשה אבטיח לקינוח סעודה. כמה אבטיחים נשארו לנו?
אמר לו הבן, אבא, נשאר לנו רק אחד.
אמר לו אביו, לא, לא, נשארו לנו שניים! בני, מה שנתנו לעניים זה מה שנשאר לנו לעולם הבא. מה שנאכל עכשיו לא ישאר
וכפי שאמר דוד המלך בתהילים: כי לא במותו יקח הכל! הכל אי אפשר לקחת. אבל יש דברים שכן אפשר לקחת.. תורה, מצוות ומעשים טובים. הבית נשאר על עמדו, הרכב מיותם בחניה והממון נשאר בבנק כי לא במותו יקח הכל!
